בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ז מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
איתא במדרש רבה1 אמר ר׳ אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים הוא אומרה ושונה (או בלשון רש״י2 שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה), והרבה3 גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. הנה להבין טעמו של דבר4, דהן אמת דמזה גופא (ששיחתן של עבדי אבות הוכפלה כו׳, משא״כ הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה) מובן דיפה שיחתן כו׳, אבל הא גופא טעמא בעי5, מהו הסבר הענין. גם צריך להבין דיוק ג׳ הלשונות דשיחתן ועבדי ואבות. דאף שהפירוש בזה הוא דיפה שיחתן וכל שכן תורתן, של עבדי אבות וכל שכן של אבות עצמן, אפילו מתורתן של בנים וכל שכן משיחתן, אבל אעפ״כ צריך להבין מהו הדיוק בג׳ לשונות אלו דוקא. והנה אין להסביר ענין הנ״ל דיפה שיחתן כו׳ מתורתן כו׳, מכיון שאז הי׳ לפני מתן תורה, ולכן יפה אז שיחתן כו׳ מתורתן כו׳ כי העבודה אז היתה רק מצד שרש הנבראים, כי הרי גם אז היתה מעלת התורה דאלפים שנה קדמה תורה לעולם6, וגם אז הי׳ היחוד נפלא שאין יחוד כמוהו וכערכו נמצא כלל שנפעל ע״י לימוד התורה7, וגם אז נאמר על התורה8 הלא כה דברי כאש (אלא שאז לא האיר הענין בגלוי, ובהתגלות הי׳ רק עבודת הנבראים שמצד שרשם). ומכיון שגם אז היתה זו תורתו של הקב״ה גם בלימודם של בנים, הנה עדיין צריך ביאור איך שייך לומר דשיחתן כו׳ היא למעלה מלימוד התורה (איזה לימוד שיהי׳). ועוד, דבמדרש שם לא נזכר שענין זה קשור עם לפני מתן תורה דוקא (דהחילוק הוא רק אם זהו שיחתן של עבדי אבות או תורתן של בנים, שאין זה קשור עם לפני מתן תורה ולאחרי מתן תורה). ועוד, דמאמר ר׳ אחא הוא הוראה גם לאחר מתן תורה, דיפה שיחתן כו׳ מתורתן של בנים, דמזה מובן שהכוונה היא גם לתורתם של בנים שלאחרי מתן תורה.
והנה9 בסנהדרין10 איתא אמר ר׳ אלעזר כל אדם לעמל נברא שנאמר11 אדם לעמל יולד איני יודע כו׳, דבתחילה שולל הסברא שהכוונה היא לעמל מלאכה ואח״כ אומר איני יודע אם לעמל שיחה או לעמל תורה, ומסיק דלעמל תורה הוא נברא. וענין זה (דאדם לעמל (תורה) נברא) הי׳ עוד לפני מתן תורה, דכבר אז כתיב באדם הראשון12 ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שהו״ע העמל, ומהנ״ל מובן דגם אז הי׳ תכלית העמל, עמל תורה. ולפי זה צריך ביאור ביותר איך שייך לומר דיפה שיחתן כו׳. ובפרט שממאמר רז״ל זה (דיפה שיחתן כו׳) עצמו מובן, שיש קא סלקא דעתך לומר באופן אחר, ורק שהמסקנא היא ששוללים קא סלקא דעתך זה, ואומרים דיפה שיחתן, וא״כ צריך להבין מדוע המסקנא היא דיפה שיחתן כו׳.
וביאור הענין הוא, דכללות ענין השיחה (שיחתן כו׳) הו״ע התפילה. וכדאיתא בגמרא13 אין שיחה אלא תפילה שנאמר14 ויצא יצחק לשוח בשדה, שהתפלל תפילת מנחה15. והנה כללות ההפרש בין תפילה לתורה הוא, דבתפילה העבודה היא מצד האדם, משא״כ התורה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה, ועלי׳ כתיב הלא כה דברי כאש. אמנם זה מה ששיחה היא למטה מהתורה הוא כאשר התפילה היא באופן דבכל לבבך ובכל נפשך16, משא״כ ע״י בכל מאדך16 בלי גבול אזי הוא למעלה מהתורה17. כי התורה ענינה הוא חכמה, וכמ״ש18 כי היא חכמתכם ובינתכם, חכמתו של הקב״ה, ולמעלה יותר רצונו של הקב״ה. אבל מה שפועלים ע״י תפילה באופן דבכל מאדך הוא, שממשיכים יהי רצון, עושים רצונו של מקום19, ועי״ז ממשיכים בחי׳ בכל מאדך גם בתורה. וזהו מה שבלימוד התורה עצמו ישנו ג״כ הענין דעושים רצונו של מקום, והוא מה דאיתא בגמרא20 דקוב״ה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני, היינו שע״י נצחוני בני פועלים שהקב״ה חייך, עושים רצונו של מקום. וזה נעשה כאשר עבודת התפילה שלפני לימוד התורה היא כדבעי, באופן דבכל מאדך, דאז פועלת התפילה שלימוד התורה יהי׳ בשלימותו. וכידוע במעלת התורה שלאחרי התפילה, וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת21. דלכן הי׳ אבא בנימין מתפלל שתהא תפילתו סמוכה למטתו22.
אמנם בכדי שתהי׳ העבודה באופן דבכל מאדך, צ״ל תחילה ענין האבות (שיחתן של עבדי אבות). דהנה האבות הן הן המרכבה23, וכמבואר בתניא24 שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם. ובפרט כהלשון המופלא (ווי דער געוואַלדיקער לשון) דכ״ק אדמו״ר הזקן במאמרו25 דכל מעשה האבות שעשו לא הי׳ כלל גשם כו׳ דכל מעשיהם היו בחי׳ רוחניות ולא גשם כלל26 (כלל דייקא, שלא היו גשמיות כלל). וע״י בחינה זו אפשר לבא להעבודה בבחי׳ בכל מאדך. וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות כו׳, דכאשר עבודתו היא באופן דעבדי אבות, שכל מציאותו בטלה לענין האבות שהן הן המרכבה, הנה עי״ז שיחתן (תפילתו, שהיא בכל מאדך) יפה מתורתן כו׳.
והנה נת״ל שהענין דבכל מאדך שע״י עבודת התפילה ממשיכים בלימוד התורה כו׳. ובזה יובן מה שענין זה (דשיחתן של עבדי אבות) הוא הקדמה להשידוך בין יצחק לרבקה. דהנה החיבור דיצחק ורבקה הוא היחוד דתורה שבכתב ותורה שבע״פ (שזהו שיחתן של עבדי אבות ותורתן של בנים כמו שהם בתורה עצמה, תורה שבכתב ותורה שבע״פ), וזהו דכתיב27 ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, דזהו מה שרבקה, תורה שבע״פ, מקבלת מתורה שבכתב, בחי׳ המעין. דבחי׳ עין המים הוא בחי׳ מעין החכמה כו׳, וז״ש ותרד העינה, שירדה לשאוב מי החכמה דתורה בכדה שעל שכמה כו׳ ותמלא כדה הן כ״ד ספרים דאורייתא28, והמשיכה מבחי׳ המעין בכ״ד ספרים דאורייתא, ובתורה שבע״פ, וערבים עלי דברי סופרים כו׳29. ויחוד זה דתורה שבכתב ותורה שבע״פ, שיומשך המשכה פנימית מתורה שבכתב לתורה שבע״פ, זהו דוקא ע״י שיחתן של עבדי אבות, בחי׳ בכל מאדך30.
והנה הסדר במהלך השנה הוא, שקודם בא חודש תשרי, ואח״כ קורין פרשת חיי שרה בחודש שלאחריו. וזהו מה שמבואר31 דענין זה (יפה שיחתן כו׳, שבפרשת חיי שרה) ישנו בכללות בחודש תשרי. דהנה חודש תשרי נקרא כן ע״ש תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך32, והיינו שעיקר ענינו הוא עבודת התשובה, דבפרטיות הוא בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים. וע״י העבודה אז בענין השיחה ותשובה באופן דבכל מאדך, שלכן התשובה היא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא33, היינו דבכל עניני הזמן (ימים, שעות ורגעים) הוא באופן דחדא, למעלה מהתחלקות דזמן ולמעלה ממדידה והגבלה, הנה עי״ז ממשיכים אח״כ בשמיני עצרת ושמחת תורה, דאז הוא יחוד תורה שבכתב ותורה שבע״פ [דהרי אז הוא הגילוי דביום חתונתו זה מתן תורה34, יום הכיפורים שניתנו בו לוחות האחרונות34], ואח״כ נמשך זה בכל השנה בה״ויעקב35 הלך לדרכו״36.
וזהו37 מה שהרבה גופי תורה ניתנו רק ברמיזה. דהיות שצריך להיות נמשך בתורה מבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמו שנת״ל דבתורה נמשך מהמעין, מהאין, ממרחב העצמי, הנה ההמשכה מאריך אנפין בחכמה (דאורייתא מחכמה נפקת38) באה באופן דצמצום. דחכמה היא בחי׳ יו״ד של שם הוי׳, וידוע שהיו״ד הוא בחי׳ צמצום ונקודה קטנה, כי כדי לקבל הגילוי מאור א״ס ב״ה צ״ל צמצום כו׳, שזהו מה שגופי תורה ניתנו ברמיזה, דדי לחכימא ברמיזה39. ומכיון שהתורה צריכה לפעול בעולם [בדוגמת מה שנת״ל שלאחרי שמחת תורה צ״ל ויעקב הלך לדרכו36, ההעברה מהעבודה הבלתי מוגבלת לעבודה מסודרת], לכן צ״ל הצמצום אח״כ ברמ״ח מצוות עשה, שלימוד התורה נעשה מצוה פרטית מהרמ״ח מצוות עשה, שזהו ענין גופי תורה (גופי דייקא), ואח״כ גדול לימוד שמביא לידי מעשה40.
וזהו37 אמר ר׳ אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דשיחתן של עבדי אבות הוא בחי׳ בכל מאדך כנ״ל, ולכן הוא באופן דהוכפלה, כי בה האירה בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, וזה פועל גם בתורתן של בנים כנ״ל. וכמו שמחודש תשרי [שענינו הוא שיחתן של עבדי אבות כנ״ל, שלכן נקרא ירח האיתנים, כי בו נולדו ג׳ האבות41, שלכן ע״י התשובה בעשרת ימי תשובה נקראו נשמות ישראל עבדי אבות עכ״פ כמאמר42 אם כבנים אם כעבדים כמבואר בלקו״ת ברכה43], הנה מחודש זה (תשרי) נמשך אח״כ על כל השנה כולה, כי תשרי הוא חודש הכללי, עד״ז הוא גם בשיחתן של עבדי אבות, שפועלת בתורתן של בנים. אמנם אעפ״כ הרי תורתן של בנים דעכשיו היא בבחי׳ אירוסין, ולעתיד לבוא דוקא יהי׳ בבחי׳ נישואין44. וזהו מ״ש ישקני מנשיקות פיהו45, דקאי על תורתו של משיח46. וגם עכשיו ישנו בתורה בדוגמא דלעתיד לבוא47, והוא בחי׳ פנימיות התורה דלית תמן לא קושיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה48 והיא בחי׳ עץ החיים, בחי׳ דרך חיים שלמעלה מנר מצוה ותורה אור49 [וכמבואר כל זה בקונטרס עץ החיים לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע, בעל יום ההולדת דשבת שעברה (כ״ף מרחשון)], ועל ידי הלימוד והפצת המעיינות חוצה עכשיו, באים ללימוד תורתו של משיח כאשר משיח ילמד תורה את כל העם כולו בבחי׳ נישואין, ובקרוב ממש.
__________
1) ב״ר פרשתנו (חיי שרה) פ״ס, ח. ועד״ז ביל״ש פרשתנו רמז קט.
2) פרשתנו כד, מב.
3) לשון רש״י שם.
4) בכל הבא לקמן – ראה לקו״ת ברכה צו, ד. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ לו ואילך. ועם הגהות – אוה״ת פרשתנו קכז, ב ואילך. תו״ח פרשתנו קלה, א ואילך. קלז, א ואילך. שם, ד ואילך. סה״מ תר״ס ע׳ לג ואילך. שם ע׳ לו ואילך.
5) תו״ח שם (קלה, סע״א).
6) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
7) תניא פ״ה.
8) ירמי׳ כג, כט. ברכות כב, א.
9) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שם (קכט, א ואילך). סה״מ תר״ס שם (ע׳ לו ואילך). וראה גם ד״ה [איתא במדרש אר״א] יפה שיחתן תשל״ב (לעיל ע׳ שו ואילך). תשמ״ה (לקמן ע׳ שפח ואילך). תשמ״ז (ע׳ שצט ואילך).
10) צט, ב. וראה גם (נוסף להמצויין בהערה הקודמת) ד״ה אר״א כל אדם לעמל יולד תרפ״ט (סה״מ תרפ״ט ע׳ 218 ואילך). לקו״ש חט״ו ע׳ 96 ואילך. שיחת מוצאי ש״פ חיי שרה תשל״ח (לקו״ש ח״כ ע׳ 331 ואילך).
11) איוב ה, ז.
12) בראשית ב, טו. וראה זהר ח״א כז, א. ח״ב קסה, ב. תקו״ז תכ״א (סב, א). שם תנ״ה (פח, ב). ועוד.
13) ברכות כו, ב. ע״ז ז, ב.
14) פרשתנו כד, סג.
15) ברכות שם.
16) ואתחנן ו, ה.
17) ראה אוה״ת שם (קל, רע״א).
18) ואתחנן ד, ז.
19) ראה חדא״ג מהרש״א לברכות לה, ב. או״ת להה״מ פ׳ עקב ד״ה מפני מה (נג, ד. בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). לקו״ת שלח מב, ג. לקו״ש חי״ב ע׳ 98 ואילך. וש״נ.
20) ב״מ נט, ב.
21) ברכה צו, ב.
22) ברכות ה, ב.
23) ב״ר פמ״ז, ו. שם פפ״ב, ו.
24) פכ״ג.
25) מאמרי אדה״ז תקס״ג שם (ס״ע לו). אוה״ת פרשתנו שם (קכח, א).
26) כ״ה באוה״ת שם. ובמאמרי אדה״ז שם: נכלל. ואוצ״ל כבאוה״ת שם. המו״ל.
27) פרשתנו כד, טז.
28) ראה תקו״ז בהקדמה (יד, א). שם תכ״א (מו, ב). תו״ח פרשתנו קכח, רע״א. קל, סע״ד ואילך. קלד, ב ואילך. אוה״ת פרשתנו קלא, א. וראה גם תו״א תולדות יח, א. מקץ לח, ד. ובכ״מ.
29) ראה ע״ז לה, א. ירושלמי ברכות פ״א ה״ד. ועוד.
30) ראה אוה״ת פרשתנו שם (קל, סע״א).
31) לקו״ת ברכה שבהערה 4. אוה״ת פרשתנו שם (קל, סע״ב).
32) ויק״ר פכ״ט, ח.
33) זהר פרשתנו קכט, סע״א. נתבאר בלקו״ש ח״כ ע׳ 86 ואילך.
34) משנה תענית כו, ב ובפרש״י. גמרא שם ל, ב.
35) ל׳ הכתוב – ויצא לב, ב.
36) ראה ספר השיחות תרצ״ו ע׳ 43. וש״נ. ד״ה להבין ענין תשרי שנה זו (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ תפה). וש״נ.
37) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שם (קכח, ב ואילך). סה״מ תר״ס שם (ע׳ לה ואילך).
38) זח״ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.
39) ראה מדרש משלי פכ״ב. זח״א כו, ב. ועוד. – וראה גם ד״ה [איתא במדרש כו׳] אר״א יפה שיחתן תשמ״ז (לקמן ע׳ שצט ואילך). תשמ״ח (ע׳ תג ואילך). שיחה שבהערה 10 (לקו״ש ח״כ ע׳ 332 ובהערה 71 שם).
40) ב״ק יז, א. וש״נ.
41) מלכים-א ח, ב. ר״ה יא, א.
42) בתפלת ״היום הרת עולם״ במוסף דר״ה.
43) הנ״ל הערה 4.
44) שמו״ר ספט״ו. וראה לקו״ת ברכה שם.
45) שה״ש א, ב.
46) ראה פרש״י שה״ש שם. אותיות דרע״ק אות ז (יל״ש ישעי׳ רמז תכט בתחילתו). וראה גם רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, ב. שער האמונה לאדהאמ״צ פנ״ו ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות מינוי מלך פ״ג.
47) ראה גם לקו״ת ברכה שם.
48) זח״ג קכד, ב (ברע״מ). וראה אגה״ק סכ״ו.
49) משלי ו, כג.
[סה"מ בראשית ח"א ע' שכה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 51 ואילך.