סב) כנשר יעיר קנו – ש״פ האזינו, י״ב תשרי ה׳תשל״ח

בס״ד. ש״פ האזינו, י״ב תשרי ה׳תשל״ח

הנחה בלתי מוגה

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף גו׳ ישאהו על אברתו, ה׳ בדד ינחנו גו׳1. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה2, דצריך להבין מהו ענין פרטי מדרגות אלו. והסדר בהן הוא מלמטה למעלה, ממדרגה א׳ למדרגה נעלית יותר. שמתחיל בכנשר יעיר קנו שהו״ע של התעוררות בלבד (כפירש״י), ואח״כ בא לענין נעלה יותר, על גוזליו ירחף, שהוא (יותר מהתעוררות) נוגע ואינו נוגע (כפירש״י), ולאחרי זה בא לענין הנעלה עוד יותר, ישאהו על אברתו, שמעלה את בניו למעלה מאברתו. ולאחרי זה באים לענין שנעלה עוד יותר, הוי׳ בדד ינחנו גו׳. והנה מ״ש כנשר בכ׳ הדמיון3, מורה שהנשר הוא ענין של דמיון, דבענין הדמיון ב׳ פרטים, שמצד אחד צריך להיות שייכות בין ב׳ הדברים (דאם לאו, איך שייך לדמותם), אבל לאידך, ב׳ דברים אלו אינן אותו הדבר. וכמו״כ הוא בכתוב זה שנאמר כנשר, שמצד א׳ הנמשל דומה לענין הנשר, שהרי תורת אמת מדמה אותם, אבל לאידך הוא נעלה יותר מענין הנשר, ולכן הוא רק דמיון בלבד (כנשר). וע״פ מאמר השל״ה4 דהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים [שזהו היפך ממאמר העולם שהתורה מדברת בתחתונים ורומזת בעליונים], מובן שמה שהכתוב מדמה לנשר היינו לנשר שבעליונים, ומזה מובן שהנמשל (בכנשר יעיר קנו) הוא למעלה גם מהנשר העליון (שבהעליונים). דאף שיש דמיון ביניהם, מ״מ הוא רק דמיון בלבד והוא למעלה גם מנשר העליון.

והענין הוא [כמבואר בהדרושים עה״כ5, מתחיל מהמבואר בלקו״ת6] דענין הנשר שבכתוב זה קאי על הנשר העליון שבמרכבה שעליו נאמר7 פני ארי׳ אל הימין גו׳ ופני נשר לארבעתן [ומבחי׳ נשר זה שבעליון נמשך גם הרמז בתחתונים, דקאי על נשר כפשוטו, כפירש״י]. והנשר כפשוטו הוא רחמני (כפירש״י), ומזה מובן שענין הנשר העליון הוא בחי׳ הרחמים. וזהו ג״כ מדתו של יעקב, מדת הרחמים, כמבואר בתניא8 עה״כ9 וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, ובמאמרים10. וכמבואר בדרושי תקיעת שופר11 דאברהם מימין כו׳ ויעקב באמצע, שהוא בקו האמצעי, בחי׳ רחמים. והנה מדתו של יעקב היא (ג״כ) מדת האמת12 כמ״ש13 תתן אמת ליעקב, וצריך להבין מהו הקשר שבין ב׳ הענינים דרחמים ואמת, ששניהם הם מדתו של יעקב. אך הענין הוא, שענין הרחמים שבכל מדריגה ומדריגה הוא מצד בחי׳ האמת. וע״ד מה שנת״ל14 בענין הבקשה15 ברחמיך הרבים רחם עלינו, שמבקשים ברחמיך הרבים דייקא משום שלא הגיע עדיין לבחי׳ אמת בשלימותה, ולבחי׳ אמת לאמיתו16. דאף שכבר הגיע ע״י עבודתו לבחי׳ אמת, מ״מ כיון שעדיין חסר אצלו בחי׳ אמת לאמיתו, אינו מרגיש גודל הרחמנות שעליו, ולכן מבקש ברחמיך הרבים, דייקא, רחם עלינו17. וזהו דענין הרחמנות שבכל מדריגה תלוי בבחי׳ האמת שבה.

והנה, ענין הרחמים שבפני הנשר שבמרכבה הוא על הבחינה שלמטה מהמרכבה. כי על הבחינה שלמעלה מהמרכבה לא שייך אצלו ענין הרחמנות, ובהבחינה שבהמרכבה עצמה ג״כ לא שייך ענין הרחמנות, דאף שנאמר18 והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, שע״י שרואות השכינה נרתעות מפני׳ וממהרות להשיב את ראשן (כמ״ש בפירש״י שם), ובמילא אינן רואות את השכינה, הרי שיש בזה שינויים19. ולכן בחי׳ הרחמים שבהמרכבה היא על המדרגות שלמטה מהמרכבה. והנה, האבות הן הן המרכבה20, כי במרכבה כמה דרגות, דישנה מרכבתא תתאה, בחי׳ י״ב בקר שהים עליהם מלמעלה21, אבל למעלה מזה היא בחי׳ מרכבתא עילאה, שהיא בחי׳ האבות, בחי׳ חג״ת (ככל הביאורים שבזה22). ובבחינה זו, בחי׳ הרחמים הוא על המרכבה שלמטה הימנה, על בחי׳ מרכבתא תתאה. וזהו מ״ש כנשר יעיר קנו, דישנו בחי׳ נשר (העליון) ממש (בלי כ׳ הדמיון), שהוא בחי׳ הרחמים, מדתו של יעקב, בחי׳ קו האמצעי, שהו״ע הרחמים על המדריגות שלמטה מהמרכבה ועל המרכבתא תתאה.

אמנם מ״ש כנשר (בכ׳ הדמיון) קאי על בחינה שלמעלה מבחי׳ הנשר (ממש), אבל מ״מ הוא דוגמת בחי׳ הנשר (ממש). והענין הוא, דבחינה זו (כנשר, שלמעלה מנשר ממש) קאי על בחי׳ הרחמים שלמעלה מהשתלשלות (מבחי׳ קוין). ומשום זה אין זה בחי׳ הנשר ממש, כי היא בחי׳ רחמים שלמעלה מקוין, אבל מ״מ אומרים ע״ז כנשר (שמדמין את בחי׳ רחמים אלו שלמעלה מהשתלשלות לבחי׳ הנשר ממש, הרחמים דהשתלשלות), כי גם בחי׳ רחמים אלו יש להם שייכות להרחמים דסדר השתלשלות. וע״ד המבואר23 בענין רצון תחתון ורצון עליון, שבחי׳ רצון תחתון היא כלי לבחי׳ רצון עליון, ועד״ז בענין תשובה תתאה ותשובה עילאה24, שתשובה תתאה היא כלי לתשובה עילאה, וכן הוא בענין יראה תתאה ויראה עילאה25, שיראה תתאה היא כלי ליראה עילאה. וכמו״כ הוא גם בנדו״ד, שבחי׳ הרחמים דסדר השתלשלות שייכים לבחי׳ הרחמים שלמעלה מסדר השתלשלות.

והנה מ״ש כנשר יעיר קנו, דקאי על בחי׳ הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, בא בהמשך להכתובים שלפניו, דשם נאמר26 ימצאהו בארץ מדבר גו׳, ולפני זה נאמר27 כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו, ובהמשך לזה בא ענין הרחמים דכנשר יעיר קנו. והענין הוא, דמ״ש כי חלק הוי׳ עמו קאי על הנשמה, שגם בבחי׳ עמו היא חלק הוי׳. דענין חלק הוי׳ הוא מה שהנשמה היא מבחי׳ ה׳ תתאה, כמבואר באגה״ת28. וידוע מאמר הבעש״ט29 דהעצם כשאתה תופס מקצת מן העצם אתה תופס בכולו, או כלשון שני שהובא בזה30 העצם כשאתה תופס בחלקו כו׳, ומזה מובן גם בענין הנשמה שהיא חלק הוי׳, ומ״מ יש בה כל העצם. אמנם, הנשמה ירדה למטה, שזהו ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא31. וכמו שאומרים32 נשמה שנתת בי טהורה היא, דהנשמה היא בבחי׳ נתת בי, בעולם האצילות, ואח״כ יורדת באתה בראתה, אתה יצרתה ואתה נפחתה בי, בעולמות בי״ע33, עד שמגיעה לבחינה ומדרגה תחתונה ביותר שעז״נ ואתה משמרה בקרבי, שמצד גודל הירידה שבהעולם, הנשמה צריכה שמירה שלא תיזק, וצריכה לשמירה מעולה דוקא, ועד להשמירה דואתה (דוקא) משמרה בקרבי. וזהו מ״ש ימצאהו בארץ מדבר, דקאי על גודל הירידה דהנשמה, חלק הוי׳. והנה ע״י השמירה דואתה משמרה בקרבי, לא רק שהנשמה אינה ניזקת ע״י העולם, אלא אדרבה, הנשמה פועלת עלי׳ בהעולם, ועז״נ ישאהו על אברתו. וזהו תכלית ירידת הנשמה, שע״י הירידה יהי׳ עלי׳ לבחינה נעלית יותר. אמנם כשהנשמה לא פעלה עדיין העלי׳, אף אם הגיעה לבחי׳ נתת בי, צריך לעורר רחמים עלי׳, שיהי׳ ברחמיך הרבים רחם עלינו. כי אף שפעלה עלי׳ עד בחי׳ נתת שבאצילות, מ״מ כיון שירידתה היתה בשביל העלי׳, צריך להיות העלי׳ למקום ומדריגה שלמעלה יותר ממקומה שלפני הירידה. וכיון שגם לפני ירידתה היתה הנשמה בבחי׳ נתת, מובן שהעלי׳ צ״ל לבחינה שלמעלה גם מבחי׳ נתת, וכל זמן שלא פעלה להתעלות להבחינה שלמעלה מנתת אזי הוא גודל הרחמנות עלי׳. וזהו מ״ש כנשר יעיר קנו, דהיות דימצאהו בארץ מדבר, דהנשמה היא בבחי׳ ירידה, שעדיין לא פעלה העלי׳ והיא רק בבחי׳ נתת, משום זה צ״ל התעוררות רחמים עלי׳ מבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, כנשר יעיר קנו.

ובזה יובן ג״כ סדר הכתוב34, דמתחילה יעיר קנו, שאינו אלא שמעורר בלבד (היות שזהו בחי׳ נשר שלמעלה ממדידה והגבלה), ואח״כ על גוזליו ירחף, שנמשך זה בבחי׳ לבוש (שמרחף סביב סביב). ואח״כ הוא ישאהו על אברתו, דאברתו פירוש אבר (נוסף על פירוש הפשוט דאברתו הם הכנפיים), וישאהו על אברתו היינו שמתעלה למעלה מבחי׳ האברין. ואח״כ בא להוי׳ בדד ינחנו, שהו״ע ישראל ומלכא בלחודוהי35, שנעשה דירה בתחתונים36 דוקא.

והנה בחינה הנ״ל (כנשר יעיר קנו כו׳ הוי׳ בדד ינחנו) בזמני השנה קאי על התחלת השנה37, דכמו שפרשת נצבים קורין לעולם לפני ראש השנה38, כמו״כ פרשת האזינו קורין לעולם אחר ראש השנה [דפרשת וילך לפעמים קורין לפני ראש השנה ולפעמים לאחריו, אבל פרשת האזינו לעולם קורין לאחר ראש השנה]. וכנשר יעיר קנו זהו ענין י״ג מדות הרחמים שמתגלים בחודש אלול, שאז אומרים לדוד ה׳ אורי וישעי39, והעבודה היא כמ״ש40 בקשו פני, ואח״כ הוא ראש השנה, שאז הוא העבודה דתמליכוני עליכם41, שעי״ז פועלים שיהי׳ בעשי״ת קירוב המאור אל הניצוץ42, ועוד יותר שיהי׳ כלשון הידוע43 התגלות המאור אל הניצוץ, עד שבאים ליום הכיפורים. וענין העבודה דימים אלו הוא עבודת התשובה, כדאיתא ברמב״ם44 דישנם ג׳ מדריגות בענין התשובה, התשובה דכל השנה, התשובה דעשרת ימי תשובה והתשובה דיום הכיפורים. ועל התשובה דעשי״ת כותב שם שאז התשובה היא יפה יותר ומתקבלת מיד, שההמשכה היא באופן דעד מהרה ירוץ דברו45, משום שנמשך ממדרגה כזו שאין מעכב לגבה46. וע״י התשובה פועלים שיהי׳ ישאהו על אברתו, שמגיע לבחינה שלמעלה מבחי׳ רמ״ח אברין דמלכא47, ולכן בכח מדריגה זו למלאות ולתקן החסרון בהרמ״ח מצוות עשה, כמבואר בכמה מקומות48. ועי״ז נעשה אח״כ שיהי׳ ה׳ בדד ינחנו, בעצמות לבדו (אַליין).

והנה כמו שהוא בזמני השנה, כן הוא גם בפרטיות בעבודת כל אחד בכל יום. והענין הוא, כמבואר בלקו״ת49 שבימי משה נמשך האור והשפע לישראל ע״י השכינה בעצמה שלא ע״י המלאכים, שהרי משה לא רצה בשליחות מלאך כמ״ש50 אם אין פניך הולכים (ועד״ז הי׳ גם בעבודתם), אמנם אח״כ הוצרכו לקבל ע״י מלאכים, ואפילו ביהושע אמר לו המלאך51 אני שר צבא ה׳ עתה באתי (עתה דוקא, אבל לא בימי משה, שאמר אם אין פניך הולכים גו׳). דלאחר ימי משה הותחל הסדר מלמטה למעלה, אבל אח״כ באים גם לבחי׳ פניך עצמם כו׳, כי התכלית הוא כבקשת משה להיות פניך דוקא הולכים.

ויש לקשר ג׳ ענינים הנ״ל (דכנשר יעיר קנו וכו׳) בג׳ הפירושים שבהכתוב את הוי׳ האמרת והוי׳ האמירך. שנת״ל52 מדרושי כ״ק אדמו״ר הצ״צ53 [המיוסדים על דרושי כ״ק אדמו״ר הזקן], וכן הובא גם בדרושי כ״ק אדמו״ר מהר״ש [בעל ההילולא די״ג תשרי] בד״ה את הוי׳ האמרת תר״ל54, דבהאמרת והאמירך ג׳ פירושים, א׳ לשון שבח, ב׳ לשון לבוש וג׳ לשון אמירה, בבחי׳ הדיבור דעשרת הדברות ומהם נמשך בעשרה מאמרות. וכן תהי׳ לנו, שיומשך בבחי׳ הדיבור דעשרת הדברות, וכמו שעשרת הדברות היו בלוחות שניות שניתנו ביום הכיפורים באופן דכפלים55 לתושי׳56, ואח״כ הוי׳ בדד ינחנו, שזה קאי אמה שאומרים בשמחת תורה בטח בדד עין יעקב57. ואח״כ נמשך בעולמות, בבראשית ברא אלקים58, שנעשים שמים חדשים וארץ חדשה, וכן יעמוד זרעכם ושמכם59, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (האזינו) לב, יא-יב.
2) ראה ד״ה זה בלקו״ת פרשתנו עז, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ ריט. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תרסד ואילך.
3) ראה אוה״ת שם ע׳ א׳תרפג. ריש וסוף ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תרסג. ס״ע תרע). רד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ כג).
4) יג, ב ואילך. קסא, א ואילך. וראה גם עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר חקור דין ח״ג פכ״ב.
5) אוה״ת שבהערה 2.
6) שם.
7) יחזקאל א, י.
8) פמ״ה.
9) ויצא כט, א.
10) ראה תו״א ויצא כד, א.
11) ראה סד״ה להבין ענין תק״ש ע״פ כוונת הבעש״ט ז״ל (סידור (עם דא״ח) רמו, סע״ד ואילך).
12) זח״ג שב, א. תניא ספי״ג. ובכ״מ.
13) מיכה ז, כ.
14) ד״ה שובה ישראל דש״פ וילך (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ קכז ואילך).
15) בברכת יוצר.
16) ל׳ חז״ל – שבת י, א. וש״נ. ראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע שיד ואילך. לעיל ח״א ע׳ רפג ואילך.
17) ראה לקו״ת שבת שובה סה, א. ועוד.
18) יחזקאל שם, יד.
19) חסר קצת. המו״ל.
20) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. ועוד.
21) מלכים-א ז, כה. דברי הימים-ב ד, ד.
22) ראה תו״א ויצא כג, סע״ד ואילך. יתרו עב, ד ואילך. לקו״ת צו יז, סע״ב ואילך.
23) תו״א ויקהל פז, ד ואילך. סהמ״צ להצ״צ איסור לא תבערו אש (פח, א ואילך).
24) ראה המשך תער״ב ח״א ע׳ תרג ואילך.
25) ראה אמרי בינה שער הציצית פ״ו (ד [פו], ד).
26) פרשתנו שם, י.
27) שם, ט.
28) פ״ה-ו.
29) המשך תרס״ו ע׳ תקכב. סה״ש תש״א ע׳ 32 ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקט״ז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
30) ראה המובא בהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שבהערה הקודמת.
31) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
32) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
33) ראה סידור האריז״ל במקומו. פע״ח שער (ב) הברכות רפ״ז. לקו״ת פ׳ ראה כז, א.
34) ראה גם לקו״ת פרשתנו שם עח, ב.
35) ראה זהר ח״ג לב, א. ח״א רח, ב. וראה גם סד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ רסב).
36) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
37) ראה גם לקו״ת שם, ג.
38) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת ר״פ נצבים (מד, א). ועוד.
39) תהלים מזמור כז.
40) תהלים שם, ח.
41) ר״ה טז, א. לד, ב.
42) דרך חיים יג, ריש ע״ד. כא, סע״ב. כד, ד ואילך. צא, א. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ב ע׳ תקכד. קונטרס העבודה ספ״ה (ע׳ 35). סה״מ תר״ן ע׳ שסה. תרנ״א ע׳ נג. תרס״ג ח״א ע׳ פח. תרס״ד (קה״ת, תשנ״ד) ס״ע רמז. תרס״ה ריש ע׳ רד. שם ע׳ ריב. המשך תרס״ו ע׳ כז. שם ע׳ סו. ע׳ ת. סה״מ תרס״ט ע׳ ער. עת״ר ס״ע רלב-ג. שם ע׳ שנ. אעת״ר ע׳ ב. שם ס״ע צח. המשך תער״ב ח״א ריש ע׳ תיג. שם ע׳ תרד. ע׳ תרי. ח״ב ע׳ תשנג. ח״ג ע׳ א׳רצ. סה״מ תרע״ח ע׳ קסב. עטר״ת ריש ע׳ יז. פר״ת ע׳ כז. תרפ״ז ס״ע לז. תרפ״ח ע׳ קצב. תרפ״ט ע׳ 31. שם ע׳ 270. תרצ״ז ע׳ 158. שם ע׳ 178. תרח״ץ ע׳ ב. שם ע׳ כו. תרצ״ט ריש ע׳ 23. תש״ו ע׳ 24. תש״ז ע׳ 175. ועוד. וראה גם אוה״ת שבת שובה ע׳ א׳תסו.
43) סה״מ קונטרסים ח״א יא, סע״א.
44) הל׳ תשובה פ״ג ה״ו.
45) ל׳ הכתוב – תהלים קמז, טו.
46) ראה לקו״ת קרח נה, ג ואילך.
47) ראה זח״א קע, ב.
48) לקו״ת שבהערה 34. המשך תער״ב שבהערה 3 (ע׳ תרע). וראה ד״ה זה תרמ״א (המשך יונתי תר״ם ע׳ מד). ד״ה זה תשי״ט (לעיל ע׳ רנ). תשכ״ט (לעיל ע׳ רנט).
49) פרשתנו שם עז, ד.
50) תשא לג, טו.
51) יהושע ה, יד. וראה שמו״ר פל״ב, ג.
52) ד״ה זה היום תחלת מעשיך דליל ער״ה (סה״מ ראש השנה ע׳ רנח ואילך).
53) אוה״ת תבוא ע׳ תתרנז. ע׳ תתרסח ואילך. ע׳ תתרעט ואילך.
54) סה״מ תר״ל ע׳ רצו ואילך.
55) ל׳ הכתוב – איוב יא, ו.
56) שמו״ר פמ״ו, א.
57) ברכה לג, כח.
58) בראשית א, א.
59) ישעי׳ סו, כב. ראה לקו״ת שה״ש נא, סע״ב ואילך.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רעא ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשל״ח (קופּיר) ע׳ 27 ואילך.

סגירת תפריט