בס״ד. ש״פ בחוקותי, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
והתהלכתי בתוככם גו׳ ואולך אתכם קוממיות1, שפסוק זה בא לאחר שאומר בהפסוק שלפני זה2 ונתתי משכני בתוככם, דמזה מובן דמ״ש ונתתי משכני בתוככם, אין זה תכלית העילוי עדיין, ולכן מוסיף לאחרי זה ענין נעלה יותר – והתהלכתי בתוככם גו׳. וצריך להבין איך אפשר לומר שוהתהלכתי בתוככם גו׳ [שהו״ע ההליכה] הוא נעלה יותר מענין ונתתי משכני בתוככם, והרי ידוע שענין ההליכה הי׳ בהמשכן דוקא, שהוא הי׳ דירת עראי (שלמטה יותר מבית המקדש שהי׳ דירת קבע), וכמ״ש3 ואהי׳ מתהלך באוהל ובמשכן, משא״כ מה שנאמר כאן ונתתי משכני בתוככם (שהוא באופן של קביעות) קאי על הבית המקדש, כמבואר בתורת כהנים ורש״י מביאו בפירושו על התורה, וכן מוכרח בפשטות הכתובים, שהרי דיבור זה דונתתי משכני בתוככם (שנאמר בספר ויקרא) הי׳ באוהל מועד, וכיון שאומר ונתתי בלשון עתיד, הרי מוכרח דקאי על הבית המקדש שיהי׳ לאחרי זה, ועכ״ז אומרים שזה אינו תכלית העילוי עדיין, ולכן מוסיף לאחרי זה ענין נעלה יותר – והתהלכתי בתוככם גו׳.
והנה כל הענינים שנמשכים מלמעלה הרי זה באופן של מדה כנגד מדה, ואפילו הענינים שנמשכים מלמעלה שלא ע״י האתערותא דלתתא, ההכנה לזה צ״ל מעין ודוגמת הענין שנמשך מלמעלה, וע״ד מ״ש בזהר4 דקוב״ה לא שריא אלא באתר שלים, דלאחר שפועלים למטה שיהי׳ אתר שלים, נמשך אח״כ מלמעלה השלימות דלמעלה. ועד״ז הוא בנוגע לענינינו, דזה שאומר והתהלכתי בתוככם בא בקשר למה שאומר לפני זה בחוקותי תלכו, וידוע הדיוק בזה שאומר כאן הלשון תלכו דוקא5, ולא בלשון הרגיל לגבי חוקים – לשון שמירה ועשי׳ וכו׳, והיינו שע״י העבודה דתלכו מלמטה, נעשה ההמשכה מלמעלה דוהתהלכתי. והנה ידוע דמה שאומר והתהלכתי בתוככם הוא בלשון רבים דקאי על שני ההליכות6, וכן הוא גם בההכנה לזה שהוא בחוקותי תלכו אומר תלכו לשון רבים, דלכאורה הי׳ יכול לומר זה בלשון יחיד, וכמו שהוא בכמה ציוויים שנאמרו במתן תורה בלשון יחיד, אע״פ שגם שם הי׳ הכוונה בזה לכל ישראל, וכאן נאמר תלכו בלשון רבים, דקאי על שתי ההליכות, כיון שזהו ההכנה למה שאומר לאחרי זה והתהלכתי בתוככם. ולכן אומר גם בהסיום ואולך אתכם קוממיות, בלשון רבים דוקא – שתי קומות.
וביאור הענין הוא, דהנה בכללות ישנם שני אופנים בעבודת האדם, ההמשכה מלמעלה למטה, וההעלאה מלמטה למעלה6. דבתחילה באה ההמשכה מלמעלה, שהרי גם כאשר העבודה מלמטה היא בכח עצמו, הרי הוא צריך העזר וסיוע לזה מלמעלה, וכמ״ש7 מי הקדימני ואשלם. והנה המשכה זו היא מלמעלה מעלה שאין למעלה הימנה, דהיינו שהוא למעלה מגדר מקום כלל, ונמשכת עד למטה מטה שאין למטה הימנו, שהוא למטה מגדר מקום, שהרי מקום הוא בגימטריא של שם הוי׳ – עם הכפל שבזה8, ולכן נקרא הקב״ה בשם מקום9, ומזה נשתלשל ענין המקום למטה (וגם הוא נקרא בשם מקום), משא״כ הקליפות שהם בניגוד לאלקות, הרי הם למטה מגדר מקום, וזהו שאומרים שההמשכה דלמעלה נמשכת עד למקום הקליפות, שהם למטה מגדר מקום.
והנה שני ענינים אלו (דההמשכה מלמעלה למטה וההעלאה מלמטה למעלה) ישנם גם בתורה, שהרי התורה מצד עצמה נמשכת מלמעלה, ואפילו כמו שיורדת למטה הרי אומרים ע״ז הלוא כה דברי כאש10, דגם כמו שהתורה נמשכת למטה הרי זה דבר הוי׳ ממש, ולאחרי זה צריך האדם ללמוד התורה, שהיא העבודה דמלמטה למעלה. והנה בכללות זהו החילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע״פ, דתורה שבכתב היא באה באופן דמלמעלה למטה, ולכן נאמר ע״ז11 לא תוסיפו גו׳ ולא תגרעו גו׳, שהאדם אינו יכול להוסיף או לגרוע בה כלום, כיון שענין זה לא ניתן בידי האדם לפעול בו איזה דבר, לפי שהוא נמשך מלמעלה למטה, משא״כ בתורה שבע״פ הרי ידוע שכ״א יש לו חלק בתורה שצריך לחדש בו12, שהו״ע ולאפשא לה כו׳13, הרי שענינה של תורה שבע״פ הוא שהאדם צריך לפעול בה מלמטה למעלה. והנה הגם שבכללות זהו החילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע״פ, הנה בפרטיות יותר יש בכל אחד מהם [תורה שבכתב ותורה שבע״פ] שני הקוין דמלמעלה למטה ודמלמטה למעלה, דגם בתורה שבכתב ישנו הענין שהאדם יכול להוסיף בה ע״י עבודתו – מלמטה למעלה, וגם בתורה שבע״פ ישנו הענין של למעלה מפעולת האדם – מלמעלה למטה. דהנה בתורה שבכתב הרי מלבד מה שיש בו הענין דלא תוסיפו ולא תגרעו, הרי יש בזה גם הענין דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני14, דקאי גם על מה שמחדש בפירושי תורה שבכתב בסוד רמז דרוש ואפילו בפשט הכתובים, וכמ״ש הרשב״ם15 שהודה לו רש״י שאילו הי׳ לו פנאי הי׳ צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום, וכמו״כ הוא גם בתורה שבע״פ שיש בו ענין שאינו בידי אדם, דישנו הענין דטעה בדבר משנה חוזר16, שאינו יכול לשנות בו כלום, דלאחר חתימת המשנה הי׳ כן אצל האמוראים לגבי המשניות, ולאחר חתימת התלמוד הי׳ כן אצל הגאונים לגבי הגמרא, וכן הוא לגבי הבאים אחריהם, וכמבואר בהלכות תלמוד תורה לאדמו״ר הזקן17 ההגדרה בכל הענינים שנחשבים בכלל משנה, וא״כ הרי גם בתורה שבע״פ יש מה שנמשך מלמעלה, ואין האדם יכול לפעול בו איזה דבר, וכן יש בו גם הענין דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כו׳ שזהו תורה שבע״פ, הרי שגם בתורה שבע״פ גופא ישנם שני הענינים הנ״ל. ובכללות יותר הוא החילוק בין תורה למצוות18, דתורה היא המשכה מלמעלה למטה, משא״כ מצוות הרי זהו עבודת האדם. ובכללות יותר הוא החילוק בין תורה ומצוות לעולם, דתורה ומצוות ניתן מלמעלה, משא״כ העולם הרי צריך להיות בו עבודת האדם להעלותו למעלה, ע״י סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה19.
והנה תכלית נתינת התורה היא למטה דוקא, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים שאמרו תנה הודך על שמים20, כי תכלית נתינת התורה היא למטה דוקא. וזהו שאמר משה להמלאכים כלום למצרים ירדתם כלום יצר הרע יש ביניכם21, כי תכלית נתינת התורה היא כדי לירד למטה לברר את העולם, ועד שירדה גם למצרים כדי להפוך (אויף איבערצומאַכן) גם את ענין זה דמצרים, שהו״ע לי יאורי ואני עשיתיני22, שהוא למטה יותר מענין קרו לי׳ אלקא דאלקיא23, שהרי זהו ענינו של פרעה שאמר לי יאורי ואני עשיתיני, וארץ מצרים היתה תחת שליטתו של פרעה, עד להמבואר במדרש24 שפרעה הי׳ מושל בכיפה. וכן הוא בענין יצר הרע יש ביניכם, שהוא ענין תחתון ביותר. ואף שאמרו רז״ל25 ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו, הרי זהו רק בשרשו למעלה26, משא״כ היצר הרע איך שירד למטה הרי הוא ענין שמנגד לאלקות, ועד״ז הוא גם בנוגע לענין מצרים כנ״ל, ולשם ירדה התורה, שזוהי ירידה למקום תחתון שאין למטה הימנו27, כיון שזהו למטה אפילו מגדר מקום, וכמו שנתבאר לעיל שמקום הרי הוא בגימטריא של שם הוי׳ [והגם שזהו רק גימטריא28, וזה גופא הוא רק ע״י כפל, שכל זה מורה שהוא ע״י צמצומים והשתלשלות, כמבואר בשער היחוד והאמונה29, מ״מ הרי יש לו עכ״פ איזה שייכות לשם הוי׳], משא״כ ענינו של מצרים וענינו של היצר הרע, הנה כיון שהם מנגדים לאלקות, הרי הם למטה אפילו מגדר מקום כפשוטו, וזהו שאומרים שהתורה נמשכה גם לענינים אלו כדי לברר אותם, שדוקא עי״ז נשלמה הכוונה דנתינת התורה. והנה כל זה הי׳ ע״י שהתורה נמשכה ממקום שלמעלה מגדר העולמות לגמרי, דזה הי׳ ע״י מתן תורה דוקא, והגם שאלפיים שנה קדמה תורה לעולם30 (דהיינו שגם לפני מתן תורה היתה התורה למעלה מהעולמות), מ״מ אין לומר ע״ז שהם שלא בערך לגמרי, שהרי קדימת התורה לעולם היא במדה ושיעור – אלפיים שנה, הרי שיש להם איזה שייכות עכ״פ, משא״כ לאחר מתן תורה נמשכת התורה מבחי׳ ואהי׳ אצלו גו׳ שעשועים31, שהיא למעלה מענין אלפיים שנה – מלשון שינויים, כי התורה באה מאני הוי׳ לא שניתי32, ואח״כ נמשכה לבחי׳ יום יום – אלפיים שנה, וכמבואר בענין החמשה דרגות שבזה33. וזהו שאמר דוד34 זמירות היו לי חוקיך גו׳, ואמרו רז״ל35 שנענש דוד על שקרא דברי תורה זמירות, שאע״פ שקרא להתורה בשם זמירות ובשם חוקיך שהוא הפלאה גדולה שבתורה, מ״מ לא זהו עיקר מעלת התורה, כי עיקר מעלתה היא מה שהיא נמשכת מבחי׳ ואהי׳ אצלו גו׳ כנ״ל.
והנה המשכת בחינה זו היא למטה דוקא, כנ״ל. וזהו הטעם שעיקר היעודים בכתוב זה הם יעודים גשמיים, ומקשה בהמשך תרס״ו36 ההערה הידועה, מפני מה נאמרו יעודים גשמיים על קיום התורה ומצוות, הרי השפעות גשמיים השייכים לחיצוניות העולמות בכלל הם מכריתות ברית של נח שהי׳ על קיום חיצוניות העולמות, וכמ״ש37 עוד כל ימי הארץ זרע וקציר גו׳ לא ישבותו. דיש לומר הביאור בזה, דענין זה דלא ישבותו הוא דוקא לפני מתן תורה, שאז היתה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים38, שאז העליון לא הי׳ יכול להתערב עם התחתון (אַז יעמולט האָט זיך דער עליון ניט געקענט מישן מיט דעם תחתון), לכן הי׳ אז הסדר דזרע וקציר גו׳ לא ישבותו, משא״כ כאן שזה כבר הי׳ לאחר מתן תורה, דהיינו שזהו לאחר ביטול הגזירה דעליונים כו׳, ובפרט שעבודתו היא באופן של בחוקותי, ובזה גופא הוא באופן של תלכו, א״כ איך שייך לומר ע״ז יעודים גשמיים. אך ע״פ המבואר לעיל יובן, דכיון שתכלית הכוונה בנתינת התורה היא שתרד למטה בארץ, כי דוקא זה תופס את העצם (ווייל דוקא דאָס נעמט עצם), דהיינו שזהו מצד מעלת הגשמיות39, לכן היעודים כאן הם גשמיים דוקא (ובפרט לפי פירוש הבעש״ט40 על ונתתי גשמיכם בעתם, שפירושו גשמיות41), וכן גם היעודים דלעתיד לבוא הם גשמיים דוקא, דעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת42, דלכאורה לאחר כל העילויים דלעתיד לבוא איך שייך אז יעודים גשמיים, אלא שזהו מצד מעלת הגשמיות כנ״ל, ולכן תכלית השכר דלעתיד לבוא יהי׳ לנשמות בגופים דוקא – כדעת הרמב״ן43, וכן הוא הכרעת תורת החסידות44, שתכלית העילוי בקבלת השכר לעתיד לבוא יהי׳ לנשמות בגופים – מצד מעלת הגוף דוקא45. וזהו גם מה שעיקר ענין עשיית המצוות יהי׳ לעתיד לבוא, דהיינו מצוות מעשיות דוקא, כמו שאנו אומרים בתפילת המוספין ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, כמבואר בהמשך וככה46, וזהו גם מה שכתב הרמב״ם47 שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמה והוא רעב וחולה וכו׳. וכן מה שפירש הבעש״ט48 עה״פ49 עזוב תעזוב עמו – לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים, וכן ידוע מה שכתב הרב המגיד50 שחור קטן בגוף נהי׳ חור גדול בנשמה (אַ קליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאָך אין דער נשמה), וכל זה הוא מצד מעלת הגוף הגשמי.
וזהו אם בחוקותי תלכו גו׳, שני הליכות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, דבתחילה צ״ל ההמשכה מלמעלה למטה, ע״י התורה שהיא דבר הוי׳ כו׳, ולאחרי זה באה העבודה מלמטה למעלה, ובאופן של הילוך שהוא בלי גבול, דהיינו באופן של מסירות נפש, דענין המסירות נפש הרי הוא נוגע לכללות התורה ומצוות. ובזה יובן למה ציוה משה רבינו ע״ה במשנה תורה51 לדור שנכנסו לארץ לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום52 לקבל עליו מלכות שמים במסירות נפש, והלא הבטיח להם פחדכם ומוראכם יתן וגו׳53, אלא משום שקיום התורה ומצוותי׳ תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו כו׳ כמבואר כל זה בתניא54. וזהו שאומר תלכו באופן של בלי גבול, ולכן גם השכר ע״ז הוא והתהלכתי גו׳, ענין ההליכה, וגם בזה אומר לשון רבים דקאי על שני ההליכות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה. והליכה זו דוהתהלכתי היא למעלה מענין ונתתי משכני בתוככם, שהו״ע הבית המקדש. והוא ע״ד הענין דעשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש55, שענין הנס הוא שנמשך ענין נעלה יותר מהמקום שבו נעשה הנס, והיינו שהניסים שנעשו בבית המקדש הם נעלים יותר גם מהבחינה דבית המקדש. וזהו מ״ש ונתתי משכני בתוככם גו׳ והתהלכתי בתוככם, שהבחינה דוהתהלכתי בתוככם (שתהי׳ לאחרי ונתתי משכני בתוככם שקאי על בית המקדש כנ״ל) הו״ע נעלה גם לגבי הגילוי דבית המקדש כו׳. ואומר זה בלשון רבים שמורה על שני ההליכות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה, וזהו שמסיים ואולך אתכם קוממיות – בלשון רבים56, שתי קומות, וכשתי הדיעות בזה57, אם הוא מאתיים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, או מאה אמה כנגד היכל וכתליו, ואין זה סתירה, כי הוא ע״ד58 מה דאיתא בספר הבהיר59, שישנה סברא שישנם עשרים ספירות, היינו העשר ספירות מלמעלה למטה והעשר ספירות מלמטה למעלה, אף שהם אותן העשר ספירות, אלא שהם בב׳ אופנים (מלמעלה למטה ומלמטה למעלה), ובדוגמא לזה הוא גם שתי הדיעות הנ״ל בואולך אתכם קוממיות58, אם הוא מאה אמה או מאתיים אמה, שהכוונה בזה היא לשני אופני העבודה וההליכות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה. ועי״ז מגיעים לקוממיות כפשוטו – קומה זקופה60 שיהי׳ לעתיד לבוא, וגם בזמן הגלות גופא שייך ענין זה דקומה זקופה – בנשמה ורוחניות הענינים, וכפתגם הידוע של כ״ק מו״ח אדמו״ר61 שרק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות, ועד שע״י העבודה בשלימותה בשני האופנים הנ״ל, נזכה לקיום היעוד של ואולך אתכם קוממיות כפשוטו, בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (בחוקותי) כו, יב-יג.
2) פסוק יא.
3) שמואל-ב ז, ו. שהש״ר פ״א, טז (ג).
4) ח״ג צ, ב. וראה לקו״ת שה״ש כד, סע״א-ב.
5) ראה לקו״ת ריש פרשתנו. אוה״ת פרשתנו (כרך ב) ע׳ תרלד.
6) ראה ד״ה זה במאמרי אדה״ז: הנחות הר״פ ע׳ קנז; תקס״ט ע׳ קלא ואילך. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (ויקרא ח״ב) ע׳ תשפו ואילך. אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תרמ. שם ע׳ תרנד. ע׳ תרעז. ד״ה זה תשי״א (לעיל ע׳ רנז ואילך). תשל״ח (לקמן ע׳ שיא ואילך).
7) איוב מא, ג. וראה ויק״ר פכ״ז, ב.
8) אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תרעו. וראה תקו״ז תכ״ו (עא, ב). תמ״ב (פא, ב ואילך). פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך מקום. אוה״ת נ״ך ס״ע תא.
9) ראה ב״ר פס״ח, ט. אוה״ת שם ע׳ תב ואילך. ד״ה קטנתי, פדה בשלום, רני ושמחי (הא׳) – תש״ל (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ רפא ואילך. שם ע׳ רפט ואילך. סה״מ חנוכה ע׳ קג ואילך).
10) ירמי׳ כג, כט. ברכות כב, א.
11) ואתחנן ד, ב.
12) הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב. אגה״ק סכ״ו (קמה, א).
13) זח״א יב, ב.
14) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 252. וש״נ.
15) ר״פ וישב.
16) כתובות פד, ב. רמב״ם הל׳ סנהדרין פ״ו ה״א. טושו״ע חו״מ סכ״ה ס״א.
17) פ״ב ה״א.
18) ראה בזה תו״א מקץ מב, ג. סה״מ עטר״ת ע׳ רנט ואילך. ובכ״מ.
19) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב.
20) ל׳ הכתוב – תהלים ח, ב.
21) שבת פח, ב.
22) יחזקאל כט, ג. וראה מקומות שבהערה הבאה.
23) סוף מנחות. וראה דרוש תער השכירה – מאמרי אדה״ז נביאים ע׳ מג ואילך (ועם הגהות – אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תשסז ואילך). לקו״ש חכ״א ע׳ 40 ואילך.
24) מכילתא בשלח יד, ה. זח״ב ו, א.
25) ב״ב טז, א.
26) ראה לקו״ת חוקת סב, רע״א. ועוד.
27) ל׳ התניא רפל״ו (מה, ב).
28) ראה גם ד״ה תניא אמר ר׳ יוסי זמנא חדא דש״פ בהר (סה״מ ימי הספירה ריש ע׳ קמט).
29) פ״א.
30) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
31) משלי ח, ל.
32) מלאכי ג, ו.
33) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תקז ואילך. אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תשז ואילך. סה״מ תרס״ה ע׳ עג. המשך תער״ב ח״א ע׳ שעד. ד״ה אלפיים שנה תשי״א (סה״מ בתחלתו). ד״ה ואהי׳ אצלו אמון תשמ״ג (שם ע׳ תמב ואילך).
34) תהלים קיט, נד.
35) סוטה לה, א.
36) רד״ה אם בחוקותי תרס״ז (ע׳ תלד).
37) נח ח, כב.
38) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
39) ראה סה״מ עטר״ת ע׳ רכב. רסג ואילך. סה״ש תורת שלום ע׳ 120 ואילך. ובכ״מ.
40) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סר״ז (כז, א). סרנ״ו (לה, א).
41) ראה רמב״ן עה״פ. סד״ה אם בחוקותי תרס״ז (המשך תרס״ו ע׳ תמו).
42) שבת ל, ב.
43) שער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע׳ שט).
44) ראה תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. ועוד. וראה אוה״ת חוקת ע׳ תתט. (כרך ה) ע׳ א׳תרלז. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע עו-עז ובהערה 23 שם. וש״נ.
45) ראה גם ד״ה כל ישראל דש״פ אחרי שנה זו (סה״מ ימי הספירה ע׳ נו ואילך).
46) תרל״ז, פי״ז ואילך (בהוצאת קה״ת, תשע״ג – ע׳ טו ואילך).
47) הל׳ דעות פ״ג ה״ג.
48) ״היום יום״ כח שבט. סה״ש תרצ״ו ע׳ 121. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סט״ז (עג, ב). וש״נ.
49) משפטים כג, ה.
50) ד״ה באתי לגני תשי״ג (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ לד) – מ״התמים״ ח״ז ע׳ כח [שלב, ב]. הובא גם באגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ קנח.
51) ס׳ דברים – זח״ג רסא, א. רש״י זבחים קטו, סע״ב. טעהמ״צ להאריז״ל פ׳ האזינו. ועוד. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 9 ואילך. וש״נ. וראה שיחת ש״פ קרח תשכ״ד (שיחות קודש תשכ״ד ע׳ 440).
52) ואתחנן ו, ז (ופרש״י). עקב יא, יט. וראה לקו״ש חי״ד ע׳ 21 ואילך. וש״נ.
53) עקב יא, כה.
54) פרק כה (לב, ב).
55) אבות פ״ה מ״ה.
56) ראה חדא״ג מהרש״א לב״ב שבהערה הבאה.
57) ב״ב עה, א. סנהדרין ק, א. וראה אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תרנג. תערב-ג.
58) ראה אוה״ת שם.
59) סימן קעא. הובא בפרדס שער (טו) ממטה למעלה רפ״ד. לקו״ת חוקת סג, ג.
60) תו״כ ופרש״י עה״פ. ב״ר פי״ב, ו.
61) סה״ש תרפ״ז ע׳ 170. סה״מ תרפ״ז ע׳ קצו. קונטרסים ח״א קעה, ב. לקו״ד ח״ד תרצב, א.
[סה"מ ויקרא ע' רצה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 400 ואילך.