בס״ד. ש״פ בחוקותי, כ״ב אייר ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם גו׳1, עם כל הברכות המנויות בהמשך הפרשה. וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו2 (שחלק חשוב ועיקרי מהם כבר נדפס, ואפשר להיות הלימוד בהם בפנים, דאותיות מחכימות3), הן בכללות תוכן הפרשה והן בפרטי התיבות דפסוק זה, דהנה אמרו רז״ל4 על פסוק זה, אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים. ולכאורה צריך להבין מהו ענין התחנונים. ובפרט שפרשה זו נאמרה לאחר מתן תורה, שבשעת מתן תורה כבר הי׳ הציווי הכללי על תוכן ענין זה דבחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וכו׳, ובאופן דעל כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן, והחזירה בטל של תחי׳5, ולא עוד אלא שלפני מתן תורה כבר היתה אמירת נעשה ונשמע6 ובהקדמת נעשה לנשמע7, וא״כ מה נתחדש כאן בפרשה זו, שצריך להיות בקשה מיוחדת מלמעלה, ובאופן של תחנונים, שיהי׳ בחוקותי תלכו. גם צריך להבין מה שנאמר כאן בחוקותי דוקא, דקאי על חוקים שבתורה דוקא, והרי התורה יש בה חוקים מצוות ומשפטים8, ורוב מצוות התורה אינם בסוג דחוקים אלא בסוג דמצוות ומשפטים, כמובן בפשטות ממנין המצוות, וכמובן גם מפירוש רש״י על התורה9, שכשמונה החוקים שעליהם מונין את ישראל, לא מנה אלא מצוות שבסוג מסויים, דמזה גופא משמע שכל שאר המצוות אינם בסוג זה. גם צריך להבין מ״ש תלכו דוקא, ולא נקט לשון קיום או עשי׳, שהרי ענין הקיום והעשי׳ ישנו בכל המצוות, דתחילת הכל צ״ל הקיום והעשי׳ בפועל, ורק לאחרי זה (לאחר קיום המצוות בפועל) מתעלה להיות בבחי׳ הליכה. גם צריך להבין מ״ש אח״כ ואת מצוותי תשמרו, מצוותי דוקא, דמשמע דקאי על מצוות כאלה שהם בסוג מיוחד דמצוות10. והגם שיש לפרש שהכוונה אינה לסוג מסויים אלא לכל המצוות (שגם כולם נקראים בשם כללי זה), מ״מ, מזה שנאמר כאן תואר זה לאחרי שלפני זה כתיב אם בחוקותי דוקא, מובן שהכוונה כאן היא לסוג מסויים. וצריך להבין הענין בזה. וכן צריך להבין מ״ש ואת מצוותי תשמרו, ענין השמירה דוקא. ואף שגם בזה אפשר לפרש דקאי על קיום המצוות בכלל (והתואר שמירה הוא תואר כללי), מ״מ, מזה שלפני כן נקט לשון הליכה (תלכו) וכאן נקט לשון שמירה מוכח דקאי על אופן מיוחד ומסויים בקיום המצוות. ועד״ז צריך להבין מה שמסיים ועשיתם אותם, שהוא אופן עבודה נוסף, עשי׳. הרי דנקט בפסוק זה ג׳ אופנים, הליכה (תלכו) שמירה (תשמרו) ועשי׳ (ועשיתם), וצריך להבין הענין בזה. והדיוק הכללי בזה, כנ״ל, דעל כל ענינים אלו קאי מ״ש אם בחוקותי גו׳, אין אם אלא לשון תחנונים, שעל כל פרטי עבודות אלו ישנו ענין התחנונים שלמעלה.
אך ביאור הענין בקיצור ובנקודה11, הנה כללות עבודת האדם צריכה להיות בג׳ לבושי הנפש דמחשבה דיבור ומעשה12. וג׳ ענינים אלו נרמזים בג׳ הלשונות דהליכה שמירה ועשי׳. דהנה תכלית וסיום ועיקר הכל הוא המעשה13, דזהו מ״ש ועשיתם אותם. ולפני זה צ״ל הלימוד דתורה שבע״פ, שהרי עשיית המצוות אפשרית רק ע״י הקדמת לימוד התורה שבע״פ, וכמבואר בארוכה באגה״ק14 שגילוי רצון העליון הוא דוקא בתורה שבע״פ, דמתורה שבכתב אי אפשר לדעת איך לקיים המצוות בפועל בדיוק, וצ״ל על זה ענין תורה שבע״פ שלימודה הוא בדיבור דוקא. וענין זה נרמז במ״ש תשמרו, כמארז״ל15 שמור זו משנה, שענין השמירה מרמז על תורה שבע״פ (משנה). אמנם לפני הלימוד בדיבור, צ״ל ההכנה לכללות עבודה זו במחשבה שבאדם. דכדי שהדיבור והמעשה יהיו מסודרים, הרי זה נעשה ע״י המחשבה בתורה. ולכן נקראת המחשבה בשם הליכה (תלכו), כי מחשבה היא למעלה ממדידה והגבלה. ואף שגם הדיבור הוא למעלה ממדידה והגבלה, כי בלימוד ההלכות ישנו ענין של שקלא וטריא שיש בזה ריבוי פרטים, מ״מ הרי זה בלי גבול רק לגבי המעשה, אבל ביחס למחשבה הרי גם שקלא וטריא זו הוא ענין של הגבלה, ולכן נקראת המחשבה דוקא בשם הליכה, שזהו למעלה ממדידה והגבלה, בלי גבול, ענין של הליכה (שאינו עומד במקום מוגבל).
וזהו אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, דכדי שהעבודה תהי׳ מסודרת צ״ל תחילה תלכו, ענין המחשבה והשקלא וטריא וכו׳, ואח״כ בא ענין הדיבור, תשמרו, עד שאח״כ באים להמעשה שהוא העיקר, ועשיתם אותם. ועוד זאת, שגם ענין השמירה (דיבור) והעשי׳ חדור בענין תלכו (מחשבה), למעלה ממדידה והגבלה.
ומטעם זה נאמר כאן אם בחוקותי גו׳, אין אם אלא לשון תחנונים. כי אף שלפני זה כבר הי׳ הציווי על כל ענינים אלו בשעת מתן תורה, ולא עוד אלא שלפני זה הקדימו ישראל נעשה לנשמע וכו׳, מ״מ, כדי שיהי׳ הקיום בפועל צ״ל בקשה מלמעלה, ולא סתם בקשה אלא באופן של תחנונים. שזהו16 ענין העזר והסיוע מלמעלה על עבודת האדם, כמאמר17 הקב״ה עוזרו כו׳, והבא לטהר מסייעין אותו כו׳18, שבשביל קיום המצוות כדבעי צ״ל נתינת כח מלמעלה. ונתינת כח זו היא באופן מיוחד, כמו בפשטות, שהמתחנן על דבר הרי זה משום שדבר זה נוגע לו במאוד מאוד, גם יותר מהבקשה הכי גדולה, וכן הוא בנמשל, שמכיון שיש ענין של תחנונים מלמעלה, הרי זה מורה שהענין נוגע מאוד למעלה, הרי זה גופא נעשה בבחי׳ נתינת כח על העבודה.
ויש לומר שזהו גם מה שאמרו רז״ל19 שעזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין פרשה זו (בחוקותי) קודם עצרת, היינו קודם זמן מתן תורתנו [ורק כדי להפסיק כו׳ המנהג פשוט (כמובא בטור20 מהגאונים21) לקרוא גם פרשת במדבר (ולפעמים גם פרשת נשא) לפני עצרת], היינו קודם זמן מתן תורתנו, כי (נוסף לזה שסיום הפרשה בפשטות22 הוא אלה המצוות אשר ציוה ה׳ את בני ישראל בהר סיני, ענין מתן תורה, הנה עוד זאת והוא העיקר, אשר) בתור הקדמה לענין מתן תורה (שתהי׳ הקבלה והקיום בפועל), צריכים לקבל נתינת כח מלמעלה, ולכן קורין אז אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וגו׳, הבקשה והתחנונים דלמעלה שהוא גם נתינת כח (כנ״ל) שיהי׳ קיום המצוות בכל ג׳ הענינים (דמחשבה דיבור ומעשה), ובתכלית השלימות.
וע״י העבודה בענינים אלו ובאופן זה, זוכים לקיום מ״ש אח״כ בהמשך הפרשה, ונתתי23 גשמיכם בעתם, כפירוש הידוע בזה24, שתהי׳ נתינת כל הענינים הגשמיים בעתם ובשלימותם. וכשישנם כל הדברים הגשמיים, הרי זה גופא נותן אפשריות לקיום המצוות בשלימות, כמ״ש הרמב״ם25 (על דבר היעודים גשמיים שבתורה) שע״י השפעת כל הדברים הגשמיים מלמעלה נשב פנויים ללמוד בתורה ולעסוק במצוות. וע״י כל זה באים לקיום היעוד26 דבאותו הזמן לא יהי׳ עסק העולם כולו אלא לדעת את ה׳ בלבד, וכל שכן וקל וחומר שיהיו26 ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו׳ שנאמר27 כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, בביאת משיח צדקנו, בעגלא דידן, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (בחוקותי כו, ג-ד).
2) בכל הבא לקמן ראה: לקו״ת ריש פרשתנו. שם מח, ג ואילך. ובכ״מ.
3) ראה של״ה קצא, ב. מגדל עוז הל׳ אישות פ״ד ה״ט.
4) ע״ז ה, סע״א.
5) שבת פח, ב.
6) משפטים כד, ז.
7) שבת פח, סע״א.
8) ראה רמב״ן עה״פ ואתחנן ו, כ. וראה בארוכה
סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 51 ואילך. ד״ה זה ה׳ש״ת פ״ד (שם ס״ע 90 ואילך). לקו״ש ח״ג ע׳ 1012. וש״נ.
9) חוקת יט, ב. ועוד.
10) ראה גם לקו״ש חי״ז ע׳ 316. וש״נ.
11) ראה לקו״ת פרשתנו מח, סע״ג ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשס ואילך. ועוד.
12) ראה תניא פ״ד.
13) ראה אבות פ״א מי״ז.
14) ס״א. סכ״ט.
15) ראה קידושין לז, א. פרש״י פ׳ ראה יב, כח. ועוד.
16) ראה ד״ה זה ה׳ש״ת בתחלתו. שם ספ״ג (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 88. 90).
17) ראה קידושין ל, ב. ועוד.
18) שבת קד, א. וש״נ.
19) מגילה לד, ב.
20) סתכ״ח.
21) ראה הג״מ לרמב״ם הל׳ תפלה פי״ב ה״ב.
22) כז, לד.
23) כו, ד.
24) ראה רמב״ן שם. כש״ט (הוצאת קה״ת) סר״ז (כז, א). סרנ״ו (לה, א).
25) הל׳ תשובה פ״ט ה״א.
26) רמב״ם סוף הל׳ מלכים.
27) ישעי׳ יא, ט.
[סה"מ ויקרא ע' שלט ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קסט ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 358 ואילך.