בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם1. הנה בפסוק זה חשיב כאן ה׳ ענינים, א׳ ואהי׳ אצלו אמון, ב׳ ואהי׳ שעשועים גו׳, ג׳ משחקת לפניו גו׳, ד׳ משחקת בתבל גו׳, ה׳ ושעשועי את בני אדם. והנה על הפסוק ואהי׳ אצלו אמון איתא במדרש2 ואהי׳ אצלו אמון פדגוג (מחנך) כו׳, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה כו׳, דכשם שהאומן צריך לדיפתראות ופינקסאות כשהולך לבנות כו׳ כך התורה היתה כלי אומנתו של הקב״ה, וכדאיתא ג״כ בזהר3 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. אמנם מזה שכתוב כאן ואהי׳ אצלו אמון, שהכוונה באצלו היא שהתורה היא חד עם עצמותו ומהותו ית׳, הרי מובן דענין זה שהתורה היא אמון, דיפתראות כו׳ שעל ידה נברא העולם, אסתכל באורייתא וברא עלמא, ישנו גם בבחי׳ התורה כמו שהיא אצלו, חד עם עצמותו ית׳.
והענין הוא4, דהנה אמון הו״ע החכמה, דזהו מה שהתורה נקראת אמון, כי התורה היא חכמתו של הקב״ה, כמאמר5 אורייתא מחכמה נפקת, אמנם מזה שכתוב כאן ואהי׳ אצלו אמון, מובן שהכוונה כאן בחכמה (אמון), הוא לבחי׳ החכמה כמו שהיא אצלו, בחי׳ החכמה שבכתר, בחי׳ חכמה סתימאה. ויובן זה ממשל מכחות הנפש, דמבשרי אחזה אלוקה כתיב6, דהנה אנו רואים בנפש האדם, דבנפש האדם ישנו ענין החכמה וישנו ענין התענוג, אמנם ישנו ענין החכמה הכלולה בתענוג, שהיא שלא בערך גם מבחינה הראשונה דחכמה הגלוי׳ מקור כל הכחות פנימיים. וכמו שהוא באדם התחתון, כן יובן גם באדם העליון, וגם בהבחינות שלמעלה שהם למעלה גם מתואר דאדם העליון, דלמעלה ישנה ספירת הכתר, ובפרטיות יותר בחי׳ פנימיות הכתר עתיק יומין, שהוא דוגמת ענין התענוג בכחות הנפש, וישנה ספירת החכמה, וישנו בחי׳ חכמה סתימאה, שהיא חכמה הכלולה בעתיק, שהיא באין ערוך לגבי חכמה הגלוי׳ כמ״ש7 והחכמה מאין תמצא, שחכמה סתימאה לגבי חכמה הגלוי׳ היא בחי׳ אין. וזהו ואהי׳ אצלו אמון, שקאי על התורה, חכמה כמו שהיא כלולה בעתיק.
וזהו מה דאיתא במדרש, דאמון הוא מה שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה בבריאת העולם, ואף שאומר כאן ואהי׳ אצלו אמון, שמדובר בבחי׳ התורה כמו שהיא חד עם עצמותו ית׳, כי כלי אומנתו הו״ע החכמה, שענינה לפעול בנבראים אבל הכוונה כאן הוא לבחי׳ החכמה כמו שהיא כלולה בעתיק, שהיא אצלו. או שהכוונה כאן היא לבחי׳ פנימיות אבא, וכנודע8 דפנימיות אבא הוא פנימיות עתיק, ששניהם מתאחדים יחד שהם בלתי מורכבים, שלכן נקרא בשם אצלו.
והמדריגה הב׳ שבתורה היא כשמתפשטת למטה מהכתר והיא בבחי׳ או״א דאצילות, ואז נאמר בה ואהי׳ שעשועים יום יום, דאיתא בזהר9 שיום יום הם או״א הנקראים ב׳ יומין. דב׳ ענינים אלו, יום יום, הם ב׳ ענינים נפרדים, כי בחי׳ החכמה היא אין לגבי הבינה כמו שחכמה שבכתר היא אין לגבי חכמה הגלוי׳. וזהו שעשועים יום יום, שגילוי התענוג הוא ברחובות הנהר דבינה, דשם הוא עיקר גילוי התענוג, כידוע10 שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא. דבחכמה הו״ע הנקודה, ובבינה הוא ההיכל, ולכן נקראת החכמה נקודה בהיכלא11, כי ההתגלות בהרחבה היא בבינה דוקא. והשעשועים והתענוג הנמשכים בחכמה ובינה מקורם הוא בבחי׳ חכמה שבכתר, כי מקור כל בחי׳ התענוג והשעשועים הוא בשעשועי המלך בעצמותו, ענין התענוג שבעצמותו ית׳ מקור כל התענוגים, ומשם נמשך לחכמה שבכתר ואח״כ לבחי׳ שעשועים יום יום.
והמדריגה הג׳ שבתורה היא כשמתפשטת למטה מחכמה ובינה, ואז נאמר בה משחקת לפניו בכל עת, שקאי על ז״א. והענין הוא, דאף שהתגלות התענוג היא בבינה, מ״מ ענין התענוג בעצם הוא ענין נעלם, וכנודע12 ההפרש בין עונג לשמחה ושחוק, שהעונג הוא בהעלם דוקא, משא״כ השמחה היא בגילוי. וכן הוא באדם למטה, שאפילו גילוי התענוג הוא באופן נעלם כו׳, כמו חכמת אדם תאיר פניו13 כשמצא ברייתא חדתא14. ולכן ענין חכמה ובינה נקרא נסתרות, כמ״ש15 הנסתרות להוי׳ אלקינו, שבחי׳ י״ה שהם חכמה ובינה הם הנסתרות16. ומזה מובן, שמ״ש משחקת לפניו בכל עת קאי על המדריגה הג׳ שבתורה, שהיא יורדת לבחי׳ שחוק וגילוי. וזהו כשהתורה יורדת לבחי׳ ז״א, שנקרא בכל עת, כנודע שענין י״ח עתים שבקהלת הוא בז״א.
והמדריגה הד׳ שבתורה היא כשמתפשטת למטה מז״א בבחי׳ המלכות, ועז״נ משחקת בתבל ארצו, דהנה תבל ארצו היא ספירת המלכות, שהמלך יש בו חסדים וגבורות וזהו ענין תבל שהוא אהבה ויראה (כמבואר בלקו״ת וכו׳17), וזהו ג״כ מה שנקראת ארצו, כי המלכות היא בחי׳ ארץ של כל הספירות, שגם בה נמשכת החכמה בגלוי.
והמדריגה החמישית שבתורה היא כאשר החכמה שבתורה מתפשטת למטה מזה לבי״ע, עולמות הנפרדים, אז נאמר ושעשועי את בני אדם, דבני אדם קאי על עולמות בי״ע, שזהו למטה מעולם האצילות, רגלי׳ יורדות כו׳18.
וזהו19 מ״ש בזהר20 דקוב״ה אתא לאשתעשעא עם צדיקיא בגינתא דעדן. דיש בזה ב׳ פירושים21, פירוש א׳ דקוב״ה קאי על ז״א ואתי לאשתעשעא פירוש כשלומד חכמה שבתורה כו׳, היינו שקוב״ה שהוא ז״א מקבל בחי׳ השעשועים מחכמה דתורה ע״י הצדיקים. דע״י שהצדיקים שהם בני אדם לומדים תורה למטה הרי הם ממשיכים בחי׳ עדן שהיא חכמה בבחי׳ גן שהיא בינה, שעשועים יום יום, עד שנמשך בשעשועים לפניו בכל עת, בבחי׳ ז״א, שהוא קוב״ה. שזהו הפירוש הפשוט בזהר, שע״י התורה נמשך ענין השעשועים, עד לאופן של תענוג גלוי, משחקת גו׳. ופירוש הב׳ (שהוא פירוש נעלה יותר) דקוב״ה קאי על עצמות המאציל שהוא מקור בחי׳ ז״א, היינו בחי׳ התענוג שבכתר, ואהי׳ אצלו אמון, שענין זה נמשך בד׳ הדרגות שלאחרי זה, שהוא נמשך בחכמה שבתורה ובז״א ובמלכות, עד לעולם הבריאה, ושעשועי את בני אדם.
אמנם22 בבחי׳ החמישית, ושעשועי את בני אדם, אומר הלשון שעשועים, ויתירה מזו, שעשועי שמורה על שעשועים העצמיים, דקאי על אותו הבחינה שבתחילת הכתוב ואהי׳ אצלו אמון, כי התורה כמו שהיא בבחי׳ אצלו נסעה וירדה (כמ״ש בתניא23) עד למטה בבי״ע בעלמא דפרודא, ושם דוקא מתגלה בחי׳ העונג העצמי דעצמות אוא״ס כו׳. ויש לומר דהנה המשכת התורה באופן זה (שבחי׳ התורה כמו שהיא אצלו יומשך בבני אדם) נפעל ונתחדש במתן תורה, דבמתן תורה הי׳ ביטול הגזירה דעליונים לא יעלו כו׳, ואני המתחיל24. וכידוע25 החידוש דמתן תורה, כי אף שמימיהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם כו׳26, ועשה אברהם אבינו את התורה כולה כו׳27, ועד שמסופר במדרשי חז״ל שאפילו אדם הראשון למד תורה28, מ״מ הי׳ זה קודם ביטול הגזירה. ובמתן תורה הי׳ ביטול הגזירה, ולכן, במתן תורה נתחדש שתהי׳ ההמשכה מהבחינה דואהי׳ אצלו אמון ויומשך עד לשעשועי את בני אדם, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ויתירה מזו, שנמשך גם ענין שלמעלה אפילו מואהי׳ אצלו אמון, גילוי בחי׳ חמדה גנוזה29, וכנודע שבמתן תורה הי׳ גילוי עצמותו ומהותו בכל עניניו, כמו המלך הבא לדירתו שמתגלה שם בכל עניניו30. וע״ד מ״ש31 לעתיד לבוא ולא יכנף עוד מוריך גו׳, דמעין זה הי׳ במתן תורה כמבואר בתניא32.
וזהו ג״כ מה שהתורה הזאת לא תהי׳ מוחלפת33, כי במתן תורה נמשך הבחינה דואהי׳ אצלו, גם בשעשועי את בני אדם, כמ״ש34 אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם, שקאי על מתן תורה35, ויחוד זה למעלה הוא נצחי36, ולעתיד לבוא יומשך ענין הנצחיות גם למטה, שתהי׳ גאולה שאין אחרי׳ גלות37, שכר נצחי לנשמות בגופים, בבית המקדש הנצחי.
וע״י מעשינו ועבודתינו באופן דשעשועי את בני אדם, שגם בעבודת בני אדם ישנם הבחינות דשעשועי, יומשך לעתיד לבוא והי׳ הוי׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד38, כשם שאני נכתב כך אני נקרא39, היינו, כמו שהכתיבה (אני נכתב) הוא באופן דאנא נפשי כתבית יהבית40, כך יהי׳ הקריאה בגלוי בכל העולם כולו, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד41, והיתה להוי׳ המלוכה42, במהרה בימינו ממש.
__________
1) משלי ח, ל-לא.
2) ב״ר בתחלתו.
3) ח״ב קסא, א ואילך.
4) סה״מ תרס״ה ע׳ עג. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תקז ואילך. אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תשז ואילך. סה״מ תר״ל ע׳ קנו. המשך תער״ב ח״א ע׳ שעד.
5) זח״ב קכא, א. וראה שם פה, א.
6) איוב יט, כו.
7) שם כח, יב.
8) ראה פע״ח שער (ז) הק״ש פט״ו. לקו״ת נצבים מט, ד. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בקונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו. ובשינויים קלים – סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 49-50). וש״נ.
9) ראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקפח). וש״נ. וראה גם אוה״ת ואתחנן ע׳ רלו.
10) ראה זח״ג קעח, ב. תו״א ר״פ לך לך (יא, סע״ב ואילך). לקו״ת ר״ה נז, א. תו״ח לך לך פא, ב ואילך. אוה״ת נח (כרך ג) תרלד, א. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שסד. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״ה (ע׳ קיב). ובכ״מ.
11) ראה זח״א ו, א. תקו״ז תיקון ה. אגה״ק ס״ה (קז, א). לקו״ת פ׳ ראה יח, ב. אוה״ת ויצא קצד, ב. ועוד.
12) ראה הגהת הצ״צ במאמרי אדה״ז תקס״ח ובאוה״ת שה״ש שם. ובכ״מ. וראה גם ד״ה והי׳ מידי חודש דש״פ וארא שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ רג ואילך).
13) קהלת ח, א.
14) ראה ירושלמי שבת פ״ח ה״א. ביאוה״ז להצ״צ שם ע׳ שמג. ובכ״מ.
15) נצבים כט, כח.
16) לקו״ת פ׳ ראה כח, א. וש״נ.
17) ראה לקו״ת במדבר יח, ד. אוה״ת שמות ע׳ צח. וראה הגהת הצ״צ במאמרי אדה״ז תקס״ח שם (ריש ע׳ תקט) ובאוה״ת שה״ש שם (ע׳ תשט).
18) משלי ה, ה. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
19) ראה סה״מ תרס״ח שם. הגהת הצ״צ במאמרי אדה״ז תקס״ח ובאוה״ת שה״ש שם.
20) ח״ג סז, ב.
21) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ קכד. שם ע׳ קכו ואילך. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שמו ואילך. אוה״ת תזריע (כרך ג) ע׳ תתטו.
22) ראה מקומות שנסמנו בהערה 4.
23) פ״ד (ח, ב).
24) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
25) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 75. וש״נ.
26) יומא כח, ב.
27) קידושין פב, א.
28) ראה גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקסו.
29) שבת פח, ב.
30) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
31) ישעי׳ ל, כ.
32) פל״ו (מו, א).
33) עיקר הט׳ מי״ג העיקרים. וראה לקו״ש במדבר-חג השבועות שנה זו בתחלתו (חכ״ג ע׳ 33). וש״נ.
34) תהלים פב, ו. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשמ״ג) אמירת מזמור זה. המו״ל.
35) ספרי האזינו לב, כ.
36) תניא פכ״ה.
37) ראה מכילתא בשלח טו, א. תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
38) זכרי׳ יד, ט.
39) פסחים נ, א.
40) שבת קח, א.
41) צפני׳ ג, ט.
42) עובדי׳ א, כא.
[סה"מ שבועות ע' תמב ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קנג ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ג ע׳ 1544 ואילך.