בס״ד. ש״פ מצורע, ז׳ ניסן ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
להבין ענין הנגעים (המבואר בפרשתנו, ובפרשה הקודמת, שפרשתנו באה בהמשך אלי׳), הנה מביא ע״ז בלקו״ת1 מעץ חיים2 שסיבת הנגעים היא מחמת הסתלקות אור החכמה, דענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא. והיינו, שיאיר בחי׳ הפנימיות דמוחין דאו״א בז״א, שזהו ההפרש בין ימות החול ליום השבת, דבימות החול מאיר בז״א רק בחי׳ אחוריים וחיצוניות דמוחין דאו״א כו׳, משא״כ ביום השבת מאיר בז״א דאצילות מבחי׳ פנימיות ועצמות המוחין דאו״א. וכאשר מאיר בז״א בחי׳ פנימיות ועצמות המוחין דאו״א, אזי אין מקום לענין הנגעים.
ויש לקשר זה עם המזמור שאומרים בתפילת שחרית של שבת למנצח מזמור לדוד השמים מספרים וגו׳*2, ואיתא בזהר3 כד נהיר יממא ביומא דשבתא סליקו דחדוה סליק בכולהו עלמין כו׳ כדין השמים מספרים כו׳ מאי מספרים לאו ספור דברים [ויש לומר, דאם הכוונה לסיפור דברים הוה לי׳ לומר מדברים ולא מספרים], אלא מנהרין ומנצצין כו׳, ומבואר ע״ז בסידור4 ובפירוש המלות מהדורא בתרא5 ע״פ ההפרש בין ימות החול ליום השבת, דבימות החול מאיר בז״א רק בחי׳ חיצוניות דמוחין דאו״א, אבל ביום השבת מאיר בז״א בחי׳ פנימיות ועצמות המוחין דאו״א, דזהו שמפרש בזהר דמספרים הוא לאו סיפור דברים אלא מנהרין ומנצצין, דסיפור דברים הוא בחי׳ חיצוניות דמוחין דאו״א המאיר בימות החול, משא״כ מנהרין ומנצצין הוא בחי׳ פנימיות דמוחין דאו״א, והרי פנימיות המוחין דאו״א מאירים ביום השבת, דזהו6 מה שממשיך תורת ה׳ תמימה משיבת נפש, שהו״ע הנשמה יתירה שנמשך לאדם בשבת, והו״ע הארת מוחין דאו״א עצמן בז״א, וזהו שמפרש בזהר דמספרים הוא מנהרין ומנצצין, כי בשבת מאיר בחי׳ הפנימיות דמוחין דאו״א, וזהו6 מה שממשיך ואין נסתר מחמתו, דמכיון שמאיר בחי׳ הפנימיות דמוחין דאו״א, הרי חום ואור זה מאיר בתוכם בכל מקום, שמגיע בכל סדר ההשתלשלות.
וביאור הענין בעבודת האדם, הנה ידוע7 שיש ב׳ מיני הילוך, הילוך מלמעלה למטה והילוך מלמטה למעלה, רצוא ושוב. דב׳ אופנים אלו בכללות הם עבודת התפילה ולימוד התורה, דהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה8, ובתורה כתיב9 כי מן השמים דיברתי עמכם. ובפרטיות הנה בתורה ובתפילה גופא יש ב׳ בחינות אלו. דבתורה גופא תורה שבכתב היא בבחי׳ המשכה מלמעלה, ותורה שבע״פ היא בבחי׳ העלאה מלמטה, וזהו מה שתורה שבכתב היא בחי׳ יום ותורה שבע״פ בחי׳ לילה10. ועד״ז בתפילה הרי הגם שהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מ״מ כתיב בי׳ והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו8, לא רק עולים אלא גם יורדים. וכן הוא בפשטות הענין, דבתחילת התפילה צ״ל העלי׳ למעלה ובקשת צרכיו, ואח״כ הוא מילוי הבקשה, היינו ההמשכה למטה, וזהו ענין שארית התפילה, שיר של יום וכו׳, שסיומה והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ גו׳, היינו קבלת מלכותו ית׳ למטה. וטעם הדבר (מה שצריך להיות ב׳ מיני הילוך) הוא, דהגם שיש מעלה בהעלאה מלמטה למעלה, רצוא, מ״מ הרי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה11, ואם יהי׳ בבחי׳ רצוא למעלה, הרי העולם למטה יהי׳ בבחי׳ תהו. ותכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, היינו לא רק דירה לו ית׳, אלא ההדגשה בזה היא שהדירה צ״ל בתחתונים דוקא.
והנה ב׳ בחינות אלו דרצוא ושוב הם מוחין דאימא ומוחין דאבא12. מוחין דאימא הוא בחי׳ רצוא למעלה. וזהו מה שאמרו רז״ל13 גבי נדב ואביהוא (שעבודתם היתה בבחי׳ רצוא בלי שוב14) שתויי יין נכנסו, דנדב ואביהוא הרי עבודתם היתה בתכלית הקדושה, וכמ״ש15 בקרובי אקדש, ומזה מובן דמה שנכנסו שתויי יין הו״ע נעלה ביותר. דיין המשמח אלקים ואנשים16 הוא בחי׳ בינה17 כמ״ש18 אם הבנים שמחה, ואמרו רז״ל19 נכנס יין יצא סוד, היינו שישנו ענין הנעלם (בחי׳ סוד), וע״י היין הוא בא לידי גילוי והתלהבות וכו׳. וזה הי׳ בנדב ואביהוא, שעבודתם היתה בבחי׳ הרצוא לאלקות בתכלית השלימות. אמנם תכלית הכוונה היא שיהי׳ בחי׳ שוב דוקא, נכנס בשלום ויצא בשלום20, לפיכך עבודה זו אינה כדבעי. משא״כ בחי׳ מוחין דאבא, בחי׳ חכמה, היא בחי׳ שוב, וכמארז״ל21 איזהו חכם הרואה את הנולד, פירוש שרואה כל דבר איך שנולד ונתהוה מאין ליש בדבר ה׳, ולזאת הרי הוא בטל במציאות ממש בבחי׳ שוב. ויובן זה בעבודת האדם, הנה עבודת התפילה שהיא בחי׳ רצוא וכמאמר22 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, אין זה תכלית השלימות, דגם כשעובד הוי׳ באהבה בתענוגים הרי הוא בבחי׳ יש מי שאוהב, משא״כ בחי׳ חכמה ותורה שהו״ע השוב הרי הוא בתכלית הביטול, וזהו ההפרש בין עבודת התפילה ללימוד התורה, דעבודת התפילה ענינה מוחין דאימא, בינה, דלפני התפילה צ״ל ההתבוננות כדאיתא בשולחן ערוך23 ובארוכה בחסידות, משא״כ לימוד התורה ענינו מוחין דאבא, וכמאמר*23 ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך, ועד שמתבטל לגמרי ממציאותו, וע״י הביטול דוקא בא לבחי׳ שוב והמשכה למטה. והגם שהלומד תורה יש בו תוקף המציאות, ועד שהוא משנה את מציאות העולם, כמארז״ל24 עה״פ לא-ל גומר עלי כו׳, הרי אין זו מציאותו אלא כמ״ש25 ואשים דברי בפיך, אני המשנה המדברת בפיך26, וכדאיתא בזהר27 מאן פני האדון הוי׳ דא רשב״י, וכמאמר רשב״י28 בחד קטירא אתקטרנא בי׳. דענין זה הי׳ ברשב״י דוקא שהיתה תורתו אומנתו29, ובזה גופא הדיוק הוא בתיבת אומנתו, היינו שהמשיך את התורה בעולם הזה התחתון שיש בו מציאות של אומנות.
וע״פ הנ״ל יובן ענין הנגעים, דמצד מוחין דאימא אפשר שתהי׳ יניקה ללעו״ז, וכמבואר בלקו״ת*29 דמחמת הסתלקות מוחין דאבא שזהו ענין צרעת כתרגומו סגירו, מזה נסתעף ענין הנגעים. וע״י הארת מוחין דאבא, אור החכמה, פועלים את הטהרה, ויתירה מזו, הפיכת הטומאה לטהרה. וזהו והובא אל הכהן וגו׳30, דהכהן ענינו תורה כמ״ש31 שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, וכתיב32 בכהנים יורו משפטיך ליעקב וגו׳, וכתיב33 ובאת אל הכהן גו׳, דתורה ענינה המשכה ושוב כנ״ל, ועי״ז פועלים את הטהרה. וזהו ג״כ מ״ש30 זאת תהי׳ תורת גו׳, ולא נאמר טהרת גו׳, לפי שביטול ענין זה הוא ע״י בחי׳ חכמה, תורה, בחי׳ שוב. ולא עוד, אלא שמגלים את יתרון האור, וכמ״ש רש״י34 גבי נגעי בתים בשורה היא להם כו׳ לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב כו׳ וע״י הנגע נותץ הבית ומוצאן, היינו שמוציא את הניצוצות שבלעו״ז.
וזהו השמים מספרים גו׳, דקאי על מוחין דאו״א כנ״ל, דע״י הארת עצם המוחין הרי אין נסתר מחמתו, שהחום והאור מגיע בכל מקום, גם במקום המטמוניות וההסתר ומעלה את הניצוצות כו׳. וזהו35 גם מה שכתוב ישיש כגיבור לרוץ אורח, ישיש בגימטריא כתר, היינו המשכת הכתר, ועי״ז הוא כגיבור לרוץ, היינו בבחי׳ יורה כחץ דעד מהרה ירוץ דברו36, ועד שמגיע למטה מטה ביותר בבחי׳ אורח. דאורח אינו כמו הדרך, שהדרך נמשכת מחדר והיכל המלך אל עיירות שמחוץ לעיר הבירה, משא״כ האורח נמשך גם לפינה הכי נדחת ולמטה מטה ביותר, עד לבחי׳ אורח דלעו״ז, אורח כנשים37 (המבואר ג״כ בפרשתנו38), וגם המטה ביותר מתהפך לטוב וכו׳.
ומכל הנ״ל יובן בעבודת האדם בזמן הגלות כשנמצאים בארץ עניי39, שתכלית הירידה היא בשביל העלי׳. וכמו בנגעי בתים, שניתוץ הבתים הי׳ כדי למצוא בהם את המטמוניות של זהב כו׳, עד״ז כל ענין הגלות הוא כדי לבוא לבחי׳ בית חדש, בית המקדש השלישי. וע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות40, נזכה לבנין בית המקדש השלישי, כי תבנה בית חדש41, בחי׳ חידוש ועלי׳ שלא בערך. וכשם שהי׳ ביציאת מצרים דכתיב42 וינצלו את מצרים, עד״ז בגלות זה, שלוקחים את המטמוניות של זהב, היינו כל ניצוצות הקדושה יחד עם בתים מלאים כל טוב43 כפשוטו, ובאים בקרוב ממש לבנין בית המקדש השלישי שיהי׳ בית נצחי כמ״ש44 מקדש אדנ-י כוננו ידיך, גאולה שאין אחרי׳ גלות45, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) פרשתנו (מצורע) כד, ג. וראה גם סהמ״צ להצ״צ מצות טומאת מצורע ק, א ואילך.
2) שער (לח) לאה ורחל פ״ז.
*2) תהלים מזמור יט.
3) ח״ב קלו, ב.
4) עם דא״ח – קעח, ג.
5) בתחילתו.
6) סידור (עם דא״ח) שם קפג, ד. פיה״מ שם.
7) ראה ד״ה והתהלכתי תשי״א (לקמן ע׳ רנז ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
8) ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה (פג, א).
9) יתרו כ, יט.
10) ראה תו״א בראשית ו, ד. ובכ״מ.
11) ראה ישעי׳ מה, יח.
12) לקו״ת שם כה, ב. סהמ״צ להצ״צ שם.
13) ויק״ר פי״ב, א. פרש״י שמיני י, ב.
14) ראה אוה״ח ר״פ אחרי (ד״ה א״י עז״ה). מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ לג ואילך. אוה״ת אחרי (כרך ב) ע׳ תקלח. ד״ה אחרי תרמ״ט פי״ב (סה״מ תרמ״ט ע׳ רנה ואילך). תשכ״ב (לקמן ע׳ קעז ואילך. לקו״ש ח״ג ע׳ 987). לקו״ש ח״ז ע׳ 125. ובכ״מ.
15) שמיני שם, ג.
16) ס׳ שופטים ט, יג.
17) לקו״ת סוכות עט, ד. סידור (עם דא״ח) קטז, א. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ לט, ובהנסמן שם הערה 5.
18) תהלים קיג, ט. ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 193 ואילך).
19) עירובין סה, א. ובכ״מ.
20) חגיגה יד, ב. ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א. וראה לקמן שם ע׳ קעט. לקו״ש ח״ג שם ע׳ 990.
21) תמיד לב, א. וראה תניא פמ״ג.
22) זח״ג רסז, א.
23) ראה או״ח סי׳ צג.
*23) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
24) ירושלמי נדרים פ״ו ה״ח. ועוד.
25) ישעי׳ נא, טז.
26) מגיד מישרים ר״פ ויקרא. ועוד. הובא בתו״א וארא נו, ד. יתרו סח, ג. לקו״ת פקודי ו, רע״א. נשא כב, ב. ובכ״מ.
27) ח״ב לח, א.
28) זח״ג רפח, א.
29) שבת יא, א.
*29) פרשתנו שם כד, ד. סהמ״צ להצ״צ שם.
30) פרשתנו יד, ב.
31) מלאכי ב, ז.
32) האזינו לג, י.
33) תבוא כו, ג.
34) פרשתנו שם, לד.
35) ראה ג״כ סידור (עם דא״ח) שם קפב, ב ואילך. פיה״מ שם כז, א ואילך.
36) תהלים קמז, טו.
37) וירא יח, יא.
38) טו, יט ואילך.
39) מקץ מא, נב.
40) ראה תניא רפל״ז.
41) תצא כב, ח.
42) בא יב, לו.
43) ואתחנן ו, יא.
44) בשלח טו, יט.
45) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
[סה"מ ויקרא ע' קעג ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 200 ואילך.