בס״ד. ש״פ חוקת, ז׳ תמוז ה׳תש״מ
הנחה בלתי מוגה
זאת חוקת התורה גו׳1, וידוע דיוק רבותינו נשיאינו בזה2, למה נאמר חוקת התורה ולא חוקת הפרה כמו שנאמר3 זאת חוקת הפסח גו׳. והענין הוא, דהנה פרה אדומה באה לטהר מטומאת מת, ואיתא במדרש4 דכשהגיע משה לטומאת מת נתכרכמו פניו כי לא ידע במה תהא טהרתו. דמשה רבינו רצה לפעול שלימות בכל הענינים, ועד״ז בענין זה, לטהר טומאת מת, וכשהגיע לזה נתכרכמו פניו כו׳ עד שאמר לו הקב״ה לך אני מגלה כו׳. ובזה יובן מה שמצות פרה אדומה היא חוקת כל התורה, כי פרה אדומה באה לתקן ענין המיתה, אדם כי ימות באהל5, דענין המיתה נפעל ע״י חטא עץ הדעת שהי׳ חטא כללי ומקור לכל החטאים. דלפני חטא עץ הדעת כתיב6 אני אמרתי אלקים אתם גו׳, וחי לעולם7, וחטא זה פעל ענין המיתה. דמזה מובן, שתיקון המסובב דחטא עץ הדעת, ענין המיתה, קשור עם כללות התורה.
וביאור הענין הוא, הנה כל התורה ומצוותי׳ נחלקים לב׳ קוים כלליים, המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה. דהנה התורה ניתנה מן השמים כמ״ש8 כי מן השמים דיברתי עמכם, המשכה מלמעלה למטה. וענין ההעלאה מלמטה למעלה שבתורה הוא כמארז״ל9 תורה לא בשמים היא, וכמ״ש10 חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, דלימוד התורה צ״ל למטה דוקא, עד שעי״ז פועלים עילוי גם בתורה שלמעלה, כדאיתא במדרש11 שהקב״ה אומר לפמליא שלו אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה, וכמבואר בארוכה באגה״ק12 דדוקא התחתונים יכולים לברר הספיקות שבתורה (משא״כ למעלה). וב׳ אופנים אלו ישנם גם בלימוד התורה כפשוטו. דתחילת הלימוד הוא למיגרס13, שלומד מה ששמע מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו שקיבל תורה מסיני14, היינו שלומד מה שמקבל מלמעלה. ואח״כ צ״ל הלימוד באופן שמחדש בתורה, דאף שהוא רק תלמיד, מ״מ, אם הוא תלמיד ותיק, הרי גם אם נמצא בסוף כל הדורות, ביכלתו לחדש בתורה15, וכדיוק לשון חז״ל, לא רק לגלות וכו׳, אלא לחדש16. וע״ד מה דאיתא במנחות17 בנוגע למשה רבינו ורבי עקיבא, שרבי עקיבא חידש דברים לגבי משה רבינו. ועד שזהו חיוב על כאו״א ללמוד תורה ולחדש בה, כדאיתא בזהר18 לאפשא לה, היינו לחדש חלקו בתורה, כמאמר ותן חלקנו בתורתך. והנה התורה ניתנה לעשות שלום בעולם19, וזהו מה שלימוד התורה צ״ל לימוד המביא לידי מעשה20, לידי קיום המצוות. והנה החילוק בכללות בין תורה ומצוות הוא גם החילוק בין המשכה והעלאה. דלימוד התורה בכללות הו״ע ההמשכה מלמעלה למטה, כי אפילו כשלומד ומחדש בתורה, הרי הוא מחדש בתורה זו שניתנה מלמעלה, מן השמים. משא״כ מצוות ענינן לפעול בגשמיות העולם, ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכיו״ב. וגם שמברר את עצמו (ע״י המצוות), ועד שנתעלה להבחינה דבן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם21. וב׳ ענינים אלו (המשכה והעלאה) שבכללות התורה ישנם בפרטיות במצות פרה אדומה (כדלקמן).
וזהו מה שממשיך בהכתובים בפרשתנו, פ׳ חוקת22, אז ישיר ישראל גו׳ עלי באר ענו לה, דגם בשירה זו ישנם ב׳ האופנים הנ״ל. עלי באר הו״ע ההעלאה מלמטה, כמבואר בהדרושים על הכתוב23 דבאר קאי על נשמות ישראל שירדו למטה, וצריך להעלותם מלמטה ולגלות בהן את האהבה המסותרת וכו׳, והוא ע״י חפירת הבאר, באר חפרוה שרים גו׳24, שעי״ז מסירים את כל ההעלמות והסתרים המכסים על הבאר, ומגלים את האהבה המסותרת וכו׳. וענו לה היינו ההמשכה מלמעלה למטה. ובזה גופא ב׳ אופנים, כב׳ הפירושים שבזה, א׳ ענו לה היינו האתערותא דלעילא שלפני האתערותא דלתתא, לכה דודי לקראת כלה. ב׳ ענו לה, היינו האתעדל״ע שלאחרי האתעדל״ת. אשר שניהם הם בבחי׳ המשכה מלמעלה למטה. וזהו ענין עבודת ישראל, עולים ויורדים25, העלאה והמשכה, ובלשון הקבלה מ״ן ומ״ד וכו׳.
וזהו26 מה שנאמר זאת חוקת התורה ולא נאמר זאת חוקת הפרה, דחוקה זו היא החוקה דכל התורה, כי במצות פרה אדומה יש בה ב׳ ענינים אלו (דהמשכה והעלאה). דהנה, אופן הטהרה דפרה אדומה הוא ע״י מים חיים ואפר, מים חיים היינו המשכה מלמעלה, כמאמר27 מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך. ואפר היינו העלאה מלמטה, דהאפר הוא מהפרה שענינה הוא גבורות, פרה דקבילת משמאלא28, וזהו גם מה שהיא אדומה, וגם האפר נעשה ע״י שריפת הפרה, דשריפה היינו העלאה.
ועי״ז מבררים את כל העולם כולו, עד שמתקנים את ענין המיתה וחטא עץ הדעת, ועד שממשיכים מלמעלה להיות כמו באדם הראשון לפני החטא, היינו להיות חיים נצחיים בתחיית המתים (ע״י העצם לוז כו׳29). ועד שיהי׳ גם למעלה יותר ממה שהי׳ אדם הראשון לפני החטא, וכמובן מזה שבנוגע לביאת המשיח נאמר30 אלה תולדות מלא בפעם הב׳ (בתורה), דמזה מובן, שהעילוי אז יהי׳ למעלה ממה שעולם על מילואו נברא31 לפני החטא. וע״ד המעלה דבעלי תשובה לגבי צדיקים, דמכיון שהי׳ חטא וירידה בינתיים, הרי ניתוספה המעלה דבעלי תשובה לגבי מעלת אדם הראשון שהי׳ בבחי׳ צדיק. וזהו כללות ענינו של משיח דאתא לאתבא צדיקייא בתיובתא32, ובלשון הגמרא33 אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, ובלשון הרמב״ם34 הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין. וזהו גם ענין הפרה בפרטיות, דיש עשר פרות, והפרה הראשונה עשה משה רבינו, גואל ראשון35, והפרה העשירית יעשה משיח צדקנו36 לע״ל, כאשר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ37.
והנה אמרו רז״ל38 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ומזה מובן דענין הנ״ל ישנו גם בכל העולם, בכל סדר ההשתלשלות. והענין הוא, דהנה התהוות כל העולם וכל סדר ההשתלשלות הוא מבחי׳ איגרא רמא39, ויתירה מזו, ממקום שלמעלה גם מאיגרא רמא, כמבואר באגה״ק40 דההתהוות יש מאין היא ממי שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו, וכמבואר בביאורי הזהר41 השייכות דיש האמיתי ליש הגשמי דוקא. ולכן, גם בעולם זה ישנם ב׳ האופנים דהעלאה והמשכה, עד שהם מציאות אחת42. אמנם עכשיו הוא בהעלם, לעלם כתיב43, ובקרוב ממש יתגלה, כמ״ש44 והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד, כשאני נכתב כך אני נקרא45, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (חוקת) יט, ב.
2) לקו״ת פרשתנו נו, א.
3) בא יב, מג.
4) במדב״ר פי״ט, ד.
5) פרשתנו יט, יד.
6) תהלים פב, ו.
7) בראשית ג, כב.
8) יתרו כ, יט.
9) ראה ב״מ נט, ב.
10) שה״ש ח, יג. וראה רד״ה היושבת בגנים (בהמשך באתי לגני) ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 119).
11) מדרש תהלים פ״א, ו.
12) סכ״ו (קמה, א).
13) ראה שבת סג, א.
14) אבות פ״א מ״א.
15) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד.שמו״ר רפמ״ז. ויק״ר רפכ״ב. קה״ר פ״א, ט (ב). פ״ה, ח (ב). ועוד. וראה בהנסמן בהערה הבאה.
16) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 252 הערה 21. וש״נ. ולהעיר מסה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 567.
17) כט, ב.
18) ח״א יב, ב. וראה בהנסמן בלקו״ש שם ע׳ 253 הערות 30-31.
19) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה.
20) קידושין מ, ב.
21) אבות ספ״ה. ונת׳ בארוכה בהתוועדות (שיחות קודש תש״מ ח״ג ע׳ 516 ואילך. ע׳ 526 ואילך. נעתק ב״ביאורים לפרקי אבות״ ע׳ 176 ואילך. ״קובץ י״א ניסן – שנת הק״א״ (קה״ת, תשס״ב) ס״ע 40 ואילך).
22) כא, יז.
23) לקו״ת פרשתנו סב, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קסז. תקס״ו ע׳ רסט. אוה״ת פרשתנו ע׳ תתלט ואילך. (כרך ה) ע׳ א׳תרמא ואילך. סה״מ תרנ״ד ע׳ שמו. ד״ה מעין גנים תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א ר, סע״א ואילך). סה״מ תש״ב ע׳ 128 ואילך. ד״ה אז ישיר ישראל תשל״ה (לעיל ע׳ עג ואילך). תשמ״ג (לקמן ע׳ צד ואילך).
24) פרשתנו שם, יח.
25) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב. ראה מגילה טז, א.
26) ראה לקו״ת פרשתנו נו, ג ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ שסח ואילך. תו״ח בשלח ש, ב ואילך.
27) תענית ז, א.
28) זח״ג קפ, ב.
29) ב״ר פכ״ח, ג. וש״נ. זח״ב כח, ב. ועוד. תוד״ה והוא – ב״ק טז, ב. וראה סה״מ עטר״ת ע׳ תטו.
30) רות ד, יח. ראה שמו״ר פ״ל, ג. סה״מ תרנ״ט ע׳ קמז ואילך. תש״ד ס״ע 74 ואילך.
31) ראה ב״ר פי״ד, ז. וראה שם פי״ב, ו. פי״ג, ג (וביפ״ת שם).
32) ראה זח״ג קנג, ב. לקו״ת שמע״צ צב, ב. שה״ש נ, ב.
33) סנהדרין צז, א.
34) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
35) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שער הפסוקים פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
36) ילקוט ראובני ריש פרשתנו. רמב״ם הל׳ פרה אדומה ספ״ג. וראה ג״כ פרה פ״ג מ״ה.
37) זכרי׳ יג, ב.
38) זח״ב קסא, סע״א-ב.
39) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
40) ס״כ (קל, סע״א-ב).
41) לאדהאמ״צ – מג, ג. וראה גם ד״ה מצותה משתשקע החמה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קיב ואילך).
42) חסר קצת. המו״ל.
43) שמות ג, טו. שמו״ר פ״ג, ז. קה״ר עה״פ ג, יא.
44) זכרי׳ יד, ט.
45) פסחים נ, א.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' פו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קעג ואילך.