יז) כי תשא – ש״פ משפטים, פ״ש, כ״ז שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״ב

בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ז שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו׳ זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו׳ לכפר על נפשותיכם1, וצריך להבין, למה נאמר הציווי כי תשא בלשון יחיד, דבפשטות קאי על משה רבינו2, והרי מצוה זו היא על כל הדורות, והוה לי׳ לומר בלשון רבים ע״ד מ״ש בכמה מצוות. ועוד זאת, שבמצות מנין בנ״י שבחומש הפקודים הרי נאמר בכתוב3 שהי׳ זה ע״י משה ואהרן ונשיאי העדה, ומדוע כאן דוקא נאמר בלשון יחיד למשה. ועד״ז צריך להבין4 מ״ש בפרשת השבוע5 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי גו׳, דפתח בלשון רבים לפניהם וסיים בלשון יחיד כי תקנה גו׳, ומשמע מזה, שגם ענין כי תקנה עבד עברי קאי על משה רבינו שהוא הקונה עבד עברי.

ויובן זה ע״פ המבואר בתניא6 במה שאמרו רז״ל7 על הפסוק8 ועתה ישראל מה הוי׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳ אטו יראה מילתא זוטרתא היא אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דלכאורה צריך להבין, הרי הציווי נאמר לבני ישראל, אך הביאור בזה, כי יש בחי׳ משה בכאו״א מישראל, ולגבי בחי׳ משה שבכאו״א מישראל מילתא זוטרתא היא. ועד״ז הוא בענין כי תקנה עבד עברי, דקאי על עבודת האדם שהיא בכללות בג׳ המדריגות דעבד כנעני ועבד עברי ואמה העברי׳ (וכמבואר בדרוש כי ימכור איש את בתו לאמה לאדמו״ר הזקן, שנדפס בספר תורת חיים9, וכ״ק אדמו״ר הצ״צ כותב עליו10 שהדרוש הזה מרבינו הגדול נ״ע כו׳ שהוא דרוש נכבד וכו׳), והעבודה דעבד עברי היא במדריגת הבינוני וכו׳, דהכח על עבודה זו הוא ע״י משה רבינו שבכאו״א, ולכן נאמר כי תקנה לשון יחיד, שמשה רבינו שבכאו״א הוא הנותן כח לישראל שעבודתם תהי׳ בשלימות. וכשם שהוא בהעבודה דעבד עברי וכו׳, עד״ז הוא גם במצות מחצית השקל הרומזת ג״כ על כללות עבודת האדם (כדלקמן), שהכח לזה הוא מבחי׳ משה רבינו שבכאו״א מישראל, שע״ז נאמר כי תשא לשון יחיד, דהיינו משה רבינו. ובכללות יותר הרי בחי׳ משה שבכאו״א מורה על הניצוץ האלקי, שהרי במשה רבינו אמרו רז״ל11 ששכינה מדברת מתוך גרונו, דזהו מה שאמר משה12 ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דפסוק זה הוא בספר משנה תורה שאמר משה13 כמ״ש14 אלה הדברים אשר דיבר משה גו׳), כי שכינה מדברת מתוך גרונו.

וביאור הענין הוא, דהנה כללות עבודת האדם נחלקת לג׳ הענינים סור מרע ועשה טוב בקש שלום15, וכמבואר בארוכה בלקו״ת פ׳ בלק16 שהם ג׳ המדריגות דמצוות עשה ומצוות לא תעשה ולימוד התורה. וזה קשור עם ענין מחצית השקל כפשוטו, וכמ״ש כי תשא גו׳ לפקודיהם, דלפקודיהם הוא מלשון כי יפקד מושבך17, לשון חסרון, והיינו שהעבודה דכי תשא היא לתקן ענין החסרון דלפקודיהם, ענין סור מרע, שמזה בא אח״כ לעשה טוב ואח״כ לבקש שלום. וכפשטות הענין, דכי תשא את ראש הוא מנין צבאות הוי׳18, דהעבודה דצבאות הוי׳ היא מלחמת הוי׳, שיש בה ג׳ ענינים אלו דסור מרע ועשה טוב בקש שלום. וכמבואר בהמשך ההילולא19, דכללות עבודת צבאות הוי׳ היא מ״ש20 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו ע״י אתכפיא סטרא אחרא דאז אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין21, דזהו כללות ענין סור מרע, ומזה באים אח״כ לאתהפכא חשוכא לנהורא22 (כמבואר בהמשך ההילולא23), דהיינו ענין ועשה טוב, שעושה מהרע טוב (וכתורת הבעש״ט על הפסוק24), דבכללות ישנם ב׳ ענינים אלו בעבודת הקרבנות, שהיא אחת העבודות שהיו במשכן (כמבואר בהמשך ההילולא שם), היינו העבודה המיוחדת שבמשכן, וכמ״ש הרמב״ם25 שענין המקדש הוא בית מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, ואח״כ באים לעבודת בקש שלום, שנמשך הגילוי למטה באופן שיתקבל למטה, וכמו שאמרו רז״ל26 בענין קרבן שלמים שנקרא כן לפי שעושים שלום בין הקב״ה ועולמו וכו׳. וזהו גם ענין כל העובר על הפקודים לפי פשוטו, כפירוש רז״ל27 דהיינו כל המקיימים פקודי אורייתא. ולכן נקרא בשם מחצית השקל, כי כללות עבודת האדם היא בבחי׳ מחצית28, שאין בכחו לעשות הכל לבדו, ואינו עושה אלא המחצית שלו, ואח״כ כשאדם עושה מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה29. דהגם שלגבי ההמשכה מלמעלה נקרא בשם מעט, כי אין זה בערך כלל, מ״מ נקרא בשם מחצית, היינו שהוא כמו שותף בדבר זה, ששותף אמיתי הרי הוא בעל הבית על חצי30 וכו׳. דזהו ענין במדה שאדם מודד בה מודדין לו31, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח32, דהגם שאינו בערך, מ״מ ממשיך מלמעלה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, וע״ד המבואר33 בענין בכל מאדך34, דהגם שבכל מאדך היינו מאד שלך, לפי ערך האדם העובד, מ״מ עי״ז נמשך בחי׳ מאד שלמעלה. וזהו גם מ״ש רש״י35 בשם המדרש36 שנתקשה משה בענין מחצית השקל והראה לו הקב״ה מטבע של אש ואמר זה יתנו, היינו שההמשכה למעלה ע״י העבודה מלמטה היא ע״ד מטבע של אש שלמעלה שלא בערך מהמחצית שלמטה. וזהו גם מה שמבואר37 בענין מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל38 דמה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, וכנוסח ברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וצונו, מצוותיו דוקא, מצוות שלו, והיינו שע״י עשיית המצוות למטה נמשך מלמעלה ענין עשיית המצוות שלמעלה, היינו דהגם שענין המצוות שלמעלה הוא שלא בערך כלל לגבי המצוות שלמטה, וכמבואר בלקו״ת39 בענין מצוות הוי׳ ומצוותי וכו׳, ועד שהמצוות שלמעלה הם למעלה שלא בערך גם מהמצוות כפי שהם כמצות רצונך40 כמו שיהיו לעתיד לבוא, ומ״מ ע״י מעשה המצוות שלמטה ממשיכים מצוות אלו.

אמנם בפרטיות יותר הרי העבודה דמחצית השקל קאי על עבודת התשובה, וכדאיתא במדרש41 בענין כל העובר על הפקודים דהיינו מי שעבר על חטא העגל, וכפשטות הענין דמחצית השקל הוא כפרה על חטא העגל, לכפר על נפשותיכם. וכמובא באוה״ת42 גם עוד פירוש בלשון כי תשא שהוא מלשון כי תשה ברעך43, ענין של הלואה וחוב. וע״ז היא עבודת מחצית השקל, דהיינו עבודת התשובה, היינו ענין סור מרע ועשה טוב ובקש שלום כפי שהוא בעבודת התשובה, שאז העבודה היא בשלימות יותר. דזהו מ״ש במ״א44 עה״פ45 שאו את ראש בני ישראל גו׳ לגולגלותם, שעולים לבחי׳ הגולגולת שלמעלה מבחי׳ ראש. דזהו ענין כי תשא לשון הגבהה והרמה, שזהו ע״י עבודת התשובה שהיא למעלה מעבודת הצדיקים46, וכמ״ש הרמב״ם47 שהבעל תשובה הוא חביב ומרוצה וכו׳ וצועק ונענה מיד כמ״ש48 והי׳ טרם יקראו ואני אענה עודם מדברים ואני אשמע וגו׳, כי ע״י התשובה עולה למעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן הוא למעלה מגדרי ההשתלשלות, טרם יקראו גו׳.

והנה לפי זה יש לומר דבכללות זהו החילוק בין פ׳ משפטים ופ׳ כי תשא, דפ׳ משפטים קאי על עבודת הצדיקים, באופן דעשה האלקים את האדם ישר49. דזהו מה שבפשטות פ׳ משפטים נאמרה לאחרי מתן תורה, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני50, דזהו גם ענין אמה עברי׳ דקאי על הנשמה ששרשה היא בעולם האצילות שמשם היא יורדת למטה51, ובהיותה למטה כפי שהיא עוסקת בעבודה ע״ד הישר הרי צ״ל ענין של סור מרע, כמ״ש52 לא תצא כצאת העבדים ואיתא בזהר53 דהיינו שלא יהי׳ אצלה לכלוך החטא וכו׳. אמנם כל זה הוא באופן של עבודה בדרך הישר וגילוי ההעלם בלבד, שלכן נאמר בזה הלשון כי תקנה וגו׳, דענין הקנין הוא גילוי ההעלם בלבד, דזהו ענין עבד עברי, שממשיך מבחי׳ בעבר הנהר ישבו אבותיכם54. וזהו מה שנאמר55 שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי, דכפי שסדר העבודה הוא מצד סדר ההשתלשלות הרי ישנו ענין שש שנים ואח״כ ענין ובשביעית יצא לחפשי, אלף השביעי. אמנם ענין כי תשא קאי על עבודת התשובה, שהיא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ״ל. וזהו טעם סדר הפרשיות, שבתחילה באה פ׳ משפטים ואח״כ פ׳ כי תשא, כי בתחילה היא עבודת הצדיקים ואח״כ היא עבודת הבעלי תשובה. ועל שניהם צ״ל הנתינת כח מבחי׳ משה שבכאו״א.

אמנם הגם שעבודת הבעלי תשובה היא למעלה מסדר והדרגה, מ״מ צריך להמשיך עבודה זו בעבודת כל יום ויום. וע״ד המבואר56 בענין אתם נצבים היום כולכם גו׳ ראשיכם שבטיכם גו׳57, דהגם שבתחילה נאמר נצבים כולכם לאחדים כאחד, צריך להמשיך ענין זה גם בפרטי המדריגות. ועד״ז מבואר58 בענין ראש השנה, שבראש השנה ישנו הקבלת עול כללי, וצריך להמשיך זה בפרטי ימות השנה, וכן הוא בפרטיות בעבודת כל יום ויום, ועד״ז מובן בעבודת התשובה שצריכים להמשיכה בפרטי קיום התורה ומצוות, ועי״ז פועלים שיהי׳ לאתבא צדיקייא בתיובתא59 ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

__________

1) תשא ל, יב.
2) ראה יל״ש ר״פ תשא. פירוש הרמב״ן עה״כ. וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 3 ואילך.
3) במדבר א, ד. וראה פרש״י עה״פ. וראה לקו״ש שם הערה 17.
4) ראה תו״א ריש פרשתנו (משפטים עד, ג). תו״ח פרשתנו תט, א. סהמ״צ להצ״צ מצות דין עבד עברי פ״א (פ, א). רד״ה ואלה המשפטים תשי״א (סה״מ שמות ח״ב ע׳ קכ). תשל״ד (שם ע׳ קע). תשל״ח (שם ע׳ קפ). תשמ״א (שם ע׳ קפח). תשד״מ (שם ע׳ קצט).
5) ריש פרשתנו (משפטים כא, א-ב).
6) פמ״ב (נט, א).
7) ברכות לג, ב.
8) עקב י, יב.
9) שמות עא, ב ואילך. וראה גם דרך חיים שער התפלה פס״ו ואילך. סהמ״צ להצ״צ שם ואילך. שם מצות פדיון או יעוד אמה עברי׳ (פג, ב ואילך). אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳קמ. ד״ה ואלה המשפטים תשל״ח פ״ד (סה״מ שמות שם ע׳ קפא) ואילך. תשמ״א פ״ט (שם ע׳ קצה).
10) אוה״ת שם ע׳ א׳קכז.
11) ראה זח״ג רלב, א (ברע״מ). שם ז, א. רסה, סע״א. שו, ב. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״א ע׳ שלו.
12) עקב יא, טו.
13) ראה מגילה לא, ב. וראה לקו״ש ח״כ ע׳ 549.
14) ר״פ דברים (א, א).
15) תהלים לד, טו.
16) עג, א ואילך.
17) שמואל-א כ, יח.
18) ל׳ הכתוב – בא יב, מא.
19) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״י (סה״מ תש״י ע׳ 124) ואילך.
20) תרומה כה, ח. וראה ר״ח שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך עה״פ. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב.
21) ראה תניא פכ״ז ולקו״ת ר״פ פקודי (מזח״ב קכח, ב. שם סז, ב. קפד, א). תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת חוקת סה, ג. ועוד.
22) זח״א ד, א (הובא בתניא פ״י. תו״א מקץ מב, א. ובכ״מ).
23) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת בתחלתו (סה״מ תש״י ע׳ 111).
24) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן סט (ט, ב). וראה שם סימן מא (ז, א). סימן פט (יב, סע״ג-ד). הובא ב״היום יום״ ה׳ מנ״א. סה״מ אידיש ע׳ 75.
25) ריש הל׳ ביהב״ח.
26) תו״כ ופרש״י ויקרא ג, א. תנחומא תולדות א.
27) ראה אוה״ח עה״פ (תשא ל, יג) בשם הזהר. רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קפט). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג). תשל״ה (לקמן ע׳ קיב). דש״פ תשא תשמ״ה (סה״מ שמות ח״ב ע׳ רסד). ד״ה זה תשמ״ז (לקמן ע׳ קפ).
28) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 923 ואילך. וש״נ. וראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 189.
29) יומא לט, א.
30) ראה לקו״ש ח״י ע׳ 267. וראה שם חכ״ד ע׳ 379. ובכ״מ.
31) מגילה יב, ב. סוטה ח, ב. ועוד.
32) ראה זח״ב קסב, ב.
33) תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. שם קס, ב. ובכ״מ.
34) ואתחנן ו, ה.
35) תשא ל, יג ד״ה זה.
36) במדב״ר פי״ב, ג. תנחומא נשא יא. ירושלמי שקלים פ״א ה״ד. ועוד.
37) ראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ שכז. תרנ״ג ע׳ רעט. סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ז, ובהנסמן שם הערה יד. סה״מ דברים ח״ב ע׳ יז. וש״נ.
38) תהלים קמז, יט. שמו״ר פ״ל, ט.
39) במדבר ט, ג.
40) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״א ויחי מו, ד ואילך. תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
41) ראה ירושלמי שקלים פ״ב סה״ג. תנחומא תשא י-יא. וראה מקומות שבהערה 27.
42) תשא ע׳ א׳תתלח.
43) תצא כד, י.
44) לקו״ת ר״פ במדבר (א, א). מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קעח. ובכ״מ.
45) במדבר א, ב.
46) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד (מברכות לד, ב). וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ט ע׳ 183.
47) הל׳ תשובה פ״ז ה״ו-ז.
48) ישעי׳ סה, כד.
49) קהלת ז, כט.
50) מכילתא ופרש״י ריש פרשתנו.
51) ראה סהמ״צ להצ״צ שם פב, ב. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך עבד ע׳ יג ואילך. סה״מ פר״ת ע׳ מח. ובכ״מ.
52) פרשתנו כא, כ.
53) זח״ב צו, א-ב.
54) יהושע כד, ב.
55) פרשתנו שם, ב.
56) ראה לקו״ת ר״פ נצבים. ובכ״מ.
57) ר״פ נצבים (כט, ט-י).
58) ראה ד״ה תקעו תש״א (סה״מ תש״א ע׳ ו ואילך). וראה לקו״ת שם נא, ד. ובכ״מ.
59) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. האזינו עה, סע״ב. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' צח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 117 ואילך.

סגירת תפריט