בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ז מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה1, ומביא בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בד״ה ויהיו חיי שרה תרמ״ג2 (לפני מאה שנה), המיוסד על ד״ה ויהיו חיי שרה (תרל״א) לאביו כ״ק אדמו״ר מהר״ש3 (שהשנה היא שנת המאה להסתלקותו), הדיוק הידוע4, דצריך להבין מה ששינה ואמר במאה ובעשרים הלשון שנה (לשון יחיד) ובשבע אמר שנים (לשון רבים). [וכמובא דיוק זה גם בד״ה זה בדרושי כ״ק אדמו״ר הצ״צ5, ולפני זה בדרושי כ״ק אדמו״ר האמצעי בתורת חיים6, וגם בדרוש שהוא כנראה לרבינו הזקן7]. ומבאר בזה בהמאמר8 ע״פ מאמר הזהר9 דהמספר מאה הוא כללא דכולא, אתר דכליל כולא10, ספירת הכתר, ועשרים הם חכמה ובינה, ושבע הם המדות. וזהו מה שבמאה ובעשרים נאמר שנה לשון יחיד, משא״כ בשבע נאמר שנים לשון רבים, כי במוחין ישנו ענין ההתכללות, ובפרט שגם המספר דעשרים מורה אשר כל אחד מב׳ המוחין (חכמה ובינה) כולל את כל העשר ספירות, ולכן נאמר לשון יחיד. וכל שכן וקל וחומר בספירת הכתר שהיא אתר דכליל כולא, ובפרט שגם המספר הוא מאה, יו״ד פעמים יו״ד, תכלית ההתכללות, ולכן נאמר שנה לשון יחיד. משא״כ במדות, שהמדות הן בהתחלקות, נאמר שנים לשון רבים, וזהו ענין ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שהפעולה דשני חיי שרה היתה להמשיך מבחי׳ מאה שנה, בחי׳ הכתר, לעשרים שנה, חכמה ובינה, ומשם לז׳ המדות.
וביאור הענין הוא, כמבואר בסיום המאמר דשנת תרל״א11 [דהמאמר דשנת תרמ״ג לא נגמר בגוף כתב יד קדשו של כ״ק אדמו״ר נ״ע, ומזה נראה שהסיום בשנת תרמ״ג הי׳ סיום המאמר דשנת תרל״א, שהמאמר דתרמ״ג הוא מיוסד והגהות עליו, כנ״ל], דהנה12 טעם הדבר מה שהתורה מתחלת בב׳ ולא באל״ף הוא משום שאות אל״ף מורה על בחי׳ הכתר13, שבו נאמר14 אם חטאת מה תפעל בו גו׳ אם צדקת מה תתן לו גו׳ שמזה אפשר להיות יניקה ח״ו, ולכן התורה מתחלת באות ב׳ שהוא ר״ת ברכה15, אמנם עשרת הדברות מתחילים באות אל״ף, בחי׳ הכתר, האל״ף דאנכי, וגם תיבת אנכי מורה על ספירת הכתר16, אנכי מי שאנכי כו׳17, כי לאחר שכבר ישנה הב׳ דברכה אזי גם מבחי׳ האל״ף אין יניקה ח״ו, כי האל״ף, כתר, נמשך בב׳, חכמה ובינה18. וזהו ענין ויהיו חיי שרה כו׳, דענין חיי שרה הי׳ שהמשיכה מבחי׳ הכתר למקום הראוי דוקא, לבחי׳ חכמה ובינה, ועל ידי שבע שנים, שבע מדות.
והנה בהמשך המאמרים הנ״ל19 מביא את מארז״ל20 חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. ומבואר שם21, דענין מספר מאה במארז״ל זה מרמז ג״כ לספירת הכתר, שמשם צ״ל המשכת הברכה, וגם בכל יום, והמשכת הברכה היא למטה מטה, וכשם22 שנת״ל דע״י המשכת הכתר בחכמה ובינה, עי״ז ההמשכה היא במקום הראוי דוקא ואין מזה יניקה ח״ו, כן הוא גם בענין מאה ברכות, שבחי׳ הכתר נמשכת על ידם למקום הראוי דוקא. ויש לומר23 שזהו מה שבמאה ברכות אלו נכללות גם הברכות שגם חותמים בברוך, שענינם הוא כמו שנת״ל24 כענין החותם שלא יבוא זר כו׳, שהחתימה מבטיחה להיות ההמשכה במקום הראוי דוקא.
והנה בסיום המאמר דשנת תרל״א25 כותב, שבזה יובן מה שאמרו ברבות26, דר׳ עקיבא דרש מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא תבוא אסתר בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנים ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינה, וכותב ע״ז בהמאמר שלכאורה אין לזה הבנה כלל, דמה ענין מלכות אסתר לשני חיי שרה. ומבאר בזה, דהנה מתחילה כתיב27 המולך מהודו ועד כוש [היינו, דמלכות אסתר היתה (לפי פשטות הכתובים) על המדינות שבהם מלך אחשוורוש, מהודו ועד כוש]. ומפרש, שהודו הוא ע״ד מ״ש28 הוד והדר לבשת, תכלית הגילוי שלמעלה ביותר29, וכוש הוא לשון שחרות, שנעשה חושך והעלם והסתר, היפך האור לגמרי29. וענין המלוכה מהודו ועד כוש הוא ההמשכה מתכלית המעלה לתכלית המטה. אך כדי שיומשך מבחי׳ הוד והדר צריך שיהי׳ ענין מאה ועשרים ושבע, היינו, שבתחילה תתלבש ספירת הכתר (מאה) במוחין (עשרים) כדי שלא תהי׳ יניקה ח״ו, ויומשך למקום הראוי דוקא.
והענין בעבודת האדם הוא, דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, היינו שבכל מעמד ומצב שבכל יום, מתכלית העלי׳ עד לתכלית הירידה, ביכולתו של כל אדם לברך מאה ברכות, להמשיך מבחי׳ הכתר, וההמשכה תהי׳ עד למטה מטה. דזהו מה שאמרו רז״ל30 אל תקרי מה אלא מאה, שבתוך בחי׳ מ״ה ממשיכים בחי׳ האל״ף31, אלופו של עולם32, ועד לבחי׳ הכתר, היינו, דנוסף לזה שבענין הברכה בכלל הנה ההמשכה היא מן העולם ועד העולם33, כידוע הפירוש בזה34, שההמשכה היא מראשית עלמא דאתכסיא ועד סוף עלמא דאתגליא, ע״ד לשון הכתוב מהודו ועד כוש, הנה עוד זאת שביכולתו להמשיך מבחי׳ הכתר, מאה, עד למטה מטה.
והנה בטעם הדבר מה שביכולתו של כאו״א מישראל להמשיך בחי׳ הברכה בכלל, וכידוע35 החידוש שבברכה על תפילה, שהמברך עומד למעלה מן הברכה והוא הממשיכה (משא״כ בתפילה), מבואר במאמרים שם36, שהוא משום שישראל עלו במחשבה37, והיינו38 במחשבה תחילה ששרשם ומקורם הוא בבחי׳ תחילת המחשבה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות. ולכן ביכולתם לברך ולהמשיך ממקור עלמא דאתגליא, ממלא כל עלמין, אל עלמא דאתגליא. וגם להמשיך מבחי׳ סובב כל עלמין, עלמא דאתכסיא, כמבואר שם בארוכה. ויש לומר, דעד״ז הוא גם בענין מאה ברכות, ההמשכה מבחי׳ הכתר, ועד לההמשכה מעצמותו ומהותו שלמעלה מכל הדרגות כו׳, כי מכיון שישראל עלו במחשבה תחילה ביכולתם להמשיך גם מעצמותו ומהותו ית׳.
והנה כשם שאמר הקב״ה לאברהם כל הברכות נתונות בידך39 וממנו נמשך ליצחק וממנו ליעקב, הנה ממנו נמשך גם לכל ישראל, מורשה קהלת יעקב40, שביכולתו של כאו״א מישראל לברך כו׳, דישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד41, ופועלים את כל הברכות, עד לברכה העיקרית והמפורסמת, הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (חיי שרה כג, א).
2) סה״מ תרמ״ג ע׳ טו.
3) שם בהוספות ע׳ שיא (בהוצאת קה״ת, תשמ״ט).
4) זהר פרשתנו קכג, א.
5) אוה״ת פרשתנו קו, ב. ביאוה״ז להצ״צ פרשתנו (ח״א) ע׳ ע.
6) פרשתנו קכא, א.
7) מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ קלא. תקס״ו ע׳ מח. וראה גם לקו״ת ברכה צג, א. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תקכו. פלח הרמון פרשתנו סה, א. ובכ״מ.
8) ראה ריש ע׳ טו, ובהוספות ע׳ שטו. וראה במקומות שנסמנו בהערות הקודמות (מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים שם ע׳ קלד ואילך. תקס״ו ע׳ נ ואילך. תו״ח שם קכו, ב ואילך. אוה״ת שם קי, ב ואילך. ביאוה״ז שם ע׳ עח ואילך. ובשאר מקומות הנ״ל).
9) שם.
10) ראה זח״ג רסט, א.
11) סה״מ תרמ״ג שם ע׳ שיג ואילך.
12) בהבא להלן – ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״ב ע׳ תרסה. ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תשכא ואילך. אוה״ת אמור ע׳ תתנז ואילך. המשך חייב אדם לברך תרל״ח ס״ע ס. ועוד.
13) תקו״ז ת״ע (קכ, א) ובהנסמן בנצו״ז שם (אות טו). ועוד.
14) איוב לה, ו-ז.
15) זח״א רה, ב.
16) זח״ג רנו, ב. ועוד. לקו״ת אמור לה, ד. מקומות שנסמנו בספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות (א-אטב״ח) אות א׳ ס״א סק״ב (ס״ע
עח-ט).
17) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. ל״ת להאריז״ל תולדות כז, יט. לקו״ת (לאדה״ז) פינחס פ, ב. שם פ׳ ראה יח, ד. לא, ד. נצבים מה, ב. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). וראה ראב״ע תולדות כז, ט.
18) ראה זח״א לא, ב. תקו״ז ת״ע (קכ, ב). תס״ט (קטז, א). ועוד.
19) סה״מ תרמ״ג ע׳ טו ואילך. שיא ואילך. וראה גם אוה״ת שבהערה 5 – קיא, ב ואילך. ביאוה״ז שבהערה הנ״ל ע׳ עט ואילך. פלח הרמון שבהערה 7.
20) מנחות מג, ב.
21) ע׳ כג. שיב. שטו.
22) שם ע׳ שיד.
23) ראה גם ביאוה״ז שבהערה 12 – ריש ע׳ תשכב. אוה״ת בראשית מד, ב.
24) בד״ה ויאמר לו יהונתן דש״פ בראשית שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ לו). וראה בהנסמן שם הערה 26.
25) ע׳ שטו. וראה גם אוה״ת שבהערה 5 – קיד, א ואילך.
26) פרשתנו (ב״ר פנ״ח, ג).
27) אסתר א, א.
28) תהלים קד, א.
29) ראה סה״מ תרמ״ג ואוה״ת שם. וש״נ.
30) ראה רש״י ותוס׳ מנחות שם.
31) סה״מ תרמ״ג שם ע׳ שיד. אוה״ת וביאוה״ז שבהערה 19. המשך חייב אדם לברך תרל״ח בסופו (ע׳ עח). ד״ה ויאמר לו יהונתן שם.
32) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובכ״מ. וראה ברכות יג, ב.
33) תהלים קו, מח.
34) ראה זח״א קנח, ב. סה״מ תרמ״ג שם ע׳ כד. שיג. ד״ה ויאמר לו יהונתן שם. וראה אוה״ת בראשית (כרך ג) תקנא, א. המשך חייב אדם לברך תרל״ח ע׳ ג. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ו״ (קה״ת, תשס״ז) עה״פ (ע׳ 78 ואילך).
35) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תפז. תצב. אוה״ת ויקרא ע׳ רנו ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רעג. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשסז. וראה גם ד״ה ויאמר לו יהונתן שם. ובכ״מ.
36) סה״מ תרמ״ג ע׳ טז. ס״ע שיא.
37) ב״ר פ״א, ד. זח״א כד, א. ועוד.
38) אמרי בינה שער הק״ש פ״מ-מ״א. ועוד.
39) ב״ר פל״ט, יא. פירש״י עה״פ לך לך יב, ב.
40) ברכה לג, ד.
41) ראה זח״ג עג, א. הנסמן בסה״מ ה׳ש״ת ע׳ 66 בהערה.
[סה"מ בראשית ח"א ע' שעב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ מג ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״א ע׳ 483 ואילך.