סה) אם בחוקותי תלכו – ש״פ בהו״ב, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשל״א

בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשל״א

הנחה בלתי מוגה

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם וגו׳1, ופירש״י (מהספרא) אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה. והנה בגמרא2 תנו רבנן, אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים, וכן הוא אומר3 לו עמי שומע לי גו׳ כמעט אויביהם אכניע ואומר4 לו הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך גו׳ ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך גו׳. ולכאורה צריך להבין5, דבשלמא ענין העמל בתורה שייך לומר ע״ז דהוי בקשה, אבל מ״ש לאחרי זה ואת מצוותי תשמרו, איך אפשר לומר ע״ז דהוי בקשה, הרי מצוה היא ציווי, וציווי ובקשה הם שני הפכים, דציווי היינו שלא נמסר הדבר לבחירת המצטוה, משא״כ בקשה היינו שתלוי ברצונו של זה שמבקשים ממנו. וא״כ איך אפשר לומר על קיום ושמירת המצוות ענין של בקשה ותחנונים. גם צריך להבין קשר הענינים דעמל בתורה וקיום המצוות, דמשמע שבתחילה צ״ל העמל בתורה ואח״כ בא עי״ז לקיום המצוות. ולכאורה ענין הלימוד שהוא בשביל קיום המצוות הרי אינו באופן של עמל ויגיעה, כמפורש בהלכות תלמוד תורה6 שבשביל ידיעת ההלכות מספיק הלימוד באופן דלדעת את המעשה אשר יעשון, ואין צריך ע״ז יגיעה. והגם שישנו ענין של יגיעה בתורה בשביל לברר ההלכה, וכמבואר בארוכה בהמשך תרס״ו7 שכדי לברר הלכה לאמיתתה צ״ל יגיעה עצומה ועמל רב, מ״מ זהו דוקא במי שצריך להורות הלכה חדשה, שכדי לברר ההלכה צ״ל יגיעה גדולה, וגם צ״ל בביטול וקבלת עול כדי לכוון ההלכה לאמיתתה כמ״ש8 והוי׳ עמו שהלכה כמותו, שצריך סייעתא דשמיא כדי שלא יטה את השכל וכו׳9. אמנם בזמן הזה הרי כבר סללו לנו את הדרך מורי ההוראה ופוסקי הדורות, וא״כ אין צריך יגיעה בשביל לידע את המעשה אשר יעשון. דבשלמא אם הי׳ כתוב אודות העמל בתורה ושמירת המצוות בלי ו׳ המחבר, הי׳ אפשר לומר שהם שני ענינים נפרדים, אבל מזה שנאמר בו׳ המחבר משמע שהם תלויים זה בזה, ולכאורה מה ענין שמירת המצוות לעמל בתורה. ואדרבה, לכאורה הי׳ לו להקדים שמירת המצוות שהוא חיוב ממש לעמל בתורה (שאינו אלא בקשה). גם צריך להבין מ״ש לאחרי זה ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, וידועה השאלה ע״ז בספרי חוקרי ישראל, מהו ענין שכר גשמי זה על ענין נעלה דבחוקותי תלכו וגו׳.

אך הענין הוא, דהנה לפי פשוטו צריך ביאור מהו ענין עמלים בתורה, דלכאורה עמל ותורה הם ב׳ דברים הפכיים, דתורה ניתנה מלמעלה כמ״ש10 מן השמים דיברתי עמכם, וענינה המשכה מלמעלה למטה, וכנודע11 שהתורה נקראת לחם מן השמים, משא״כ העמל ענינו הוא עבודת המטה, וא״כ מהו ענין עמלים בתורה. ובפרט ע״פ המבואר בלקו״ת בלק12 במ״ש13 ולא ראה עמל בישראל, שבבחי׳ ישראל אותיות לי ראש, ענין התורה, לא שייך ענין של עמל. וביאור הענין יובן ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ ברשימותיו על פסוקים אלה14, שיש לפרש ענין עמלים בתורה ע״ד מ״ש15 אדם לעמל יולד ואמרו רז״ל16 דהיינו עמל תורה. ומובן מהמבואר שם, שבלימוד התורה יש ב׳ אופנים. אופן הלימוד למיגרס17, שזהו כפי שהתורה היא בדרך מלמעלה למטה, אמנם ישנו אופן הלימוד כפי שהוא לעיונא17, ענין העמל והיגיעה בתורה, דכשם שע״י עמל ויגיעה כפשוטו מוציאים את הכח הפנימי מן ההעלם אל הגילוי, כן הוא למעלה שע״י היגיעה בתורה ממשיכים מלמעלה בחי׳ גילוי פנימיות החכמה. והיינו שע״י יגיעה זו ממשיכים למעלה המשכה אלקית מבחינה ומדריגה עליונה יותר, שזהו תוספת אור גם בספירות העליונות. וכידוע שע״י קיום המצוות בונים גופא דמלכא כביכול, כמארז״ל18 עה״פ19 ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשיתוני, דמזה מובן גם לענין לימוד התורה, שהרי ידוע שהתורה היא כמו דם הממשיך חיות לכל האברים, שע״י לימוד התורה ביגיעה ועמל ממשיכים למעלה המשכה חדשה מבחי׳ פנימיות החכמה שתומשך בכל הספירות העליונות.

והנה ידוע מ״ש בזהר20 עה״פ21 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שעשרה מאמרות שבהם נברא העולם22 קשורים ותלויים בעשרת הדברות. ונרמז במ״ש בגמרא23 עה״פ24 ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, שיום הששי זה הוא ששי בסיון שבו ניתנה תורה, כי קיום העולם הי׳ תלוי במתן התורה. וכביאור הרב המגיד25 במ״ש26 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דוידבר לאמר היינו שהקב״ה חיבר וקישר את עשרת הדברות אל בחי׳ לאמר, היינו עשרה מאמרות שנאמרו בששת ימי בראשית. ומכל זה מובן, שההשפעה שבעולם כולו ששרשה מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, הרי היא נמשכת מעשרת הדברות, דהיינו מהתורה. ומכיון שבלימוד התורה ישנם ב׳ אופנים כנ״ל בארוכה, צריך לומר שכמו״כ הוא גם בהשפעות גשמיות (הבאות ע״י התורה) שישנם ג״כ ב׳ אופנים.

והענין27 הוא, דהנה בדרך כלל אופן קבלת השפע דהנהגת הטבע מהתורה הוא בדרך יחוד חיצוני, כמבואר בקבלה28, שחוקות שמים וארץ, דיום ולילה לא ישבותו29, שרשם מיחוד חיצוני דחכמה ובינה שנמשך ביחוד חיצוני דזו״נ. אמנם מלבד זאת יש בחי׳ יחוד פנימי דחכמה ובינה ויחוד פנימי דזו״נ, דבעבודת האדם היינו העבודה דמסירות נפש, כמבואר במ״א (באמרי בינה30 ובספר המצוות להצ״צ מצות קידוש השם31) דשמע ישראל הוי׳ אלקינו היינו יחוד או״א וה׳ אחד היינו יחוד זו״נ. וכאשר ישנו ענין של זיווג פנימי למעלה בתורה, הרי זה ממשיך תוספת חיות גם ביחוד החיצוני. וע״ד מ״ש בדרושי ראש השנה32 שאפשר שאופן הבריאה יהי׳ בבחי׳ רפיון ידים כו׳, ואח״כ יש בזה חיזוק ותוקף מיוחד שמוסיפים בזה. ועוד דוגמא לזה מהאדם כשהוא ישן שלא נשאר בו אלא קיסטא דחיותא*32, משא״כ כשהוא ער אז כל הכחות הם בגלוי.

וזהו27 אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם גו׳, דע״י ענין העמל בתורה דוקא, שזה ממשיך מפנימיות החכמה שלמעלה, היינו יחוד פנימי, עי״ז פועלים תוספת אורות גם ביחוד החיצוני, בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנעשה ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו33, שזהו ענין מיוחד, שהגשם הוא בעתו דוקא, ועד״ז עץ השדה דהיינו אילני סרק34, יתנו פירות, שהם דברים נסיים. ובזה יובן גם מה שממשיך ואת מצוותי תשמרו, דמכיון שע״י העמל בתורה (בחוקותי תלכו) ממשיכים אור נעלה ביותר שלמעלה מסדר ההשתלשלות (כנ״ל), הרי צריכים שמירה מיוחדת שלא תהי׳ מזה יניקה לחיצונים, וזהו ענין השמירה שנעשה ע״י המצוות. ובזה מובן גם מ״ש אם בחוקותי, אין אם אלא לשון תחנונים, כי הנתינת כח לענין נעלה כזה, שיהי׳ בכחם של ישראל להמשיך יחוד פנימי למעלה, הרי זה ע״י בקשה ותחנונים מלמעלה, תחנונים לשון מתנת חינם. וזהו גם מ״ש בחוקותי דוקא, כידוע שזה קאי על בחי׳ אותיות החקיקה שבנפש35, ששרשם בספירת הכתר, שמזה בא הכח לעבודה זו.

וזהו אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, שצ״ל העמל בתורה להמשיך בחי׳ יחוד פנימי למעלה, והשמירה ע״ז שלא תהי׳ יניקת החיצונים היא ע״י ואת מצוותי תשמרו, ועי״ז ועשיתם אותם אתם כתיב, שעושים גופא דמלכא כביכול, ואח״כ נמשך עי״ז ונתתי גשמיכם בעתם, ונתתי דייקא אני ולא השליח36, ונתינה זו היא בעתם, ובגשמיות דוקא, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, עם כל היעודים שלאחרי זה עד ליעודי הגאולה העתידה, ואולך אתכם קוממיות37, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (בחוקותי) כו, ג.
2) ע״ז ה, א.
3) תהלים פא, יד-טו.
4) ישעי׳ מח, יח-יט.
5) בהבא לקמן – להעיר מד״ה זה במאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ קסג. במאמרי אדהאמ״צ (ויקרא ח״ב ע׳ תשלו). תשמ״ה (לקמן ע׳ שלד). וראה גם ד״ה זה תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ צג ואילך). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ קלט ואילך). תרנ״ז (סה״מ תרנ״ז ע׳ קיח ואילך).
6) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ה״ה.
7) ד״ה: ואברהם זקן (ע׳ פב), ויתן לך (ע׳ צב).
8) שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב.
9) ראה המשך תרס״ו ע׳ שצ ואילך. וראה שם ע׳ תו ואילך.
10) יתרו כ, יט.
11) ראה ד״ה הנני ממטיר תשל״ז פ״ד (סה״מ שמות ח״ב ע׳ מט-נ). וש״נ.
12) עב, א.
13) בלק כג, כא.
14) אוה״ת פרשתנו (בחוקותי) ע׳ קצג.
15) איוב ה, ז.
16) סנהדרין צט, ב.
17) ראה שבת סג, א. הל׳ ת״ת לאדה״ז שם.
18) ויק״ר פרשתנו פל״ה, ו. זהר פרשתנו (ח״ג) קיג, א.
19) שבהערה 1. ובכ״מ.
20) ח״ג יא, ב ואילך.
21) נשא ז, פו.
22) אבות פ״ה מ״א.
23) שבת פח, א. ע״ז ג, א. ה, א.
24) בראשית א, לא.
25) הובא בלקו״ת חוקת נז, סע״ג. אוה״ת יתרו ע׳ תתעג. (כרך ח) ע׳ ב׳תתקפד ואילך. לקו״ש ח״א ע׳ 148.
26) יתרו כ, א.
27) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו (בחוקותי) שם ע׳ קצד.
28) ראה ע״ח שער (כט) הנסירה רפ״ב. פע״ח שער (ז) הק״ש פ״ו ופי״א. ועוד.
29) ל׳ הכתוב – נח ח, כב.
30) פתח השער פי״ט (ט, ג ואילך).
31) לג, ב.
32) סידור (עם דא״ח) ד״ה להבין ענין תק״ש ע״פ כוונות הבעש״ט ז״ל (רמה, ד ואילך).
*32) ראה זח״א פג, א.
33) פרשתנו (בחוקותי) שם, ד.
34) תו״כ ופרש״י עה״פ.
35) לקו״ת פרשתנו (בחוקותי) מה, א. שם, ד. ובכ״מ.
36) ראה אוה״ת שם ע׳ קצד.
37) פרשתנו (בחוקותי) שם, יג.

[סה"מ ויקרא ע' רצא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 468 ואילך.


סגירת תפריט