בס״ד. ש״פ במדבר, ערב חג השבועות ה׳תשל״ח
הנחה בלתי מוגה
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ששים ריבוא מלאכי השרת וקשרו לכאו״א מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע1. הנה הקדמת נעשה לנשמע היתה בה׳ בסיון2, והיא היתה ההקדמה והכנה וכלי למתן תורה ולקבלת התורה. וכמובן גם מהמשך הסוגיא3 דאמר רבא שע״ז נאמר4 תומת ישרים תנחם, היינו שע״י תומתם שהקדימו נעשה לנשמע הי׳ תנחם, היינו שתומתם היא הדרך להגיע למתן תורה (משא״כ להיפך כמפורש בסיום הפסוק). וצריך להבין, דמכיון שבה׳ בסיון היו ישראל בתכלית השלימות, שהקדימו נעשה לנשמע, ועד שמלאכי השרת קשרו לכאו״א ב׳ כתרים א׳ כנגד נעשה וא׳ כנגד נשמע, שענין הכתר הו״ע המקיף שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וכידוע שבמלך גופא הנה העיקר הוא כתר המלך, שאז הוא באופן דמלך ביפיו תחזינה עיניך5, וא״כ, מהו החידוש שבמתן תורה בו׳ בסיון. עוד צריך להבין, ובהקדם, דהנה כתיב6 בחודש השלישי גו׳ ביום הזה באו מדבר סיני גו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר גו׳, ומבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בתו״א7 (ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחריו8), שביום זה (ר״ח סיון) כבר היו ישראל מוכנים ועומדים לקבל את התורה. וזהו מ״ש בחודש השלישי גו׳, היינו שכבר הי׳ אז הענין דמספר שלוש הקשור במתן תורה, כדאיתא בגמרא1 דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי ע״י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי, וכמו שמוסיף ר׳ ניסים גאון9 עוד פרטים השייכים למתן תורה שהם במספר שלוש. וזהו גם מ״ש ביום הזה, דידוע הדיוק בזה10, למה נאמר סתם ביום הזה ולא פירש באיזה יום, רק חז״ל11 דרשו בגזירה שוה הזה הזה שהי׳ ראש חודש, ולא נאמר בפירוש שהי׳ בראש חודש. גם ידועה קושיית התוספות12 אמאי לא יליף הכא (בגזירה שוה) מדבר ממדבר.
והביאור בזה, דאף שבחי׳ מדבר היא למעלה מסדר השתלשלות, וכמ״ש13 אשר לא ישב אדם שם, מ״מ בחינה זו היא בהעלם והסתר, וכאן נאמר ביום הזה, שזה הוא לשון המורה על הגילוי, וכמאמר14 מראה באצבעו ואומר זה, היינו שבחינה זו שלמעלה מגילוי באה בגילוי למטה, שאז נשלמת הכוונה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים15. שזהו גם הטעם למה שירד ה׳ על הר סיני16 ונתן התורה לישראל עמו על הארץ דוקא (למטה מעשרה טפחים), דלכאורה הי׳ יכול להעלות את הר סיני וישראל ומשה למעלה על השמים וליתן שם התורה17, כי הכוונה היא בנתינת התורה למטה דוקא, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. וזהו גם מ״ש באו מדבר סיני, היינו שכבר הי׳ אצלם הענין דהר סיני שבו ב׳ ענינים. א׳ דלמה נקרא שמו סיני שממנו ירדה שנאה לעכו״ם18, וב׳ דחמשה שמות יש לו כו׳19, היינו ענין הטוב לישראל שנמשך מהר סיני. וכידוע20 שבתורה ישנם ג״כ ב׳ הענינים הנ״ל, דהנה התורה נקראת עוז ותושי׳, עוז לנפש האלקית ותושי׳ לנפש הבהמית. היינו, שהתורה נותנת כח ועוז לנפש האלקית, דאף שהיא חלק אלוקה ממעל ממש21, מ״מ מכיון שירדה למטה ונתלבשה בגוף ונפש הבהמית, צריכה לכח ועוז מהתורה, דאין עוז אלא תורה22, וכמבואר גם באגה״ק בתחילתה להודיע לבני אדם גבורתה של תורה כו׳ וכחה עוז כו׳ חגרה בעוז כו׳. ומכיון שירידת הנשמה למטה היא לא לתקן עצמה כי אם לתקן הגוף ונה״ב וחלקו בעולם, כמבואר בעץ חיים23 הובא בתניא24, הנה לזה צריך בחי׳ תושי׳, שמתשת כחה של נפש הבהמית, היינו שמתשת הגשמיות והחומריות שבנפש הבהמית, ועי״ז נהי׳ הענין הב׳ הנרמז בתיבת תושי׳ שהיא מלשון השתות25, היינו שזהו יסוד כל העבודה וכל סדר ההשתלשלות, כי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, שזה נפעל ע״י הפעולה בהגוף ונפש הבהמית וכו׳. וזהו מה שעשרת הדברות כוללות בעצמן את כל המצוות כמבואר באזהרות הרס״ג הובא ברש״י26, שלכן יש בהן תר״ך אותיות כנגד תרי״ג מצוות דאורייתא וז׳ מצוות דרבנן27, שכל המצוות נתלבשו בדברים גשמיים דוקא, כי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. וע״פ כל זה צריך להבין ביותר מהו הרעש הגדול שבנתינת התורה, שהרי כל הענינים דלעיל כבר היו בר״ח סיון, וזה הי׳ אצל כאו״א מישראל וכמ״ש ויחן שם ישראל לשון יחיד, דכולם כאיש אחד בלב אחד28 עמדו נגד ההר מוכנים לקבל התורה, ועאכו״כ בה׳ בסיון שאז הקדימו ישראל נעשה לנשמע עד שמלאכי השרת קשרו לכאו״א מהם ב׳ כתרים א׳ כנגד נעשה וא׳ כנגד נשמע כו׳, וא״כ, מהו החידוש שבמתן תורה בו׳ בסיון.
והנה כתיב29 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, וידוע הדיוק בזה30, דלכאורה תיבת לאמר אין לה הבנה, דאינה כמו כל לאמר שבמקרא שפירושו הוא לאמר לזולתו, ובעשרת הדברות אי אפשר לפרש כן שהרי כל ישראל שמעו, ובפרט ע״פ המבואר בפרקי דר׳ אליעזר31 שכל הנשמות העתידות להיות היו בעת מתן תורה וקיבלו התורה. וידוע הביאור בזה30, שפירוש לאמר הוא, שאז ניתן הכח שכאשר לומדים אח״כ את התורה, הרי זה באופן של דברי אשר שמתי בפיך32 ותען לשוני אמרתך33, היינו שכל הקורא ושונה [היינו, הקורא בלבד או השונה בלבד או שניהם] הנה הקב״ה קורא ושונה כנגדו34, היינו שנמשך מחדש אמירת אנכי וגו׳, ולכן צ״ל מה להלן באימה וביראה כו׳ אף כאן35, כי גם עסק התורה שבכאו״א בכל הזמנים הוא דבר ה׳ ממש שנאמר למשה מסיני.
וביאור הענין הוא, דהנה במתן תורה נאמר36 אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו שבמתן תורה היתה היציאה ממצרים, מכל המיצרים וגבולים ומדידות והגבלות37. דכל העילויים שהיו לפני זה, כולם הגיעו רק עד שורש הנבראים, ולמעלה יותר עד שורש הנאצלים, וע״ד המבואר38 בהחידוש דמתן תורה לגבי עבודת האבות, שעבודת האבות בתכלית העילוי שבה הגיעה לעולמות אבי״ע ועד לעולמות הא״ס, ומ״מ הרי זה בחי׳ עולמות, היינו שעבודתם הגיעה עד שורש הנבראים והנאצלים, משא״כ במתן תורה היתה התגלות המאציל, ולמעלה יותר, המשכת העצמות. ואף שגם בעת יציאת מצרים נגלה עליהם הקב״ה בכבודו ובעצמו39, וידוע פירוש כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע40 דבכבודו הוא מלכות דא״ס שלפני הצמצום ובעצמו הוא תפארת עצמות א״ס, מ״מ הי׳ גילוי זה רק לפי שעה. ועד״ז העבודה דספירת העומר הבאה לאחרי זה, הנה אף שבעבודה זו העלו את כל הימים, וכידוע41 הדיוק במה שאומרים היום שני ימים ולא היום יום שני, ועד״ז היום תשעה וארבעים יום ולא במספר הסידורי, כי בכל יום מעלים גם את הימים שלפניו, ועד שזהו באופן דשבע שבתות תמימות תהיינה42 ובאופן דלכם, מ״מ בערך הגילוי דמתן תורה הנה כל זה נקרא בשם מצרים, כי עבודה זו היא רק כפי יכולת הנבראים. והחידוש דמתן תורה הוא, שהי׳ וירד ה׳ על הר סיני, ואני המתחיל43, היינו שהיתה נתינת כח מלמעלה שתהי׳ העבודה מלמטה, ואל משה אמר עלה גו׳44, באופן כזה כפי שהוא מצד הכח שמלמעלה. דביציאת מצרים, הנה אף שהי׳ הגילוי מלמעלה, מ״מ לא נתאחד הגילוי עם הנבראים, ולאידך, העבודה דספירת העומר היתה רק לפי יכולת הנברא, דאף שיש בזה כמה דרגות, מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות, כל יומא ויומא עביד עבידתי׳45, מ״מ הרי עבודה זו היא במדידה והגבלה, משא״כ במתן תורה נפעל שהיתה נתינת כח מלמעלה באופן שנתאחדה עם הנבראים שבעבודתם מלמטה יגיעו למעלה משרשם, כי הכח לזה נמשך מלמעלה, ואני המתחיל.
והנה ידועה תורת האריז״ל דהימים האלה נזכרים ונעשים46, היינו שכל הענינים שהיו במתן תורה בפעם הראשונה, נזכרים ונעשים מידי שנה בשנה, ועד״ז בשנה זו, דגם לאחר שלימות העבודה דשבע שבתות תמימות תהיינה ובאופן דלכם, ובפרט שקביעות שנה זו היא שסיום השבע שבתות הוא בשבת, שאז הן תמימות כפשוטו, כדאיתא במדרש47, שזהו נוסף למה שהי׳ הפירוש הב׳ שבמדרש48 דאימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, הנה כל מעלות אלו הם באופן דמדידה והגבלה לגבי הגילוי שבמתן תורה. והיינו, דאף שהי׳ ענין מתן תורה בשנה שעברה, ואח״כ הי׳ הענין דיציאת מצרים והעבודה דספירת העומר, ור״ח סיון עם כל העילויים שבו, ובפרט שבקביעות שנה זו ר״ח סיון חל ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב49, שאז יש לו שייכות מיוחדת (נוסף לזה שהוא בחודש השלישי ביום הזה) ליום מתן תורה שהוא ביום השלישי50, ואח״כ הי׳ הענין דהקדמת נעשה לנשמע בערב חג השבועות וכו׳, הנה כל זה אינו בערך העילוי שבמתן תורה, שאז נעשה בלבול בכל סדר ההשתלשלות והתכללות כל הענינים, שלכן היו רואין הנשמע ושומעין את הנראה51. ויהי רצון שנשלים את כל ההכנות למתן תורה בשלימותם, ותהי׳ קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, כלשון הידוע דכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו52, ומזמן מתן תורה יומשך זה על כל השנה כולה, שתהי׳ שנת תורה שנת אורה ושנת גאולה, בביאת משיח צדקנו שילמד תורה את כל העם כולו53, ובקרוב ממש.
__________
1) שבת פח, א.
2) פרש״י משפטים כד, ד.
3) שבת שם, ריש ע״ב.
4) משלי יא, ג.
5) ישעי׳ לג, יז.
6) יתרו יט, א-ב.
7) יתרו סז, ג.
8) תו״ח יתרו שעג, א. שעד, סע״א. ועוד.
9) לשבת שם.
10) תו״א שם.
11) שבת פו, ב.
12) שם ד״ה וכתיב.
13) ירמי׳ ב, ו.
14) ראה תענית בסופה (ובפרש״י ד״ה מראה באצבעו). שמו״ר פכ״ג, יד. פרש״י בשלח טו, ב.
15) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
16) יתרו יט, כ.
17) ראה סה״מ תרנ״ה ע׳ קפח. תרצ״ז ע׳ 283. רד״ה וירד הוי׳ על הר סיני תשכ״ז (לעיל ע׳ רלו). וש״נ.
18) שבת פט, סע״א. שמו״ר פ״ב, ד.
19) שמו״ר שם. וראה ג״כ שבת שם.
20) ראה תו״א יתרו סז, סע״א ואילך. סה״מ שמות ח״ב ע׳ קב. וש״נ.
21) תניא רפ״ב.
22) שהש״ר פ״ב, ג (ג). ועוד.
23) שער (כו) הצלם פ״א.
24) פל״ז (מח, ב).
25) תהלים יא, ג. אוה״ת יתרו ס״ע תשעט ואילך.
26) פרש״י משפטים כד, יב. וראה ראב״ע עה״פ יתרו כ, א-ב.
27) ראה תו״ש מילואים לחלק טז אות א (רי, ב). וש״נ.
28) פרש״י יתרו יט, ב.
29) יתרו כ, א.
30) תו״א שם, ב.
31) פמ״א. וראה גם שמו״ר פכ״ח, ו. תנחומא יתרו יא. פקודי ג. נצבים ג. זח״א צא, א. ובכ״מ.
32) ישעי׳ נט, כא.
33) תהלים קיט, קעב.
34) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
35) ברכות כב, א.
36) יתרו שם, ב.
37) ראה תו״א שם סע״ב.
38) ראה ד״ה וכל העם תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קסד ואילך). תש״ו (סה״מ תש״ו ע׳ 94 ואילך). ועוד – נסמן בלקו״ש לך לך שנה זו (חט״ו ע׳ 75) הערה 1.
39) הגש״פ פיסקא ״מצה זו״. שם לפנ״ז פיסקא ״ויוציאנו״.
40) סה״מ אעת״ר ע׳ עה. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ סז. המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקכד. וראה גם סד״ה ויהי בחצי הלילה תשי״ז (סה״מ פסח ח״א ע׳ עג). וש״נ.
41) ראה לקו״ת במדבר י, א. שם, ד.
42) אמור כג, טו.
43) ראה תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
44) משפטים כד, א.
45) זח״ג צד, ב.
46) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. ראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
47) קה״ר פ״א, ג. וראה בארוכה לקו״ש חי״ב ע׳ 96 ואילך. סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 447 ואילך.
48) ויק״ר פכ״ח, ג.
49) פרש״י בראשית א, ז.
50) יתרו יט, טז.
51) מכילתא עה״פ שם, טו. וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 120 בהערות.
52) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
53) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. וש״נ.
[סה"מ שבועות ע' שעט ואילך]
י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 347 ואילך.