סג) שלח לך – מוצאי ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ח

בס״ד. מוצאי ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ח

הנחה בלתי מוגה

שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען גו׳ איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם1, ופרש״י שלח לך לדעתך. והנה מכיון ששילוח המרגלים הי׳ מדעתו של משה, הרי ודאי היתה בזה כוונה נעלית, שהרי משה קיבל תורה מסיני ומסרה2 לכל ישראל, וקבלתו היתה בתכלית השלימות, ועד שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה בסיני3, שמזה מובן בק״ו שבענין של מעשה בפועל שעשה משה (דמעשה רב4), וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען גו׳5, הרי בודאי היתה בזה כוונה נעלית ביותר. ובפרט שאפילו המרגלים עצמם נקראו בפסוק6 אנשים, דכל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו (כפרש״י, או צדיקים כלשון המדרש7, או זכאין כלשון הזהר8), שמזה מובן דנוסף לזה שהשילוח הי׳ מדעתו של משה, שזהו תכלית העילוי מצד המשלח, הנה עוד זאת שגם השלוחים היו אז בתכלית העילוי, שמזה מובן גודל העילוי שבשליחותם. וצריך להבין מהו הענין בזה. עוד צריך להבין, דהנה התורה היא נצחית9, שמזה מובן שישנה הוראה נצחית מסיפור זה (דשילוח המרגלים). ובפרט דשילוח המרגלים הי׳ מדעתו של משה רבינו, שהוא הרעיא מהימנא10 (נוסף על היותו א׳ מהשבעה רועים11), דהיינו שממשיך מענינו לכללות ישראל בכל דור ודור עד סוף כל הדורות12, ועד שזה פועל על הנהגת כאו״א בקיום התורה ומצוותי׳ (דלכן אמרו דיראה היא מילתא זוטרתא, דכיון שהיא זוטרתא לגבי משה רבינו נקראת מילתא זוטרתא גם לגבי כאו״א מישראל13), שמזה מובן גם בנוגע לענין שילוח המרגלים מדעתו של משה, שישנה מזה הוראה נצחית לכל אחד ואחד מישראל בכל זמן ובכל מקום. היינו דההוראה היא בנוגע לעניני ארץ ישראל הרוחנית, וזה שייך גם לארץ ישראל כפשוטה, דמכיון שמפני חטאינו גלינו מארצנו14, הרי כאשר חוזרים ומקימים את ארץ ישראל הרוחנית בשלימותה שזהו ע״י שמבטלים את החטאינו, הרי זה הכנה קרובה, ובלשון הרמב״ם15 ומיד הן נגאלין, לגאולה האמיתית והשלימה דארץ ישראל כפשוטה [דהיות שארץ ישראל היא ארץ אשר גו׳ תמיד עיני הוי׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה16, אפילו בזמן הגלות, הרי שם מוכן יותר ענין הגאולה לכל פרטי׳ ועניני׳]. וצריך להבין מהי ההוראה.

וביאור הענין הוא, דהנה שילוח המרגלים לתור את הארץ הי׳ בתור הכנה והתחלה לכיבוש הארץ. והנה ענין כיבוש הארץ הוא שבאו ישראל לארץ נושבת17, שאז צריכים לעסוק בעבודת האדמה וכיו״ב, וכמ״ש18 כי תבואו אל הארץ גו׳ שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה, והחידוש הוא דאף שמלאכות אלו הן מלאכות פשוטות, ועד שנקראות בלשון הגמרא עובדין דחול ולמטה מזה, הנה אעפ״כ הרי זה ענין של קדושה (דעי״ז מקיים את המצוות התלויות בארץ). וברוחניות הענינים היינו דכל מעשיך יהיו לשם שמים19 ובכל דרכיך דעהו20, היינו שאפילו המעשים והדרכים של האדם שהם דברי הרשות ודברים גשמיים, הנה גם מהם עושה כלי לאלקות. ועד שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים, דענין הדירה הוא שבה נמצא הדר בכל עניניו עד בכל עצמותו בגלוי21, והדירה היא בתחתונים דוקא, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו, שזהו עוה״ז הגשמי. וזהו ענין כיבוש הארץ, לכבוש את גשמיות העולם, ולעשותו כלי לאלקות. דארץ ישראל היא ארץ שבעה אומות, שהם כוללים את כל שבעים אומות העולם22, ומזה מובן דכיבוש הארץ ענינו כיבוש הגשמיות דכל העולם. [וע״ד מה שארז״ל23 שמתמצית ארץ ישראל שותה כל העולם כולו, פירוש שההשפעה לכל העולם כולו באה דרך ארץ ישראל. ועד שענין זה ישנו גם בהלכה בפועל בהלכות תפילה, שזהו הדין בשו״ע24 דבתפילת כל ישראל (שבה מתפללים הן על ענינים פרטיים והן על ענינים כלליים, עד להענין דשים שלום, שהשלום שקול כנגד הכל25), הנה אם הי׳ עומד בחו״ל צריך שיחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדש הקדשים, שזהו שער השמים26, ושם עולות כל התפילות מלמטה למעלה, והקב״ה מקבל תפילת עמו ישראל ברחמים וברצון וממלא כל צרכיהם בזמן הגלות, ועד״ז ובפרט בקשר לעניני הגאולה מן הגלות, עד להגאולה האמיתית והשלימה]. וזהו מה שארץ שבעה אומות נקראת ע״ש כנען, ארץ כנען. וכמבואר בתו״א לכ״ק אדמו״ר הזקן27 דכנען פירושו סוחר כמ״ש28 כנען בידו מאזני מרמה, וכמו שתרגם אונקלוס29 על איש כנעני גבר תגרא. דכל בריאת העולם היא דוגמת ענין המסחר, דכמו הסוחר שיפזר כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר, וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד30, הנה עד״ז היא בריאת כל סדר ההשתלשלות ועולמות העליונים שלהם ירידה מאור פניו ית׳31, עד לעולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שהיא ירידה לצורך עלי׳, היינו שדוקא ע״י הירידה למטה באה העלי׳ הגדולה ביותר. ועד״ז הוא גם בירידת הנשמה למטה, שירדה ונתלבשה בגוף גשמי דוקא, ועד שנשתנתה יצירתו מיצירת גופי שאר הבעלי חיים שהם נבראו כמו שהם, היינו הגוף עם הנפש החיונית שבתוכו יחד, משא״כ בבריאת האדם שנעשה גופו תחילה בפני עצמו עפר בלי שום נפש חיונית בתוכו, שמתחילה הי׳ גולם כמ״ש32 גלמי ראו עיניך, עד שאח״כ ויפח באפיו נשמת חיים33, כמבואר בתו״א בתחילתו34, שמזה מובן שירידת הנשמה לגוף היא ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא35, וירידה זו היא לצורך העלי׳ שעי״ז, כי דוקא ע״י הירידה באה העלי׳ למעלה מהמעמד ומצב שהי׳ לפני זה.

ובזה יובן ענין שילוח המרגלים, דהנה כדי להפוך (איבערמאַכן) את גשמיות העולם שיהי׳ כלי לאלקות, צריך הכנה והתחלה לזה. ובכללות זהו ענין מ״ת שהי׳ בשנה הראשונה לצאתם מארץ מצרים, שאז בטלה הגזירה ותחתונים יעלו למעלה ועליונים ירדו למטה ואני המתחיל36. אמנם עבודתם לאחר מ״ת בשנה הראשונה היתה במדבר שהוא היפך הענין דארץ נושבת, וכמו שהוא כפשוטו שג׳ הענינים דמזון לבוש ובית (שהם עיקר צרכי האדם37) היו במדבר מלמעלה. דהמזון הי׳ לחם מן השמים38, ומים מבארה של מרים, והלבושים היו באופן שענני הכבוד היו מגהצים אותם וכו׳39 שיהיו חדשים ולא יבלו, ועד״ז הבתים והאוהלים היו מוקפים בענני הכבוד, שענני הכבוד היו מד׳ רוחות ומלמעלה ומלמטה כמבואר במדרשים40. ובשנה השנית היו צריכים לכבוש את ארץ כנען ולהפוך את גשמיות העולם שיהי׳ כלי לאלקות, עד שעי״ז יבואו להעלי׳ שע״י הירידה, שהיא למעלה מהמקום שממנו היא הירידה, כנ״ל. וכהכנה והתחלה לזה הי׳ צריך להיות שילוח המרגלים לתור את הארץ מדעתו של משה.

וזהו וישלח אותם משה לתור את הארץ, דהנה בתיבת לתור יש ג׳ פירושים41. א׳ לשון יתרון כמ״ש42 ויתרון ארץ בכל היא, ב׳ לשון תואר היינו לעשות בה תואר שתהי׳ בחי׳ יפת תואר, ג׳ לשון תייר דפרש״י43 תייר שמראה הדרך (היינו דלתור את הארץ פירושו לראות את הדרכים שבארץ). והענין הוא, דהנה ארץ כנען היתה בבחי׳ בירא עמיקתא, כמבואר במדרש44 גודל הירידה של ארץ כנען, עד שהיו צריכים לאזהרה מיוחדת וכמעשה ארץ כנען גו׳ לא תעשו גו׳45, ולשם הלכו המרגלים שהיו בבחי׳ איש אחד איש אחד, כביאור רבותינו נשיאינו46 שכאו״א מהם הי׳ במעמד ומצב דאחד. פירוש, שהא׳ שהוא אלופו של עולם הוא בתיבה אחת עם הח׳ הרומזת לז׳ רקיעים וארץ והד׳ הרומזת לד׳ רוחות העולם47, היינו שהם מציאות אחת עם אלופו של עולם. וכיון שהם היו נשיאי השבטים, שהנשיא כולל את כל השבט כולו, הנה ע״י שהם הלכו לארץ כנען, עי״ז פתחו ודרכו את הדרך לכל אנשי השבט שיבואו ויכבשו את ארץ כנען. ובענין זה היו הג׳ ענינים הנ״ל שבתיבת לתור.

וביאור הענין, הנה ארץ בכלל וארץ ישראל בפרט קאי על ספירת המלכות. וע״ז נאמר ויתרון ארץ בכל היא, היינו שצריך לפעול יתרון בספירת המלכות, ארץ48. דמלכות רגלי׳ יורדות49 כו׳, ומלכותך מלכות כל עולמים50, היינו שנמשכת בכל סדר ההשתלשלות עד לעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, אבל מכיון שהוא (עוה״ז) הוא עיקר הכוונה בכל סדר ההשתלשלות, הנה ע״י הירידה בו באה עלי׳, יתרון ארץ. אך יתרון זה נמשך ונולד בה ע״י שנמשך בה תוספת אור מהספירות שלמעלה הימנה, כי אין חבוש מתיר את עצמו כו׳51, וזה בא ע״י שנמשך בהספירות שלמעלה הימנה תוספת אור, ומצד ריבוי השפע בה הנה מזה נמשך אח״כ גם בספירת המלכות, בחי׳ ארץ52. וזהו ויתרון ארץ בכל היא, דכל היא ספירת היסוד שהוא סוף עולמות הא״ס53, וכולל בעצמו כל האורות שלפני זה, ועל ידו נעשה היתרון בבחי׳ ארץ.

וזהו ענין פירוש הא׳ שבתיבת לתור, מלשון יתרון. דההכנה לכיבוש הארץ ע״י שילוח המרגלים היתה מדעתו של משה רבינו (גואל ראשון הוא גואל אחרון54), שענינו הוא ספירת החכמה, כי אבא יסד ברתא55, שע״י ההמשכה מבחי׳ החכמה (אבא) נמשך יתרון בבחי׳ המלכות (ברתא)56. וע״פ המבואר לעיל שכדי שיומשך מספירה למטה הימנה צריך שיומשך בה תוספת מלמעלה, יש לומר בדרך אפשר דזהו מה שהקב״ה אמר למשה שלח לך לדעתך (ולא שמשה שלח מעצמו מדעתו), היינו שנמשך תוספת אור בדעתו של משה, ובלשון החסידות והקבלה היינו שנמשך מספירת הכתר (וכל הענינים שלפני זה) לספירת החכמה. ודוקא עי״ז נמשך אח״כ ממשה רבינו, ספירת החכמה, אל המרגלים שילכו לתור את ארץ כנען, לתור לשון יתרון, היינו שיומשך יתרון בבחי׳ ארץ. וזהו גם מה שכל המרגלים היו שלוחי משה, ובלשון המאמרים57 אנשי משה, דשלוחו של אדם כמותו58, כי דוקא ע״י הנתינת כח מספירת החכמה אפשר להוסיף יתרון בבחי׳ ארץ כנען.

ופירוש הב׳ הוא לתור לשון תואר. והענין הוא, הנה ספירת המלכות מצד עצמה היא בבחי׳ נקודה. דהט׳ ספירות שלה הן יורדות לבי״ע, ובמקומה היא הנקודה העיקרית שלה. ולזה צריך להיות בנין המלכות שיהיו כל הספירות שלה בשלימות59, שזהו ענין בנין המלכות דר״ה. ועד״ז הוא בכיבוש הארץ, כמבואר בלקו״ת60 דמ״ש61 היום הזה קאי על ר״ה ועל הכניסה לארץ ישראל, כי בשניהם הו״ע בנין המלכות. היינו שעושים את המלכות שתהי׳ בבחי׳ יפת תואר ויפת מראה. וזהו ענין לתור לשון תואר, שענין שילוח המרגלים הוא ההתחלה לכיבוש הארץ, שאז נהי׳ המלכות יפת תואר.

ופירוש הג׳ לתור לשון תייר, דתייר ענינו מורה דרך כנ״ל. כי ע״י שילוח המרגלים עושים את דרך הוי׳ בארץ כנען, היינו שהם פתחו את הדרך להעבודה דכיבוש הארץ62. וכידוע63 הביאור בלשון פתח הרגיל בזהר פתח ר׳ פלוני כו׳, דהיינו שפתח את הצינור והדרך, דכל ההתחלות קשות64, אבל אחרי שהוא התחיל ופתח הנה הבאים אחריו יכולים לפעול זאת בנקל יותר ובזריזות יותר, עד בשלימות יותר.

וזה הי׳ ענין שילוח המרגלים כפשוטו, ששלח משה את נשיאי ישראל כדי לתור את ארץ כנען, וצוה אותם65 והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ גו׳ כדי להביא הפירות לרשותם של בני ישראל. וגם שילכו בארץ משך ארבעים יום בכל הת׳ פרסא על ת׳ פרסא שבארץ ישראל66. שעי״ז פעלו היתרון ארץ (פירוש הא׳ בלתור), וגם פעלו את התואר של הארץ בשלימותו (פירוש הב׳), וגם פתחו את הדרך (כפירוש הג׳) שכאו״א מישראל יוכל לעסוק בהעבודה דכיבוש ארץ ישראל כפשוטו וכיבוש ארץ ישראל ברוחניות, שזהו הכנה להגאולה, כנ״ל.

אמנם, אף שבאותה שעה ששלחם משה היו המרגלים כשרים צדיקים וזכאין, הנה אח״כ נהפך לבם, וכדאיתא במדרש7 שעליהם נאמר67 כי דור תהפוכות המה. שזהו מצד נורא עלילה על בני אדם68, וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר האמצעי69 עה״פ שזהו רק כעלילה מצד רצון הקב״ה שכל איש מישראל ימלא שליחותו בעולם. וכמבואר בהדרושים70 שהמרגלים לא רצו לרדת לעולם המעשה (העבודה בארץ נושבת) כי פחדו שהמעשה אינו יכול להתברר, ובלשונם כי חזק הוא ממנו71 וכמאמר רז״ל72 דאפילו בעה״ב אינו יכול להוציא כליו משם. היינו, דמצד סדר ההשתלשלות הרי הבעה״ב עצמו סידר באופן שאינו יכול להוציא כליו מצד האורות תקיפים דתהו (דגם כשנשברו הם תקיפין)73. אבל כיון שיודעים שישנה ההבטחה והנתינת כח מהמקום שלמעלה מתהו ותיקון גם יחד (דיכול נוכל לה74), הנה ע״י הבטחה זו מהפכים את הענין של דור תהפוכות, שנהי׳ והפכתי כו׳ לששון ולשמחה75 ולטובה, שהירידה לבירא עמיקתא היא לצורך עלי׳ לאיגרא רמה, למקום שלמעלה מלפני הירידה.

וזהו ענין ההוראה מהסיפור דשילוח המרגלים. דכל אחד ואחד בעבודתו צריך לדעת שירידת נשמתו למטה היא כדי לברר את העולם התחתון, וכמבואר בתניא76 שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון וירדה למטה רק לתקן את הנה״ב והגוף וחלקו בעולם. וזה פועל עלי׳ בהנשמה, שזהו ענין ארץ כנען לשון תגרא כנ״ל, שהירידה היא לצורך עלי׳. ובמילא מובן שאינו צריך להתיירא משום דבר, גם לא מהטענה דחזק הוא ממנו, כי ע״י ההבטחה ונתינת כח דעלה נעלה וירשנו אותה74 הרי ודאי דיכול נוכל לה. ואדרבה, סר צלם מעליהם כי לחמנו הם77, היינו שהם בדוגמת הלחם שע״י מוצא פי ה׳ שבו יחי׳ האדם. וכידוע פירוש האריז״ל78 במ״ש79 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם, דהפירוש הוא שמהמוצא פי ה׳ שבלחם יחי׳ האדם אף שגם באדם יש מוצא פי ה׳, לפי שמוצא פי ה׳ שבלחם הוא למעלה יותר ממוצא פי ה׳ שבאדם. כי מוצא פי ה׳ שבלחם שרשו מעולם התהו, וההוכחה לזה היא מזה גופא שירד למטה ביותר. וזהו כי לחמנו הם, דע״י בירור הגוף ונה״ב נוסף לו חיות בנה״א, וכמ״ש80 אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו, דדוקא ע״י שאחריך נרוצה לשון רבים, גם נה״ב81, הנה עי״ז הביאני המלך חדריו, שזהו תוקף העלי׳ דנפש האלקית וכל השייך לה כמו שהי׳ בפעם הא׳ בשעת מ״ת, דהביאני המלך חדריו קאי על מ״ת82. ועד שגואל גם הניצוצי קדושה שנפלו בשבירת הכלים לעוה״ז התחתון הגשמי, היינו שמהפך זה מה שנתהפכו מענין של קדושה עד למטה מטה וכו׳, ומהפכם באופן דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה83. ולמעלה יותר, שנשמות בגופים עומדים בעילוי גדול ביותר עד לאופן דוראו כל בשר יחדיו84, שהבשר עצמו יראה בהראי׳ האמיתית דחכמה, כי פי ה׳ דיבר.

וזוהי גם ההוראה כפשוטה לכאו״א מישראל משילוח המרגלים. דנוסף לזה שאצל כאו״א מישראל ישנו הענין דוישלח יהושע גו׳ שנים אנשים מרגלים גו׳ שירגלו את הארץ ואת יריחו85, וכמבואר בלקו״ת86 שענין זה שייך לכאו״א מישראל, הנה ע״י הקדמה זו בא גם להענין דמרגלים ששלח משה, לדעתו של משה, שזהו ענין עבודת המדות, דהרי משה שלחם לרגל את שבע הארצות שהם כנגד שבע מדות87. ובפשטות הנה ע״י לימוד התורה וקיום המצוות וכל הענינים באופן דהפצה לבטל את כל המדידות והגבלות, נבוא בקרוב ממש ליעלה הפורץ לפנינו88, שפורצים גדרי הגלות, ובא משיח צדקנו, ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (שלח) יג, ב.
2) אבות רפ״א.
3) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. שמו״ר רפמ״ז. ויק״ר רפכ״ב. ועוד – נסמן בלקו״ש ח״ד ע׳ 1088 הערה 11.
4) שבת כא, א. וש״נ. וראה ב״ב קל, ב.
5) פרשתנו שם, יז.
6) שם, ג.
7) במדב״ר פט״ז, ה. תנחומא פרשתנו ד. יל״ש ריש פרשתנו.
8) ח״ג קנח, סע״א.
9) תניא רפי״ז.
10) זח״ב כא, א.
11) ראה מיכה ה, ד. סוכה נב, ב.
12) ראה תניא רפמ״ב.
13) ראה ברכות לג, ב. תניא שם.
14) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
15) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
16) עקב יא, יב.
17) ל׳ הכתוב – בשלח טז, לה.
18) בהר כה, ב-ג.
19) אבות פ״ב מי״ב.
20) משלי ג, ו.
21) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג.
22) ראה תו״ח יתרו שצה, ריש ע״ב.
23) תענית י, רע״א.
24) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח רסצ״ד.
25) תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, ו.
26) ראה פרש״י ויצא כח, יז.
27) ר״פ וישב.
28) הושע יב, ח.
29) וישב לח, ב.
30) ל׳ הכתוב – משלי יא, כד.
31) תניא פל״ו (מה, סע״ב).
32) תהלים קלט, טז. וראה סנהדרין לח, ריש ע״ב.
33) בראשית ב, ז.
34) ד״ה להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם (בראשית ג, ד ואילך).
35) ראה חגיגה ה, ב.
36) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
37) ראה לקו״ת ברכה צח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פ״א (ע׳ ג-ד). ובכ״מ.
38) בשלח טז, ד.
39) יל״ש ופרש״י עקב ח, ד.
40) ראה תנחומא בא ט. פרש״י עה״פ בהעלותך י, לד. יל״ש ופרש״י עה״פ האזינו לב, י. ועוד.
41) ראה אוה״ת פרשתנו ס״ע תמה ואילך. ס״ע תנו ואילך.
42) קהלת ה, ח.
43) ד״ה תייר – ב״ק קטז, ריש ע״ב.
44) ראה תו״כ ופרש״י עה״פ אמור יח, ג.
45) אמור שם.
46) אוה״ת שם ס״ע תנב.
47) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ואדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובכ״מ.
48) אוה״ת שם ע׳ תמו.
49) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך).
50) תהלים קמה, יג.
51) ברכות ה, ב. וש״נ.
52) אוה״ת שם ע׳ תמז. לקו״ת פרשתנו לז, ב.
53) ראה תו״א ס״פ תרומה.
54) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שער הפסוקים פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
55) זח״ג רנח, א.
56) ראה אוה״ת שם ריש ע׳ תמז.
57) סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳לו). וראה גם אוה״ת שם ע׳ תנב. ועוד.
58) משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב. וש״נ.
59) ראה אוה״ת שם ע׳ תנז. ריש ע׳ תמה.
60) תבוא מא, ג.
61) תבוא כו, טז.
62) אוה״ת שם ע׳ תמח. ס״ע תנז.
63) ראה אמרי בינה שער הק״ש פנ״ז (נה, א). ד״ה כי כאשר השמים תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רפג). סה״מ תרפ״ח ע׳ קב.
64) מכילתא ופרש״י עה״פ יתרו יט, ה. ועוד.
65) פרשתנו שם, כ.
66) פרש״י פרשתנו שם, כה.
67) האזינו לב, כ.
68) תהלים סו, ה. וראה תנחומא וישב ד.
69) תו״ח תולדות יב [קנג], ד ואילך. וראה סה״מ מלוקט ח״ה ע׳ קנד-ה. וש״נ.
70) לקו״ת פרשתנו לז, א. לח, ב.
71) פרשתנו שם, לא.
72) סוטה לה, א. וש״נ.
73) אוה״ת שם ע׳ תנא.
74) פרשתנו שם, ל.
75) ירמי׳ לא, יב.
76) פל״ז (מח, ב), מע״ח שער (כו) הצלם פ״א.
77) פרשתנו יד, ט.
78) ל״ת להאריז״ל עה״פ שבהערה הבאה. וראה גם תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. מטות פא, ב. עקב יד, א. ועוד. וראה גם לקו״ת ריש פרשתנו. אוה״ת שם ס״ע תמט.
79) עקב ח, ג.
80) שה״ש א, ד.
81) ראה לקו״ת ויקרא ב, סע״ד.
82) ראה אוה״ת שה״ש כרך א ע׳ נט. ועוד. לקו״ש ח״א ע׳ 266 ואילך.
83) קהלת יב, ז.
84) ישעי׳ מ, ה. וראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) פכ״ה (מד, ב ואילך).
85) יהושע ב, א ואילך (הפטרת פ׳ שלח).
86) פרשתנו נא, ג.
87) ראה לקו״ת פרשתנו לז, א. ד״ה אל תצר את מואב לאדהאמ״צ (מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ג ואילך). ועוד.
88) מיכה ב, יג. וראה ב״ר פפ״ה, יד ובפרש״י שם.

[סה"מ במדבר ח"א ע' רצו ואילך]

״יחזרו מאמר שנלקח מהמאמרים של אדמו״ר הזקן, ומהמאמרים של רבותינו נשיאינו שלאח״ז״ (שיחות קודש תשל״ח (ברוקלין, תשס״ב) ח״ג (כרך מח) ע׳ 253).
״כמדובר במאמר הקודם [שנלקח מאוה״ת ומהמאמרים של הרבי (מהורש״ב) נ״ע]״ (שיחות קודש שם ח״ד (כרך מט) ע׳ 22).
י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 371 ואילך.

סגירת תפריט