סח) אם בחוקותי תלכו – ש״פ בהו״ב, כ״ו אייר, מבה״ח סיון ה׳תשל״ז

בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ו אייר, מבה״ח סיון ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו גו׳1, ומסיים2 ואולך אתכם קוממיות. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו, באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ3, ובהמשך חייב אדם לברך4 שהובא לעיל5, וכן בהמשך תרס״ו בד״ה אם בחוקותי תרס״ז6 [שהשנה היא שנת השבעים לאמירתו בפעם הראשונה], דצריך להבין דלאחר שאומר שצ״ל הענין דבחוקותי, תכלית השלימות בענין התורה (כמבואר בלקו״ת7), וכן תלכו, שהיא שלימות נעלית ביותר, כידוע8 דההליכה היא בבחי׳ א״ס, ולאחר עילויים אלו שבקיום התורה ומצוות הנה מסיים שפעולתם, והיינו השכר שלהם, הוא ביעודים גשמיים, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. וצריך להבין מהי השייכות שבין קיום התורה ומצוות (ובתכלית השלימות שבה) ליעודים גשמיים, שע״י קיום התורה ומצוות תומשך פעולתם בונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה, ועד שתומשך גם בועץ השדה יתן פריו, כפירוש רש״י עה״כ ד(עץ השדה) הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות, והיינו דהמשכת ופעולת קיום התורה ומצוות אינה במקום המעלה והשבח (שבגשמיות), באילנות העושים פירות בלבד, כי אם גם באילני סרק שאינן עושים פירות ואין בהם מעלה ושבח וכו׳, ואעפ״כ מצד פעולת והמשכת התורה ומצוות בהם הנה גם אילני סרק יעשו פירות. ובעומק יותר צריך להבין, דאף אם תהי׳ הסברה לשייכות יעודים גשמיים לתורה ומצוות, הנה מ״מ עדיין צריך להבין9 מה שלא נזכרו יעודים רוחניים כלל, ואדרבה הנה תחילת הכל הי׳ צ״ל שע״י שבחוקותי תלכו יהי׳ קיום יעודים רוחניים השייכים בפשטות לקיום התורה ומצוות, ולאחרי זה הנה מזה תומשך פעולת התורה ומצוות גם בגשמיות, דגשמיות משתלשל מרוחניות, ובלשון התניא10 שנשתלשלו מהן. ומזה שאינו מזכיר יעודים רוחניים כלל, ואדרבה הנה מביא מיד דונתתי גשמיכם בעתם (יעודים גשמיים), מובן דעיקר הדבר ותחילת הכל הוא ההמשכה והפעולה ביעודים גשמיים, ולגבי העילוי שבהיעודים גשמיים אין להרוחניים שום ערך כלל, ועד שאינו מחשבם כלל בהפסוק, היות דבכלל מאתיים מנה11 (ע״כ בנוגע להדיוקים בכללות הענין).

והנה בפרטי הענינים שבהכתוב צריך להבין, דאם בחוקותי תלכו פירש״י [ומזה מובן שזהו פשוטו של מקרא12] שתהיו עמלים בתורה, דעמל הו״ע היגיעה, וצריך להבין13 מהי השייכות שבין בחוקותי תלכו לעמל ויגיעה דוקא, דהרי ידוע דלימוד התורה ביגיעה ועמל אין זה תכלית העילוי שבלימוד התורה, וכידוע המעלה שבתלמוד ירושלמי לגבי תלמוד בבלי, דבתלמוד ירושלמי אין קושיות והעלמות כל כך ומשום זה אין צורך ביגיעה, משא״כ בתלמוד בבלי שמצד ריבוי הקושיות, במחשכים הושיבני14, צ״ל עמל ויגיעה גדולה, שמזה מובן העילוי שבתלמוד ירושלמי שאינו באופן של יגיעה והוא בבחי׳ אור ישר וכו׳, כמבואר בהדרושים המבארים מעלת תלמוד ירושלמי לגבי תלמוד בבלי15, ואעפ״כ אומר כאן דהענין דבחוקותי תלכו קשור הוא עם הענין דתהיו עמלים בתורה, לימוד התורה באופן של עמל ויגיעה דוקא, דלכאורה אין זה תכלית השלימות בלימוד התורה. גם צריך להבין16 מה שממשיך ועשיתם אותם, דמ״ש לפני זה ואת מצוותי תשמרו קאי על קיום המצוות הנמשך מלימוד התורה דתהיו עמלים בתורה (אם בחוקותי תלכו), דגדול לימוד שמביא לידי מעשה17, אבל אינו מובן מהו ענין ועשיתם אותם, דלאחר שכבר הזכיר קיום המצוות באמרו ואת מצוותי תשמרו, מהו עוד ועשיתם אותם. וממשיך בהכתוב ונתתי גשמיכם בעתם, וצריך להבין מה נוגע שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם דוקא. דאע״פ שפירש הרמב״ן18 דברכת הגשמים היא גדולה שבברכות, דהיות דארץ ישראל (ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה19) היא ארץ הרים ובקעות20, ולזה למטר השמים תשתה מים20, שתלוי׳ בעיקר בהברכה שבגשמים, וכמ״ש בפרשת והי׳ אם שמוע, שבה מנויות כללות הברכות, ונתתי מטר ארצכם בעתו גו׳21, ועי״ז יהי׳ אפשר להיות ואספת דגנך ותירושך ויצהרך21, הרי דברכת הגשמים היא עיקר הברכות – אבל אעפ״כ צריך להבין מה נוגע שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם, דהרי העיקר הוא שיהיו פירות, וא״כ לאחר שישנה ברכתו של הקב״ה על פירות, הנה מה נוגע שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם דוקא. דהרי בברכתו של הקב״ה אפשר להיות פירות גם כמו שהי׳ אצל יצחק, דויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ואמרו רז״ל בארץ ההיא, אע״פ שהארץ קשה כו׳, בשנה ההיא, אע״פ שאינה כתקנה שהיתה שנת רעבון22, וא״כ מה נוגע שיהי׳ ונתתי גשמיכם בעתם גו׳ דוקא. וממשיך ומונה הברכות, וחותם ומסיים דואולך אתכם קוממיות, וכיון דהכל הולך אחר החיתום23, מובן שברכה זו דואולך אתכם קוממיות היא ברכה נעלית ביותר, וכמובן גם בפשטות, שהכתוב הולך ומונה ומוסיף בהברכות עד שבא להברכה הנעלית ביותר, ואולך אתכם קוממיות.

ונקודת הביאור בזה [כמובן מדרושים הנ״ל] היא, דהנה בריאת העולם היא בשביל התורה ובשביל ישראל, וכמאמר24 בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית כו׳ ובשביל ישראל שנקראו ראשית כו׳. דהנה25 בתורה ישנם כו״כ מדריגות, דישנה בחי׳ התורה כמו שהיא בדיו כתובה על הקלף, ולמעלה מזה, בחי׳ התורה באופן של חקיקה. ובחקיקה גופא כו״כ מדריגות, ובכללות ב׳ מדריגות26, הא׳ כמו חקיקה על האבן טוב, ולמעלה מזה (אופן הב׳) היא החקיקה מעבר לעבר (אַז די חקיקה נעמט דורך און דורך), כמו חקיקת האותיות שבלוחות שהיתה בהם החקיקה מעבר לעבר, כמאמר27 ם׳ וס׳ שבלוחות בנס היו עומדין. ועז״נ בחוקותי, לשון רבים, דקאי על ב׳ בחינות חקיקה שבתורה. וזהו תכלית השלימות שבתורה, בחי׳ החקיקה (מעבר לעבר).

והנה בחי׳ החקיקה שבתורה צריך להמשיכה למטה, דהרי התורה לא בשמים היא28 כי אם למטה, דנסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות כו׳ כדאיתא בתניא29, עד שנתלבשה בדיו על הקלף, בתורה שבכתב, ולמטה יותר בתורה שבע״פ, וכמו שהתורה היא למטה לאחר שנסעה וירדה וכו׳ צריך להמשיך בה בחי׳ החקיקה שבתורה. אך איך פועלים המשכת בחי׳ החקיקה שבתורה, הנה זהו ע״י העמל והיגיעה, שתהיו עמלים בתורה, דוקא. ובדוגמא לכמו שהוא בפשטות, שבשביל לימוד התורה בפה אין צריך השתדלות, דהרי הבל הדיבור לית בי׳ מששא30, ואף שעקימת שפתיו הוי מעשה31 הרי זהו מעשה זוטא בלבד32, ואין צריך לזה שום השתדלות. אמנם בשביל שתהי׳ כתיבה, הנה לזה כבר צריכים השתדלות, ואף שאין צריך לזה עמל, מ״מ הרי כתיבה היא מלאכה גמורה, וכמו שהוא בנוגע להלכות שבת33. אבל בשביל לחקוק חקיקה, באיזה חקיקה שתהי׳, הנה לזה צריכים השתדלות ועד לאופן של יגיעה. ובפרט בחקיקה על אבן, שהוא דבר קשה, ובפרט בחקיקה מעבר לעבר, שזה כמו שהוא בפשטות הענינים, ובלימוד התורה זהו דיגעת דוקא ואז ומצאת34. וזהו שפירש״י אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, שבכדי להמשיך למטה בחי׳ החקיקה שבתורה, זהו ע״י שתהיו עמלים בתורה דוקא, ועי״ז נעשה תלכו, שמצד בחי׳ החקיקה נעשה הליכה שבבחי׳ א״ס.

והנה35 עיקר העמל והיגיעה שבתורה היא כשהלימוד הוא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא36, דאף שגם כשלומד תורה בסתם הרי הוא מייגע את עצמו, מ״מ אין זה כלל כגודל יגיעתו כאשר לומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויודע שע״פ לימודו ופסק דינו יעשו מעשה בפועל, שאז, מצד יראתו שלא יעשה בפועל ח״ו דבר שנגד רצון העליון, הרי הוא מכניס את עצמו יותר ומייגע את עצמו יותר, עד שמוציא הלכה לאמיתתה. דכשלומד סתם בשקלא וטריא וכו׳, הנה כיון שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת37 הרי אפשר שיטעה, אבל כשפוסק דין הרי הוא מייגע את עצמו ביותר עד שמוציא הלכה לאמיתתה. וזהו אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו, שלומד על מנת לעשות38, שעי״ז הנה הוא עמל ויגע ביותר וממשיך למטה בחי׳ החקיקה שבתורה, דהרי פסק דינו נמשך גם במקום של טענות של שקר.

ובזה יובן מה שבד״ה אם בחוקותי הנ״ל39 הובא הענין דוהוי׳ עמו שהלכה כמותו40, ואלו ואלו דברי אלקים חיים41. דאף שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ששניהם הם דיעות בתורה, דאם אין דיעה אחרת שבערכו, היינו בתורה גופא, הרי אין צורך לפסק הלכה, דהרי ישנה רק דיעה אחת, אלא דגם הדיעה הב׳ היא דיעה בתורה, דאלו ואלו דברי אלקים חיים, ובכדי שיהי׳ הלכה כמותו זהו דוקא ע״י שוהוי׳ עמו, שלזה מגיע ע״י העמל ויגיעה יתירה שלו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

והנה כל זה הוא מה שבחי׳ החקיקה שבתורה נמשכת (ע״י יגיעתו) בתורה (כמו שהיא למטה), אבל תכלית הכוונה היא שבחי׳ החקיקה תבוא בתחתונים למטה, דזהו ע״י עשיית המצוות דוקא, וזהו מ״ש42 ועשיתם אותם. דמ״ש לפני זה ואת מצוותי הרי זה בתורה עצמה, דלומד על מנת לעשות, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (שעי״ז ישנו הגדלות בענין התורה, וכמאמר גדול לימוד שמביא לידי מעשה), וזהו ענין המצוות כמו שהוא בתורה גופא, אבל התכלית הוא שתבוא המשכת החקיקה גם חוצה הימנה (מהתורה), בתחתונים. וכמו כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה43, אבל זהו רק הקרבת הקרבן בתורה עצמה, ובזמן שבית המקדש הי׳ קיים הי׳ צריך להביא אח״כ קרבן גשמי, ולעשות הקרבן בעשי׳ ממש. וכמו״כ בענין זה, דלא מספיק עדיין ואת מצוותי תשמרו, שלומד על מנת לעשות, כי אם צריך להיות עשי׳ ממש, ועשיתם אותם. ועי״ז פועל שיהי׳ מעלה אני עליכם כאילו עשאוני (כדאיתא בזהר44), שע״י שמקיים הרמ״ח מצוות עשה שכנגד רמ״ח האברים, ושס״ה הל״ת שכנגד השס״ה גידים, הנה פועל וממשיך הרמ״ח אברים ושס״ה גידים דלמעלה, וכדאיתא בתניא45 דרמ״ח פיקודין אינון רמ״ח אברין דמלכא.

והנה תלת קשרין אינון מתקשראן דא בדא וכולהו דרגין על גבי דרגין סתים וגליא46, וכמו שישנה בחי׳ החקיקה שבתורה, שאלי׳ מגיעים ע״י בחי׳ החקיקה שבנשמה, וכנ״ל שכשבא לפסוק הלכה למעשה הוא ירא פן יחסר ח״ו משלימות הכוונה דדירה בתחתונים, ועאכו״כ שלא יצא מהפסק דין שלו היפך מכוונה זו, הנה יראה זו נוגעת בפנימיות כחותיו יותר ממה שנוגעת בכחותיו הגלויים, היינו שיראה זו נוגעת בבחי׳ החקיקה שבנפשו, בחי׳ היחידה שלו, וע״י בחי׳ החקיקה שבנשמה הנה מגיע לבחי׳ החקיקה שבתורה. דזהו ענין החקיקה שבתורה ובנשמה, וכמו״כ ישנו בבחי׳ סתים דקוב״ה, בחי׳ החקיקה דקוב״ה. דבחינה זו (בחי׳ החקיקה שבעצמות) היא למעלה מגדר עולמות, וכמאמר47 לא זהו עיקר האלקות מה שמהוה עולמות, והוא בחי׳ מהותו ועצמותו ית׳48, ובבחינה זו הוא הנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים49.

ובזה50 יובן השייכות דאם בחוקותי תלכו ליעודים גשמיים דוקא, דלהיות שהענין דבחוקותי תלכו וגו׳, עשיית הדירה, בא ע״י יראת האדם שלא יחסר ח״ו מהכוונה דדירה בתחתונים, וכמו״כ זהו הכוונה העליונה בקיום התורה ומצוות, שיהי׳ דירה בתחתונים דוקא, הנה משום זה גם השכר שעל ידו הוא בענין של תחתונים דוקא, יעודים גשמיים, ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳. וזהו ג״כ מה שאינו מזכיר כלל יעודים רוחניים, היות שהדירה לעצמותו היא בתחתונים דוקא. כי הדירה בעליונים היא ירידה מאור פניו ית׳51, ודוקא בתחתונים שם אין ירידה, ואדרבה ענינם עלי׳, ובהם דוקא נשלמת הכוונה דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. ולכן, הנה לאחר שמזכיר יעודים גשמיים אינו מזכיר עוד ענין יעודים רוחניים. וביאור הענין הוא, ע״ד המבואר בהמשך וככה52 דעולם הבא היות וענינו גילויים בלבד לכן שם הוא הנחת רוח של הנברא, משא״כ בקיום התורה ומצוות בעולם הזה ישנה המשכת העצמות ומזה הוא הנחת רוח לבורא, והחילוק שבין נחת רוח לבורא לנחת רוח לנברא הוא חילוק שבאין ערוך כו׳. ומזה מובן גם בנוגע לענין היעודים, שיעודים רוחניים, שענינם רק גילויים בלבד, נחת רוח לנברא, אינם בערך כלל להיעודים גשמיים, שבהם ישנה המשכת העצמות, נחת רוח לבורא, ומשום זה לאחר שהזכיר יעודים גשמיים אינו מזכיר יעודים רוחניים כלל.

וזהו53 ג״כ מה שממשיך ונתתי גשמיכם בעתם, דגשמיכם קאי על בחי׳ אור והנעלה ביותר, והמשכת אור זה היא בעתם, דעת קאי על ספירת המלכות, דרגלי׳ יורדות54 עד שממנה נמשך עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, מקום עשיית הדירה לו ית׳. דגשם הוא גימטריא שבעתיים כאור שבעת הימים55, שבעתיים הוא מ״ט, ומ״ט פעמים אור שבעת הימים הוא שמ״ג, וכן פירש״י בפסחים56, וזהו בחי׳ גשם, ואור שבעת הימים הוא למעלה גם משבעת הימים, והוא בחי׳ האור שלהם, היינו שזהו בחי׳ אור הכי נעלה ביותר, ובחינה זו, גשמיכם, נמשכת בעתם דוקא, בספירת המלכות.

וממשיך ומונה כל הברכות עד שבא אל סיומם, ואולך אתכם קוממיות כשתי קומות57, שזה נמשך ע״י שבעבודת האדם ישנם ב׳ בחינות הליכה, הליכה מלמעלה למטה והליכה מלמטה למעלה58, שעי״ז יהי׳ לעתיד לבוא בשתי קומות, ועד שמשתי הקומות תיעשה קומה אחת59, בביאת משיח צדקנו, שענינו בחי׳ היחידה שבהנשמות כלליות (בחי׳ החקיקה), ואז יהי׳ ואולך אתכם קוממיות גם בגשמיות כפשוטו, וגם קוממיות כקומת היכל60, ובעגלא דידן.

__________

1) ר״פ בחוקותי (כו, ג-ד).
2) שם, יג.
3) פרשתנו (בחוקותי) ע׳ קצז.
4) תרל״ח – פרק כו (ע׳ מג ואילך).
5) בד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י דליל ל״ג בעומר וד״ה גל עיני דש״פ אמור (סה״מ ימי הספירה ע׳ קעד. שם ע׳ קפו).
6) ע׳ תלד.
7) ריש פרשתנו (בחוקותי מה, א ואילך).
8) לקו״ת שם. ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י הנ״ל (סה״מ ימי הספירה ע׳ קעד), ובהנסמן שם הערה 45.
9) ראה אוה״ת והמשך חייב אדם לברך שם.
10) רפ״ג.
11) ל׳ חז״ל – ב״ק עד, א. ב״ב מא, ב. סנהדרין לא, א.
12) ראה פרש״י בראשית ג, ח. שם, כד.
13) ראה המשך חייב אדם לברך שם והמשך תרס״ו שם.
14) איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.
15) שערי אורה ד״ה בכ״ה בכסלו פנ״ד (כב, ב) ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 121 ואילך. ועוד.
16) ד״ה זה תרס״ז הנ״ל (המשך תרס״ו שם ע׳ תלד).
17) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
18) עה״פ.
19) עקב יא, יב.
20) שם, יא.
21) שם, יד.
22) תולדות כו, יב ובפרש״י.
23) ברכות יב, א.
24) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), פרש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
25) ראה לקו״ת שבהערה 7.
26) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תרצ. המשך תרס״ו ע׳ תפג. סה״מ תרפ״ט ע׳ 254 ואילך. וש״נ.
27) שבת קד, א.
28) נצבים ל, יב. ב״מ נט, ב.
29) פ״ד.
30) ראה אגה״ת פ״ד (צד, ב).
31) ב״מ צ, סע״ב. סנהדרין סה, א.
32) סנהדרין שם, א.
33) שבת עג, א.
34) מגילה ו, ב.
35) ראה המשך תרס״ו ע׳ שצ ואילך. ע׳ תו ואילך. ע׳ תכא.
36) יומא כו, א.
37) ל׳ חז״ל – ברכות כה, ב. יומא ל, א. קידושין נד, א. מעילה יד, ב.
38) ראה דב״ר פ״ז, ד. ועוד.
39) המשך תרס״ו ס״ע תמ ואילך.
40) שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב.
41) עירובין יג, ב.
42) בכ״ז – ראה סד״ה זה תרס״ז הנ״ל (המשך תרס״ו שם ע׳ תמו).
43) שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת סוס״א. ובכ״מ. וראה מנחות בסופה. לקו״ש חי״ח ע׳ 413-4. וש״נ.
44) ח״ג קיג, א. ראה לקו״ת שם מה, סע״ג. מח, א.
45) פ״ד (ח, א). רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. וראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). ועוד.
46) זח״ג עג, א.
47) תו״א מג״א צט, ב. לקו״ת שה״ש ח, א.
48) סה״מ עטר״ת ע׳ תלט. תרצ״ז ריש ע׳ 166. וש״נ.
49) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תפט. אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. שה״ש כרך ב ע׳ תרעט ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
50) בהבא לקמן – ראה סד״ה זה תרס״ז הנ״ל (המשך תרס״ו שם ע׳ תמו).
51) ראה תניא פל״ו. סה״מ תרנ״ח ע׳ ל ואילך. תרע״ח ע׳ קיב ואילך. ד״ה באתי לגני תשי״א פ״ד-ה (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ו).
52) תרל״ז – פרק יב (בהוצאת קה״ת, תשע״ג – ע׳ יב).
53) ראה אוה״ת פרשתנו שם ע׳ קצה ואילך. המשך חייב אדם לברך הנ״ל פכ״ז (ע׳ מה ואילך). סד״ה זה תרס״ז הנ״ל (המשך תרס״ו ע׳ תמו).
54) משלי ה, ה. וראה לקו״ת במדבר ג, סע״ב ואילך. אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
55) ישעי׳ ל, כו ובפרש״י. פרש״י בס׳ שופטים ה, לא. זכרי׳ ד, ג.
56) סח, א – ד״ה יהי׳.
57) ב״ב עה, א. סנהדרין ק, א.
58) ראה אמרי בינה שער הק״ש פפ״ח (עג, ד ואילך). אוה״ת פרשתנו (בחוקותי) (כרך ב) ע׳ תרמ. שם ע׳ תרנד. ע׳ תרעז. ד״ה והתהלכתי תשי״א (לעיל ע׳ רנז ואילך). וש״נ.
59) ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 198 ואילך.
60) ב״ב וסנהדרין שם.

[סה"מ ויקרא ע' שה ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 238 ואילך.


סגירת תפריט