בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי1, הנה בתיבת ויכולו ישנם כמה פירושים2, ויכולו לשון תכלה וקץ, ויכולו לשון שכלול וכמו שתרגם אונקלוס ויכולו ואשתכללו, ויכולו לשון תאוה ותענוג3, וכדאיתא במחזור ויטרי4 בשם תרגום ירושלמי שויכל אלקים הוא וחמיד. דזהו ג״כ מה שאומרים5 חמדת ימים אותו קראת, דלכאורה אי׳ קרא הקב״ה את השבת בשם חמדת ימים, ומבאר במחזור ויטרי שם, שקריאה זו היא מ״ש ויכל שתרגומו וחמיד.
והנה ידוע שבשבת ישנם ב׳ ענינים. א׳ מה ששבת מיקדשא וקיימא6, ב׳ מה שישראל עושים את השבת כמ״ש7 לעשות את השבת, והוא ע״י העבודה בששת ימי החול, שעי״ז עושים את השבת, וכמאמר8 מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ומזה מובן שגם בהתענוג דשבת ישנם ב׳ בחינות אלו, א׳ התענוג שמלמעלה (שנמשך בשבת), שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראותו3, ב׳ התענוג מה שישראל ממשיכים ע״י עבודתם כמ״ש9 וקראת לשבת עונג. דזהו ג״כ מה שאמרו חז״ל10 כל האומר ויכולו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, והוא התענוג שישראל ממשיכים במעשה בראשית ע״י עבודתם. וצריך להבין, והרי כתיב11 אחור וקדם צרתני, שהאדם נברא אחור למעשה בראשית12, ואפילו להפירוש הערב (דעם געשמאַקן טייטש) שבזה, שמה שהאדם נברא אחור למעשה בראשית הוא בכדי שיהי׳ הכל מוכן לסעודה לפניו13, הרי מ״מ בפועל האדם נברא בסוף הבריאה, שכל הבריאה נגמרה קודם בריאת האדם, וא״כ איך אפשר שהאדם יוסיף בהבריאה, עד שיהי׳ שותף להקב״ה במעשה בראשית. וביותר אינו מובן, מה שהאדם ממשיך תענוג במעשה בראשית, והרי ידוע שתענוג קשור (איז פאַרבונדן) עם עצם. וא״כ איך אפשר שהאדם ע״י עבודתו למטה, בבחי׳ הנשמה המלובשת בגוף, ימשיך את בחי׳ התענוג.
דהנה ידוע14 בענין ירידת הנשמה למטה, שבחי׳ הנשמה שירדה למטה הוא רק הארת ומקצת הנשמה, ועצם הנשמה נשארה למעלה, שהרי ידוע15 שמלאך בשליש עולם עומד, ויש בזה ב׳ פירושים16, אם שהעולם הוא שליש מהמלאך או שהמלאך הוא שליש מהעולם. דמזה מובן במכל שכן בנוגע לנשמות, שהם נעלים מהמלאכים, אשר הגוף (עולם קטן17) הוא קטן מהכיל עצם הנשמה. שהרי גוף האדם הוא למטה במדריגה מגופות כל הנבראים, וכמבואר בהמאמרים ד״ה להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים (בתורה אור ובכמה מקומות)18 אשר גוף האדם הוא דומם, וא״כ מובן שהגוף הוא קטן מהכיל את עצם הנשמה, ובחי׳ הנשמה שירדה למטה היא רק הארה בלבד, שאינה בערך כלל להנשמה שלמעלה. ואפילו בחי׳ המזל שבנשמה (שאינה עצם הנשמה ממש) שממנה נוזל ונוטף להנשמה שבגוף19, שלכן נקראת בשם מזל מלשון ונוזלים מן לבנון20, הנה גם בחינה זו היא בכלל הנשמה שלמעלה, שהיא למעלה באין ערוך לגבי הנשמה המלובשת בגוף. וכידוע21 בענין מה שבחי׳ הנשמה המלובשת בגוף נקראת רגל לגבי הנשמה שלמעלה הנקראת בשם ראש, שאין זה כמו הרגל והראש שבגוף האדם, אשר עם היות שהרגל הוא למטה מהראש, מ״מ הוא בערכו, שהרי גם הרגל הוא חלק מהגוף, כי אם שהנשמה שלמטה הנקראת בשם רגל היא באין ערוך לגבי הנשמה שלמעלה, וכהלשון שהיא הארה בלבד מהנשמה שלמעלה. דע״פ כל זה אינו מובן, איך אפשר שהנשמה שבגוף תמשיך ע״י עבודתה את בחי׳ התענוג, שתענוג קשור עם עצם (וואָס תענוג איז פאַרבונדן מיטן עצם), דמכיון שהנשמה שבגוף היא רק הארה בלבד, הרי אין ביכולתה לכאורה להגיע גם בבחי׳ תענוג עצמי דעצם הנשמה, ומכל שכן שאין ביכולתה להגיע בבחי׳ תענוג עצמי שלמעלה.
והנה אותה הקושיא היא גם בנוגע להעבודה דראש השנה, שנשמות ישראל ע״י עבודתם ממשיכים את בחי׳ התענוג במדת המלכות22, דזהו ענין מה שמבקשים23 מלוך על העולם כו׳ גלה כבוד מלכותך כו׳, וידוע הענין בזה שהכוונה בבקשה זו הו״ע המשכת התענוג במלכות, והוא לפי שע״י עבודתם מגיעים הם בבחי׳ הפנימיות והעצמיות שמשם נמשך התענוג העצמי, וזה מה שהם מגיעים בבחי׳ הפנימיות והעצמיות שלמעלה הוא לפי שעבודתם אז היא בבחי׳ פנימיות ועצמיות הנשמה, דזהו מה שאומרים24, עוד בהימים שלפני ראש השנה, לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש25, דלהיות שעבודתם הוא בבחי׳ הפנימיות דנשמה, בקשו פני, לכן ממשיכים הם את בחי׳ הפנימיות שלמעלה, את פניך הוי׳26. דלכאורה, מכיון שהעבודה היא בבחי׳ הנשמה המלובשת בגוף, שהיא רק הארה בלבד, איך אפשר להגיע עי״ז גם לבחי׳ הפנימיות דנשמה, ומכל שכן לבחי׳ הפנימיות שלמעלה.
אך הענין הוא, דהנה נתבאר בהמאמרים הקודמים27 בענין מ״ש28 נעשה אדם לשון רבים, שפסוק זה נאמר על ירידת הנשמה למטה בגוף, שנעשה לשון רבים קאי על העשר ספירות כדאיתא בזהר29. והיינו שבירידת הנשמה בגוף דוקא ישנם כל העשר ספירות, דהתכללות כל העשר ספירות הוא מצד בחי׳ אוא״ס הכולל אותם, כמשנ״ת במאמרים הקודמים. והמשכה זו (המשכת אוא״ס שלמעלה מהספירות, שמצד זה נכללים הספירות יחד) הוא בהנשמה כמו שירדה למטה, שעל זה נאמר נעשה אדם. דזהו מ״ש30 ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכי׳ נפח31, אשר ירידת הנשמה למטה (ויפח באפיו) היא מתוכיותו ופנימיותו31. דזהו מה שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש31, חלק מן העצם, וידוע מאמר הבעש״ט32 בשם הרס״ג שהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו. וענין חלק מן העצם הוא כמו שהעצם בא בבחי׳ דביקות בלתי ניכרת. ואף שנת״ל שבחי׳ הנשמה המלובשת בגוף היא הארה לבד, מ״מ, הארה זו היא גם חלק מן העצם כנ״ל. ויובן זה ע״פ המבואר בארוכה בד״ה אז ישיר משה ה׳ש״ת33 בענין מ״ש בזהר34 שפעם לא בא אליהו להאידרא לפי שהי׳ צריך להציל את הצדיק (או לפי שהי׳ צריך להקים את האבות), דמקשים בזה, והרי אליהו נמצא על כל ברית מילה35, אף שיש כמה בריתות מילה בזמן אחד, ולמה לא הי׳ יכול לבוא להאידרא. ומתרצים בזה36, שזה מה שאליהו נמצא על כל ברית מילה הוא רק ניצוצות ממנו, שהם הארה בלבד, ולכן יכול להיות בזמן אחד בכמה מקומות. משא״כ להאידרא הי׳ בא מלובש בגוף, וכן בשביל כבודו של הצדיק (או בכדי להקים את האבות) הי׳ ג״כ צריך להיות מלובש בגוף, ובהיות שבהגוף מקושר כל העצם, לכן לא הי׳ אפשר להיות בשני מקומות בבת אחת. דכמו״כ הוא בכל נשמה ונשמה, אשר עם היות שהנשמה המלובשת בגוף היא הארה בלבד, מ״מ כל העצם מקושר בה, כמבואר בארוכה בד״ה אז ישיר שם. דזהו מה שהנשמה היא חלק, חלק מן העצם, והוא מה שהעצם בא בבחי׳ דביקות בלתי ניכרת.
ועפ״ז יובן מה שהנשמה ע״י עבודתה מגעת בבחי׳ הפנימיות והעצמיות של הנשמה, בקשו פני, ועי״ז גם לבחי׳ הפנימיות והעצמיות שלמעלה, את פניך הוי׳, דלהיות שהנשמה המלובשת בגוף אינה רק הארה בלבד כי אם היא גם חלק מן העצם, הנה ע״י עבודתה בבחי׳ הפנימיות שלה כו׳37, וכמארז״ל38 חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי׳ יחידה, אשר גם היחידה היא בחי׳ שם בלבד39, ועצם הנשמה היא הניצוץ קטן בורא המתלבשת ביחידה, הנה מצד הניצוץ קטן בורא שהוא בחי׳ עצם הנשמה המקושרת בגוף, היא מגעת לבחי׳ הפנימיות, וממשכת את התענוג עצמי שלמעלה. וכמו שנת״ל (במאמרים הקודמים) בענין לא נפלאת היא40, שבכח הנשמה להמשיך גם בחי׳ הפלא, לפי שיש בה מן העצם ממש. וזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל41 שכל האומר ויכולו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, דאף שהאדם נברא אחור למעשה בראשית, מ״מ פועל הוא בהבריאה עד שנעשה שותף במעשה בראשית, בכל הפירושים שבויכולו, עד להפירוש ויכולו לשון תענוג, שממשיך בחי׳ תענוג עצמי במעשה בראשית למעלה מבחי׳ התענוג שישנו בהבריאה מקודם. דהנה ידוע שבתענוג, גם בתענוג המורכב, ישנם כמה מדריגות42, והאדם ע״י עבודתו (בבחי׳ העונג שבנפשו, ששבת מצוה לענגו כו׳43) ממשיך מבחי׳ תענוג העצמי הבלתי מורכב (שלמעלה גם מבחינה היותר עליונה שבתענוג המורכב), וכידוע44 שהתהוות הנבראים הוא מבחי׳ חיצוניות א״ק והנשמות שרשם מבחי׳ פנימיות א״ק ולמעלה יותר, שלכן האדם ע״י עבודתו ממשיך בהבריאה מבחי׳ פנימיות א״ק כו׳. והמשכת התענוג עצמי זה הוא בשבת בראשית (לאחרי ענין בנין המלכות כו׳37), שממנו נמשך התענוג על כל השנה כולה45.
__________
1) פרשתנו (בראשית) ב, א-ב.
2) ראה אוה״ת פרשתנו עה״פ (מב, סע״ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך. תקח, א ואילך).
3) במדב״ר רפ״י.
4) תפלת שבת סי׳ ק״ג.
5) בתפילת העמידה דש״ק.
6) ביצה יז, א.
7) תשא לא, טז.
8) ע״ז ג, א.
9) ישעי׳ נח, יג.
10) שבת קיט, ריש ע״ב. וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 23 הע׳ 73.
11) תהלים קלט, ה. ראה ב״ר פ״ח, א. ויק״ר פי״ד, א. סה״מ תרצ״ז ס״ע 202 ואילך. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם סעיף ב (ע׳ קלד ואילך), ובהנסמן שם.
12) ברכות סא, א.
13) סנהדרין לח, א.
14) לקו״ת שלח מ, ב. נא, ב. ועוד.
15) ראה חולין צא, ב. ב״ר פס״ח, יב.
16) ראה סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ רט. ח״ב ס״ע שטז-יז. המשך תער״ב ח״א ע׳ שלט. סה״מ תרפ״ה ע׳ קכא. תש״ז ע׳ 30. ובכ״מ.
17) תנחומא פקודי ג. זח״ג לג, ב. תקו״ז תס״ט (ק, ב. קא, א). וראה אבות דר״נ ספל״א. וראה גם לקו״ת במדבר ה, סע״א. סה״מ תרנ״ט ע׳ נט. ד״ה כי עמך הסליחה תרפ״ג (תש״ט) פ״ה (סה״מ תרפ״ג ע׳ רמז. תש״ט ע׳ 218). ועוד.
18) תו״א פרשתנו ג, ד ואילך. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ טו ואילך. אוה״ת פרשתנו (כרך ו) תתרנא, א ואילך.
19) ראה לקו״ת שלח שם (נא, ב). ר״פ האזינו (עא, ד). ובכ״מ.
20) שה״ש ד, טו.
21) תו״א תשא פו, ב. לקו״ת ר״ה סב, ג. ובכ״מ.
22) ראה לקו״ת ר״ה נו, ב ואילך. סידור עם דא״ח רמא, ב ואילך. רמה, סע״ד ואילך. ובכ״מ.
23) נוסח תפילת העמידה דר״ה ויוהכ״פ.
24) סידור אדה״ז אחר שיר של יום. וראה שער הכולל פי״א סכ״ח. וש״נ.
25) תהלים כז, ח.
26) ראה ד״ה לך אמר לבי תש״כ (סה״מ אב-אלול ע׳ קכ ואילך). וש״נ.
27) ד״ה תקעו דיום ב׳ דר״ה.
28) פרשתנו א, כו.
29) ח״ב נה, א ובמק״מ שם. וראה אוה״ת וארא (כרך ז) ע׳ ב׳תקצב (וש״נ). דרושים לר״ה ע׳ א׳שס. נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳ה. ועוד.
30) פרשתנו ב, ז.
31) תניא רפ״ב.
32) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקט״ז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
33) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 62. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ קעח. סה״מ תש״א ע׳ 151.
34) ח״ג קמד, ב.
35) ראה פדר״א ספכ״ט. זח״א צג, א. וראה טושו״ע יו״ד סרס״ה סי״א.
36) ראה המשך תרס״ו וסה״מ תש״א שם.
37) חסר קצת. המו״ל.
38) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז.
39) ראה סה״מ ה׳ש״ת שם ע׳ 66. וראה סה״מ תרע״ח ע׳ ריג. עטר״ת ס״ע שח. תרצ״ו ס״ע 56. תרצ״ז ריש ע׳ 148. ועוד.
40) נצבים ל, יא.
41) שבת קיט, ריש ע״ב. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 94-5, ובהנסמן שם בהערה 14.
42) ראה תו״ח תולדות ה [קמו], ג. ובכ״מ.
43) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
44) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך נשמה, נש״י (ע׳ שיג ואילך). וש״נ.
45) ראה שיחת י״ד תשרי ה׳שי״ת (סה״מ תשי״א ע׳ 59).
[סה"מ בראשית ח"א ע' סט ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.