בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשמ״ג

הנחה בלתי מוגה

להבין ענין הנסכים, המבואר לראשונה בפרשתנו¹, דענין הקרבנות כבר נזכר בפרשיות שלפנ״ז והחידוש בפרשתנו הוא ענין הנסכים שמקריבין עם הקרבן, יין שמן וסולת. וצריך להבין מהו ענינם, וגם מהו הקשר לענין הכניסה לארץ, דכתיב² כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו׳ אז דוקא הוא ענין הנסכים.

ולבאר זה, מביא בלקו״ת³ את מאמר רז״ל שממנו אפשר להבין מהו ענין הנסכים, והוא מה שאמרו⁴ כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. דמזה מובן, שענין הקרבנות (עולה כו׳) הוא כמו ק״ש וענין הנסכים הוא כמו תפילין. וביאור הענין הוא, דהנה גם ק״ש וגם תפילין שתיהן הן מצוות בתורה, אלא שיש הפרש ביניהם בתוכנם. דענין הק״ש הוא הקבלת עול והמסירות נפש שבפסוק ראשון שמע ישראל⁵ גו׳ (ורק שאח״כ נמשך בפרטיות בג׳ הפרשיות כו׳), ונודע מארז״ל⁶ למה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח״כ יקבל עליו עול מצוות. והיינו, דק״ש ענינו הרצוא וההעלאה מלמטה למעלה, ענין המס״נ. משא״כ ענין התפילין הוא ענין קיום המצוות במעשה בפועל, דהוקשה כל התורה כולה (היינו מצוות התורה) לתפילין⁷, וזהו גם מה שתפילין הם מלשון התופל כלי חרס⁸, מלשון תפילה והתחברות, כמו המצוות שענינן הוא מלשון צוותא וחיבור⁹. וזהו גם מה שענין התפילין הוא ההמשכה מלמעלה למטה, דאף שגם בתפילין כתובות הפרשיות של ק״ש, מ״מ יש בהם רצועות שענינם המשכה למטה¹⁰. וזהו גם מה שחלק ממצות תפילין הוא בכוונת הלב, שיעבוד הלב והמוח¹¹, כי תוכן ענין התפילין הוא להמשיך את השיעבוד דלב ומוח למטה בגוף האדם.

והנה ע״ד החילוק בין ק״ש ותפילין, כן הוא גם החילוק בין קרבנות לנסכים. דהנה תוכן ענין הקרבן הוא כשמו מלשון קירוב, וכפשטות הענין שנוטלים דבר מבחוץ ומקרבים אותו אל הקב״ה להיות קרבן לה׳, ועד שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס¹² (וכמבואר הענין גם בדרושי ההילולא¹³ לבעל הגאולה). דענין הקרבן הוא הלחם כמ״ש¹⁴ את קרבני לחמי לאישי גו׳. דכשם שהלחם למטה ענינו לחבר את הנשמה והגוף, דאף שלפנ״ז הגוף הוא בתכלית השלימות, כמו גופו של אדם הראשון שהי׳ יציר כפיו של הקב״ה¹⁵, מ״מ צריך הוא לנשמה כמ״ש¹⁶ ויפח באפיו נשמת חיים, וכדי לחבר את הנשמה והגוף צריך לענין הלחם. וטעם הדבר הוא¹⁷, משום שהלחם הוא למטה מן האדם ולכן יש בו אורות עליונים יותר, כנודע¹⁸ שכל הגבוה יותר יורד למטה יותר, ולכן הוא מחבר את הנשמה עם הגוף. ועד״ז הוא למעלה כביכול, דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם¹⁹, שענין הקרבנות הוא הלחם המחבר את העולם עם הקב״ה. וזהו ההפרש בין קרבנות לנסכים. דהנה החיבור דהעולם עם הקב״ה הוא בין בפנימיות החיות ובין בחיצוניות החיות. דהנה כתיב²⁰ והחיות רצוא ושוב גו׳, ומבואר בכ״מ²¹, דהיינו שחיות העולמות הוא תמיד בב׳ התנועות דרצוא ושוב (וגם בבחי׳ רצוא נכלל בחי׳ שוב, ועד״ז בבחי׳ שוב נכלל בחי׳ רצוא כמבואר במ״א). דענין הרצוא שייך לחיצוניות החיות, וענין השוב היא המשכת פנימיות החיות. וזהו ההפרש בין קרבנות לנסכים, דענין הקרבנות הוא הרצוא וההעלאה מלמטה למעלה, ענין המס״נ וכו׳ כנ״ל (דוגמת ענין הק״ש). משא״כ ענין הנסכים הוא בחי׳ המשכה מלמעלה למטה, דוגמת ענין התפילין, שהיא המשכת פנימיות החיות.

ובזה יובן השייכות דפרשת הנסכים לכניסה לארץ ישראל. דבשעה שהיו ישראל במדבר, מובדלים ומופרשים מן העולם, בבחי׳ דור דעה²² שבעולם המחשבה או בעולם הדיבור (כידוע שיש בזה ב׳ דעות²³), אבל לא בעולם הדיבור או המעשה, אז נאמר ענין הקרבנות שענינו ההעלאה למעלה מעלה. אמנם ענין הנסכים הקשור עם המשכה למטה דוקא, בחי׳ שוב, נאמר להם דוקא לפני בואם לארץ, שתוכן עבודתם שם הוא להיות גוי אחד בארץ²⁴, דהיינו (כפירוש אדמו״ר הזקן באגה״ק²⁵) להמשיך את המס״נ דאחד בתוך הארץ הלזו הגשמית. ולכן נקראת ארץ ישראל כאן בשם ארץ מושבותיכם דוקא ולא בשם ארץ כנען וכיו״ב, כי ענין זה קשור עם ענין ההתיישבות, ענין השוב כו׳²⁶.

וזהו גם מה שנסכים הם בשמן יין וסולת דוקא, שהם ג׳ המוחין חב״ד (כמבואר בדרושים²⁷), כי ענין המוחין הוא בחי׳ שוב. ואף שהיא ההכנה לכיבוש ארץ ישראל שהיא ארץ ז׳ האומות, ז׳ המדות, כי בזמן הזה כובשים רק את ז׳ האומות, ז׳ המדות, משא״כ בנוגע למוחין דעל זה כתיב²⁸ אל תצר את מואב גו׳, וכיבושם יהי׳ רק לע״ל, כאשר ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך גו׳²⁹, מ״מ, כדי שתהי׳ עבודת המדות בשלימות צריך בשביל זה גם המשכת המוחין, בחי׳ מוחין השייכים להמדות³⁰.

והנה ידוע³¹ דכל העוסק בתורת עולה או זבח כאילו הקריב עולה או זבח, ועד״ז יובן בענין הנסכים, שכל העוסק בתורת נסכים כאילו הקריב נסכים. ויהי רצון שע״י לימוד זה, ובפרט בתורת החסידות, נזכה בקרוב לקיום המצוות דקרבנות ונסכים כמצות רצונך, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (שלח) טו, א-טז.
2) שם, ב.
3) פרשתנו מ, א. שם מא, ג. וראה גם דרושים שנסמנו לעיל ע׳ קצד הערה 1.
4) ברכות יד, ב.
5) ואתחנן ו, ד.
6) ברכות יג, א.
7) קידושין לה, א.
8) משנה כלים פ״ג מ״ה.
9) תניא מהדורא קמא ספמ״ט (ע׳ תז). לקו״ת בחוקותי מה, ג. פרשתנו מ, א. ובכ״מ.
10) ראה סה״מ תש״י ע׳ 209. וש״נ.
11) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א). וראה ב״ח לטואו״ח שם. תניא פמ״א (נו, ב).
12) זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב. וראה סהמ״צ להצ״צ קנח, ב.
13) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ תש״י ע׳ 112 ואילך).
14) פינחס כח, ב.
15) ראה ב״ר פכ״ד, ה. ובכ״מ.
16) בראשית ב, ז.
17) ראה ל״ת להאריז״ל עה״פ שבהערה הבאה. וראה גם תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. מטות פא, ב. עקב יד, א. וראה לעיל ע׳ קכד. ועוד.
18) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
19) ראה ברכות י, א.
20) יחזקאל א, יד.
21) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך רצו״ש. וש״נ.
22) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, ב. ועוד.
23) ראה לקו״ת פרשתנו לו, ד ואילך. שם לח, ב.
24) דברי הימים-א יז, כא.
25) ס״ט (קיד, א).
26) ראה לקו״ת שם מא, ב.
27) לקו״ת שם מב, א.
28) דברים ב, ט. וראה ד״ה אל תצר את מואב לאדהאמ״צ (מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ג ואילך).
29) פ׳ שופטים יט, ח.
30) ראה גם סה״מ ויקרא ע׳ קמז. ובכ״מ.
31) מנחות קי, א.

[סה"מ במדבר ח"א ע' שכד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קסא ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ג ע׳ 1643 ואילך.