בס״ד. ש״פ מסעי, ר״ח מנחם-אב ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו׳ ביד משה ואהרן1, וידוע הדיוק בזה (בלקו״ת2 ובדרושי רבותינו נשיאינו בדורות שלאחרי זה3, עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו), להבין לשון אלה מסעי שהוא לשון רבים [דקאי על כל מ״ב המסעות עד בואם אל ירדן יריחו], וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות. גם צריך להבין, דהנה התורה היא נצחית4, היינו שהיא הוראה נצחית בעבודת האדם בכל מקום ובכל זמן, ומדוע נפרטו בתורה כל מ״ב המסעות5. גם צריך להבין6 מ״ש ביד משה ואהרן, דקאי על כל המסעות, והרי בהר ההר מת אהרן7, ואיך אפשר לומר שגם המסעות שלאחרי זה היו ביד משה ואהרן.
ונקודת הביאור בזה, בהקדים מה שנת״ל דהתורה היא נצחית, היינו שכל התורה כולה היא הוראה לכל אחד ואחת בכל מקום ובכל זמן. דהנה ענין זה מה שהתורה היא הוראה נצחית לכל אחד ואחת מובן ממ״ש8 אנכי ה׳ אלקיך [לשון יחיד] אשר הוצאתיך [לשון יחיד], שנאמר לכל אחד ואחת9, וכשם שהוא בעשרת הדברות, עד״ז הוא בכל התורה כולה שניתנה לכאו״א מישראל בפרט. והיינו, דאף שיש חלקים בתורה המדברים על דבר מצוות השייכות ללויים וישראלים ע״ד משל, בכל זאת הרי גם הם ניתנו לכהנים וכן להיפך. ועד״ז בכללות עם ישראל, דאף שיש מצוות ששייכות לראשיכם שבטיכם גו׳10 ויש מצוות ששייכות לגרך אשר בקרב מחניך גו׳11, מ״מ הרי כל התורה כולה ניתנה לכל אחד ואחת מישראל, וכולה הוראה נצחית לכאו״א. וכשם שהתורה ניתנה לכל אחד ואחת, כן הוא גם בענין הזמן, שכל התורה היא הוראה על כל הזמנים כולל גם זמן הגלות, ואדרבה, דוקא על זמן הגלות, שהרי בכמות הזמן, הנה זמן הגלות הוא רב יותר מהזמן שלא היו ישראל בגלות. דגם אם נחשב את ימי הבית הראשון שעמד ת״י שנה12 והבית השני שעמד ת״כ שנה12 והמשכן שעמד ל״ט או מ׳ שנה13 וכו׳, הנה הכל ביחד לא יגיע למשך זמן הגלות. וכיון שהתורה היא חיינו ואורך ימינו14, בהכרח לומר שההוראות שבה שייכות גם במשך זמן הגלות, שהוא מרובה בכמות משאר הזמנים. ומזה מובן, שגם בענין המסעות יש הוראה נצחית לכל אחד ואחת ובכל זמן, כולל ובמיוחד בזמן הגלות.
והענין הוא, דהנה ידוע15 שענין המסעות ישנו בעבודת כאו״א, דכל איש מישראל במשך ימי חייו עובר את מ״ב המסעות. דמיד כשנולד אז יוצא מארץ מצרים, כי בהיותו בעיבור (בבטן אמו) הוא בבחי׳ גלות (מצרים) הנמשל לעיבור16, ובמשך ימי חייו הוא נוסע מדרגא לדרגא, עד שבהגיעו למאה ועשרים שנה, אז בא אל ארץ החיים העליונה. ועד״ז הוא בפרטיות יותר בכל יום17, דבתחילת היום הרי הוא כאילו נולד מחדש18, שזהו ענין המסע הראשון, ובסוף היום נשמתו עולה למעלה לשאוב לה חיים (כדאיתא בפרקי דר׳ אליעזר19), שזהו המסע האחרון. וענין המסעות בעבודת האדם הוא שצריך להעלות בקודש20, ולעלות מדרגא לדרגא בעבודתו בקדושה גופא. דמיד כשנולד הרי הוא בבחי׳ קדושה, דיש לו גוף קדוש, וגם תחילת כניסת נפש זו הקדושה היא מיד בצאתו לאויר העולם21. ואעפ״כ צריך להעלות בקודש, היינו, להיות במצב של עלי׳ מדרגא לדרגא בקדושה גופא עד שיבוא למסע האחרון. ועד״ז בכל יום ויום צ״ל עבודתו בבחי׳ עלי׳ מדרגא לדרגא, עד שבסוף היום אומר בידך אפקיד רוחי22, ואז נשמתו עולה למעלה לשאוב לה חיים ממקור החיים העליון23.
ובזה יובן גם מה שמספר המסעות הוא מ״ב, וכמבואר בקבלה24 ששם מ״ב הוא השם שענינו להיות לעזר וסיוע ונתינת כח בכל עבודה של העלאה מלמטה למעלה. ומשום זה יש מ״ב מסעות, לפי שענין המסעות הוא מלמטה למעלה25, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה26, ולפיכך צ״ל שייך לשם מ״ב, מספר מ״ב27.
והנה העבודה דעלי׳ מדרגא לדרגא צריכה להיות באופן כזה שהנסיעה היא שלא בערך מדריגתו הקודמת. דכל זמן שיש לו איזו שייכות למדריגתו הקודמת, אין זה נקרא בשם נסיעה אמיתית28. וזהו גם מ״ש אשר יצאו מארץ מצרים, לפי שכל מדריגה שעולה ממנה היא בבחי׳ מצרים לגבי המדריגה שלאחרי׳, ולכן המסע ממנה נקרא יציאת מצרים29. ובעבודת האדם בכל יום הו״ע העבודה דקריאת שמע30 [וזהו מה שקריאת שמע הוא הכנה בלבד לתפילה, דעיקר התפילה הוא בתפילת העמידה, כעבדא קמי מרי׳31 וכו׳]. דזהו מה שאומרים אחרי קריאת שמע אני ה׳ אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים32 (כמבואר בתניא33 ובביאורי התניא ובדרושים המבארים ענינים אלו). וזהו גם34 מה שהפרשה ראשונה דקריאת שמע (שהיא עיקר ענין קריאת שמע, ולגבי כמה ענינים מספיקה פרשה זו, כמו בליל שימורים35 וכיו״ב) יש בה מ״ב תיבות, לפי שענינה הוא העלי׳ שע״י שם מ״ב. ובזה גופא יכול להיות שהדרגא בקדושה שעומד בה היום נקראת מצרים לגבי הדרגא שלאחרי׳, דאף שהוא במצב של מסירות נפש, מ״מ הרי זה נקרא מאדך36, מאד שלך37, וכיון שהקב״ה הוא אין סוף, הרי יכול לעלות למעלה מזה עד אין סוף.
והנה המסע הראשון כתיב בי׳38 ויסעו מרעמסס גו׳. ויש לומר בדרך אפשר הביאור בזה, ע״פ המבואר בלקוטי תורה להאריז״ל ריש פ׳ שמות, וזה לשונו שם: להיות כי ע׳ פנים לתורה39 וא׳ מהם הוא רמז, והנה ירידת ישראל למצרים הוא דומה אל הולד בעודו תוך בטן אמו בין המצרים ההמה. וממשיך שם: את פיתום40 הוא הפה כי שם כל התאוות להתחזק בו את היצר הרע לאכול ולשתות, וזהו פיתום פ״י תהו״ם41, כי אומר הב הב לאכול ולשתות וכו׳, ואת רעמסס40 שהוא המסס לעכל המאכל, והוא מס״ס ר״ע (עכ״ל). והיינו, שרעמסס מרמז על כלי העיכול, שע״ז אמרו42 מלי כריסי׳ זני בישי, כי עיקר ענין מלי כריסי׳, וישמן ישורון43, הוא ע״י כלי העיכול, ואז וישמן ישורון ויבעט43. וזהו ענין המסע הראשון, ויסעו מרעמסס, שהיא העלי׳ ממקום זה דוישמן ישורון ויבעט. ואח״כ הם שאר המסעות, עד שבאים אל ירדן יריחו.
והנה כל עבודה צריכה לנתינת כח וסיוע מלמעלה, וזהו44 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם45, דמשה הוא שושבינא דמלכא46, שהוא הממשיך כח מלמעלה, וההמשכה היא ממוצאיהם למסעיהם, היינו ממקור ומוצא הנשמות אל מסעיהם, למטה מטה. וזהו מה שממשיך ואלה מסעיהם למוצאיהם, דע״י נתינת כח זו באה העבודה דמסעות מלמטה למעלה, שזהו ע״י אהרן שושבינא דמטרוניתא47, שהוא המעלה את נשמות ישראל, כמ״ש48 בהעלותך את הנרות גו׳, ועד דאלה מסעיהם למוצאיהם, שעולה למעלה מעלה לבחי׳ מוצאיהם, כמ״ש49 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.
והנה ידוע שבכל המצוות שהאדם עושה, נשאר מהם רושם ופעולה על הזמן שאחר עשיית המצוה. וכמו ברכת התורה שמברכים פעם אחת ביום (בבוקר), וברכה זו נמשכת על כל היום. דגם כשמפסיק באמצע היום מלימוד התורה, הנה אף שההפסק הוא ע״פ תורה, כגון שמפסיק לעשיית מצוה או להנהגת דרך ארץ ע״פ תורה, מ״מ אינו צריך לברך עוד הפעם ברכת התורה, לפי שהברכה שבירך בבוקר נמשכת על כל היום50. וכן הוא בעוד עניני מצוות. ובכללות הוא בכל המצוות, וכמ״ש בתניא51 שהיחוד הנעשה ע״י קיום המצוות הוא יחוד נצחי לעולם ועד. ובזה יובן מ״ש ביד משה ואהרן, אף שהמסעות שאחרי הר ההר היו אחר מיתת אהרן, משום שהפעולה שפעל אהרן במסעות שלפני זה נמשכת ופועלת פעולתה גם על המסעות שלאחרי זה.
והנה תכלית המסעות היא לבוא אל ירדן יריחו, דבכללות עם ישראל הו״ע ביאת משיח צדקנו, דמורח ודאין52, כמ״ש53 והריחו ביראת ה׳54, דזהו ענין יריחו, מנעולה של ארץ ישראל55, בחי׳ ריח56. וזהו מ״ש במשיח54 ולא למראה עיניו גו׳ ולא למשמע אזניו גו׳, רק מורח ודאין. אמנם ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו57, היינו ששייך בעיקר לנשמה, ומ״מ נמשך מבחי׳ הריח למטה ממנו, למראה עיניו ולמשמע אזניו. וזהו מה שלעתיד לבוא כשם שאני נכתב כך אני נקרא58, שיהי׳ גילוי אלקות בעולם, כמ״ש59 והיתה לה׳ המלוכה, והי׳60 ה׳ למלך על כל הארץ גו׳. דהנה גילוי שם המפורש (נקרא כמו שאני נכתב) הוא ע״י הכהן גדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים, היינו61 בחי׳ אחת בשנה ואחת במקום ואחת בישראל, דאחת היא בחי׳ יחידה62. ועד״ז יובן לע״ל, כשיהי׳ גילוי משיח צדקנו, בחי׳ היחידה63, דאז יהי׳ כשם שאני נכתב כך אני נקרא, כדאיתא בגמרא58, ומהגמרא יומשך למטה בעולם, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד64, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (מסעי לג, א).
2) פרשתנו ד״ה זה (פח, ג).
3) ראה אוה״ת פרשתנו ד״ה זה (ע׳ א׳שנב. ס״ע א׳שנז). רד״ה זה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ שמא). תרמ״ט (סה״מ תרמ״ט ע׳ תנח).
4) תניא רפי״ז.
5) ראה רד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ס״ע רט ואילך).
6) לקו״ת שם.
7) פרשתנו שם, לח-ט. חוקת כ, כג ואילך.
8) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
9) ראה יל״ש עה״פ יתרו שם (רמז רפו).
10) ר״פ נצבים (כט, ט).
11) שם, י.
12) יומא ט, א. ובכ״מ.
13) ראה לקו״ש חל״ב ע׳ 31 ובהערות שם.
14) נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית (ע״פ ל׳ הכתוב נצבים ל, כ).
15) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סכ״ג (עה, ב). וש״נ. וראה לקו״ש מסעי שנה זו ס״ג (חכ״ג ע׳ 225).
16) ראה ל״ת להאריז״ל ר״פ שמות (הובא להלן בפנים). תו״א ר״פ וארא.
17) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנב. שם ע׳ א׳שנו-ז. ע׳ א׳שסג.
18) ראה איכ״ר פ״ג, ח. מדרש תהלים כה, א. שו״ע אדה״ז או״ח (מהדו״ק) רס״ד.
19) ראה פדר״א פי״ב. ב״ר פי״ד, ט.
20) ראה ברכות כח, א. וש״נ.
21) ראה שו״ע אדה״ז או״ח (מהדו״ת) סוס״ד. וראה סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 135 ובהערות שם. וש״נ.
22) תהלים לא, ו.
23) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב תמב, ב. ובכ״מ.
24) ע״ח שער (ט) שבירת הכלים פ״ב. שער (לג) האונאה פ״א. ועוד.
25) בכ״ז – ראה לקו״ת פרשתנו פט, א ואילך. שם, ד ואילך.
26) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב.
27) ראה לקו״ת שם פח, ד. פט, ד ואילך. רד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שס).
28) ראה לקו״ש שם ס״ד ואילך, ובהנסמן שם בהערה 11.
29) ראה גם לקו״ת שם פט, ב. אוה״ת שם ע׳ א׳שסד.
30) ראה אוה״ת שם ע׳ א׳שנו ואילך. ע׳ א׳שסג.
31) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
32) שלח טו, מא.
33) ספמ״ז. וראה גם אוה״ת שם ע׳ א׳שנח.
34) ראה לקו״ת שם. אוה״ת שם ע׳ א׳שנו ואילך. ס״ע א׳שסג.
35) רמ״א או״ח סו״ס תפא. שו״ע אדה״ז שם.
36) ואתחנן ו, ה.
37) ראה תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. קס, ב. סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 183 הערה 62.
38) פרשתנו שם, ג.
39) במדב״ר פי״ג, טז. זהר ח״א מז, ב. ח״ג כ, א. רטז, א. רכג, א.
40) שמות א, יא.
41) שמו״ר פ״א, י.
42) ברכות לב, א.
43) האזינו לב, טו. וראה ברכות שם.
44) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שם צא, ד ואילך. וראה שם פט, ד. אוה״ת שם ע׳ א׳שנח. א׳שסד ואילך. סד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שסה).
45) פרשתנו שם, ב.
46) זח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב.
47) ראה זהר שם. זהר ח״א רסו, ב. ח״ב מט, ב. ח״ג קעז, ריש ע״ב. קפ, ב. ועוד.
48) בהעלותך ח, ב. וראה לקו״ת שם פט, סע״א. צא, סע״ד.
49) קהלת יב, ז. וראה לקו״ת ר״פ האזינו.
50) ראה שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סמ״ז סי״א (ס״ז).
51) פכ״ה (לב, א).
52) סנהדרין צג, ב.
53) ישעי׳ יא, ג.
54) לקו״ת שם פט, ב. צ, סע״ד.
55) ראה תנחומא בהעלותך י. במדב״ר פט״ו, טו.
56) לקו״ת שם צא, א.
57) ברכות מג, ב.
58) פסחים נ, א.
59) עובדי׳ א, כא.
60) זכרי׳ יד, ט.
61) ראה סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רג.
62) תוד״ה עד אחת – מנחות יח, א.
63) רמ״ז לזהר ח״ב מ, ב. ח״ג רס, ב. וראה שער וספר הגלגולים בתחלתו. ובכ״מ. וראה סד״ה קול דודי דאחש״פ שנה זו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ רסד). קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה. וש״נ.
64) צפני׳ ג, ט. וראה לקו״ת שם פט, רע״ג.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' תנג ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 306 ואילך.