בס״ד. ש״פ אחרי-קדושים, י״ג אייר ה׳תשכ״ד

הנחה בלתי מוגה

דבר אל כל עדת בני ישראל גו׳ קדושים תהיו כי קדוש אני גו׳¹, וצריך להבין², מה זה נתינת טעם כי קדוש אני והלא לא נערוך אליו קדושתו³, ומהו דמיון הערך בין קדוש אני למה שאמר קדושים תהיו והרי מי ידמה לך ומי ישוה לך כו׳. ומביא כ״ק אדמו״ר הצ״צ במאמרו על הכתוב (בביכל שנפדה מהשבי׳)⁴ את דברי רז״ל במדרש⁵ על פסוק זה, כתיב⁶ ואתה מרום [לעולם ה׳] רוממות אתה נוהג בעולמך כו׳ נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר קדושים תהיו, ומבאר⁷, שמזה מובן שזהו ציווי וגם הבטחה שסופכם להיות קדושים (ומביא דוגמא על זה מפירוש הכתוב⁸ ואהבת את הוי׳ אלקיך, שהוא לשון ציווי ולשון הבטחה⁹). ועוד זאת, דממדרש זה מובן שהקדושה לישראל היא לעולם, קדושה נצחית שנמשכת מהנצחיות שלמעלה, דכשם שלמעלה הקדושה היא נצחית ואתה מרום לעולם, וכמ״ש¹⁰ אני הוי׳ לא שניתי, שענין הנצחיות למעלה הוא בבחי׳ אני (שזהו ע״ד מ״ש רז״ל¹¹ כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם), הנה כן נמשך גם בישראל, נתת קדושה לישראל לעולם, וכסיום הכתוב (אני הוי׳ לא שניתי) ואתם בני יעקב לא כליתם.

והנה בכתוב זה נמנו ג׳ בחינות קדושה, א׳ מ״ש דבר אל כל עדת בני ישראל דבני ישראל הם גוי קדוש¹², הב׳ מ״ש ואמרת אליהם קדושים תהיו, היינו קדושה נוספת על קדושתם מצד עצמם, והג׳ מ״ש כי קדוש אני שהוא למעלה מהקדושה דקדושים תהיו, דהגם שקדוש אני הוא נתינת טעם על קדושים תהיו, מ״מ הקדושה דקדוש אני היא נעלית יותר, וכדאיתא במדרש¹³ עה״פ יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. אך מ״מ גם קדושה זו נמשכת לישראל, שהרי זהו נתינת טעם על קדושים תהיו. וכמובן גם מהמדרש הנ״ל דענין נתת קדושה לישראל לעולם נמשך מזה שאתה מרום לעולם, מבחי׳ אני הוי׳ לא שניתי. ומבאר הצ״צ במאמר הנ״ל, שג׳ בחינות אלו נרמזו במדרש¹⁴ במ״ש משל לבני המדינה שעשו ג׳ עטרות למלך, מה עשה המלך נתן א׳ בראשו ושתים נתן בראש בניו, וכך הם ג׳ הקדושות שמקדישים את הקב״ה קדוש קדוש קדוש כו׳¹⁵, שנתן א׳ בראשו וב׳ נתן בראש בניו. דב׳ המדריגות דעדת בני ישראל וקדושים תהיו הן שתי העטרות שנתן בראש בניו, ובחי׳ קדוש אני היא העטרה שנתן בראשו¹⁶. אמנם גם בחי׳ קדוש אני, העטרה שנתן בראשו, נמשכת ג״כ לישראל, כנ״ל. וכמובן גם מזה גופא שהמשכת כל הכתרים היא ע״י בני המדינה, שהם המלאכים שעושים זה ע״י ישראל¹⁷. דזהו מה שאמרו רז״ל¹⁸ שלעתיד לבוא עתידין צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב״ה שנאמר¹⁹ והי׳ הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וכביאור הצ״צ שם שענין קדוש יאמר לו הוא ענין נתת קדושה לישראל לעולם. והגם שלשון רז״ל הוא כדרך, היינו שהוא דוגמא בלבד, מ״מ הרי זהו כדרך הקדושה של הקב״ה, שזה קאי על העטרה שנתן בראשו.

וביאור הענין בפרטיות יותר, הנה במאמר הצ״צ שם מביא את פירוש הפנים יפות על הכתוב, דזה שישראל יכולים להיות קדושים בקדושת הקב״ה הוא משום שהם בני ישראל, היינו בני אברהם יצחק ויעקב שנקראו כולם בשם ישראל, כי ג׳ האבות הם חג״ת והם בחי׳ ז״א הנקרא ישראל, כי תפארת גופא²⁰ (היינו דתפארת הוא עיקר הז״א), ותפארת הוא יעקב שהוא ישראל. ולפי זה יתבאר ענין ג׳ קדושות אלו ע״פ קבלה²¹, דאיתא בקבלה דג׳ העטרות (הקדושות) הם כתר דמלכות וכתר דז״א וכתר דאריך. וע״פ הנ״ל מובן מה ששני הקדושות נתן בראש בניו, דלהיותם בני ישראל, בני האבות, לכן מקבלים כתר מלכות וגם כתר דז״א כיון שענין האבות הוא ישראל, ז״א. ולמעלה מזה הוא בחי׳ הקדוש הג׳, כי קדוש אני הוא בחי׳ כתר דאריך, שגילוי ענין זה יהי׳ דוקא לע״ל.

וע״פ כל הנ״ל יש לומר עוד בפירוש הפסוק דבר אל כל עדת בני ישראל גו׳, דחשיב כאן כל המדריגות דסדר ההשתלשלות, מלמטה למעלה. כל עדת היא ספירת המלכות²² הכלולה מכל הספירות, שלכן נקראת עדה²², דאין עדה פחותה מעשרה²³. ומ״ש כל עדת הוא משום שהמלכות מבררת את כל הניצוצות הנכללים בה. בני ישראל קאי על נה״י, כי ישראל הוא חג״ת כנ״ל, ובני ישראל הם נה״י שהם ענפי חג״ת, וע״ד מ״ש²⁴ וכל בניך לימודי הוי׳. קדושים תהיו הוא כתר דז״א, וכי קדוש אני הוא כתר דאריך. וכל הקדושות, גם הקדוש הג׳, נמשכים למטה, וכמ״ש¹⁵ קדוש קדוש קדוש הוי׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, שענין זה נמשך בכל הארץ, אלא שעכשיו הוא בהעלם, ובגילוי יהי׳ לעתיד לבוא, כשיאמרו קדוש לפני הצדיקים, כנ״ל, בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (קדושים) יט, ב.
2) רד״ה קדושים תהיו במאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעד. ח״ב ע׳ תכ. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תקלג. סהמ״צ להצ״צ קנג, ב. רד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ רמה). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ שפז).
3) פיוט יגדל. הובא במאמרי אדה״ז, אדהאמ״צ וסהמ״צ להצ״צ שבהערה הקודמת.
4) נדפס אח״כ באוה״ת פרשתנו ע׳ קח ואילך.
5) ויק״ר פרשתנו פכ״ד, ב.
6) תהלים צב, ט.
7) אוה״ת שם. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ תקעט).
8) ואתחנן ו, ה.
9) תו״א תשא פו, ג – הובא באוה״ת שם.
10) מלאכי ג, ו.
11) ויק״ר פ״ב, ב.
12) יתרו יט, ו.
13) ויק״ר פכ״ד, ט. ראה אוה״ת שם. וראה גם מקומות שצויינו בהערה 2.
14) ויק״ר שם, ח. וראה בהמצויין בהערה הקודמת.
15) ישעי׳ ו, ג.
16) ראה גם מתנות כהונה לויק״ר שם.
17) ראה חולין צא, ב – הובא ונת׳ רד״ה צאינה וראינה תר״ן (סה״מ תר״ן ע׳ שנא). תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קז). עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ קצד). תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ס״ע רמב-ג). תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 201). ועוד.
18) ב״ב עה, ב. ראה אוה״ת שם. וראה גם מקומות שצויינו בהערה 2.
19) ישעי׳ ד, ג.
20) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
21) בכ״ז – ראה סד״ה והתקדשתם תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ פו). סד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ רנב). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ צה ואילך).
22) ראה מאו״א מערכת ע אות ה. אוה״ת ויקהל ע׳ ב׳צז-ח.
23) ראה סנהדרין עד, ב.
24) ישעי׳ נד, יג.

[סה"מ ויקרא ע' רז ואילך]

נדפס ב״קובץ י״ג אייר – ארבעים שנה״ ע׳ 61 ואילך.