בס״ד. אור ליום ג׳, יו״ד כסלו ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

אדם כי יקריב מכם קרבן להוי׳ מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן גו׳¹. ומבאר בזה בעל הגאולה כ״ק אדמו״ר האמצעי במאמרו שנדפס ויצא לאור עתה², דהנה כתיב³ אדם ובהמה תושיע ה׳, שיש בישראל ב׳ בחינות, זרע אדם וזרע בהמה⁴. וע״ז קאי מ״ש אדם כי יקריב גו׳ מן הבהמה גו׳, בחי׳ זרע אדם וזרע בהמה. ומבאר שם, דבחי׳ זרע אדם וזרע בהמה שבאדם הם נפש האלקית ונפש הבהמית⁵, וזהו אדם כי יקריב גו׳ מן הבהמה, פירוש אדם הוא הנפש האלקית, יקריב קרבן מן רוח הבהמה דנפש הבהמית. כי הנה הנפש האלקית שהיא בחי׳ זרע אדם כתיב בה⁶ רוח האדם העולה היא למעלה, היינו שכל עסקה ומעיינה הוא בעניני התורה ומצוותי׳, משא״כ הנפש הבהמית כתיב בה⁶ רוח הבהמה היורדת היא למטה, פירוש (כמובא בהמשך המאמר) שיש לה רצונות ותאוות שלמטה, רצונות ותאוות גשמיים. וזהו אדם כי יקריב גו׳ מן הבהמה גו׳, שבחי׳ אדם מעלה בחי׳ הבהמה באופן דקרבן לשון קירוב, וכפשטות ענין הקרבן, שמביאים את הבהמה בקודש על המזבח ושם נכלה מציאותה, וכדאיתא בכמה מקומות⁷ דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס ב״ה. ועוד זאת, שקרבן זה פועל גם עילוי בבחי׳ זרע אדם, דהקרבנות בפשטות הם תועלת גם עבור האדם עצמו, וכדאיתא ברמב״ן⁸ שבשעת הקרבת הקרבן צריך האדם להתבונן שבאמת הי׳ ראוי לו להיות נשרף על גבי המזבח אלא שבחסדי ה׳ עליו החליף את מיעוט חלבו ודמו הגשמיים על הקרבת חלב ודם הבהמה.

ויש לקשר זה גם עם מאמרי רבותינו נשיאינו⁹ (כולל מאמרי בעל הגאולה¹⁰) בקשר לימי הגאולה, המתחילים בפסוק פדה בשלום נפשי מקרב לי גו׳¹¹. דהנה ענין הקרב והמלחמה בעולם בפשטות (שבזה קאי בפסוק זה לפי פשוטו) משתלשל מענין הקרב ומלחמה שבאדם, כמ״ש¹² גם את העולם נתן בלבם. ותוכן המלחמה שבאדם היא מלחמת הנפש האלקית עם הנפש הבהמית, דתוכן המלחמה והקרב שביניהם הוא, שהאדם (בחי׳ זרע אדם) ישפיע על בחי׳ הבהמה שתשתנה ממהותה. ומלחמה זו היא באופן דקרב, שענינו הוא קירוב¹³, היינו שמקרב את הנפש הבהמית. וזהו מה שמסיים בפסוק כי ברבים היו עמדי, שהתכלית הוא להעלות גם את הרבים, היינו בחי׳ רוח הבהמה. וזהו גם מ״ש פדה בשלום נפשי גו׳, והיינו שהפדי׳ (הנצחון) מקרב פועלת גם באדם עצמו וכנ״ל.

והנה בפסוק זה מחדש שהפדי׳ היא בשלום דוקא. ובעבודת האדם הנה ענין המלחמה שבין הנפש האלקית והנפש הבהמית היא בשעת התפילה, דתפילות במקום קרבנות תיקנום¹⁴, וענין הפדי׳ בשלום הוא שמלחמה זו באה יחד עם (ומיוסדת על) לימוד התורה¹⁵, דהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם¹⁶, היינו שגם במקום כזה שצריך בו לענין הקרב ומלחמה, הנה התורה מביאה שם שלום. ובתורה עצמה נפעל ענין זה בפרטיות ע״י פנימיות התורה שהיא בחי׳ השלום שבתורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת, כדאיתא ברעיא מהימנא בספר הזהר¹⁷ והובא באגה״ק לאדמו״ר הזקן בספר תניא קדישא דילי׳¹⁸.

וממשיך בכתוב מן הבקר ומן הצאן גו׳. ומבאר בזה בהמאמר שם, דפירוש בקר הוא בחי׳ פני שור אשר הוא מהשמאל כו׳¹⁹ שהוא בחי׳ גבורה²⁰. והענין הוא כמארז״ל²¹ לעולם ירגיז אדם כו׳, בבחי׳ רוגז ודינין על המנגד שהם הרצונות הזרים הנ״ל, דע״י הרגזה זו מקרבים ומעלים את בחי׳ הגבורה שבנפש הבהמית.

והנה נוסף לדרך זו יש עוד דרך בהקרבת הנפש הבהמית, וזהו מ״ש מן הצאן, דפירוש מן הצאן הוא, דהנה יעקב הי׳ רועה צאן, והוא לפי שמדת יעקב הוא מדת הרחמנות, וכמבואר בארוכה בספר התניא²² שמדתו של יעקב היא מדת הרחמים, והיינו לעורר במחשבתו תחילה רחמים רבים לפני ה׳ על ניצוץ אלקות המחי׳ נפשו אשר ירד ממקורו כו׳ ונתלבש במשכא דחויא²³ כו׳ ובפרט כשיזכור כו׳, והיינו ההתבוננות במעמדו ומצבו הפרטי, לא רק מעמד ומצב גופו אלא גם מצב נפשו הבהמית, שהרי הנפש האלקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש²⁴ פועלת בגופו וכו׳ ע״י הנפש הבהמית (דענין זה נוגע בפנימיות הענינים, וגם בהלכה בפועל). וממשיך בתניא, וזהו שאמר הכתוב (פ׳ ויצא²⁵) וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, שהוא ענין התעוררות רחמים רבים מלמעלה. וע״י התבוננות זו והמשכת בחי׳ רחמים אלו על הנפש האלקית ועל הנפש הבהמית, פועלים שיהי׳ הקרבת הקרבן כו׳.

וממשיך בהמאמר, והנה יש עוד קרבן מן העוף (כמבואר בהמשך הכתובים שלאחרי זה²⁶), כי שרשם (של העופות) מפני נשר כידוע²⁷, והוא ג״כ בחי׳ מדת הרחמים כידוע שהנשר הוא רחמני (וכמובא גם בפרש״י על התורה²⁸). וביאור ההפרש שבין מדת הרחמים דצאן למדת הרחמים דנשר, מבאר שם, שיש ב׳ אופני רחמים. דאופן הרחמים שבבחי׳ צאן, הנה הגם שסוף סוף בא לידי רחמנות וכו׳, מ״מ צריך ע״ז להתבוננות במעמדו ומצבו של זה שמרחם עליו וכל פרטי חייו, דהתבוננות זו מביאה אותו להחלטה לעורר ולגלות את מדת הרחמים שבו. אמנם ענין הרחמים שבבחי׳ עוף הוא שאין צריך לזה התבוננות והתעוררות כלל, אלא מרחם מעצמו מצד בחי׳ העצם שבו. ויש לומר, שבחינה זו ברחמים היא בחי׳ רחמים דנשר ועוף דוקא משום שהעוף ענינו הוא כמ״ש²⁹ ועוף יעופף על הארץ, שהוא למעלה מן הארץ כו׳.

והנה על כללות העבודה דאדם כי יקריב גו׳, מביא בהמאמר מ״ש³⁰ הוי׳ לי בעוזרי. דמ״ש עוזרי לשון רבים קאי על כללות ענין התורה ומצוותי׳, ובפרטיות היא עבודת התפילה שבמקום קרבנות תקנוה, ובפרטי פרטיות קאי על קרבנות בפשטות, דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס. דענין הקרבנות בכלל פועל גם באדם המקריבם כנ״ל, ובכל הבחינות וחלקים שבו, הן בחי׳ המזל שבנשמה שלמעלה מהגוף והן חלק הנשמה המתלבש בגוף. [דגם ב׳ בחינות אלה בנפש האלקית עצמה הם בחי׳ זרע אדם וזרע בהמה]. וע״ז אומר הוי׳ לי בעוזרי, דנוסף על עבודת האדם מלמטה הנה יש גם כח מיוחד מלמעלה מבחי׳ הוי׳, וכמו שהי׳ בקרבנות כפשוטם שהי׳ אש יורד מן השמים³¹. וע״י עבודה זו באים לענין ורב להושיע³² (כמובא בהמאמר), וד״ל, כן תהי׳ לנו בקרוב במהרה בימינו ממש, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך³³, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ויקרא א, ב.
2) בקונטרס בפ״ע – יו״ד כסלו, יום גאולת כ״ק אדמו״ר האמצעי, תשמ״ה. ואח״כ בספר מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ יח ואילך.
3) תהלים לו, ז.
4) ירמי׳ לא, כז.
5) וראה לקו״ת ויקרא ב, ג ואילך. ובכ״מ.
6) קהלת ג, כא.
7) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
8) ויקרא א, ט.
9) ד״ה פדה בשלום במאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ רטו ואילך. ובכ״מ.
10) שערי תשובה ח״א מט, א ואילך.
11) תהלים נה, י.
12) קהלת ג, יא.
13) ראה מאמרים שבהערות 9-10. ועוד.
14) ברכות כו, ב. ובכ״מ.
15) ראה סה״מ תרנ״ט ס״ע קס ואילך. ועוד.
16) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה.
17) ח״ג קכד, ב.
18) סכ״ו.
19) יחזקאל א, י.
20) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך שור. וש״נ.
21) ברכות ה, א.
22) פמ״ה.
23) ראה תקו״ז בהקדמה (י, ב).
24) תניא רפ״ב.
25) כט, יא.
26) ויקרא שם, יד.
27) ראה אוה״ח אחרי יז, יד. המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תמד. ובכ״מ.
28) יתרו יט, ד. האזינו לב, יא.
29) בראשית א, כ.
30) תהלים קיח, ז. וראה גם לקו״ת שמע״צ פח, א. ד״ה זה תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ רא ואילך).
31) יומא כא, ב.
32) ישעי׳ סג, א.
33) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.

[סה"מ ויקרא ע' לג ואילך]

״בשיחה הרביעית גילה הרבי כי הי׳ בדעתו להדפיס לכבוד היום קובץ מאמרים של בעל הגאולה, אלא שמסיבות משונות לא יצא הדבר אל הפועל. ובודאי הדבר בהשגחה פרטית וגם זו לטובה. ובנוגע לפועל – אמר הרבי – כי יתן מאמר א׳ ע״מ להדפיסו במשך היום, וימכרוהו בסכום שבכח כ״א לשלמו, ושילמדוהו עוד במשך המעל״ע. ועתה יחזרו נקודות מאותו מאמר. ואמר מאמר (כעין שיחה) ד״ה ״אדם כי יקריב״״ (מיומן א׳ התמימים. וראה התוועדויות תשמ״ה ח״ב ע׳ 779: ״התחלת הענין . . תהי׳ ע״י הדפסת מאמריו על ספר ויקרא, שכן, המאמרים על הספרים בראשית ושמות נדפסו כבר״, עיי״ש. וראה הקדמת המו״ל להמאמר (נדפס במאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ יח)).
נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ מו ואילך. התוועדויות שם ע׳ 753 ואילך

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קיב ואילך. התוועדיות תשמ״ג ח״ב ע׳ 1145 ואילך.