בס״ד. ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו1, ואמרו רז״ל2 דמלך שלמה זה הקב״ה ואמו היא כנסת ישראל וביום חתונתו זה מתן תורה. ולפי זה פירוש בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו הוא, שבמתן תורה עטרו והכתירו נשמות ישראל עטרה להקב״ה. והנה איתא במדרש רבה3 עה״פ4 קדושים תהיו גו׳ והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג׳ עטרות מה עשה המלך נטל א׳ ונתן בראשו ושתים נתן בראש בניו, כך העליונים מכתירים ג׳ קדושות להקב״ה בכל יום (קדוש קדוש קדוש) מה עושה הקב״ה נוטל קדוש אחד לעצמו, הדא הוא דכתיב כי קדוש אני, ושנים נותן בראש בניו, כמ״ש קדושים תהיו והתקדישתם והייתם קדושים. והנה בהדרושים5 מקשרים מדרש זה עם ענין העטרה שעטרה לו אמו במתן תורה. והענין הוא, משום שענין הקדושה (עטרה) נפעל במתן תורה, כמ״ש (בתור הכנה למתן תורה)6 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש גו׳. וצריך להבין, מהו ענין פרטי המשל דבני המדינה שעשו למלך ג׳ עטרות דוקא, ומהו ענין שנטל א׳ ונתן בראשו, ושתים (שהם שני ענינים נפרדים, שתי עטרות) נתן בראש בניו. וטעם הדבר שבמדרש נותן משל לקדושה מעטרה דוקא הוא לפי שעטרה ענינה מקיף ולמעלה מהראש וכל שכן משאר הגוף, והיינו שהיא בבחי׳ קדושה והבדלה.
ולהבין ענין ג׳ עטרות הנ״ל, מקדים בהדרושים (ד״ה וידבר גו׳ קדושים תקס״ב7, ובביאור כ״ק אדמו״ר הצ״צ הנדפס בספר המצוות שלו8, ובד״ה צאינה וראינה עזר״ת9 ועוד10) את מאמר המשנה במסכת אבות (בפרק הנלמד בשבת זו בחו״ל)11 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. וצריך להבין, למה אומר על גמילות חסדים לשון נקבה ולא על גומל חסד. גם12 למה אומר גמילות חסדים ולא לשון נתינה כמו נתן תתן וכיו״ב. אך כללות הענין הוא, דג׳ הדברים תורה עבודה וגמילות חסדים הם (כנגד) ג׳ העטרות שעשו בני המדינה למלך.
והענין הוא, דהנה עבודת ה׳ בכל עניני תורה ומצוות, תורה עבודה וגמילות חסדים, צ״ל בבחי׳ בכל מאדך13, בכל מדה שהוא מודד לך14, היינו שבאיזה מדה שתהי׳ עבודתו, הוא למעלה מזה, למעלה מכל מדידה והגבלה15. והגם שבפירוש נאמר בתורה ענין זה בנוגע למצות אהבת ה׳, ואהבת את ה׳ אלקיך גו׳ ובכל מאדך13, ולא בנוגע לקיום המצוות, מ״מ הרי מכיון שמצות אהבת ה׳ היא השורש דכל רמ״ח מצוות עשה (כמבואר בתניא16) הכוללות גם מצות יראת ה׳ שהיא שורש לכל שס״ה מצוות ל״ת, הרי מובן, שענין זה (דבכל מאדך) נמשך מהשורש (אהבת ה׳) אל כל המצוות, שקיומן צ״ל בבחי׳ בכל מאדך. וזהו מה שבמדרש זה נקראו ג׳ הדברים בשם עטרות, כי עטרה ענינה (כנ״ל) שהיא בחי׳ מקיף ולמעלה ממדידה והגבלה, ובזה נרמז שהעבודה בג׳ הקוין צ״ל בבחי׳ עטרה, למעלה ממדידה והגבלה.
ולהבין כל זה בפרטיות יותר, הנה עבודה היא עבודת הקרבנות, ותפילות שבמקום קרבנות תקנום17. דענין התפילה הוא (כמו הקרבנות) העלאה מלמטה למעלה, כמ״ש18 והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דקאי על הסולם דתפילה19, היינו שבסולם התפילה עולים מבחי׳ ארצה שלמטה מארץ סתם אל בחי׳ שמימה שלמעלה מבחי׳ שמים סתם20. ועד שהעלי׳ דתפילה היא אל מהותו ועצמותו ית׳, כדאיתא בספרי21 דהתפילה היא אליו ולא למדותיו, וכמאמר22 אני מתפלל לדעת זה התינוק, ועד שהעלי' היא באופן שמתאחד עם עצמותו ומהותו ית׳. דזהו מה שתפילה היא מלשון התופל כלי חרס23, שפירושו התחברות היינו התאחדות. ועד״ז תפילה היא גם מלשון טפל24, שהוא טפל ובטל לעצמותו ומהותו ית׳ כעבדא קמי מרי׳25. וזהו מה שקו זה דעבודה נקרא בשם עטרה, לפי שעיקר ענין התפילה הוא באופן שלמעלה מכל מדידה והגבלה, עד שנעשה חד עם עצמותו ומהותו ית׳. ומשום זה אמרו רז״ל26 מט״ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל, כתרין דייקא, דהתפילות הן בבחי׳ כתר שלמעלה ממדידה והגבלה. וכמו כן הוא גם תורה וגמילות חסדים שהם למעלה ממדידה והגבלה, אלא שהחילוק ביניהם הוא, דקו העבודה הוא בבחי׳ העלאה (כנ״ל), וב׳ הקוים דתורה וגמילות חסדים הם בבחי׳ המשכה מלמעלה למטה. אבל גם בב׳ קוים אלו מודגש ענין הכתר שלמעלה ממדידה והגבלה. דתורה היא המשכה מבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, כמ״ש27 מן השמים השמיעך את קולו גו׳. ועד״ז הוא במצוות (גמילות חסדים) שממשיכים על ידן מבחינה נעלית מאוד, כמארז״ל28 עה״פ29 מגיד דבריו ליעקב גו׳ מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, היינו שהמצוות הן מצוות ה׳, וע״י קיום המצוות למטה מוסיפים חיות בהמצוות, כתורת הרב המגיד30 (המיוסדת על דברי הזהר31) בפירוש הכתוב32 וחי בהם, שהאדם ע״י עבודתו בקיום המצוות מוסיף חיות וקיום והתהוות בהמצוות. והוא משום שהאדם בעבודתו מגיע בבחי׳ בעל הרצון שלמעלה מכל מדידה והגבלה (כמבואר בדרושי בשעה שהקדימו33, דע״י הקדמת נעשה לנשמע מגיעים בבחי׳ בעל הרצון), ובחינה זו הוא ממשיך בהמצוות.
והנה ג׳ כתרים הנ״ל, היינו ג׳ הדברים הנ״ל באופן של כתרים למעלה ממדידה והגבלה, יש להם קשר ושייכות מיוחד למתן תורה. והענין הוא, דלפני מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה34, ולכן העבודה היתה בבחי׳ מדידה והגבלה, ובשעת מתן תורה, כשהי׳ ביטול הגזירה, ואני המתחיל וירד ה׳ על הר סיני35, הנה מאז אפשר שתהי׳ העבודה בבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה.
ויש לומר36, דזהו ג״כ הטעם על מה שמתן התורה שייך למספר שלשה דוקא, כמאמר37 ההוא גלילאה דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי ע״י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. דהנה בחי׳ התורה היא למעלה מן העולם, קדמה לעולם38, ובמתן תורה נמשכה בבחי׳ עולם, במקום וזמן. ומשום זה ניתנה בירחא תליתאי, דמספר שלשה מורה על המשכת בחינה שלמעלה מזמן ומקום בזמן ומקום. דהתורה גם כפי שנמשכה במתן תורה לתוך המקום והזמן הרי היא בבחינה שלמעלה ממקום וזמן, ולכן היא תורה אחת שניתנה לעם אחד (אף שהוא מפוזר ומפורד39) ע״י אלקים אחד. ומשום זה ניתנה ע״י משה רבינו שהוא תליתאי, היינו שבתור נשמה בגוף הוא השלישי שנולד (אחרי אהרן ומרים), ולא בהיותו באצילות. וזהו גם מה שמתן תורה הי׳ אחרי יציאת מצרים, כי בזמן יציאת מצרים היתה היציאה ממיצרים וגבולים, למעלה ממדידה והגבלה, בחי׳ תליתאי. ועוד, דביציאת מצרים כתיב40 וינצלו את מצרים, שעשאוה כמצודה שאין בה דגן41, היינו שביררו את מצרים ונטלו משם את כל ניצוצות הקדושה, היינו דנוסף על ענין הקדושה ובירור הלעו״ז שהם ב׳ בחינות, היתה גם הבחינה הג׳, בחי׳ תליתאי.
אמנם עדיין צריך להבין מהו ההפרש בין תורה לגמילות חסדים, והרי שתיהן ענינן הוא ההמשכה מלמעלה למטה כנ״ל, ומזה שמחלקים אותם לב׳ ענינים מובן שהם ענינים נפרדים. אך הענין הוא, דהתורה יש בה ב׳ הענינים דהמשכה והעלאה. דענין ההמשכה הוא כמו שנת״ל שניתנה מן השמים, וזהו ג״כ מה שאמרו42 הלא כה דברי כאש43 (דברי, של הקב״ה), וכפי שמצינו בהלכה42 שדברי תורה אין מקבלים טומאה, אפילו כשנמצא במקום בלתי טהור, מפני שזה דברי, והיינו המשכה מלמעלה למטה. אבל לאידך גיסא, הרי ממה שמדמים דברי תורה לאש, מובן שיש בתורה גם ענין ההעלאה, כמו האש שטבעו לעלות למעלה, כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בתניא44 דטבע האש הוא לעלות למעלה (לולא שיש דבר המכריח אותו להיות למטה). וב׳ פרטים אלו ישנם גם במצות לימוד התורה שיש בה ב׳ מצוות45, א׳ הקריאה בדיבור בפה, שהדיבור הוא ע״י ה׳ מוצאות הפה, עד שיהי׳ באופן דכל עצמותי תאמרנה46, היינו שענין התורה נמשך גם בגוף הגשמי ונפש הבהמית, דזהו ענין ההמשכה שבתורה. וב׳ מצות עיון התורה, דענין העיון הוא שיתייגע להבין דעת התורה, לא שרוצה להכניס רצונו בתורה (ניט וועלן אַריינשטעלן זיין רצון אין תורה), שזה בא מצד קרבת עצמו או שוחד, רק שמעלה את עצמו אל התורה, העלאה מלמטה למעלה. [ואף שאמרו רז״ל47 לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, הרי אמרו שזהו משום שמתוך שלא לשמה בא לשמה, היינו (כידוע הפירוש) שהתוך ופנימיות של הלא לשמה הוא הלשמה (וכמובן בפשטות, דבאמת כל יהודי רוצה לקיים רצון קונו רק שנכנסה בו רוח שטות המכסה על האמת, אבל האמת (התוך) הוא שרוצה לעשות רצון קונו)]. וכן הוא גם בפשטות ענין ההתבוננות שהוא מן הקל אל הכבד, מן הפרט אל הכלל, בבחי׳ מלמטה למעלה, משא״כ גמילות חסדים הוא רק המשכה מלמעלה למטה, דזהו ג״כ דיוק הלשון גמילות חסדים (גמילות) לשון נקבה, כי ההמשכה היא עד למטה מטה.
וע״פ הנ״ל יובן גם הסדר שבו נמנו ג׳ הדברים במשנה, דלכאורה אינו מובן, דאם לשון המשנה הוא מלמטה למעלה הי׳ צ״ל גמילות חסדים לפני עבודה. ולפי הנ״ל יובן, כי נוסף לזה שבפשטות, בכדי לידע ענין העבודה וענין המצוות וגמילות חסדים צ״ל לימוד התורה לפני זה, ובפרט דקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא48, היינו שמקור כל הענינים הוא בתורה (ובפרט בענין גמילות חסדים כמארז״ל49 שהתורה תחילתה וסופה גמילות חסדים), הרי עוד זאת דבענין התורה גופא ישנם ב׳ הקוים דהעלאה והמשכה, כנ״ל.
וזהו מה שבני המדינה מביאים להמלך ג׳ עטרות ונוטל אחת לעצמו ונותן שתים בראש בניו, דבני המדינה קאי על בני ישראל, והם מביאים להמלך ג׳ עטרות שזהו ענין ג׳ הדברים תורה עבודה וגמילות חסדים, והקב״ה נוטל אחד לעצמו שזהו קו העבודה, העלאה מלמטה למעלה, דזהו מה שנטל לעצמו, ונותן שנים בראש בניו, זהו ענין תורה וגמילות חסדים, המשכה מלמעלה למטה, אבל הם שני כתרים נפרדים, וכנ״ל בהחילוק בין תורה לגמילות חסדים.
וזהו ענין צאינה וראינה בנות ציון וגו׳, דצ״ל צאינה, היציאה מכל מיצרים וגבולים, ואז יהי׳ וראינה, בחי׳ ראי׳ באלקות, וגם צאינה הוא היציאה מהגלות, ועי״ז וראינה, שלעתיד לבוא נאמר50 ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר, וגם לימוד התורה אז יהי׳ באופן של ראי׳, ולכן משיח ילמד תורה את כל עם ישראל, שזה כולל גם משה רבינו ואברהם אבינו ביחד51. ויהי רצון שע״י הוספה בתורה ומצוות בהקדמת עבודת התפילה, שזה כולל גם הוספה בלימוד פנימיות התורה, הפצת המעיינות חוצה, נזכה שנלך בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו52, לקבל פני משיח צדקנו, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) שה״ש ג, יא.
2) שהש״ר עה״פ (פ״ג, יא). וראה תענית כו, ב (במשנה) ובפירש״י שם. ובכ״מ.
3) ויק״ר פכ״ד, ח.
4) קדושים יט, ב. כ, ז.
5) ד״ה צאינה וראינה עזר״ת ותש״ח (דלקמן הערה 10).
6) יתרו יט, ו.
7) ח״א ע׳ קעד ואילך. ח״ב ע׳ תכ ואילך. וראה בהוספות שם ע׳ תרא ואילך.
8) קנג, ב ואילך.
9) סה״מ עזר״ת ע׳ קצג ואילך.
10) ד״ה וידבר גו׳ קדושים תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קעח ואילך. ד״ה זה תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 201 ואילך).
11) פ״א מ״ב.
12) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב שם (ח״א ע׳ קפג. ח״ב ע׳ תכט. סהמ״צ שם קנט, א).
13) ואתחנן ו, ה.
14) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
15) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב שם (ח״א ע׳ קעה ואילך. ח״ב ע׳ תכא ואילך). סהמ״צ שם קנד, א ואילך.
16) רפ״ד.
17) ברכות כו, ב. ובכ״מ.
18) ויצא כח, יב.
19) זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה. ועוד.
20) ראה ד״ה זה היום תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א).
21) הובא בפרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב. וראה סידור (עם דא״ח) שער הק״ש פה, ב ואילך. סהמ״צ להצ״צ קיז, א ואילך. ובכ״מ.
22) שו״ת הריב״ש סימן קנז בשם הר״ש מקינון. הובא גם בסהמ״צ להצ״צ שם קיח, א.
23) כלים פ״ג מ״ה. ראה תו״א תרומה עט, סע״ד. סה״מ תש״ט ע׳ 79 (השני) בהערה. הנסמן בהערה הבאה. ועוד.
24) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תב ואילך.
25) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
26) ראה זח״א לז, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ח שם ע׳ 202.
27) ואתחנן ד, לו.
28) שמו״ר פ״ל, ט.
29) תהלים קמז, יט.
30) לקו״א סימן רכז (נה, א). או״ת לח, ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קי). וראה אוה״ת אחרי ע׳ צט ואילך.
31) ראה אוה״ת שם.
32) אחרי יח, ה.
33) ראה לקו״ת שה״ש כב, א. ובכ״מ.
34) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
35) יתרו יט, כ.
36) בהבא לקמן – ראה בארוכה לקו״ש ח״ח ע׳ 232 ואילך.
37) שבת פח, א.
38) פסחים נד, א. ובכ״מ.
39) אסתר ג, ח.
40) בא יב, לו.
41) ברכות ט, ב.
42) שם כב, א.
43) ירמי׳ כג, כט.
44) רפי״ט.
45) ראה לקוטי ביאורים לתניא (קאָרף) ח״ב (ביאורים לאגה״ת פ״א) ע׳ מג. וש״נ.
46) תהלים לה, י. וראה עירובין נד, א. תניא פל״ז (מז, א).
47) פסחים נ, ב. ובכ״מ.
48) זח״א קסא, א. וראה ב״ר פ״א, א.
49) סוטה יד, א. ובכ״מ.
50) ישעי׳ מ, ה.
51) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. וש״נ.
52) ע״פ בא י, ט.
[סה"מ שבועות ע' תלב ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 196 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ג ע׳ 1620 ואילך.