בס״ד. ש״פ מסעי, כ״ו תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם1, ואח״כ מסיים2 שהמסע האחרון הי׳ אל ערבות מואב על ירדן יריחו. וידועים הדרושים בענין זה בלקו״ת3 ובדרושים שלאחרי זה4 (שכמה מהם כבר נדפסו), ושם נדפסו הענינים באותיות הרב5, ואותיות מחכימות6. ותוכן הענין בכללות, דענין המסעות בכלל ישנו בעבודת האדם הן בכללות עם ישראל והן בחיי הפרט. ותוכנו הוא הנסיעה והעלי׳ ממקום למקום נעלה ממנו, ומדרגא אחת לדרגא שלמעלה ממנה, באופן שילכו מחיל אל חיל7. והיינו, דהגם שגם המסע הקודם הוא ענין של עלי׳ לגבי הדרגא הקודמת, מ״מ, צ״ל ענין ההליכה מחיל אל חיל, עד שלגבי הדרגא הקודמת נחשבת הדרגא שבהוה דוקא בשם חיל. וכשם שהי׳ בפשטות בעת יציאת מצרים, שהמסעות היו מארץ מצרים כדי להגיע לירדן יריחו, עד לארץ ישראל. וכן בפרטיות בכל מסע ומסע, הרי כל מסע הוא עלי׳ לגבי המסע שלפניו, שהרי על ידו מתקרבים לארץ ישראל. ועוד זאת, שהרי גם זה שהיו בארץ מצרים מורה על דרגא נעלית, כדאיתא בכמה מדרשים המקובלים8 (היינו מדרשים שנתקבלו בתפוצות ישראל), שלפי דעה אחת ארץ גושן (שבה ישבו ישראל בהיותם במצרים) היא חלק מארץ ישראל. ומשם היו המסעות לעלות לדרגות נעלות יותר. ועד שעלי׳ זו היא באופן שאין סוף, בלי גבול, כמאמר9 תלמידי חכמים (דקאי על כל עם ישראל, כמ״ש10 וכל בניך לימודי הוי׳) אין להם מנוחה כו׳ שנאמר ילכו מחיל אל חיל, כלומר, שההליכה מחיל אל חיל היא באופן שאין בה מנוחה, בלי גבול. וכמבואר במ״א11 (ע״פ מ״ש כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר החקירה שלו12) אשר גם בבלי גבול יש דרגות. ונתבאר במ״א דוגמא לזה, שבקו יש בלי גבול נקודות (שהרי כל נקודה אפשר לחלקה בלי שיעור13), ושטח יש בו בלי גבול קוין, ודבר מעוקב שיש בו אורך רוחב ועומק יש בו בלי גבול שטחים, ונמצא שיש כמה דרגות בבלי גבול, בלי גבול דקו, בלי גבול דשטח, ובלי גבול דדבר מעוקב. ועד״ז מובא בהלכה, יש גדר של אין סוף ע״פ הלכה (כמו מים שאין להם סוף14), ובזה גופא יש כמה דרגות. ומכל זה מובן בעניננו, שעבודה זו דמסעות שהוא כללות עבודת עם ישראל, יש בה בלי גבול דרגות ועליות מחיל אל חיל. ועד שבאים לבחי׳ ירדן יריחו, כמבואר בהדרושים15 דקאי על משיח צדקנו, דמורח ודאין16. ועד״ז הוא ענין ירדן שנוטל מזה ונותן לזה17, דשלימות ענין זה יהי׳ לעתיד (כמבואר בהדרושים18). וכשם שהוא בכללות עם ישראל, עד״ז הוא בפרטיות בכל אדם, שיש בעבודתו בלי גבול עליות מדרגא לדרגא.
אמנם בענין העליות שבמסעות אלו גופא יש ב׳ אופנים בהדרושים. דבסוג א׳ שבדרושים19 מבואר, שעבודת המסעות ענינה הוא לפעול בירור בעולם, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים20. וכמו שהי׳ במסעות דיציאת מצרים בפשטות, דבהיותם במדבר היו עמהם ענני הכבוד שהיו מיישרים כל העיקולים שבדרכים21, ומבטלים את הנחש שרף ועקרב22 שבמדבר כו׳21. ויתירה מזו, דעל ידי הליכתם במדבר שינו את גדר המדבר ע״פ הלכה, דלפני בואם של ישראל למדבר הי׳ המדבר בגדר כרמלית ע״פ הלכה23, ואח״כ, שהי׳ שם מחנה ישראל, נעשה בו גדר רשות היחיד ורשות הרבים וכו׳23. ובזה גופא צ״ל ענין דמסעות, עלי׳ מדרגא לדרגא כנ״ל. וכן הוא בעבודת האדם, אשר אופן העבודה בבירור העולם (המדבר) הוא באופן דעלי׳ מדרגא לדרגא. והנה במסעות שבמדבר גופא היו ב׳ סוגי מסעות24. המסעות הראשונות שבמדבר שהיו לפני מתן תורה, כשלא הי׳ הארון עמהם, והמסעות שלאחר מ״ת כשהי׳ הארון עמהם, והוא הי׳ פועל את הבירור שבמדבר כמ״ש25 וארון ברית ה׳ הולך לפניהם גו׳. וההפרש ביניהם הוא24, דלפני מתן תורה הנה גם אז היו אצלם ענני הכבוד שהיו מיישרים את כל העיקולים שבדרכים וכו׳, וכמ״ש26 כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ענני כבוד היו27, היינו שהיו תיכף בצאתם ממצרים. אבל מ״מ הענינים שבעולם שנתבררו לפני מ״ת לא היו מלמטה מטה, מכיון שעדיין לא ניתנה התורה ועדיין לא בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו ותחתונים לא יעלו28. משא״כ לאחר מ״ת, כשבטלה הגזירה דעליונים לא ירדו ותחתונים לא יעלו, הנה אז ניתן הכח לפעול הבירור גם בתחתון שאין למטה ממנו. ולכן מאז ואילך הנה ארון ברית ה׳ (ענין התורה) הולך לפניהם וגו׳, ובפרט שנמשך בזה גם גילוי השכינה בישראל29, כמ״ש30 ובנוחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל, וכן הי׳ אז המן שהוא לחם מן השמים31 ומים מבארה של מרים32, והעננים היו מגהצים את הלבושים עד שהיו הלבושים גדלים עמם וכו׳33, שכל זה נתן הכח לפעול הבירור גם בתחתון ביותר. ומזה יובן גם בעבודת האדם בכל יום, שהיא בסדר והדרגה, דבתחילת היום הוא ענין התפילה, שהיא בדוגמת ענני הכבוד, ורק לאחרי זה הולכים מבית הכנסת לבית המדרש34, ענין התורה, שהתורה דוקא יש בכחה להפך גם את התחתון ביותר. דזהו מה שאחרי בית המדרש הנהג בהן מנהג דרך ארץ35, דע״י הקדמת ענין התורה ישנו הכח לברר גם את עניני העולם, מנהג דרך ארץ.
אמנם בדרושים שבסוג השני36 מבואר, שתוכן עבודת המסעות אינו בירור העולם אלא הפעולה בנשמה עצמה. דהנה הנשמה ירדה למטה ממקום נעלה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא37, דהנשמה עצמה38 היא למעלה מג׳ הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה ולמעלה מז׳ המדות ולמעלה מג׳ המוחין ולמעלה גם מבחי׳ חכמה שלמעלה, וכמאמר39 טהורה היא, ויתירה מזו, דקאי על בחי׳ טהירו עילאה40, שמשם שרשה ומקורה. ומשם ירדה למטה לעולם הזה התחתון, ועל ירידה זו כתיב41 נורא עלילה על בני אדם, שהיא ירידה גדולה ובאופן דעלילה42. וכן הוא גם ענין היציאה ממצרים, דבהיותם במצרים ישבו ישראל במיטב הארץ43, תכלית העילוי, ומשם היתה הירידה למדבר, מקום נחש שרף ועקרב22, ותכלית הכוונה בירידת הנשמה היא לצורך עלי׳, היינו עלי׳ למקום נעלה יותר מהמקום שממנו ירדה הנשמה. וזהו44 מ״ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, שהמשיך משה בחי׳ מוצאיהם, מקור ושורש הנשמה, במסעיהם, למטה. וענין זה גופא הוא באופן דויכתוב משה, שההמשכה היא באופן דויכתוב, דפירוש וכתב הוא וחתם45, בבחי׳ חותם העליון. ועי״ז נעשה ענין ואלה מסעיהם למוצאיהם, שהגיעו לבחי׳ מוצאיהם, ולמעלה מזה, למעלה מהבחינה דויכתוב משה. וזהו46 גם הטעם מה שהמסעות הם במספר מ״ב דוקא, משום שהשם הקדוש השייך לענין העליות הוא שם בן מ״ב אותיות, ולכן מספר המסעות הוא מ״ב.
והנה ע״פ הנ״ל מובן, שתוכן ההפרש בין המבואר בב׳ סוגי דרושים אלו הוא אותו ההפרש בין העבודה דיששכר והעבודה דזבולון47. דתוכן העבודה דיששכר הוא עבודת האדם בעצמו, ע״י לימוד התורה וכיו״ב, לפעול עלי׳ בנשמתו. ומטעם זה הי׳ יששכר יושב בארץ ישראל דוקא. משא״כ זבולון ענינו הוא לצאת לחו״ל ולעסוק בפרקמטיא וכו׳, ענין העסק לברר בירורי העולם. ובזה יובן הענין מה שב׳ סוגי דרושים אלו מבארים אותם הפסוקים ואותו הענין, משום שצ״ל ההתכללות דב׳ העבודות דיששכר וזבולון48. ובנוגע לעבודת יששכר הרי אמרו רז״ל49 כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו. וכל שכן וקל וחומר בנוגע לזבולון, שכל אחד צריך לעסוק בתלמוד תורה בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכאו״א בהלכות תלמוד תורה (כדאיתא בתניא50). וענין זה מודגש בזה שב׳ סוגי דרושים אלו מבארים אותם הפסוקים. והוראה זו היא בתוקף ביותר כשלומדים ב׳ ענינים אלו ברעוא דרעוין דשבת קודש, כמבואר בהמשך תרס״ו51, דענין רעוא דרעוין הוא מעין הזמן דלעתיד, בחי׳ מנוחה שלמעלה מרצוא ושוב52, והיינו שאין צריך להיות ענין דרצוא ושוב, מכיון שבהיותו במקומו יכול להגיע לתכלית העילוי. ומכיון שהתורה היא נצחית53, הנה כשם שענין הנצחיות הוא לגבי העבר, שכל מה שהי׳ בעבר ישנו גם בהוה ובעתיד, עד״ז ענין הנצחיות הוא לגבי העתיד, דגם הענינים העתידים שבתורה הם נצחיים, שישנם תמיד באופן נצחי, והיינו שגם בחי׳ תורה חדשה דלעתיד54 ישנה כבר עכשיו באופן דטועמי׳ חיים זכו55.
וע״י העבודה בענינים אלו בכלל מביאים את הגילוי דבחינה הנ״ל לעתיד לבוא, ובפרט ע״י הפצת המעיינות חוצה, דזהו ענין ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, המשכת הפנימיות דישראל, שזה קשור עם פנימיות התורה והפנימיות שלמעלה56, ישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד, ועד שבאים לארץ טובה ורחבה, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (מסעי) לג, א-ב.
2) שם, מח.
3) פרשתנו (מסעי) פח, ג ואילך. צא, סע״א ואילך.
4) אוה״ת פרשתנו (מסעי) ע׳ א׳שנב ואילך. ועוד.
5) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 296 ואילך. ובכ״מ.
6) של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
7) תהלים פד, ח.
8) ראה רד״ק ליהושע יא, טז. וראה גם רבותינו בעה״ת ויגש מו, כט.
9) ברכות בסופה. וש״נ.
10) ישעי׳ נג, יד.
11) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ג ס״ע שפד-ה. ח״ו ע׳ ער. וראה גם שיחות: ש״פ תרומה תשמ״ג (התוועדויות ח״ב ע׳ 1018-9). ש״פ שמיני תשמ״ג (שיחות קודש ח״ב ע׳ 1322 ואילך. התוועדויות ח״ג ע׳ 1370-1). ש״פ בראשית (התוועדות ב) תשד״מ (שיחות קודש ח״א ע׳ 454. התוועדויות ח״א ע׳ 357-8). כ׳ מרחשון תשד״מ (שיחות קודש ח״ב ע׳ 719. התוועדויות שם ע׳ 460). אחש״פ תשמ״ה (שיחות קודש ח״ג ע׳ 1847-8. התוועדויות ח״ג ע׳ 1800). ש״פ ויצא תשמ״ו (שיחות קודש ח״א ריש ע׳ 757. התוועדויות ח״א ע׳ 644). פורים קטן תשמ״ו (שיחות קודש ח״ב ס״ע 715-6. התוועדויות ח״ב ע׳ 615). ליל ה׳ טבת תשמ״ט (התוועדויות ח״ב ס״ע 98-99). ד״ה שאו ידיכם קודש תשמ״ז (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ שמ). ועוד.
12) ח״א פ״ט (ח, ב ואילך) – צויין באגרות-קודש ח״ו שם.
13) ראה אמונות ודעות לרס״ג מאמר א׳. מו״נ ח״א פנ״א. פע״א. מקור חיים לרשב״ג שער ב׳ פי״ט. מפענח צפונות פ״ב. וש״נ.
14) יבמות קכא, א. רמב״ם הל׳ גירושין פי״ג הט״ז וה״כ.
15) ראה לקו״ת פרשתנו (מסעי) פט, ב. צ, סע״ד ואילך. ובכ״מ.
16) סנהדרין צג, ב.
17) ראה ב״מ כב, רע״א. לקוטי הש״ס להאריז״ל חגיגה י, א. ל״ת (טעהמ״צ) להאריז״ל שופטים ד״ה מצות ערי מקלט. לקו״ת (לאדה״ז) שם צד, א.
18) ראה לקו״ת שם.
19) לקו״ת שם ד״ה אלה מסעי הב׳ וביאורו (פח, ג ואילך). ובכ״מ.
20) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
21) במדב״ר פ״א, ב. תנחומא במדבר ב. פרש״י בהעלותך י, לד. ועוד.
22) ל׳ הכתוב – עקב ח, טו.
23) שבת ו, א. רמב״ם הל׳ שבת רפי״ד ובמ״מ שם.
24) לקו״ת שם צא, ריש ע״ב. צב, א ואילך.
25) בהעלותך י, לג.
26) אמור כג, מג.
27) פרש״י ותו״כ עה״פ. סוכה יא, סע״ב. וש״נ.
28) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
29) בהנחה אחרת: ובפרט שנמשך בזה גם ענין המרכבה שלמעלה.
30) בהעלותך י, לו.
31) בשלח טז, ד.
32) ראה תענית ט, א. ועוד.
33) פרש״י עקב ח, ד. פסיקתא דר״כ פיסקא י (ויהי בשלח). דב״ר פ״ז, יא. ועוד.
34) ברכות בסופה.
35) שם לה, ב.
36) לקו״ת ד״ה אלה מסעי הג׳ (צא, א ואילך). ד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שס ואילך). ועוד.
37) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ד, ב.
38) ראה בכ״ז דרושים שבהערה 32. ועוד.
39) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
40) לקו״ת דברים א, ב.
41) תהלים סו, ה.
42) ראה הנסמן בלקו״ש חי״ח ע׳ 395.
43) ויגש מז, ו.
44) לקו״ת שם צא, ד ואילך. ועוד.
45) ראה גיטין כא, ב. כג, א (ובפרש״י שם ד״ה מילתא היא דאמרי). וראה פרש״י שם ג, ריש ע״ב ד״ה חתימה. לקו״ת שם צב, ד.
46) לקו״ת שם צב, ב. סה״מ תרע״ח שם. ועוד.
47) ראה תו״א תרומה פ, א ואילך. אגה״ק ס״ה (קט, א-ב). ועוד.
48) אגה״ק שם.
49) יבמות קט, ב.
50) פל״ד.
51) ע׳ תקמב.
52) ראה לקו״ת שה״ש בסופו. ובכ״מ.
53) תניא רפי״ז.
54) ויק״ר פי״ג, ג.
55) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. וש״נ.
56) ראה זח״ג עג, א.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' תסח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ ריב ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ד ע׳ 132 ואילך.