בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
אם בחוקותי תלכו גו׳1, ומבואר בלקו״ת ר״פ בחוקותי2 (התחלת החסידישע פרשה הב׳ דשבת זו) ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה, דבחוקותי הוא לשון חקיקה. דהתורה כפי שהיא בתכלית העילוי הרי היא באופן של חקיקה, כמ״ש3 חרות על הלוחות, ולמטה מזה נמשכת התורה באותיות הכתב, תורה שבכתב, ואח״כ נמשכת למטה יותר בתורה שבע״פ. וההפרש ביניהם הוא, דבאותיות החקיקה החקוקות וחרותות על האבן, הרי האותיות (לא רק תוכנם, אלא גם עצם מציאותם) הרי הם דבר אחד ממש עם האבן שחקוקות עלי׳ ואי אפשר להפריד ביניהם. וזהו ענין בחי׳ אותיות החקיקה שבתורה, שהם חד ממש עם קוב״ה. ולמטה מזה נמשכת התורה באותיות הכתב, כמבואר בתניא4 שהתורה נסעה וירדה עד שנתלבשה בדיו על הספר, דהדיו והספר הם שני דברים שאפשר להפריד ביניהם. ויש לומר שמה שאותיות החקיקה אי אפשר להפריד מהאבן יש בזה ב׳ ענינים. הא׳, שאי אפשר להפריד האותיות מהאבן כי הם מיני׳ ובי׳. והב׳, שאי אפשר להפריד האבן מהאותיות, והיינו שענינו של האבן הוא מה שבו נחקקים האותיות. ועפ״ז יש לומר דמה שיש באבן חוץ מהאותיות הרי זה בחי׳ פסולתן של לוחות. דנוסף לפירוש הפשוט דפסולתן של לוחות, שאמרו רז״ל5 שמהן נתעשר משה, שזהו מה שנפל מהלוחות, הרי ע״פ המבואר לעיל שכל ענינם של הלוחות הם האותיות שלהם, א״כ נמצא שהחלק שלא הי׳ בו אותיות הרי זה בחי׳ פסולתן של לוחות. והיינו, דאף שחלק האבן שלא הי׳ בו האותיות הוא שטח גדול, וכמפורש בגמרא6 שהלוחות ארכן ששה (טפחים) ורחבן ששה וגובהן שלשה, והרי בכל זאת כל השאר הוא בחי׳ פסולתן של לוחות לגבי האותיות. [ולהעיר שבמ״א7 נתבאר, שמדברי הש״ס שם מוכח שהלוחות היו מרובעות דוקא בלי חצאי עיגול בראשם. ולפי זה לכאורה פלא גדול הוא שיש נוהגין מצד חושך הגלות לצייר הלוחות עם ב׳ חצאי עיגול בראשם. ואף שאומרים שמנהג אבותיהם בידיהם8, אשר מנהג אבותינו תורה היא9, מ״מ הרי אין זה מגיע להשלימות דציור הלוחות כמפורש בגמרא].
והענין בעבודה, שהתורה צריכה להיות חקוקה בהאדם. וגם בזה ישנם ב׳ ענינים ע״ד הנ״ל. הא׳ מה שכל מציאות התורה הוא ישראל, עד שאי אפשר לחלק ביניהם כלל, ובלשון חז״ל10 תורתו שנקראת על שמו, עד שמצד זה הרי תלמיד חכם שמחל על כבודו כבודו מחול11 כי התורה שלו היא. ויש לומר שזהו גם מה שישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד12, דישראל מתאחדים ע״י אורייתא עם קוב״ה, מכיון שהם חד עם התורה, ויתר על כן, שהם פועלים התחברות אורייתא וקוב״ה. וכמבואר במ״א13 בביאור הלשון14 תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה, דלכאורה תלת קשרים מאי בעי הכא, והרי בשביל לקשר ג׳ דברים מספיקים ב׳ קשרים, אך הביאור בזה, שיש קשר שלישי שבין ישראל וקוב״ה שלא ע״י התורה. דמצד זה הרי ישראל מקשרים את הקב״ה בתורה, וכמבואר בחסידות15 הענין מה שדוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בקוב״ה. דענין זה נאמר בדוד, דוד מלך ישראל חי וקיים16, דוד מלכא משיחא (גואל אחרון17), ושמץ מנהו ישנו בכל אחד מישראל, כמו שיש ניצוץ רשב״י18 וניצוץ דמשה19 (גואל ראשון17), ומזה מובן שענין זה שייך לכל ישראל. וזהו מה שישראל נקראים חתן והתורה נקראת כלה20. והב׳, מה שכל מציאות ישראל הוא התורה, וכנודע המשל שנתן רבי עקיבא21 שהמציאות דישראל ותורה היא כמו דגים וים, שכשם שמציאות הדגים תלוי׳ בים, כך גם המציאות דישראל תלוי׳ בתורה. ועוד זאת, ע״פ המבואר בדרושי אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע22 דעת רשב״ג23 שדגים שבים אינם חוצצים לטבילה, כי כל מציאותם של דגים היא מן המים, ולכן דגים אינם חוצצים משום שהם דבר אחד עם הים. וכן הוא גם היחס דישראל ותורה שהם מציאות אחת. והענין בעבודת האדם, הנה אופן לימוד התורה בבחי׳ אותיות החקיקה הוא שהאדם הלומד הוא דבר אחד עם התורה, ודבר זה אפשר להסביר גם לקטן, דכשכל מציאותו היא מציאות התורה, הרי גם בעת השינה חולם אודות עניני תורה וכו׳. ויש לקשר זה גם עם ענין והחי יתן אל לבו24, דנתינה ללבו, אם היא נתינה אמיתית, הרי כל הנותן בעין יפה הוא נותן25, וא״כ נותן אל לבו באופן כזה שכל המציאות של לבו נעשה מציאות התורה.
ויש לקשר זה גם עם ביאור אאמו״ר בהערות לזהר פרשתנו26, דחק הוא אותיות ח׳ ק׳, שניהם תמונתם כתמונת ה׳ והשינוי הוא ברגל שמאל, שבה׳ הרגל השמאל קצר מרגל הימין ובח׳ הוא שוה שמתארך למעלה ובק׳ הוא מתארך למטה, כמבואר שם הענין. וע״פ המבואר בלקו״ת27 שהציור דאות ה׳ רומז על מחשבה דיבור ומעשה, יש לומר, דהנה יסוד הענין הוא אות ה׳, כי בה׳ נברא עולם הזה28, היינו שאות ה׳ מורה על ציור העולם בעצם כפי שהוא מצד הבריאה. דג׳ הקוים דאות ה׳ מורים על ג׳ עולמות בי״ע, שכנגדם הם ג׳ הלבושים מחשבה דיבור ומעשה. דמטעם זה הרי הקו העליון הרומז על המחשבה מחובר תמיד עם הקו הימיני הרומז לדיבור, כי הדיבור בא תמיד ע״י הקדמת המחשבה. ואפילו כשהאדם מדבר באופן בלתי מסודר, הרי זה משום שמדבר זמן מה לאחרי המחשבה. אמנם המעשה הוא נפסק מהמחשבה, שלא ניכר בו תמיד שבא ע״י מחשבה. וכמו בעולמות בי״ע, שעולם העשי׳ הוא עולם נפרד, כמ״ש אף עשיתיו, אף הפסיק. אמנם ע״י עבודת האדם בהבריאה, יכול לשנות את האות ה׳ בב׳ אופנים, או שתהי׳ לאות ח׳ שבה הקו השמאלי הרומז למעשה מחובר עם הקו העליון, או לאות ק׳ שבה הקו השמאלי נמשך למטה מן השורה. והענין הוא, דהחידוש דאות ח׳, שבה קו המעשה מחובר עם קו המחשבה, מורה על שלימות המעשה, באופן שהוא מחובר לגמרי עם המחשבה ועם מקור הכל, מצוה מלשון צוותא וחיבור29. [והגם שיש גם ענין של אות ח׳ דלעו״ז, שמזה שהקו השמאלי מחובר לקו העליון אפשר שתהי׳ יניקה וכו׳, מ״מ הכוונה כאן היא לענין אות ח׳ דקדושה]. והחידוש דאות ק׳, הרי לפי פשוטו הרי זה מורה על ירידה למטה מהשורה במקום הקליפות30 [ע״ד המבואר בענין אות ל׳ שעולה למעלה מן השורה, בחי׳ מגדל הפורח באויר31, למעלה מהשתלשלות], אבל אי אפשר לומר שאין אות ק׳ בקדושה, ואדרבה, עיקר אות ק׳ הוא בקדושה [והרי אפילו הקליפות אין אומרים לי יאורי ואני עשיתני32 אלא קרו לי׳ אלקא דאלקיא33], ויש לומר שזה מורה על ההמשכה למטה מן השורה, המורה על הגילוי אור עליון ביותר שנמשך בכל מקום34. וכמבואר35 בענין האות נ׳ ארוכה דובו תדבקון36, דלפעמים כתיב37 תדבקו בלי נ׳, ורק בפסוק זה ישנו אות נ׳, כי לאחרי שלימות ו׳ הדברים המנויים בפסוק36 לפני זה באים לבחי׳ נ׳ המורה על המשכת בחי׳ החמישים, ובחינה זו שלמעלה מסדר ההשתלשלות נמשכת למטה מן השורה, למטה עד אין תכלית38, שזדונות נעשו לו כזכיות39, עד לזכיות ממש.
והנה הסדר הרגיל בזה הוא באופן דתמידין כסדרן, כסדר אותיות הא״ב, שבתחילה בא אות ה׳ (כפי סדר הרגיל מצד הבריאה, בה׳ נברא העולם הזה), ואח״כ בא אות ח׳ (ע״י עבודת האדם) שמחבר גם קו השמאלי (כח המעשה) לקו העליון, ואח״כ בא אות ק׳ שמורה על עבודת התשובה. אמנם מצד העבודה שלא ע״פ סדר והדרגה, עבודת בעלי תשובה, ישנה עבודה באופן הפוך, שמתחילים באות ק׳, שזהו מצד סדר הא״ב דתשר״ק, מלמטה למעלה [כמו הא״ב הנרמז בר״ת דתפילת מוסף דשבת, תקנת שבת כו׳], וגם אצלו צ״ל אח״כ אות ה׳, העבודה דתמידין כסדרן. וישנו גם סדר העבודה שמתחילים באות ח׳, שזהו הסדר בתיבת חקה. ובג׳ אותיות אלו ושינוי צירופם נכלל כללות עבודת האדם. וע״י שלימות העבודה בכל ענינים אלו, באים אל הגאולה דלעתיד בקרוב ממש.
__________
1) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
2) מה, א ואילך.
3) תשא לב, טז.
4) פ״ד.
5) נדרים לח, א. שמו״ר פמ״ו, ב.
6) ב״ב יד, א (ושם: ועביין שלשה). וראה ירושלמי תענית פ״ד ה״ה. שמו״ר פכ״ח, א.
7) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קנז. חכ״ב ע׳ רנב. שיחת ש״פ תשא תשמ״א (שיחות קודש תשמ״א ח״ב ע׳ 513 ואילך). יום שמח״ת תשמ״ב (התוועדויות תשמ״ב ח״א ס״ע 274 ואילך).
8) ל׳ חז״ל – שבת לה, ב.
9) תוד״ה נפסל – מנחות כ, ב.
10) ע״ז יט, א. ועוד.
11) קידושין לב, א. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ה הי״א.
12) זח״ג עג, א. לקו״ת נצבים מו, א.
13) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ תרצג. סה״מ תרנ״ז ס״ע כח.
14) ראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61.
15) ראה לקו״ת שלח מז, ג. נא, א. ובכ״מ. וראה ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
16) ר״ה כה, א. זח״א קצב, ב.
17) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך.
18) ראה סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ 441.
19) תניא רפמ״ב.
20) לקו״ת ברכה צג, סע״ד ואילך. וש״נ.
21) ברכות סא, ב. ע״ז ג, סע״ב.
22) ד״ה וראיתי אני תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ שנ ואילך).
23) מקוואות פ״ג מי״ז. ידים פ״ב מ״ב. וראה זבחים כב, א.
24) קהלת ז, ב.
25) ראה ב״ב נג, רע״א. וש״נ.
26) ע׳ של. ע׳ שמ.
27) ר״פ בלק. וראה תו״א מג״א ד״ה חייב אינש (הראשון – צה, א ואילך). אוה״ת תרומה ע׳ א׳תקטו. ובכ״מ.
28) מנחות כט, ב.
29) לקו״ת פרשתנו (בחוקותי) מה, ג. מז, ב. שלח לז, ד. ובכ״מ – נסמן בסה״מ פורים ע׳ ז הערה 55.
30) ראה אוה״ת תרומה ע׳ א׳תקיד ואילך. נ״ך ס״ע מט ואילך. המשך באתי לגני ה׳שי״ת פ״ח (סה״מ תש״י ע׳ 121 ואילך). ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות ק׳ ע׳ שכו ואילך. וש״נ.
31) זח״ג צא, א. עמה״מ ש״א פ״מ. וראה ספר הערכים שם אות ל׳ ס״ט (ס״ע קלד ואילך). וש״נ.
32) יחזקאל כט, ג. וראה שם, ט.
33) סוף מנחות. וראה תניא ספכ״ב (כח, א). פכ״ד (כט, סע״ב ואילך). דרוש תער השכירה – מאמרי אדה״ז נביאים ע׳ מג ואילך (ועם הגהות – אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תשסז ואילך. ע׳ תשפ ואילך). לקו״ש חכ״א ע׳ 40 ואילך.
34) ראה אוה״ת תרומה שם. חנוכה שלד, א. ספר הערכים שם אות ק׳ ס״ע שכא ואילך.
35) לקו״ת פ׳ ראה כ, ב ואילך.
36) פ׳ ראה יג, ה.
37) יהושע כג, ח.
38) ראה לקו״ת שם. וראה אוה״ת פ׳ ראה ע׳ תרפא. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ תנט.
39) יומא פו, ב.
[סה"מ ויקרא ע' שמב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קמד ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 340 ואילך.