פ) אלה מסעי (ב) – ש״פ מטו״מ, כ״ו תמוז, מבה״ח מנ״א ה׳תשל״ו

בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ו תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשל״ו

הנחה בלתי מוגה

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו׳ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם1. וידועים הדיוקים בזה בלקו״ת2 ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה3, להבין לשון מסעי שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים. והרי מארץ מצרים היתה לכאורה רק הנסיעה הראשונה ויסעו מרעמסס. וגם4 מהו ויכתוב משה גו׳, דמסתמא משה כתבו ככל התורה אשר הקב״ה אומר ומשה כותב5.

והנה נת״ל6 מלקו״ת7, דכמו שהיו אז המסעות מארץ מצרים עד מעבר לירדן יריחו, הנה (מעשה אבות סימן לבנים8, ו)כן הוא גם בכללות משך הדורות מיציאת מצרים עד גאולה העתידה, שנחלקים למ״ב מסעות מיציאת מצרים ועד שבאים אל מעבר לירדן מזרחה, ואח״כ עוברים מעבר לירדן מערבה. והיינו, דהכניסה לארץ ישראל ע״י משיח צדקנו היא ע״י ההכנה בהעבודה דמ״ב מסעות במשך כל הדורות כולם [וכן גם במשך כל חיי האדם9, ובפרטיות יותר, בעבודתו בכל יום10, שמתחלקים למ״ב מסעות כמו שנת״ל11]. והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל12 עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו. ומבואר בלקו״ת13 שהמכוון מזה הוא שיהי׳ כל העולם כולו אז בדרגת ארץ ישראל דעכשיו, ואז יהי׳ ארץ ישראל במדרגת ירושלים דעכשיו דזהו מה שירושלים תתפשט בכל ארץ ישראל12 (וירושלים דלעתיד לבוא יהי׳ עוד במעלה גבוה יותר כו׳). ומבאר שם14 שזה נעשה ע״י המ״ב מסעות. שע״י המסעות במדבר באופן דוארון ברית ה׳ נוסע לפניהם15, וענני הכבוד היו הורגים את הנחשים ועקרבים כו׳ שבמדבר16 (שהוא ארץ נחש שרף ועקרב כו׳17), הנה עי״ז הכניעו אותם שיוכל להיות לע״ל הגילוי דעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו.

וע״פ המבואר לעיל שענין המ״ב מסעות הוא (לא רק עד הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה, אלא גם) במשך כל הדורות עד לגאולה העתידה, צריך לומר, דזה מה שע״י המסעות פעלו שיהי׳ לע״ל הענין שתתפשט ארץ ישראל בכל העולם, הכוונה בזה היא לא רק להמסעות שהיו במדבר, כי אם גם לכללות המסעות, כולל גם המסעות שלאחרי הכניסה לארץ (וגם המסעות שבזמן הגלות). דהנה ענין זה דעתידה ארץ ישראל כו׳, הי׳ דוגמתו כבר בזמן שלמה כאשר קיימא סיהרא באשלמותא18, שאז באו אליו כל הניצוצות מכל העולם כולו19, ואפילו משבא ע״י מלכת שבא20. והיינו שהתפשטות ארץ ישראל בכל העולם הי׳ באופן כזה שהגיעה אפילו בשבא. וענין זה הוא הכנה לעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו שיהי׳ לע״ל, ועד״ז הוא גם בנוגע להמסעות שבזמן הגלות, שע״י העבודה דישראל בכל מקומות הגלות פועלים הם הענין שתתפשט ארץ ישראל בכל העולם כולו.

אמנם בזה גופא (איך לעשות ההכנה לעתידה ארץ ישראל כו׳) ישנם שני אופנים21, בירור בדרך מלחמה ובירור בדרך מנוחה. דבירור בדרך מלחמה הוא ע״י עבודת התפילה, דנהמא אפום חרבא ליכול22 (שזה בא ע״י הקדמת התפילה), וכתיב23 בחרבי ובקשתי ותרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי, ובירור בדרך מנוחה הוא ע״י לימוד התורה. וכמבואר בדרושי ל״ג בעומר24. דהנה ידוע25 החילוק בין עבודת רשב״י לחוני המעגל, דחוני המעגל המשיך ירידת גשמים ע״י התפילה שלו26, שזהו בירור בדרך מלחמה, שעג עוגה כו׳ ועשה כמה השתדלויות, ואח״כ הי׳ צריך לצמצם ההשפעה שתהי׳ לפי ערך העולם, משא״כ רשב״י המשיך ירידת גשמים ע״י אמירת תורה עה״פ27 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד28, דהמשכת הגשמים ע״י רשב״י היתה באופן של מנוחה, ובדרך ממילא לפי כלי המקבל [שזה שייך להפסוק שבת אחים גם יחד כו׳]. שמזה רואים שב׳ עבודות אלו ישנם גם בזמן הגלות. ואף שלכמה שיטות29 הי׳ חוני המעגל בזמן הבית (שלכן אומרים עליו30 שהי׳ שבעים שנה במצב של היינו כחולמים31, דקאי על ע׳ שנה שבין בית ראשון לבית שני), הרי מסופר במסכת תענית26 שהי׳ ענין התפילה על גשמים אצל עוד תנאים כגון אבא חלקי׳ ור׳ עקיבא32 וכו׳. וע״י העבודה בב׳ אופנים אלו היא ההכנה לעתידה ארץ ישראל שתתפשט כו׳. ובפרטיות יותר הוא ע״י העבודה בכל ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד (שבמשנה פרק קמא דאבות33) תורה עבודה וגמילות חסדים, דע״י העבודה בתורה, המשכה מלמעלה, ועבודת התפילה, העלאה מלמטה, וע״י גמילות חסדים, עושים לו ית׳ דירה בתחתונים34 שהיא דירה נאה וכלים נאים35 וכו׳ שזה קאי על כללות מעשה המצוות.

אמנם איך ישנו הכח לישראל בעבודתם להמשיך אלקות בעולם, ובאופן דעתידה ארץ ישראל כו׳, הנה לזה כתיב ויכתוב משה גו׳. דמשה שהוא הרועה נאמן של כל ישראל36 מקשר בחי׳ מוצאיהם (שרש ומקור הנשמה) עם הנשמה כמו שהיא למטה37, מוצאיהם למסעיהם. ועד שכל איש ישראל אומר בכל יום בתחילת עבודתו38 נשמה שנתת בי טהורה היא כו׳ אתה נפחתה, דממשיך מבחי׳ טהורה היא לבחי׳ נפחתה בי, שהיא בחי׳ הרגל שבנשמה המתלבשת בגוף הנמצא בעולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו. דהכח לזה הוא ע״י בחי׳ משה שבכאו״א39. וזהו ויכתוב דייקא, דהנשמות בשרשם הם בבחי׳ חקיקה, חקוקות מתחת כסא הכבוד40, וכמו שבתורה ישנו הענין דחרות על הלוחות41, באותיות החקיקה. ומשה פועל ההמשכה מבחי׳ חקיקה לבחי׳ כתיבה הן בתורה והן בנשמות. אמנם, בההמשכה זו שמשרש הנשמה לרגל שבנשמה יכול להיות שינוי כו׳, ולזה מבאר בלקו״ת42 דויכתוב משה היינו חותמו של הקב״ה אמת43. וכמו שהוא בקרא44 דוכתב לה גו׳ לפי דעת ר׳ מאיר45 שפירש וכתב וחתם, כן גם ויכתוב משה כולל בעצמו גם ענין החתימה, שענין החתימה הוא כדי שלא יהיו שום שינויים. ובדוגמת החתימה בשטר כפשוטו, דלפני החתימה יכולים להיות שינויים, דהלך אחר שיטה אחרונה46. אבל אחרי החתימה הכל הולך אחר החיתום47, ואי אפשר לשנות כו׳.

וממשיך בכתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם, שע״י הירידה למטה נעשה עילוי בהנשמה לבחי׳ מוצאיהם שלמעלה מבחי׳ מוצאיהם שלפני זה וכמו שנת״ל48. ויובן זה ע״פ מ״ש האריז״ל49 עה״פ50 כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם, דהכוונה לדבר ה׳ שבלחם. וידוע הביאור בזה51, דמכיון שהלחם הוא למטה מהאדם, שלכן צריך לעבודת האדם ובירור האדם וזיכוך האדם, הנה זה מורה שהניצוצות שבו שרשם מבחינה נעלית יותר מהמוצא פי ה׳ שבאדם. ולכן מקבל האדם מהמוצא פי ה׳ שבלחם, וע״י העבודה בו הרי הוא מתעלה לבחינה נעלית יותר כו׳. ובלשון הקבלה52 הנה המוצאיהם שלפני המסעיהם הוא בחי׳ ז׳ תחתונות דא״ק שבאים בהתלבשות והמשכה בא״א, משא״כ המוצאיהם שלאחרי זה הוא בחי׳ ג׳ ראשונות דא״ק שהם למעלה מהמשכה, ואפשר להגיע לשם רק ע״י העלאה. שזהו ע״י שעושים לו ית׳ דירה בתחתונים, שאמיתית ענין הדירה הוא כמו באדם התחתון שנמצא בה בכל עצמותו ומהותו כו׳53. וב׳ אופנים אלו דהמשכה והעלאה, הוא ג״כ מ״ש54 ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה55.

וזהו שאמר הכתוב56 והפכתי אבלם לששון, דלכאורה אינו מובן הדיוק והפכתי, והרי המעשה הוא העיקר57, ובעיקר נוגע שיהי׳ לששון, ומה נוגע שהוא באופן דוהפכתי. אלא דלזה היא תכלית ירידת הנשמה למטה, וזהו תכלית כל המסעות, להפוך את המדבר הגדול והנורא שיהפך להיות בחינה הנעלית שבמדבר (כמבואר בלקו״ת ר״פ במדבר) שלמעלה מבחי׳ אדם, אשר לא ישב אדם שם58, כי לא אדם הוא להנחם59. ודוקא ע״י העבודה בהפיכת העולם נעשה העלי׳ בהנשמה למעלה ממקום שממנה ירדה.

וזהו מה שלפני הנחמה בכפליים לתושי׳ שבנחמו נחמו עמי60, ישנם ימי בין המצרים. כי עיקר המעלה היא ע״י הפיכת המצרים. דדוקא ע״י שמן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה61, דבלשון החסידות62 הוא מרחב העצמי, שדוקא שם הוא אמיתית ענין המיצר, שהרי מלך שהנהגתו צ״ל באופן דואתהלכה ברחבה63, הנה כיון שכרע שוב אינו זוקף64, שזהו תכלית הביטול, ענין המיצר.

ודוקא ע״י העבודה באופן דמסעות כו׳ הנה עי״ז נעשה באתי לגני לגנוני65, ומתגלה בחינה נעלית יותר מעיקר שכינה שבתחתונים היתה. וכמבואר במ״א66 שב״פ כתיב תולדות מלא, בתולדות השמים והארץ בהבראם67, כאשר עולם על מילואו נברא68, ובתולדות פרץ69 שהוא משיח דעלה הפורץ לפניהם70, אבל אעפ״כ הרי התולדות מלא (דתולדות פרץ) דלעתיד נעלה יותר מהתולדות מלא דעולם על מילואו נברא כו׳71.

__________

1) פרשתנו (מסעי) לג, א-ב.
2) פרשתנו (מסעי) פח, ג.
3) אוה״ת פרשתנו (מסעי) ס״ע א׳שנז.
4) ראה לקו״ת שם צא, סע״א. אוה״ת שם ע׳ א׳שנב.
5) ראה ב״ב טו, א.
6) במאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ תלח).
7) שם צא, ב ואילך. אוה״ת שם ס״ע א׳שנז ואילך.
8) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. וישלח לב, ד. ס״פ ויחי.
9) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ.
10) אוה״ת שם ס״ע א׳שנב.
11) במאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ תלט).
12) ראה ספרי דברים בתחלתו. פס״ר פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקג.
13) פרשתנו (מסעי) פט, ב ואילך.
14) פט, ג.
15) בהעלותך י, לג.
16) פרש״י שם, לד.
17) ע״פ עקב ח, טו.
18) זהר ח״א קנ, א. רכה, ב. ח״ב פה, א. ח״ג מ, ב. מו, א. וראה שמו״ר פט״ו, כו.
19) ראה ד״ה פדה בשלום העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשסט). המשך פדה בשלום תרנ״ט ותש״ד (סה״מ תרנ״ט ע׳ קסב. תש״ד ע׳ 107). ד״ה הנ״ל תשי״ב (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ס״ע פה ואילך). תשכ״ו פ״ז (שם ס״ע רל) ואילך. וש״נ.
20) ראה מלכים-א י, א ואילך.
21) ראה סה״מ תרנ״ט ותש״ד שם. ד״ה הנ״ל תשי״ב. ובכ״מ.
22) זח״ג קפח, ב.
23) ויחי מח, כב.
24) מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי. אוה״ת ויקרא ע׳ רנד. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז. וראה בהמצויין בהערה הבאה.
25) ראה ד״ה פדה בשלום העת״ר הנ״ל (המשך תער״ב שם ע׳ תשסז). סה״מ עטר״ת ס״ע קל ואילך. סה״מ ויקרא ע׳ שכא ואילך.
26) תענית כג, א.
27) תהלים קלג, א.
28) זח״ג נט, ריש ע״ב.
29) ראה חדא״ג תענית שם. סדר הדורות – סדר תנאים ואמוראים ערך חוני המעגל.
30) ראה תענית שם ובחדא״ג מהרש״א שם. ירושלמי תענית פ״ג ה״י. סדר הדורות שם.
31) תהלים קכו, א.
32) תענית כה, ב.
33) משנה ב.
34) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
35) ע״פ ל׳ חז״ל – ברכות נז, ב.
36) ראה תניא רפמ״ב. וראה שמו״ר פ״ב, ג-ד.
37) ראה לקו״ת מסעי שם צא, ד ואילך. צג, ד. צו, א. אוה״ת מסעי שם ע׳ א׳שעג. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שצט.
38) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
39) ראה תניא שם.
40) ראה זח״ג כט, ב. קכג, ב. פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ז. ובכ״מ.
41) תשא לב, טז.
42) שם צב, ד ואילך.
43) שבת נה, א.
44) תצא כד, א.
45) ראה גיטין כא, ב. כג, א (ובפרש״י שם ד״ה מילתא היא דאמרי).
46) ראה גיטין יא, א. יט, ב. ב״ב קסא, ב.
47) ברכות יב, א.
48) במאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ תמ).
49) ל״ת להאריז״ל עה״פ שבהערה הבאה. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו.
50) עקב ח, ג.
51) תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. פרשתנו (מטות) פא, ב. עקב יד, א. ועוד. סה״מ תרצ״ז ע׳ 207. ובכ״מ.
52) ראה לקו״ת פרשתנו (מסעי) שם צו, א.
53) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. ובכ״מ.
54) ישעי׳ א, כז.
55) חסר קצת. המו״ל.
56) ירמי׳ לא, יב.
57) אבות פ״א מי״ז.
58) ירמי׳ ב, ו.
59) שמואל-א טו, כט.
60) ישעי׳ מ, א. וראה איכ״ר ספ״א. ועוד.
61) תהלים קיח, ה.
62) ראה ד״ה מן המיצר תרצ״ז פ״ה ואילך (סה״מ תרצ״ז ע׳ 154 ואילך). ובכ״מ.
63) תהלים קיט, מה.
64) ברכות לד, ב.
65) שה״ש ה, א ובשהש״ר עה״פ. נתבאר בארוכה בהמשך באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
66) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג. מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תקנח. ועוד.
67) בראשית ב, ד.
68) ב״ר פי״ד, ז.
69) רות ד, יח.
70) מיכה ב, יג. ב״ר פפ״ה, יד וברש״י שם. אגדת בראשית ספס״ג.
71) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' תמב ואילך]

כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 273 ואילך.

סגירת תפריט