בס״ד. ש״פ מטות-מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה גו׳ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם¹, הנה ידוע הדיוק הכללי בזה (המובן מהדרושים בלקו״ת² ובהדרושים שלאחרי זה³), מדוע האריכה התורה בסיפור המסעות וכו׳, והרי לכאורה מאי דהוה הוה⁴ ומכיון שענין מסעות בני ישראל הוא חלק מתורת חיים שהיא הוראה נצחית, דתורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב⁵, היינו שכל התורה כולה היא ירושה לכל אחד ואחד מישראל, הרי מובן שענין המסעות יש בו תוכן והוראה לכל אחד ואחד מישראל בכל זמן ובכל מקום, שהרי התורה היא נצחית⁶, ולכן כתב משה את המסעות, כי מזה יש הוראה מיוחדת בעבודת האדם בכל מקום ובכל זמן. גם ידוע⁷ הדיוק בכמה פרטים בלשון הכתוב, מ״ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם גו׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם [ולהעיר, שכעין לשון זה איתא⁸ גבי לימוד צורת בית המקדש, מוצאיו ומובאיו (שזהו ע״ד מסעות (מבואות) ומוצאות)], דלכאורה אינו מובן מה שנאמר דוקא כאן ויכתוב משה, והרי כל התורה נכתבה ע״י משה, וכן מהו כפל הלשון ויכתוב גו׳ את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם, וגם מהו שמשנה את הסדר, דבתחילה כתיב מוצאיהם למסעיהם, ואח״כ הפך וכתב ואלה מסעיהם למוצאיהם.

ולהבין כל זה יש להקדים ביאור כללות ענין המסעות. הנה⁹ ידוע מ״ש במדרש¹⁰ שטעם אריכות המסעות הי׳ כדי שימצאו אח״כ בארץ ישראל בתים מלאים כל טוב גו׳¹¹, אמנם צריך להבין דלכאורה אם היו יוצאים ממצרים ובאים מיד לארץ ישראל (כדפרש״י¹² שהי׳ אפשר להיות בג׳ ימים), לא הי׳ לאומות פנאי לקלקל וכו׳, וא״כ צריך להבין למה הי׳ צריך להיות ענין המסעות בשביל זה. ועוד, דמזה שהאריכה התורה בסיפור המסעות, מוכח שענין המסעות אינו רק בתור המשך למה שהי׳ לפני זה או הכנה למה שיהי׳ לאחרי זה אלא הוא ענין בפני עצמו שיש בו תוכן והוראה בפני עצמה, להיותו חלק בתורת חיים הוראה בחיים. גם⁹ ידוע הביאור בפנימיות הענין, שענין המסעות במדבר הי׳ ענין עבודת הבירורים כו׳. אמנם גם זה דורש ביאור, דהרי ענין הבירור שייך לכאורה רק במקום שיש שם ישוב אדם, משא״כ רוב המסעות היו במדבר שהוא מקום אשר לא ישב אדם שם (כמ״ש בהפטרת הפרשה¹³), ומלבד במסעות אחדים שהיתה בהם מלחמה עם אומות העולם הרי רוב המסעות היו במדבר.

ויובן כל זה ע״פ הידוע¹⁴ שתכלית כוונת הבריאה היא מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, והיינו שיהי׳ בעולם לא רק בירור העולם וזיכוך העולם ועלייתו, אלא שהעולם ייעשה לדירה לו ית׳, לו לעצמותו, וכמו שבדירה כפשוטה הנה עצמותו ומהותו של הדר נמצא בדירה, עד״ז למעלה, שהדירה היא לעצמותו ית׳¹⁵. והדירה צ״ל בתחתונים דוקא, היינו בדרגא הכי תחתונה (וכמובן¹⁶ שפירוש דירה בתחתונים אינו תחתון במקום ח״ו, אלא הכוונה לתחתון בדרגא), כי כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר¹⁷, שמזה מובן שדוקא בתחתונים ישנו ניצוץ הכי גבוה, ולכן התחתונים דוקא נעשים לדירה לו ית׳, לו לעצמותו. ובשביל זה ירדה ג״כ הנשמה למטה מאיגרא¹⁸ רמה לבירא עמיקתא, בכדי לברר את העולם ולזככו ולהעלותו, ועד שייעשה לדירה לו ית׳, לו לעצמותו.

והנה מכיון שעבודת האדם היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, שהכוונה בזה היא כנ״ל לא רק לברר את העולם ולזככו ולהעלותו, אלא שייעשה לדירה לו ית׳, לו לעצמותו, הרי מובן ופשוט, שבשביל שיהי׳ לכאו״א הכח לעשות את העולם התחתון לדירה לעצמותו ית׳, צריך על זה לנתינת כח מיוחדת מלמעלה, כמאמר¹⁹ הקב״ה עוזרו. ועוד זאת, דאין זה רק באופן שהוא עובד עבודתו והקב״ה עוזרו, אלא שצריך מלכתחילה שיהי׳ בירור וזיכוך התחתונים מלמעלה, ולאחר שנעשה הבירור מלמעלה אזי יוכל האדם בעבודתו הוא לעשות את העולם דירה לעצמותו ית׳.

ובזה יובן ענין הבירור שהי׳ במ״ב המסעות שהיו במדבר, אף שלא היו שם אומות העולם כנ״ל, דענינו של מדבר הוא מקור הקליפות (תחתון שאין תחתון למטה ממנו), וכנודע²⁰ במ״ש²¹ נחש שרף ועקרב דקאי על ג׳ קליפות הטמאות, והענין הרביעי (וצמאון גו׳) קאי על הקליפה הרביעית כו׳. ולכן, לפני התחלת עבודת בני ישראל בעשיית דירה לעצמותו ית׳, הי׳ צריך להיות הכנעה ופעולה כללית במדבר מקור הקליפות, כדי שיהי׳ כח לאדם לעבוד עבודתו. וזהו מה שישראל הלכו במדבר מ״ב מסעות, דאז הי׳ משה בראשם והארון הי׳ הורג הנחשים כו׳²², שזהו ענין מה שהכניעו את מקור הקליפות. וע״י הקדמת ענין זה מלמעלה, שהכניעו שרש הקליפות, יכול כל אדם לעבוד עבודתו הפרטית לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.

והנה מכיון שהמסעות שבמדבר הם שנותנים כח בעבודת בני ישראל בעשיית דירה לו ית׳ במשך כל הדורות, הרי מובן שעשיית הדירה צ״ל גם בדוגמת ענין המסעות, וזהו מה שמשה רבינו כתב את כל מ״ב המסעות וגם חתם עליהם (וכדאיתא בלקו״ת²³ שענין הכתיבה כאן כולל גם חתימה), שזה מורה שגם בעבודת בנ״י בעשיית דירה לו ית׳ צריך להיות העבודה דוגמת מ״ב המסעות, וכמובא²⁴ בשם הבעש״ט ז״ל שכל אדם עובר מ״ב מסעות במשך ימי חייו. דהמסע הראשון הוא בצאתו ממצרים, היינו כשיצא לאויר העולם, כי לפני זה הי׳ באופן של עיבור וגלות (וכידוע²⁵ שגלות נמשל לעיבור), וכפשטות הענין שאז הי׳ במצב של מיצר. ואח״כ יוצא לאויר העולם ואז עובר במשך ימי חייו מ״ב מסעות, עד שבא לבחי׳ ארץ טובה ורחבה כו׳. ועד״ז הוא בכללות עם ישראל, שהולכים מ״ב מסעות במשך כל הזמן (כולל ענין הגלות האחרון השייך לבין המצרים), ותכליתם לבוא לבחי׳ ארץ טובה ורחבה, מעבר לירדן יריחו, גילוי המשיח שענינו הוא בחי׳ יריחו כמ״ש בו²⁶ והריחו ביראת ה׳.

וזהו אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, דאלה מסעי הוא ענין המסעות שהלכו במדבר העמים להכניע הקליפות, והנתינת כח לזה הוא מ״ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. דענין²⁷ מוצאיהם מרמז לבחי׳ המוצא והמקור והשרש של נשמות ישראל. דשרש נשמות ישראל הוא למעלה מעלה, דלא רק שישראל עלו במחשבה²⁸ אלא שהם מושרשים בעצמותו ומהותו ית׳²⁹, שהוא המקור ושרש למקור ושרש. וענינו של משה הוא שהי׳ שושבינא דמלכא³⁰, כמו המלך שאינו יכול ללכת בעצמו למטה ולכן שולח שושבין ושליח וכיו״ב, כך הי׳ משה שושבינא דמלכא, שהמשיך והוריד עניני אלקות מלמעלה למטה. ועד״ז בישראל פעולתו היא שממשיך מבחי׳ שרש ומקור הנשמה, מוצאיהם, אל הנשמה כפי שהיא למטה בגוף, למסעיהם. ומבחינה זו המשיך בהם משה את הנתינת כח בעבודתם. וממשיך ואלה מסעיהם למוצאיהם, דאחרי הנתינת כח מלמעלה צ״ל אח״כ העבודה מלמטה למעלה, ממסעיהם למוצאיהם, ועי״ז ממלאים את תכלית הכוונה. וענין זה פועל פעולתו גם עתה, דמשה רבינו שפעולתו היא בתורה כמ״ש³¹ זכרו תורת משה עבדי, לפי שמסר נפשו עלי׳ נקראת על שמו³², הנה הוא פועל בישראל נתינת כח מלמעלה, שעי״ז נעשית גם העבודה מלמטה למעלה, העלי׳ מלמטה למעלה.

ויהי רצון, שע״י הלימוד בכל ענינים אלה, ובפרט באופן של גדול לימוד שמביא לידי מעשה³³, היינו גדלות הלימוד, עי״ז נבוא לענין המעשה כפשוטו, שנבוא אל ירדן יריחו, בחי׳ משיח, ומיד הן נגאלין³⁴, והקיצו ורננו שוכני עפר³⁵ ומשה בתוכם, בגאולה ע״י דוד מלכא משיחא, במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (מסעי לג, א-ב).
2) פרשתנו פח, ג ואילך. צא, סע״א ואילך.
3) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנב ואילך. ועוד.
4) ע״פ ל׳ חז״ל – יומא ה, ב. ועוד.
5) ברכה לג, ד.
6) תניא רפי״ז.
7) לקו״ת שם (צא, סע״א).
8) יחזקאל מג, יא. וראה תנחומא צו יד.
9) ראה לקו״ת שם צו, ריש ע״ב.
10) מכילתא ר״פ בשלח. ספרי עקב יא, י. תנחומא ומדרש לקח טוב ר״פ בשלח. ובכ״מ.
11) ואתחנן ו, יא.
12) דברים א, ב.
13) ירמי׳ ב, ג.
14) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
15) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג.
16) תניא שם.
17) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
18) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
19) קידושין ל, ב. וש״נ.
20) ראה אוה״ת עקב ע׳ תקנט.
21) עקב ח, טו.
22) דב״ר פ״ז, ט.
23) פרשתנו צב, רע״א.
24) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ.
25) ראה תו״א ר״פ וארא. ובכ״מ.
26) ישעי׳ יא, ג. וראה לקו״ת פרשתנו צ, סע״ד ואילך.
27) לקו״ת שם.
28) ראה ב״ר פ״א, ד.
29) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתק. סה״מ תרצ״ט ע׳ 52-3.
30) זח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב.
31) מלאכי ג, כב.
32) שמו״ר פ״ל, ד.
33) קידושין מ, ב.
34) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
35) ישעי׳ כו, יט.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' תסד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ קצ ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ד ע׳ 2259 ואילך.