בס״ד. מוצאי ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ט
הנחה בלתי מוגה
וידבר ה׳ אל משה גו׳ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו׳ ועשיתם אשה לה׳ עולה או זבח גו׳ והקריב גו׳ מנחה גו׳ שמן ויין לנסך גו׳1, וממשיך בפרשה בפרטי המנחה והנסכים. וידוע דיוק רבותינו נשיאינו2 (מיוסד על דיוק המדרש3) דצריך להבין למה שינה הכתוב לקרוא ארץ ישראל כאן בשם ארץ מושבותיכם יותר מבכל התורה שנקראת ארץ כנען וכיו״ב. גם צריך להבין4 סמיכות פרשה זו לפרשה שלפני׳, שבה מסופר אודות המרגלים, ומיד לאחרי גמר ענין המרגלים כתיב וידבר ה׳ גו׳ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. והנה איתא במדרש5 ויתאבלו העם מאד6, באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה משה בא ורַצֵה אותם (דאַרף מען זיי מנחם זיין) העניים שכבר יצא לבם מעליהם כו׳ צא ורַצֵם בדברי תורה שנאמר דבר אל בני ישראל גו׳ כי תבואו גו׳ ועשיתם אשה לה׳, דהיינו פרשת נסכים כנ״ל. ולכאורה צריך להבין למה דוקא פרשת נסכים היא ניחום וריצוי ותנחומין על ויתאבלו העם מאד.
וידוע נקודת הביאור בזה [בדרושי פ׳ נסכים שבלקו״ת7 ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח״ז8], בהקדים הביאור במארז״ל9 כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים (שע״ז נצטוו בפרשתנו, שכשמביאים עולה או זבח מוכרח להביא ביחד ע״ז מנחה ונסכים), דצריך להבין ענין דמיון זה שמדמה ק״ש לעולה וזבח ותפילין למנחה ונסכים.
ויובן כל זה בהקדים ענין הקרבנות בכללותם (דהרי עולה וזבח ונסכים ומנחה פרטים הם בקרבנות), דהנה קרבן הוא מלשון קירוב, ועד שאיתא בזהר10 דרזא דקורבנא הוא רזא דעולה עד רזא דא״ס. וכמבואר (גם) בדרושי ההילולא11 דענין הקרבנות הוא קירוב הכחות, ועד לעיקר הענין שבזה, שע״י הקרבנות נהי׳ הקירוב בין ישראל לאביהם שבשמים, ועד לקירוב שנעשים לדבר אחד. והנה ביחזקאל כתיב12 ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם, ומזה מובן, דאף שבקרבנות היו כו״כ עבודות, וכו״כ פרטים שהקריבו, מ״מ הנה כללות ענין הקרבנות (ופרטיו) הוא להקריב חלב ודם. והיינו דכללות ענין הקרבנות הוא קירוב הכחות בשני האופנים המרומזים בחלב ובדם. וידוע הביאור בזה, דהנה כתיב13 ונתתי לך מהלכים בין העומדים, מהלכים לשון רבים, ב׳ בחינות הילוך, וכן כתיב14 והתהלכתי לשון רבים דמשמע ב׳ בחינות הילוך, היינו דכללות תנועות האדם הם בשני אופני הילוך, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, שבכללות הם ב׳ הבחינות דסור מרע ועשה טוב15. וזהו גם ענינם דחלב ודם, דחלב ענינו ההילוך מלמעלמ״ט, ודם ענינו ההילוך מלמטלמ״ע. דהנה דם ענינו רתיחה ואש, דאש עולה ממטה למעלה, וחלב ענינו תענוג, כידוע16. וגם כפשוטו כן הוא כמ״ש17 שמועה טובה תדשן עצם, שפירושו דע״י התענוג מתוסף בהעצם ובמיוחד בהשומן [ולכן הנה כל דבר המשובח נקרא בשם חלב כמ״ש18 כל חלב להוי׳], ואנו רואים דכללות ענין התענוג הוא באופן דמלמעלמ״ט, כי אינו צריך לילך למקום אחר להתענג, דשלימות התענוג הוא שמתענג מעצמו, כידוע הפירושים שבדבר19, וזהו גם ב׳ הענינים דעולה וזבח, ומנחה ונסכים, דעולה וזבח ענינם עלי׳ מלמטלמ״ע, ומנחה ונסכים ענינם המשכה מלמעלמ״ט. כי בעולה וזבח, ע״י שהיו מקריבים אותם ע״ג המזבח, הי׳ יורד אש מן השמים ע״ג המזבח ותאכל אותם20 ועולים באש השמימה (ונשרף באש השמימה), היינו עלי׳ מלמטלמ״ע [בדוגמת מרוצת הדם], ומנחה ונסכים ענינם המשכה מלמעלמ״ט, ועד שבנסכים בשלימותם מנסכים ושופכים היין בהשיתין, דהשיתין יורדין עד התהום21, דענינו של התהום הוא מים תחתונים שאין למטה מהם.
והנה כתיב22 אדם כי יקריב מכם. וידוע תורת כ״ק אדמו״ר הזקן23 דעיקר ענין הקרבן הוא הקרבת עצמו בכל הפרטים שמונה בפרשה מן הבקר מן העזים והצאן (כמבואר ענינם בעבודת האדם במ״א24), ועד״ז בעניננו דב׳ הבחינות דעולה וזבח, מנחה ונסכים שבקרבן כפשוטו ישנם גם בעבודת האדם. דהנה ע״י הקרבת בחי׳ הבקר והעזים והצאן הנ״ל שבנפשו, יורדת בחי׳ אש מן השמים (בחי׳ יסוד האש האלקי שבנפשו), והיא מקבלת ולוקחת (נעמט אויף און נעמט צו) את בחי׳ הקרבנות הנ״ל, ועולים באש השמימה, דזהו בחי׳ עולה וזבח בעבודת האדם, היינו העבודה שבבחי׳ ההעלאה. ומנחה ונסכים ענינם בעבודה ההמשכה עד למטה מטה, ועד להתחתון שבתחתונים, בעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו (בדוגמת התהום). וב׳ בחינות אלו דהעלאה מלמטלמ״ע והמשכה מלמעלמ״ט מודגשים בעבודת האדם בב׳ הבחינות דסור מרע ועשה טוב, וכמו שנמשך בתורה ומצוותי׳ היינו מצוות עשה ומצוות ל״ת, ועד שגם בהלכה, בחכמה שבתורה, ישנם ב׳ בחינות אלו. דהנה עצם ענין החכמה ושכל הוא בב׳ תנועות, הא׳ שלילת ענינים שהם היפך השכל, והב׳ שמגיע ומתעצם בענינים אמיתיים, היינו שכל אמיתי, חכמתו של הקב״ה, כמו שנמשך בתורה לאדם הלומד תורה למטה25. וזהו גם מ״ש כל חלב להוי׳, ולהקריב חלב ודם, דצריכים להקריב להוי׳ ב׳ בחינות הנ״ל דחלב ודם, ההילוך שמלמעלמ״ט וההילוך שמלמטלמ״ע, סור מרע ועשה טוב.
וביאור הענין הוא, דהנה כתיב26 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו גו׳, וארז״ל27 בשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח. וכן כתיב28 אכלתי יערי עם דבשי, הקב״ה אומר לכנס״י אכלתי, שהקרבנות הם בחי׳ אכילה שלמעלה29. ובקרבן תמיד [שהוא כולל כל הקרבנות30] נאמר31 קרבני לחמי לאשי. ולכאורה צריך להבין איך שייך ענין האכילה למעלה. וידוע הביאור בזה32, ע״פ ביאור ענין האכילה כפשוטו, דהנה פעולת הלחם כפשוטו היא לחבר הנפש עם הגוף, וכמ״ש33 לחם לבב אנוש יסעד, דהשם אנוש הוא ע״ש החלישות שבו וכמ״ש34 עקוב הלב מכל ואנוש הוא, הנה פעולת הלחם הוא לסעוד הלב. והנה ארז״ל35 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם, וע״ד ענין האכילה שבאדם כנ״ל ישנו גם למעלה, דהיינו מה שפועל חיבור הקב״ה והעולם. והענין הוא, דהנה ב׳ הענינים דהקב״ה והעולם הם לכאורה הפכיים, דעולם הוא מלשון העלם והסתר36, ואיך יהי׳ הקב״ה ממלא את העולם [אף שהוא נקרא בשם עולם]. דזהו ענין האכילה למעלה, חיבור נשמה האמיתית, הקב״ה, שימלא את העולם [בדוגמת חיבור הנשמה בגוף דאדם התחתון]. והיינו שע״י עבודת ישראל באתעדל״ת, ובלשון הקבלה והחסידות העלאת מ״ן (העלאת מיין נוקבין), נעשה חיבור הקב״ה והעולם. וכפירוש הידוע37 במאמר המשנה38 דע מה למעלה ממך, דע דמה שלמעלה נעשה ממך, היינו דכשעבודתו בממך הוא באופן זה, נעשה כן גם למעלה. וזהו ענין הקרבנות, וכמו שארז״ל39 עה״פ לחמי לאשי הנאמר בקרבן התמיד, פרנסתי, ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים40, דע״י הקרבנות נעשה חיבור הקב״ה בעולם, שנמשך אבינו שבשמים עד לעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וזהו ג״כ מ״ש41 ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וידוע תורת הבעש״ט בזה42, דהקב״ה מצד עצמו הוא קדוש ומובדל, וע״י תהלות ישראל, היינו כללות עבודת ישראל, וגם עבודת כ״א מישראל [דישראל אע״פ שחטא ישראל הוא43] (תהלות ישראל), הנה עי״ז נמשך הקב״ה (קדוש ומובדל כנ״ל) בישיבה, דהיינו חיבור הקב״ה בעולם.
וזהו ענין עבודת הקרבנות, שענינה הוא (כנ״ל) האכילה דלמעלה, היינו חיבור הקב״ה בעולם, ע״י עבודת הקרבנות דעולה וזבח שענינם שעולם התחתון וענינים תחתונים שבו עולים למעלה, ועד שנשרפים בהאש שיורדת מן השמים כנ״ל. אך אין זה תכלית השלימות דחיבור הקב״ה בעולם, כי אין הגילוי בהתחתון בהיותו תחתון. דאף שגם זה הוא ע״י מצוה, דצריכים להביא אש שבא מן ההדיוט44 (כמבואר גם בפוסקים45), הנה זהו רק מה שהתחתון עולה למעלה, אבל המטה נשאר עדיין בהעלם והסתר. וזאת מעלה יתירה במנחה ונסכים, דענינם המשכה מלמעלמ״ט, שנמשך בהתחתונים בהיותם תחתונים, ובההעלם והסתר מגלים בחי׳ הקב״ה.
והענין הוא, דהנה החיבור דהקב״ה והעולם יכול להיות באופן שהעולם ישאר באופן דהעלם והסתר, וכמו שאנו רואים בפשטות בחיבור הנשמה והגוף. דאף שהגוף יודע דיש דבר המחי׳ את הגוף, ובכ״ז מתנהג הגוף כפי רצון הגוף, דזה אינו תכלית השלימות של הגוף, ועאכו״כ שאין זה תכלית השלימות דהנשמה, ותכלית השלימות הוא, שהנשמה תהי׳ בגלוי בהגוף. ועד״ז בחיבור הקב״ה בהעולם, דהחיבור צריך להיות באופן שגם בהתחתון יהי׳ גילוי בחי׳ הקב״ה, ולא ישאר בהעלם והסתר, דהנה בכללות ענין העולם כתיב46 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וארז״ל47 בשביל ישראל ובשביל התורה, והיינו דישראל ע״י התורה פועלים בהשמים והארץ (את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי׳48), שהם נבראו בשם אלקים (ברא אלקים), שיהיו בגלוי מ״ש לאח״ז49 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים, שהוי׳ יהי׳ בגלוי. וכמ״ש50 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, דתחילה בבריאת העולמות נמשך שם הוי׳ ע״י המגן דשם אלקים, דשם אלקים מעלים על שם הוי׳ [וגם אז ההתהוות והחיות והקיום (דזהו אחד מפירושי שם הוי׳51) הוא משם הוי׳]. ולאח״ז ע״י מעשינו ועבודתינו מגלים את שם הוי׳, וכמארז״ל52 דלע״ל הקב״ה מוציא חמה מנרתקה, ששם הוי׳ יהי׳ בגלוי, דזהו תכלית השלימות בחיבור הקב״ה בעולם. וזהו ענין הנסכים שבאים מן היין שהוא מצומח, וגם המנחה היא מסולת שהוא מצומח, וכתיב53 וכל קרבן מנחתך במלח תמלח, דמלח הוא מדומם, דע״י שמקריבים אותם על המזבח, נעשה ההמשכה מלמעלמ״ט עד לבחי׳ דומם וצומח. ועד שהנסכים לא רק שמנסכים אותם ע״ג המזבח, אלא עוד זאת, שמנסכים אותם בהשיתין שבמזבח, שעי״ז נמשך עד למטה מטה, ועד שנמשך בתהום שהוא מים תחתונים.
והנה החיבור דהקב״ה בעולם הנעשה ע״י המנחה ונסכים, הוא היות דבמנחה ונסכים נמשך המשכה פנימית (דדוקא בזה הוא הנחת רוח דלמעלה). דהנה זה שהעולם יכול להיות באופן דהעולם נשאר במצבו, כשמו מלשון העלם והסתר, הוא מפני שההמשכה היא המשכה חיצונית, משא״כ בהמשכה פנימית. וזהו ענין נסכים ומנחה, שהוא המשכה פנימית. דהנה54 הנסכים הם מיין, ועל יין כתיב55 המשמח אלקים ואנשים. ולכאורה אינו מובן איך הוא התהוות בחי׳ השמחה ע״י היין. אך הענין הוא, דבהיין ישנו סגולה לעורר הפנימיות. כי בדוגמת היין כפשוטו, הרי הוא נמצא תחילה בהעלם בענבים, ולאח״ז הוא מתגלה, דע״י הגילוי נהי׳ יין מהגפן, הנה דוגמת מציאות היין עצמו כן הוא גם פעולתו באלקים ואנשים, דמשמח אלקים ואנשים, דשמחה מגלה, ומשמח אלקים היינו שמגלה בבראשית ברא אלקים שיהי׳ ביום עשות הוי׳ אלקים. ועד שלע״ל הקב״ה מוציא חמה מנרתקה, דהיינו המשכה וגילוי פנימית, דזהו תכלית השלימות בחיבור הקב״ה בעולם. ומשמח (אלקים ו)אנשים הוא, דהיין פועל פעולה הנ״ל גם באנשים, שיתגלה בהם פנימיות הנשמה שנמצאת אצלו גם לפנ״ז, אלא שהיתה בהעלם והסתר, וע״י היין היא יוצאת בגלוי ונמשכת למטה עד שפועלת וחודרת ומנהיגה את מחשבה ודיבור שלו, וגם בהמעשה שלו, ועד שפועלת גם בהעבודה דכל מעשיך יהיו לשם שמים56 ובכל דרכיך דעהו57.
ובזה58 יובן משארז״ל כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דבתורה ומצוות עצמם הנה ק״ש היא בדוגמת העולה וזבח, דענינה עלי׳ מלמטלמ״ע, ותפילין הם בדוגמת מנחה ונסכים, דענינם המשכה מלמעלמ״ט. דהנה ק״ש ענינה קבלת עול מלכות שמים, וכמו שארז״ל59 דבאמרו הוי׳ אחד יכוין בענין מסירות נפש, וזהו מה שכתוב60 ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וארז״ל61 בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו׳, דזהו ענין המס״נ. ובכללות היינו עלי׳ מלמטלמ״ע, בדוגמת ענין עולה וזבח. וענין התפילין הוא המשכה פנימית מלמעלמ״ט, דהנה ההמשכה שבתפילין אינה המשכת ענין האהבה כבק״ש, דעיקר ענין המדות הוא בלב, אלא בתפילין הוא המשכת המוחין. ואף דגם עבודת ק״ש הוא בכל לבבך, בכל עשר כחות הנפש, היינו מוחין כמו שהם שייכים למדות, ובתפילין הוא המשכת המוחין עצמם. וכהפס״ד בשו״ע62, דחלק מהמצוה הוא לשעבד המוח והלב, היינו החל משעבוד המוח, דזהו ענין מוחין שבראש, מוחין דז״א, ובתפילין של יד שהוא בחי׳ מוחין דנוקבא, ונמשך אח״כ ע״י הרצועות למטה מטה, וכללות ענין המוחין הוא המשכה מלמעלמ״ט. וכדאיתא בזהר63 סבא דעתוי סתים כו׳ שכיך ושקיט, היינו דכללות ענין המוחין הוא ענין של מנוחה, בדוגמת ענין התענוג, דזהו בדוגמת העבודה מלמעלה למטה. וזהו גם מה שהנסכים והמנחה הם משמן ויין, כי נשתלשלו משמן ויין ברוחניות ובעבודה, דענינם דשמן ויין הוא חכמה ובינה, ויין ישמח, היינו שגם מגלה החכמה, כללות ענין חב״ד, כמבואר בארוכה בדרושי נסכים8.
וזהו מה שארז״ל64 הוקשה כל התורה כולה לתפילין, דכללות הענין דכל המצוות ולימוד התורה ומצוותי׳ הוא להמשיך מלמעלמ״ט. דהנה כללות ענין המצוות (ובכללות נכללת בה גם התורה) הוא ע״ד תפילין בקלף גשמי, דעד״ז כללות ענין המצוות ועיקרם הוא לעשות מהדברים גשמיים, כמו שהם גשמיים והם נמצאים במדידה והגבלה גשמית [מדוה״ג כפשוטה], עושה מהם שיהיו תפילין וחיבור להקב״ה, כמו שהם נמצאים במקומם, היינו שהתחתון במעמדו ומצבו של תחתון נהי׳ דירה לו ית׳. והיינו שיומשך בחי׳ המשכה פנימית, דוגמת ענין הדירה שבו נמצא גם הפנימיות65. ואדרבה, עיקר הפנימיות היא בגלוי דוקא בהדירה, משא״כ בחוץ כי הוא לבוש בלבושים, ובכמה לבושים, ומובן גם בפשטות דזה שכן הוא בגשמיות הוא לפי שנשתלשלו מהן מפנימיות הענינים. היינו כמו שהענינים הם באדם העליון, ולמעלה מעלה.
וזהו כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, אלא צריך להיות ק״ש בתפילין דוקא, דאף שקורא ק״ש, ועד לתכלית השלימות ובכל מאדך, אהבה למעלה מכל מדידה והגבלה עד למס״נ, דזהו תוכנה דפרשה ראשונה, ועוד יותר דענינם הוא גילוי המוחין, תחילה באופן דמקיף, ועד שנמשכים בפנימיות, כמבואר בארוכה בכוונת תפילין של ראש ותפילין של יד, היינו, הן מוחין דז״א והן מוחין דנוקבא (תפילין של יד), ואח״כ נמשך ע״י הרצועות עד למטה מטה, כמבואר בארוכה בדרושי תפילין66, ושם נתבאר גם ענין הרצועות, וההמשכה שהם ממשיכים. וכל הקורא ק״ש בלא תפילין הנה אף דזהו עולה וזבח, דישנם עניני עלי׳ מלמטלמ״ע, ועד לתכלית השלימות שבזה שנאכל ע״י אש שלמעלה, ועד שנקרא קרבני לחמי לאשי, מ״מ חסר עיקר הענין והשלימות, דזהו פרשת נסכים, דאחר ההעלאה צריך להיות ענין הנסכים והמנחה, להמשיך מבחי׳ שמן ויין, כללות ענין חב״ד כנ״ל, עד שע״י השיתין נמשך בתהום, ועד למטה מטה ביותר, ושם פועלים, ולשם ממשיכים מגבוה גבוה ביותר, וגם מלמעלה מזה. והיינו דממקום גבוה ביותר שלשם הגיע ע״י העבודה של ק״ש, נמשך אח״כ עד למטה מטה ביותר, ואדרבה, שם הנה עיקר שכינה בתחתונים היתה67.
וזהו הסמיכות דפרשת נסכים לפרשת המרגלים, דענין הנסכים הוא התיקון והנחמה על ענין המרגלים. דהנה68 טענת המרגלים היתה, דמכיון שהם דור דעה69, ועובדים עבודתם כמו שהי׳ במדבר, דלא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן70, שכל עסקם ומגעם הי׳ רק בענינים של טוב וקדושה, ועד שלא הי׳ כלל ענין הפסולת71, לבד מה שקנו מתגרי אוה״ע71, וטענו, שרוצים להיות במעמד ומצב דהעדר השייכות עם עניני העולם מלשון העלם והסתר, דהרי אפשר להיות שהארץ תהי׳ ארץ אוכלת יושבי׳72, היינו דתמורת זה שהם יישבו בעוה״ז התחתון החומרי ועאכו״כ הגשמי ויעשו ממנו ארץ נושבת73, יכול להיות ההיפך מזה, ארץ אוכלת יושבי׳, שתאכל את האדם העובד ויתבטל ח״ו בפני חומריות ועכ״פ בפני גשמיות העולם. וזהו מ״ש74 טובה הארץ מאד מאד, דהם בטענתם רצו שיהי׳ בכל מאדך, מאד פעם א׳, דלזה מגיעים ע״י עבודת הק״ש [וכמובא בלקו״ת75 פירוש השני, דגם ע״י קרבנות בלי מנחה ונסכים נעשה היחוד פנימי, אך אין זה כהיחוד פנימי והמשכה פנימית דמנחה ונסכים], הנה תכלית הכוונה הוא להגיע לב׳ פעמים מאד, טובה הארץ מאד מאד, דלזה צריכים דוקא ההשפלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא (דזה נאמר על ירידת הנשמה למטה), וגם כשהיו כבר נשמות בגופים, צריכים לצאת מענין המדבר, דשם אין שום ענינים דעובדין דחול, ענינים דהעלם והסתר, וללכת בארץ שלפני העבודה היא ארץ כנען וארץ דכל שבעת האומות, דענינם שבעת מדות הרעים, והשבעה אומות כוללים כל השבעים אומות כמבואר במדרש76, ושם יהי׳ כמ״ש77 לחמנו הם, בחי׳ הלחם, היינו החיבור כמ״ש לחם לבב אנוש יסעד (בחי׳ עולה וזבח), ועוד יותר כמ״ש סר צלם מעליהם, גם ענין המקיף, כי והוי׳ אתנו (בחי׳ מנחה ונסכים), שלכן עלה נעלה78 ב׳ פעמים, עד לוירשנו אותה, דאז הנה גם בגלוי יהי׳ ענין מאד מאד, ועד שיהי׳ ארץ טובה ורחבה79, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש80, ברוחניות, כמו שענינים אלו הם בשיעורים שבתורה שלומדים מפסוק זה, ועד לפשוטם של כתובים, שנמשכים בשבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל כפשוטם.
וזהו מה שפרשת וענין הנסכים היא התנחומין לענין המרגלים, דע״י ויתאבלו העם מאד, שהתחרטו בחרטה גמורה, עבודת התשובה, הנה באותה שעה אמר הקב״ה שירצו וינחמו ויפדו אותם ע״י שידברו בדברי תורה, כמשארז״ל81 בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ובתורה גופא בפרשת כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, שצריכים לבוא דוקא להארץ ולעשות ממנה ארץ נושבת. וזהו מה שנקראת הארץ כאן בשם ארץ מושבותיכם, כי בא להדגיש שע״י עבודת האדם התחתון, העבודה דכ״א מישראל נשמה בגוף, נעשית הארץ לארץ נושבת, דכל ענין העבודה הוא ליישב את הארץ. וע״ד הא דאיתא במדרש82 בפירוש לתור את הארץ, דהוא מלשון יתרון ארץ בכל היא83, דענינו דשילוח המרגלים לתור את הארץ הי׳ לעשות בה יתרון, שיהי׳ מאד מאד, ב׳ פעמים מאד, עם כל הביאורים ורמזים שבדבר. וזהו מה שפרשת נסכים הוא התיקון כו׳ לענין המרגלים, דכשם שבפרשת הנסכים נאמר שלאחרי הזבח ועולה הנה ע״י מה תיישבו הארץ, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, ע״י שכשיקריבו עולה וזבח יהי׳ גם ענין הנסכים וגם ענין המנחה, יין ושמן, דיין משמח אלקים ואנשים, דזהו הנחמה בכפליים ואתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו84 ע״י מעשינו ועבודתינו.
וזהו גם מעשינו ועבודתינו בכללות, ובמיוחד בהזמן דעקבתא דמשיחא, דבזמן דעקבתא דמשיחא הנה החושך הוא כפול ומכופל כמבואר בכמה מקומות, גם בסיום מסכת סוטה, שמסיימים לימודה קודם לזמן מ״ת, דאז נתחדש ענין מתן תורה, וענין דחרות על הלוחות85, וכמ״ש רז״ל86 אל תיקרי חרות אלא חירות, חירות מיצר הרע, ואדרבה, בכל לבבך בשני יצריך87. הנה כך נפעל ע״י עבודת כל אחד ואחת, ע״י שעובדים העבודות שבדוגמת עולה וזבח, בדוגמת עבודת ק״ש, עלי׳ מלמטלמ״ע, ולאח״ז עבודה העיקרית דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים ע״י העבודות שהם בדוגמת מנחה ונסכים, שהם קשורים גם ליין כמ״ש88 עבדו את הוי׳ בשמחה, דיין משמח כמ״ש המשמח אלקים ואנשים (כמבואר לעיל), ויין ישמח לבב אנוש33, עם כל הפרטים שבדבר, ועד להענין כפשוטו. דעי״ז מגלים נקודת היהדות [דגם בשעת החטא היתה באמנה אתו89], שנמצאת בגלוי ומנהיגה את התפשטות הנפש, ועד שמנהיגה את נפש הבהמית, ועד שמנהיגה גם את הגוף, ועד גם את חלקו בעולם, ולאח״ז מצטרפים [ואתם תלוקטו לאחד אחד90] מעשינו ועבודתינו91 לשון רבים, והולכים לקבל פני משיח צדקנו, ויבנה ביהמ״ק במקומו92, ונקריב עולה וזבח ונסכים ומנחה, בקרוב ממש ובעגלא דידן.
__________
1) פרשתנו (שלח) טו, א ואילך.
2) לקו״ת פרשתנו מ, א. ועוד.
3) במדב״ר פי״ז, ג.
4) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) ע׳ א׳תקה.
5) אליהו רבא פכ״ט.
6) פרשתנו יד, לט.
7) שם. מא, ג ואילך.
8) ראה הנסמן לעיל ע׳ קצד הערה 1.
9) ברכות יד, ב.
10) ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
11) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ תש״י ע׳ 112 ואילך). ד״ה הנ״ל תשי״ב (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ יט ואילך). וש״נ. ד״ה הנ״ל תשל״ב (סה״מ מלוקט ח״ו ע׳ צא ואילך). וש״נ.
12) מד, טו.
13) זכרי׳ ג, ז. וראה תו״א ס״פ וישב. ובכ״מ.
14) בחוקותי כו, יב. וראה אמרי בינה שער הק״ש פפ״ח (עג, ד ואילך). ובכ״מ.
15) תהלים לד, טו.
16) המשך תער״ב ח״א פרי״ח (ס״ע תמ-תמא). ובכ״מ.
17) משלי טו, ל. וראה גיטין נו, ב.
18) ויקרא ג, טז.
19) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קכג ואילך. ועוד.
20) ראה שמיני ט, כד.
21) סוכה מט, א. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקל.
22) ויקרא א, ב.
23) ראה לקו״ת ויקרא ב, ב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ יח ואילך. סה״מ קונטרסים ח״ב תנ, א. סה״מ אידיש ע׳ 141. וראה ג״כ קונטרס לימוד החסידות פי״ב (ע׳ 20). דרושים שבהערה 11. סה״מ ויקרא ע׳ כד ואילך. ע׳ לג ואילך. ועוד.
24) ראה לקו״ת שם (ב, ד). מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ כ ואילך). סה״מ אידיש שם. סה״מ ויקרא שם (ע׳ לד-ה). ועוד.
25) ראה תניא פ״ה.
26) צו ז, יח. וראה לקו״ת פרשתנו מא, ג.
27) זבחים יג, ב. ועוד.
28) שה״ש ה, א.
29) ראה מפרשים עה״פ. זח״א קסד, א. רלט, ב. רמח, א. ועוד.
30) ראה סה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 575 ובהערה 23 שם.
31) פינחס כח, ב.
32) ראה לקו״ת פינחס עו, א. ועוד – נסמן בלקו״ש חי״ב ע׳ 18 הערה 43.
33) תהלים קד, טו.
34) ירמי׳ יז, ט. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם ס״ט (ע׳ קנב ואילך). וש״נ.
35) ראה ברכות י, א. ויק״ר ספ״ד. מדרש תהלים מזמור קג.
36) לקו״ת פרשתנו לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (ומציין למרז״ל). ועוד.
37) ראה צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). לקו״א להה״מ סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
38) אבות פ״ב מ״א.
39) שהש״ר פ״א, ט בסופו. ועוד.
40) זח״ג ז, ב.
41) תהלים כב, ד.
42) סה״מ אידיש שם ע׳ 138 ואילך. לקו״ש ח״ז ע׳ 135 ואילך. וש״נ.
43) סנהדרין מד, א.
44) עירובין סג, א. וש״נ.
45) רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ב ה״א. ועוד.
46) בראשית א, א.
47) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ שבהערה 29. וראה ויק״ר פל״ו, ד.
48) פרש״י בראשית שם, יד.
49) בראשית ב, ד.
50) תהלים פד, יב. וראה שעהיוה״א פ״ד.
51) זח״ג רנז, ב.
52) נדרים ח, ב.
53) ויקרא ב, יג.
54) בהבא לקמן – ראה לקו״ת פרשתנו מא, ג ואילך.
55) ס׳ שופטים ט, יג.
56) אבות פ״ב מי״ב.
57) משלי ג, ו.
58) בהבא לקמן – ראה הנסמן בהערה 8.
59) ראה בהנסמן באוה״ת תרומה ס״ע א׳שסז.
60) ואתחנן ו, ה.
61) ברכות נד, א (במשנה).
62) או״ח סכ״ה ס״ה. שו״ע אדה״ז שם סי״א. וראה ב״ח שם סי׳ ח וסי׳ תרכח.
63) ח״ג קכח, ב.
64) קידושין לה, א.
65) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ע׳ ג.
66) ראה סה״מ תש״י ע׳ 209. וש״נ.
67) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א.
68) בהבא לקמן – ראה לקו״ת ריש פרשתנו (לו, ג ואילך). ועוד.
69) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, ב. ועוד.
70) מכילתא ויל״ש בשלח טז, ד.
71) ראה יומא עה, ב.
72) פרשתנו יג, לב.
73) ל׳ הכתוב – בשלח טז, לה.
74) פרשתנו יד, ז.
75) שם מב, א.
76) ראה גם תו״ח שמות שצה, ריש ע״ב. אוה״ת ברכה ע׳ א׳תתנה.
77) פרשתנו שם, ט.
78) שם יג, ל.
79) שמות ג, ח.
80) עקב ח, ח.
81) קידושין ל, ב.
82) ראה אוה״ת פרשתנו ס״ע תמה ואילך. ס״ע תנו ואילך. וש״נ.
83) קהלת ה, ח.
84) ראה זח״א ד, א.
85) תשא לב, טז.
86) אבות פ״ו מ״ב. ועוד.
87) ברכות נד, א (במשנה).
88) תהלים ק, ב.
89) תניא ספכ״ד.
90) ישעי׳ כז, יב.
91) ראה תניא רפל״ז.
92) רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
[סה"מ במדבר ח"א ע' שג ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ קצה ואילך.