בס״ד. ש״פ שלח, כ״ה סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ד
הנחה בלתי מוגה
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען1, ויש לדייק מדוע בוחר בלשון ויתורו דוקא. והנה במדרש2 מקשר זה עם מ״ש בקהלת3 ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, וממשיך, מהו לתור, להעשות תייר בחכמה, הדא הוא דכתיב ויתורו את ארץ כנען וכו׳, דבר אחר לדרוש ולתור לתור ולהותיר. וא״כ הרי זה בא ללמד ונמצא למד4, שגם בענין לתור את ארץ כנען יש לפרש ג״כ לשון להותיר, וגם מענין תייר ותואר. ומבאר הצ״צ באוה״ת5 ענין להותיר בחכמה, שהוא ע״ד מ״ש6 שיש יתרון לחכמה מן הסכלות.
והנה איך אפשר לפעול יתרון זה בארץ, ויתורו את ארץ כנען, ע״ז אומר שלח לך לדעתך7, שזהו ע״י שלח לך, דבכלל הנה שלוחו של אדם כמותו8, ובפרט כאן שכתוב לך שפירושו לדעתך, הרי זה קשור עם משה דוקא, והיינו שבכדי שיוכלו לפעול היתרון בארץ, הרי זה דוקא ע״י שאנשים אלו ששלחו אותם הם אנשים השייכים וקשורים למשה דוקא.
והביאור בזה9, דבענין הספירות הנה ארץ קאי על ספירת המלכות, וזהו מ״ש10 ויתרון ארץ בכל היא, דארץ הוא ספירת המלכות, והיינו דהיתרון בארץ הוא ע״י בכל, שהו״ע ספירת היסוד, שע״י השפעת היסוד נעשה היתרון במלכות11. ובעבודת האדם ברוחניות, הנה ארץ הו״ע קיום המצוות, וכמבואר בהדרושים דתו״א בתחילתו12 על הכתוב13 השמים כסאי והארץ הדום רגלי, דשמים הו״ע התורה וארץ הו״ע המצוות. והנה כדי שיהי׳ בחי׳ ההעלאה מלמטה למעלה צ״ל תחילה ההמשכה מלמעלה למטה, דזהו ג״כ מה שלפני האתערותא דלתתא צ״ל אתערותא דלעילא, שבכחה תהי׳ האתעדל״ת14, שבשביל שיוכל להיות עבודת המטה צ״ל הנתינת כח ע״ז מלמעלה, דזהו ג״כ מ״ש15 לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, דבכדי שיהי׳ פני שבת נקבלה צ״ל יציאת החתן לקראת הכלה16, וכמו״כ בענין תורה ומצוות הנה גדול תלמוד שמביא לידי מעשה17, דהפירוש בזה כפשוטו הוא, דאיך יודע מה שצריך לעשות ואיך צריך לעשות שהמעשה יהי׳ כדבעי, הנה זהו ע״י התורה, היינו דקיום המצוות הוא ע״י התורה, דזהו כפשוטו, והטעם ע״ז הוא מפני שבפנימיות הענינים הנה על התורה כתיב18 הלא כה דברי וגו׳. לפי שהוא המשכה מלמעלה, והמצוות ענינם העלאה מלמטה למעלה ובשביל האתערותא דלתתא צ״ל קדימת האתערותא דלעילא.
והנה כדי שיהי׳ אפשר להעלות את התחתון הוא ע״י ירידה למטה דוקא, והיינו, דבשביל זה צריך להיות צמצום והשפלת ההשפעה. וזהו ג״כ מ״ש19 ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי מלשון רגלים שזהו ענין ההשפלה עד בחי׳ רגלים, ומ״ש אנכי תרגלתי קאי על הקב״ה, שצריך לצמצם את עצמו, וכמ״ש הרב המגיד בלקוטי אמרים בתחילתו וברמזי תורה ואור תורה בתחילתו, שזהו בדוגמת האב המצמצם את עצמו בשביל הבן וכו׳ כדי שעי״ז יהי׳ ההעלאה למעלה, שהוא ענין קחם על זרועותיו, ועד שעולה לשאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳20 (וזהו ענין מ״ש יתרון ארץ בכל היא, דע״י ההמשכה מיסוד נעשה היתרון במלכות).
ולכן הי׳ צ״ל שלח לך, דהויתורו את הארץ כנען הי׳ קשור עם משה דוקא21, היות שבכדי להעלות למעלה צריך קודם לירד למטה, ובשביל זה צריך להיות ההשפלה והשפלות כנ״ל, ולכן האנשים היו צריכים להיות שייכים למשה, שענינו עניוות ושפלות, וכמ״ש22 והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שלגבי כל האדם שעל פני האדמה, הנה האיש משה הי׳ עניו בפניו, ושפלות ועניוות זו הי׳ חסר אצל המרגלים, דלכן לא רצו לירד מעולם המחשבה או עכ״פ מעולם הדיבור, כמבואר בספרי קבלה23, לעולם המעשה, היות שהמשכה זו היא ענין של ירידה וכו׳, דלכן הי׳ טענתם ארץ אוכלת יושבי׳ היא24. דאם רק יהי׳ התיישבות בארץ אז יהי׳ העדר המציאות לגמרי, וקבלת עול זו לקיים דבר משה הי׳ חסר אצלם, ולכן לא רצו ליכנס לארץ.
אמנם25 באמת ע״י ארץ דוקא נעשה יתרון, דזהו ענין המעלה שישנה במלכות דוקא לגבי הספירות שלמעלה הימנה, דאף שרגלי׳ יורדות26 וכו׳, אמנם יש בה מעלה לגבי שאר הספירות דדוקא בה ישנו כח התהוות יש מאין, דזהו ענין בחי׳ כתר מלכות, ולכן בסדר הספירות מלמטה למעלה ספירת המלכות היא כתר לגבי שאר העשר ספירות, דהדיוק בזה הוא שזה לא רק לגבי שאר הט׳ ספירות העליונות שלמעלה הימנה, כי אם גם לגבי בחי׳ המלכות כמו שהיא באצילות, ודוקא כמו שהיא בבחי׳ רגלי׳ יורדות וכו׳, שזהו לאחר הפרסאות מסכים והבדלות וכו׳, הנה דוקא שם נעשה היתרון, דזה נמצא בהעלם במלכות. וע״י השפעת היסוד שבא למטה וכו׳ נתגלה מן ההעלם אל הגילוי, ונעשה יתרון אפילו לגבי יסוד עצמו. וכמבואר באגרת הקדש27 הידועה דכ״ק אדמו״ר הזקן ד״ה איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד בהון28, וכמו״כ בנוגע למעשה המצוות, וכמ״ש בהשיחות29 דזהו עיקר הנקודה של אגה״ק זו, לבטא ולהדגיש גודל מעלת המצוות מעשיות.
ולכן הי׳ השלח לך אנשים, כדי לפעול היתרון בארץ דוקא, ויתורו את ארץ כנען, ולכן היו צריכים להיות בדרגתו של משה, וכולם אנשים דוקא, והיינו מצד מעלתם. ובפרט ע״פ המבואר31 במ״ש כולם אנשים, דבכאו״א הי׳ הענין דכולם, היינו הכל, וכלשון חז״ל32 בנוגע לאשכולות, איש שהכל בו. ומצד מעלתם יכלו לפעול את היתרון בארץ. אמנם המרגלים לא רצו בזה, אף שהיו דור דעה33 וכו׳, וידעו שזהו תכלית הכוונה, כי אם לישאר ברוחניות, כמו שהי׳ במדבר שהיו ניזונים מהמן, דלחם אבירים אכל איש34 (לחם מן השמים35), וכמו״כ המים מבארה של מרים, וכן הענני כבוד שהי׳ מגהץ את בגדיהם וכו׳, וכן בגדיהם היו גדלים עמהם, וכמ״ש36 שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה וגו׳ והיינו הנעל, הלבוש שעל הרגל, לפי שהיו אז כל הענינים ברוחניות, אבל בכניסתם לארץ יהיו הענינים בגשמיות, ובפרט שזה הי׳ ארץ כנען, שהיו המקולקלים שבאומות, דלכן הוצרך הכתוב37 להזהיר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וגו׳ וכמעשה ארץ כנען וגו׳ לא תעשו, היות שהמצרים והכנענים היו המקולקלים שבאומות, וע״ז אומרים שכנען בידו מאזני מרמה38, שצריך להיות המרמה דקדושה ועי״ז יהי׳ אח״כ ענין המסחר וריווח דכנען, וכמבואר בארוכה בהדרושים דפרשת וישב בתורה אור39 ובתורת חיים40.
וזהו מ״ש במשנה41 המעשה הוא העיקר, וזהו ג״כ מ״ש42 כל מי שאומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, אלא תורה וגמ״ח, דגמ״ח הוא כללות המצוות, דפשטות ענין הגמ״ח שייך דוקא כשישנו מי שזקוק לגמ״ח, וכמו״כ מובן בפנימיות הענינים. ובלימוד התורה עצמו, ענין המעשה הו״ע העיון והיגיעה בתורה. וכמו״כ הנה זהו מה שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, דכל מעלת התלמוד הוא שמביא למעשה דוקא.
וזהו ג״כ מה שאפילו מי שתורתו אומנתו, כשבא למצוה מעשית שא״א לעשותה ע״י אחרים, הנה מבטל מלימודו בתורה43 אף שתורתו אומנתו ועד שזהו תמי׳ גדולה איך יכול להיות קס״ד כזה דלא יבטל, וכמו דאיתא בירושלמי44 ולית לי׳ לר׳ שמעון שמפסיק ללולב, דרשב״י הי׳ תורתו אומנתו45, דתחילה ישנה השקו״ט אי מפסיק או לא, אבל המסקנא היא שזהו תמי׳ גדולה איך יכול להיות אפילו קס״ד שלא יפסיק, והיינו מצד מעלת המעשה.
וזהו יתרון ארץ בכל היא, שזה נעשה תחילה ע״י השפעת היסוד, ואח״כ הנה היתרון שבמלכות פועל יתרון אף ביסוד, ומלך לשדה נעבד10, דאפילו מלך צריך לשדה, וכמ״ש במדרש46 דאפילו המלך שואל עבדת ארעא אי לא עבדת ארעא וכו׳, דזהו מצד מעלת המלכות דדוקא בה ניכר הפלאת המעלה דהתהוות יש מאין, משא״כ למעלה ממנה. וכמ״ש באגה״ק הנ״ל – דכ״ק אדמו״ר הצ״צ כותב אודותה בסהמ״צ47 שכ״ק אדמו״ר הזקן כתבה בעצמו בלשונו הזהב בכפר פּיענא ימים מספר לפני הסתלקותו – דכח הא״ס להוות ולהצמיח וכו׳ נמצא למטה דוקא בארץ ביסוד העפר, שמהד׳ יסודות הוא התחתון ביותר, וזהו ג״כ מה שבהד׳ מדריגות דצח״מ (אף שהחי הוא למעלה מן הצומח, והמדבר למעלה מהחי, אעפ״כ) הצומח מקבל חיותו מהדומם, והחי ניזון וחי מהצומח, והמדבר ניזון משניהם, והוא לפי ששרש הדומם הוא למעלה מן המדבר, ולכן צריך האדם להשפיל את עצמו לגבי׳ ולאכלו, ובפרט שזהו מהדברים שבהם האדם דומה לבהמה48, דרוח הבהמה היורדת היא למטה49, הנה בכל זאת דוקא עי״ז נעשה יתרון בהמדבר, שהמדבר חי מזה.
והנה ע״י מעשינו ועבודתינו בזה בכלל, ובפרט בזמן הגלות, באים להגילוי דלעתיד50, דאז יהי׳ מעשה גדול, וכמבואר בכ״מ51, ומשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא52, ועי״ז הנה נראה בימות המשיח הענין דנחלה בלי מצרים53, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה54, שזהו מצד בחי׳ המלכות דדוקא בה הוא גודל הריבוי וההתפשטות, וכמו״כ הוא ריבוי והתפשטות ביותר בעוה״ז, דשם דוקא מאיר אור הסובב, דלכן ענין התשובה, דזהו מה שזדונות נעשה לו כזכיות55, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא56, אפשר בעוה״ז דוקא, כמ״ש בספר המצוות מצות וידוי ותשובה57, ואח״כ זה בא בלימוד התורה בהרחבה, ולימוד מביא לידי מעשה קיום המצוות, וקיום המצוות בהידור ועד שפועלים היציאה ממאסר היצר הרע (הא-ל זר אשר בקרבך58) ועד ממאסר הגלות כפשוטו, ויוצאים לחירות אמיתית בגאולה שאין אחרי׳ גלות, ושם נשיר שיר חדש59.
__________
1) פרשתנו (שלח) יג, ב. – לכללות מאמר זה ראה ד״ה זה שבאוה״ת פרשתנו ס״ע תמה ואילך. וראה גם שם ע׳ תנה ואילך. ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳כט. שם ע׳ א׳לה). וראה גם ד״ה זה תשח״י (לעיל ע׳ רכג ואילך). תשכ״א (ע׳ רמג ואילך). תשל״א (ע׳ ער ואילך). ועוד.
2) קה״ר פ״א, יג. שהש״ר פ״א, א (ז).
3) א, יג.
4) פסחים כה, ב. יומא פב, א. ובכ״מ.
5) שבהערה 1.
6) קהלת ב, יג.
7) פרש״י שלח שם. סוטה לד, ב.
8) ברכות לד, ב (במשנה). וש״נ.
9) ראה לקו״ת במדבר ה, ב. וראה סה״מ תרנ״ד ע׳ רפז (בהערה בשוה״ג).
10) קהלת ה, ח. וראה גם סה״מ עת״ר ע׳ ריח.
11) ראה אוה״ת שם ע׳ תמז. המשך תער״ב ח״א ע׳ קעב.
12) א, ג. ב, ב.
13) ישעי׳ סו, א. וראה אוה״ת שם ריש ע׳ תנ.
14) ראה לקו״ת שה״ש כד, א ואילך. ובכ״מ.
15) נוסח התפלה דקבלת שבת.
16) ראה ד״ה לכה דודי תרפ״ט (סה״מ תרפ״ט ע׳ 81 ואילך). וש״נ. ד״ה הנ״ל תשי״ד (סה״מ דרושי חתונה ע׳ קב ואילך). וש״נ.
17) קידושין מ, ב. וש״נ. וראה אוה״ת שם ע׳ תמז.
18) ירמי׳ כג, כט. וראה ברכות כב, א.
19) הושע יא, ג. וראה אוה״ת שם ע׳ תמט ואילך.
20) תהלים קלד, ב.
21) ראה אוה״ת שם ס״ע תנב ואילך.
22) בהעלותך יב, ג.
23) ראה ע״ח שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, א. לח, ב-ג.
24) פרשתנו יג, לב.
25) בהבא לקמן – ראה ד״ה אמנם עדיין תר״ן (סה״מ תר״ן ע׳ שט ואילך). ד״ה מן המיצר תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קפב). המשך תרס״ו ע׳ שלז. המשך תער״ב ח״ב פשכ״ד (ע׳ תרסד ואילך). ובכ״מ.
26) משלי ה, ה. וראה אוה״ת שם ס״ע תנג.
27) סימן כ.
28) תקו״ז בהקדמה (ג, סע״ב).
29) לקו״ש חט״ז ע׳ 41 ואילך. וראה גם סה״ש תורת שלום ע׳ 120 ואילך. ובכ״מ.
30) ראה המשך תער״ב ח״א ס״ע לב. שם ח״ב ס״ע א׳לה.
31) ראה מפרשי המקרא ומד״ר עה״פ.
32) סוטה מז, סע״ב. וש״נ.
33) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, ב. ועוד.
34) תהלים עח, כה. וראה יומא עה, ב.
35) בשלח טז, ד.
36) עקב ח, ד ובפרש״י.
37) אחרי יח, ג ובפרש״י.
38) הושע יב, ח.
39) ר״פ וישב (כו, ג ואילך).
40) שם (נז [קצח], א ואילך).
41) אבות פ״א מי״ז.
42) יבמות קט, ב. וראה סה״מ תש״ח ע׳ 266 בהערה.
43) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ה״ב ואילך. וש״נ.
44) ברכות פ״א ה״ב. שבת פ״א ה״ב.
45) שבת יא, א.
46) קה״ר עה״פ (פ״ה, ח (א)).
47) קע, א.
48) חגיגה טז, א.
49) קהלת ג, כא.
50) ראה תניא רפל״ז.
51) ראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 263. וש״נ.
52) הובא בלקו״ת דרושי שמע״צ צב, ב. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב.
53) שבת קיח, סע״א.
54) ויצא כח, יד.
55) יומא פו, ב.
56) ראה זח״א ד, א.
57) לט, סע״ב ואילך.
58) ראה שבת קה, ב.
59) ראה פסחים קטז, ב ובתוד״ה ה״ג ונאמר שם (ממכילתא בשלח טו, א).
[סה"מ במדבר ח"א ע' רפב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 158 ואילך.