בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשמ״ח

הנחה בלתי מוגה

והחכמה מאין תמצא גו׳¹, וידוע² מ״ש כ״ק מו״ח אדמו״ר³ אודות הדרושים שאמר הצ״צ בשנת תקפ״ט שאז היתה הקביעות (כבשנה זו) שש״פ במדבר חל בערב שבועות, שביום השני דחג השבועות אמר רבינו [הצ״צ] את הדרוש והחכמה מאין תמצא, והוא ביאור השני בענין תספרו חמישים יום⁴ הנדפס בלקו״ת⁵. ואף שבלקו״ת שם לא נדפסה התחלה זו (והחכמה מאין תמצא), מ״מ מובן מהרשימה הנ״ל שזו היתה התחלת המאמר כשנאמר ע״י הצ״צ, וגם מתוכן הדרוש מובן ששייך לענין והחכמה מאין תמצא, כדלקמן.

והנה נקודת הענין המבואר בהדרוש היא, שע״י עבודת ספירת העומר ממשיכים מבחי׳ שער החמישים דבינה, ואח״כ נמשך שער הנו״ן ביום החמישים⁶, חג השבועות. ומבאר בזה, דבשער החמישים יש ב׳ דרגות. דשער החמישים דבינה הוא הממוצע בין חכמה לבינה, כי חכמה היא בחי׳ אין [כמ״ש והחכמה מאין תמצא] ובינה בחי׳ יש, והממוצע ביניהם המחברם הוא שער החמישים. וע״ז אמרו רז״ל⁷ על הפסוק⁸ ולא ידע איש את קבורתו, לאותם שעמדו למעלה נדמה להם למטה ולאותם שעמדו למטה נדמה להם למעלה, וביאר זה המגיד נ״ע⁹ שמשה רבינו השיג אז (בעת מיתתו) בחי׳ שער החמישים¹⁰, וזהו עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה, דלעליונים דהיינו בחי׳ אין ממש, בחי׳ חכמה, נדמה להם למטה, שהשער החמישים הוא למטה מבחי׳ אין דחכמה, ולגבי תחתונים שהם בחי׳ יש נדמה שהוא למעלה, בחי׳ אין. וע״פ המבואר בעץ חיים¹¹ שכל ממוצע כלול מב׳ הבחינות שהוא ממוצע ביניהם, מובן שכן הוא גם בשער החמישים שיש בו ב׳ בחינות, הבחינה התחתונה שבו היא הכוללת מ״ט שערי בינה, והבחינה העליונה שבו היא למעלה מזה שלא בערך. וזהו ההפרש בין ב׳ הבחינות הנ״ל, שע״י העבודה דספירת העומר ממשיכים מבחינה התחתונה דשער החמישים הכוללת את המ״ט שערים, ובחינה זו ממשיכים מעט מעט בכל יום מימי הספירה, אמנם הבחינה העליונה דשער החמישים נמשכת מאליו וממילא בחג השבועות מלמעלה.

וממשיך בהמאמר¹², אמנם להבין איך שייך לומר דשער החמישים הוא הממוצע בין חכמה לבינה, והלא בתיקונים¹³ ועץ חיים¹⁴ איתא דשער החמישים הוא כתר עליון. ומבאר זה ע״פ מ״ש בספר עמק המלך שער ט׳ דבחי׳ אין הוא חכמה והוא למעלה מבחי׳ אריך שהיא בחי׳ בינה כו׳. [ולהעיר, שבדרך כלל, רוב הענינים בחסידות מיוסדים על כתבי הרח״ו, שמונה שערים ועץ חיים ופרי עץ חיים (וביניהם השמונה שערים קודם במעלה, כמ״ש כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע¹⁵ שידוע שהשמונה שערים מוסמך יותר ועליו סומכים), ולא על כתבי שאר גורי האריז״ל, וכידוע שהי׳ צריך להיות רשיון מיוחד מהרב המגיד לייסד ענינים בחסידות על מ״ש בעמק המלך. ולכן הובא ממנו רק במקומות מועטים לפי ערך, וכולם מקורם מהערות והגהות אדמו״ר הצ״צ, והנשיאים שלאחריו הוסיפו רק במקומות ספורים (אף שיש בספר זה ענינים מרובים שלא נמצאו בכתבי הרח״ו). ומכאן תשובה לאלו המחפשים ביאורים דוקא בענינים שמקורם בעמק המלך, שלא זו הדרך, ויש די עמקות בעניני חסידות, כמו המשך תער״ב, וגם בענינים שבעמק המלך שהובאו בחסידות, ואין מקום לחדש ללמוד דוקא ענינים חדשים בעמק המלך, ובפרט שיש הרבה ענינים לחדש בחסידות ובקבלה מלבד זה, וכשיסיימו הכל אז בטח כבר יבוא משיח צדקנו, ונשאל אותו שאלות אלו וכו׳]. וע״פ ביאור זה (שיסודו בעמק המלך כנ״ל) מובן, שיש בחי׳ חכמה שהיא למעלה מעלה מסדר ההשתלשלות, מאין תמצא, למעלה מאצילות, וממנה נמשך בחי׳ אריך, כתר, עד שאח״כ נמשך בבחי׳ חכמה דאצילות. ועד״ז הוא בבחי׳ בינה, ששרשה הוא בבחי׳ הכתר, למעלה מאצילות, ורק שאח״כ נמשכת בעולם האצילות. ומכל זה מובן גם בנוגע לעבודת האדם הקשורה עם חכמה ובינה, שעבודה זו שרשה ומקורה הוא בבחי׳ חכמה ובינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות וכו׳.

וזהו תוכן העבודה דספירת העומר, כמבואר בהמאמר, דע״י הספירה בכל יום ממשיכים בכל יום מבחי׳ שער החמישים, היינו מבחינה התחתונה שבו השייכת למ״ט שערי בינה. דהנה יש עבודה דספירת העומר השייכת לכאו״א, דעבודה זו היא מן הקל אל הכבד ומן המוקדם אל המאוחר, דרגא אחר דרגא, מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות¹⁶. ולמעלה מזה היא העבודה המבוארת במאמר זה, שאינו מסתפק בעצם בירור המדות מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, אלא שממשיך בהם מבחי׳ שער החמישים השייך להם, וכנ״ל שהדרגא התחתונה שבשער החמישים שייכת למ״ט שערי בינה. וע״פ הנ״ל מובן שזה כולל גם בחי׳ שער החמישים שלמעלה מהשתלשלות, שהוא הממוצע בין האין דחכמה ובחי׳ אריך שהוא בחי׳ בינה. אמנם בחג השבועות עצמו זוכים לענין נעלה עוד יותר, שנמשך מהבחינה העליונה שבשער החמישים שהיא למעלה מהכל, והיא שייכת לבחי׳ חכמה מאין תמצא שלמעלה לגמרי שלא בערך מכל סדר ההשתלשלות.

והנה בעמדנו ביום ב׳ דחג השבועות, ובפרט קרוב לסיום היום דהיינו קרוב לסיום העבודה דחג השבועות, הרי בטח כבר נמשכו אז כל הדרגות דלעיל, כולל הדרגא הכי נעלית הנ״ל. דבנוגע לאלו השייכים לכל פרטים אלה ועשו את כל הענינים, הרי פשיטא שנמשכו אצלם כל ההמשכות ומאי קא משמע לן. אך יש לומר עוד, שענינים אלו נמשכים לכל ישראל. והענין הוא, דהנה כאו״א מישראל הרי הוא נכלל עם הציבור בכלל¹⁷, והציבור כולל כל יחיד. ובפרט בקשר למתן תורה, שאז עיקר ההדגשה היא על ענין אחדות ישראל, כמ״ש¹⁸ ויחן שם ישראל כאיש אחד¹⁹ לשון יחיד, היינו שלא רק שכל ישראל הם במצב של אהבה ואחוה ביניהם, אלא שהם מציאות אחת ממש, עד שע״פ הדקדוק מדברים אודותם בלשון יחיד, ויחן שם ישראל. דענין זה כבר נפעל בר״ח סיון. וכל שכן וקל וחומר כשעומדים לאחרי העבודה דהימים הבאים לאחרי ר״ח סיון, וימי השבועות, עד ליום ב׳ קרוב לסיומו, שאז בטח כולם הם באחדות מוחלטת כאיש אחד ממש. וא״כ מובן, שכיון שנעשו כל המעשים הנצרכים ע״י פלוני בן פלוני או יחידי סגולה וכיו״ב, הרי זה פועל על כל הציבור, שיהיו גם אצלם כל ההמשכות הנ״ל, ובפרט כשעומדים ביחד ומתוועדים ביחד. ואפילו אלו הנמצאים בריחוק מקום, הרי בשעת עשרת הדברות כל הנשמות שמעו ביחד מחדש את עשרת הדברות בשנה זו, ה׳ אלפים תשמ״ח, כמו ששמעו אותם בפעם הראשונה, ואדרבה, בהוספה, מכיון שנוספה עוד שנה ועוד שנה, ובפרט בשנה זו שהיא שנת שלשת אלפים ושלש מאות שנה ממתן התורה בפעם הראשונה, דמכל זה מובן, ששמיעת עשרת הדברות של כל ישראל בכל מקום שהם מאחדת אותם, וזה פועל שההמשכות הנ״ל נמשכות לכאו״א מישראל בכל מקום שהוא. ועוד זאת, דבחג השבועות כתיב²⁰ מסת נדבת ידך וגו׳, שאז צ״ל נתינת כל הענינים באופן דנדבת ידך, אפילו ענינים גשמיים, וכל שכן וקל וחומר בענינים הרוחניים שהנתינה היא באופן דנדבת ידך.

וכל זה הוא באופן מיוחד בקביעות שנה זו, שחג השבועות בא מיד לאחרי יום השבת, היינו ההכנה לחג השבועות היא ביום של עונג, וקראת לשבת עונג²¹, עד לעונג באופן דכל המענג את השבת²², שישראל ע״י עבודתם ממשיכים עונג בשבת, שאח״כ נמשך ענין זה גם ביו״ט דחג השבועות, שהרי זהו ענינו של יום טוב, כמבואר במ״א²³ שנקרא מקראי קודש²⁴, משום שקוראים וממשיכים בו בחי׳ קודש דשבת, ולכן כל הפעולות דחג השבועות בשנה זו במיוחד הם באופן דעונג ושמחה וטוב לבב, עד שנמשך העונג בגלוי, עד שמראה באצבעו ואומר זה²⁵ גם על העונג.

והנה המשכות אלו שנמשכו בחג השבועות לכאו״א מישראל כנ״ל, נותנים לו כח בעבודתו בימים הבאים, וכשחסר ח״ו בעבודתו הרי המשכות הנ״ל אינם נותנים לו מנוחה ודוחפים אותו לעבוד עבודתו בימים הבאים בתכלית השלימות, מתחיל מימי התשלומין דחג השבועות עד י״ב סיון ועד בכלל (שבימים אלו אין אומרים תחנון, כמ״ש אדמו״ר הזקן בסידורו²⁶, מכיון שהם ימי הקרבת הקרבנות דחג השבועות), ועד שממשיכים ענינים אלו במשך כל השנה כולה. ועי״ז תהי׳ שנה הכוללת כל הברכות הנרמזות בכל אותיות הא״ב, עד לשנת תורה כו׳. ובפרט שעומדים בשנת הקהל, שנת תִשְמח (פועל עומד) ותְשַמח (פועל יוצא). ועד לברכה העיקרית שיהי׳ הענין דהקהל בפשטות, באופן דמראה באצבעו ואומר זה, הקהלת כל ישראל בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש, ובעזרה, שאז קורין פרשיות שבתורה והרי זה כאילו שומע אותן מפי הגבורה²⁷, עד שזה פועל ליראה את ה׳ כל הימים גו׳²⁸.

ויהי רצון, שבעמדנו עתה בסיום חג השבועות, נבוא בקרוב לקבלת פני משיח צדקנו, אשר אז תורה חדשה מאתי תצא²⁹, שזה קשור עם מתן תורה דחג השבועות (כמו שנת״ל³⁰). וגם ביאת משיח עצמו קשורה עם חג השבועות, שהרי בעצרת מת דוד³¹, ודוד הוא מלכא משיחא, דכתיב בי׳ מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו³², שנמשך בחי׳ תורה חדשה, שמן דתורה, פנימיות התורה³³, והשמן גופא הוא באופן דקודש, וזה נמשך באופן דמשיחה, שמושחים את כל ישראל להיות מלכים וכהנים גדולים, כמ״ש³⁴ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים גו׳, היינו הן מלכים (ממלכת) והן כהנים גדולים, שבשניהם ישנו ענין המשיחה וכו׳³⁵.

והעיקר הוא שיהי׳ כל זה בקרוב ממש ובאופן דנשמות בגופים, יחד עם והקיצו ורננו שוכני עפר³⁶ ובתוכם ובראשם משה רבינו ודוד המלך ורבינו ישראל בעש״ט, וכל הנשיאים עד לנשיא דורנו הוא ממלא מקום כל הנשיאים שלפניו עד לרבינו הזקן. למטה מעשרה טפחים, ותיכף ומיד ממש, וארו עם ענני שמיא³⁷, שלפתע פתאום עומדים בארץ הקודש, ארץ עשר עממין³⁸, כמ״ש³⁹ כי ירחיב ה׳ את גבולך, ובירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש, ובעזרה, ובקודש הקדשים, ותיכף ומיד ממש.

__________

1) איוב כח, יב.
2) ראה שיחת אור ליום ועש״ק פ׳ במדבר, ד׳ סיון בתחלתה (נדפס בקובץ חג השבועות ה׳תשמ״ח (ועד הנחות התמימים) ע׳ 11. וראה התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 387). שיחת ש״פ במדבר בתחלתה (שם ע׳ 396).
3) ״היום יום״ ב׳ סיון.
4) אמור כג, טז.
5) במדבר יב, א ואילך.
6) ראה לקו״ת במדבר י, ד ואילך. וש״נ. וראה גם לקו״ת שה״ש לה, ג.
7) סוטה יד, א.
8) ברכה לד, ו.
9) הובא בלקו״ת במדבר שם יב, א. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ קפד. לקו״ש חי״ד ע׳ 451.
10) ר״ה כא, ב. תקו״ז תיקון כב.
11) שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א.
12) לקו״ת שם יב, ב.
13) תקו״ז סוף תיקון כב (סח, ב).
14) שער (יג) א״א פי״ג.
15) בהגהות על הסידור ד״ה קדיש (סידור עם דא״ח ט [שיט], ב).
16) ראה לקו״ת אמור לה, ב ואילך. מסעי פט, א ואילך.
17) אבות פ״ב מ״ד.
18) יתרו יט, ב.
19) פרש״י שם.
20) פ׳ ראה טז, י.
21) ישעי׳ נח, יג. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ רעז ואילך).
22) שבת קיח, א.
23) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יו״ט. וש״נ.
24) אמור כג, ב. לז.
25) ראה תענית בסופה (ובפרש״י ד״ה מראה באצבעו). שמו״ר פכ״ג, יד. פרש״י בשלח טו, ב.
26) לפני למנצח גו׳ יענך.
27) רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
28) וילך לא, יג.
29) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
30) ד״ה וארשתיך דש״פ במדבר (סה״מ במדבר ח״א ע׳ סח ואילך).
31) ירושלמי חגיגה פ״ב ה״ג – הובא בתוס׳ חגיגה יז, א. ועוד.
32) תהלים פט, כא.
33) ראה אמרי בינה שער הק״ש פנ״ד ואילך. ועוד.
34) יתרו יט, ו.
35) רמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״א ה״ז ואילך. הל׳ מלכים פ״א ה״ז.
36) ישעי׳ כו, יט.
37) דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.
38) ירושלמי קידושין פ״א ה״ח.
39) פ׳ ראה יב, כ ובספרי שם. פ׳ שופטים יט, ח ובפרש״י שם.

[סה"מ שבועות ע' תצ ואילך]

״נזכר לעיל סיפור כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו אודות הנהגת הצ״צ באמירת דא״ח בקביעות כבשנה זו – ערב חג השבועות בש״פ במדבר – ש״ביום א׳ דחה״ש אמר רבינו הדרוש וספרתם לכם וביאורו שנדפסו בלקו״ת, ביום השני דחה״ש בסעודת יו״ט אמר רבינו את הדרוש והחכמה מאין תמצא, והוא ביאור השני בענין תספרו חמישים יום הנדפס בלקו״ת״ (כפי שצויינו כבר הדפים והעמודים ע״י המו״ל) – מלבד שני המאמרים שאמר לפנ״ז, ״קודם הדלקת נרות של שבת״ ו״בשבת בצהרים״, כנ״ל. וע״פ הידוע בענין ״הימים האלה נזכרים ונעשים״ – הרי, בקביעות שנה זו יש לחזור על דרושים הנ״ל, עכ״פ תוכן ונקודת הענין, ובודאי ילמדו גם הדרושים בלקו״ת בלשון הרב, ובאופן דאותיות מחכימות״ (התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 426).
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קנח ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 412 ואילך.