סב) וידבר גו׳ לאמר (ב) – ש״פ נשא, י״א סיון ה׳תשל״ז

בס״ד. ש״פ נשא, י״א סיון ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

וידבר1 אלקים את כל הדברים האלה לאמר2, הנה נת״ל3 מהמדרש4 דבשעה שנגלה הקב״ה בסיני ליתן תורה לישראל מסר לו כל התורה כולה עד לכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כו׳. וא״כ עאכו״כ שניתנו אז הדעות חלוקות של התנאים, הללו אוסרין והללו מתירין, דהרי אלו ואלו דברי אלקים חיים5, וכלשון חז״ל6 עה״פ7 בעלי אסופות נתנו מרועה אחד כו׳ בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין כו׳ תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד א-ל אחד נתנם פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא כו׳. וכמו״כ אמרו חז״ל8 לא ניתנו דברי תורה חתוכין. וצריך להבין9, כיון שכולם ניתנו מרועה אחד וכנ״ל מהמדרש, איך אפשר להיות דעות חלוקות, ואיך הוא דאלו ואלו דברי אלקים חיים.

ומסיים הכתוב (וידבר גו׳ הדברים האלה) לאמר, שבזה ב׳ פירושים, פירוש הא׳ הוא למסור התורה מדור לדור, דמשה קיבל תורה מסיני ומסרה כו׳10 מדור לדור עד סוף כל הדורות. ואע״פ שכל הנשמות העתידות לבוא עד סוף כל הדורות עמדו לפני הר סיני בשעת מתן תורה11, הרי רק הנשמות עמדו במתן תורה ולכן צ״ל מסירת התורה מדור לדור (לאמר) להנשמות כמו שהן בגופים. ולפירוש ב׳, תיבת לאמר קאי על הקב״ה, היינו, כמאמר12 כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, שע״י שיהודי לומד תורה פועל שהקב״ה יחזור ויאמר את דברי התורה. ולפירוש זה, ענין לאמר הוא מלמטה למעלה, שהאדם ע״י לימודו פועל שהקב״ה יהי׳ קורא ושונה13. וממשיך הכתוב14 אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים גו׳, וצריך להבין קושיית המפרשים בזה15 והובאה גם בדרושי חסידות16 דמפני מה מזכיר יציאת מצרים (אשר הוצאתיך מארץ מצרים) ואינו מזכיר בריאת שמים וארץ (אנכי הוי׳ אלקיך אשר בראתי שמים וארץ) שהוא פלא יותר גדול.

אך נקודת הביאור בזה היא17, דהענין דאלו ואלו (הללו אוסרין והללו מתירין) שייך לבחי׳ אלקים חיים, וענין ההלכה שייכת להוי׳, כמאמר18 והוי׳ עמו שהלכה כמותו, דהלכה היא משם הוי׳. וזהו מה שאומר בתחילת עשרת הדברות אנכי הוי׳ אלקיך, שמזכיר ב׳ השמות דהוי׳ ואלקיך, כנ״ל שבעת מתן תורה ניתנו הדעות חלוקות דהללו אוסרין והללו מתירין שמצד אלקיך (אלקים חיים) וגם הפסקי הלכה שמצד הוי׳, ולמעלה יותר, הנה הי׳ גם גילוי בחי׳ אנכי, שזהו (בתורה) בחי׳ התורה כמו שהיא בבחי׳ שעשועים19 ועד שהיא נעלמה מעיני כל חי20, ולמעלה יותר.

וביאור הענין הוא21, דהנה דיוק המאמר דאלו ואלו דברי אלקים חיים הוא שאומר אלקים חיים ולא אלקים סתם. דאלקים סתם ענינו צמצום והעלם ומדידה והגבלה, משא״כ באלקים חיים הנה ענין החיים הוא בגלוי, שנראה וניכר איך שהצמצום וההעלם הוא בכדי שעל ידו יהי׳ הגילוי (חיים), ועד שיהי׳ על ידו תגבורת החיות, דזהו ענין אלקים חיים – תגבורת החיות. והנה מצד בחי׳ אלקים חיים אפשר להיות אלו ואלו, וכהדוגמא על זה22 מהמשנה באבות23 דשבת זו [ע״פ מ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן בסידורו24 דיש נוהגין לומר פרקי אבות כל שבתות הקיץ] דהלל ושמאי קבלו משמעי׳ ואבטליון, ומ״מ הי׳ מחלוקת בין הלל לשמאי וטרם שנקבעה ההלכה היתה ההכרעה לפי דעת הרוב, ולפעמים היתה הכרעה כדעה א׳ ואח״כ כדעה אחרת. כדאיתא בגמרא בכמה מקומות במחלוקת בית הלל ובית שמאי, וכמו המחלוקת שביניהם (השייכת לחג השבועות) בנוגע להקרבת עולת ראי׳ ביו״ט25, שבדבר זה עשו בית הלל כדבריהם (של בית שמאי)26 [או כהגירסא27 שבדבר זה עשו בית שמאי כדבריהם]. ומזה רואים, שאע״פ שהלל ושמאי קיבלו משמעי׳ ואבטליון רבותיהם סברא ושכל א׳22, מ״מ הי׳ מחלוקת ביניהם היות שסברא זו (גם טרם שתבוא במדות שבלב) נותנת מקום לב׳ צדדים, הללו אוסרין או הללו מתירין, וההטי׳ לצד א׳ תלוי׳ היא בשורש נשמות התנאים. כמ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן בהקדמתו לספר התניא28 ונשמות ששרשן ממדת חסד הנהגתן ג״כ להטות כלפי חסד להקל כו׳, ולכן בית שמאי ששרשן מהגבורות29 היתה הנהגתן להטות לגבורה לאסור, משא״כ בית הלל ששרשן מהחסד29 היתה הנהגתן להטות כלפי חסד להתיר. וזהו דאלו ואלו דברי אלקים חיים, שמצד בחי׳ אלקים חיים שענינה ריבוי השפעה (כנ״ל) להיותה בחינה נעלית, וכמבואר בכמה מקומות30 דאלקים חיים הוא בחי׳ בינה שלמעלה מהמדות, הנה לכן אפשר להיות מזה ריבוי דעות, הללו אוסרין והללו מתירין, שבחי׳ אלקים חיים נותנת מקום לכל דעות אלו.

והנה כל הנ״ל הוא מצד בחי׳ אלקים חיים שנותנת מקום לב׳ צדדים, אבל מצד הוי׳ היא ההלכה, כנ״ל דוהוי׳ עמו שהלכה כמותו. והענין הוא, להיות דהוי׳ הוא בחינה שלמעלה מהתחלקות, דשם הוי׳ אינו נשאל לענין אחר ע״ד שהוא בשם אלקים, שנשאל גם לנברא למטה, כמבואר במורה נבוכים31, שגם דיין נקרא אלקים כמ״ש אלקים לא תקלל גו׳32, עד האלקים יבוא דבר שניהם גו׳33, וכן בעל כח ויכולת למטה נקרא בשם אלקים, ואלקים הוא גם לשון רבים, משא״כ הוי׳ שהוא שם המיוחד34 ושם העצם35 ואינו נשאל לשום דבר זולתו היות דאין דבר אחר דוגמתו. דאפילו שם הוי׳ שיש לו פירוש על שם הי׳ הוה ויהי׳ כאחד36, הנה אע״פ שהוא מהוה ומחי׳ את כל הבריאה, מ״מ הוא בבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה ומשום זה הוא בבחי׳ הי׳ הוה ויהי׳ כאחד. ועאכו״כ בשם הוי׳ שאין לו פירוש שהוא למעלה ממדידה והגבלה לגמרי ולמעלה מהתחלקות, כמבואר בכמה מקומות37. ומצד בחינה זו נמשכת ההלכה שהיא באופן אחד דוקא, ועד שבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה38.

וזהו39 ההפרש בין אלו ואלו דברי אלקים חיים להוי׳ עמו שהלכה כמותו, דמצד בחי׳ אלקים חיים, ספירת הבינה, הנה כמו שהוא במוחין טרם שבא במדות הוא למעלה מהתחלקות, אבל כבר ישנה נתינת מקום שתהי׳ הטי׳ לב׳ צדדים, ואח״כ נמשך בז״א בבחי׳ התחלקות, תחילה בהתחלקות ב׳ צדדים, חסד וגבורה, ומזה נמשך אח״כ בהתחלקות פרטית, בז׳ מדות פרטיות, וכל מדה גופא כלולה מז׳. שמצד בחי׳ בינה הרי עדיין הוא למעלה מהתחלקות, ולכן אומר ע״ז דכולם מרועה אחד ניתנו, אבל מ״מ כבר נותן מקום להתחלקות, דמשום זה נמשכות משם הדעות חלוקות דהללו אוסרין והללו מתירין. משא״כ מצד הוי׳ שלמעלה מהתחלקות לגמרי נמשכת ההלכה שהיא באופן א׳ דוקא. וע״י שבא לפסק דין אפשר להיות גם המעשה לפועל, כמו שנת״ל40 מהמשך תער״ב41, ואז ישנה הגדלות שבלימוד, דגדול לימוד שמביא לידי מעשה42, כפירוש כ״ק אדמו״ר הזקן43 על מאמר זה, דהגדלות שבלימוד היא שמביאה לידי מעשה. ועד שהוי׳ עמו, שהלכה כמותו בכל מקום, שענין ההלכה הוא מצד הוי׳, וההמשכה שמצד הוי׳ היא בכל מקום, היינו גם בבחי׳ מקום שהוא בבחי׳ התחלקות ומדידה והגבלה, דשרשה מבחי׳ אלקים חיים, הנה גם בבחינה זו נמשך הוי׳, שלמעלה מהתחלקות. דזהו, בפשטות, שנפסק הלכה (שמצד הוי׳) למטה בעולם הזה.

והנה44 בכדי להמשיך משם הוי׳ (שיהי׳ הלכה כמותו) הוא ע״י ביטול דוקא, כמאמר45 ונפשי כעפר לכל תהי׳ (ודוקא אז) פתח לבי בתורתך. וכמו שהי׳ אצל דוד (דעליו קאי מ״ש והוי׳ עמו שהלכה כמותו) שהי׳ בביטול בתכלית, כמ״ש כי עני ואביון אני גו׳46, אם לא שויתי ודוממתי גו׳47, ודוד הוא הקטן48, ומשום זה הי׳ הוי׳ עמו שהלכה כמותו. ועד״ז (בנוגע למחלוקת בית שמאי ובית הלל) אמרו רז״ל5 וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו כו׳, והיינו שמה שהי׳ הלכה כמותם הי׳ מצד גודל ביטולם. ולכאורה צריך להבין49 מה שייך לקבוע הלכה כבית הלל מפני שנוחין ועלובין היו (דהרי פסק הלכה תלוי בהבנה והשגה כו׳ ולא בביטול), וע״פ הנ״ל יובן, דכיון שמצד שכל יש מקום לב׳ צדדים, אי אפשר להיות על ידו קביעת ההלכה (שבאופן א׳ דוקא), כי אם דוקא מצד בחינה שלמעלה מהתחלקות, הוי׳, בא לפסק הלכה, ובכדי להגיע להוי׳ שלמעלה מהתחלקות והגבלה הוא ע״י ביטול בתכלית דוקא. שע״י ביטול זה בהיותו למטה, הנה ממשיך מהוי׳, למטה בבחי׳ מקום (בכל מקום), ונעשה הלכה כמותו.

ובזה יובן הקשר (עכ״פ בדרך אפשר) דאנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי מכיון שבעת מתן תורה ניתנו גם דעות החלוקות שמצד אלקיך כנ״ל, הרי ישנם צמצומים ומדידות והגבלות, ולכן צריך להיות הוצאתיך מארץ מצרים, מהמיצרים וגבולים. ואע״פ שנת״ל דאלקיך ענינו אלקים חיים, דקאי על ספירת הבינה, דבינה היא עלמא דחירו50, מ״מ הרי בינה היא אם הבנים51, ורביע על בנין52, ששייכת (והיא שורש) להמדות שהם בבחי׳ צמצום ומיצר. וע״ז הי׳ צ״ל הגילוי דהוי׳ ודאנכי, שעל ידו יהי׳ הוצאתיך מארץ מצרים.

ומסיים הכתוב (וידבר גו׳ הדברים האלה) לאמר, שפירושו הוא כמארז״ל כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, כנ״ל. שבכל זמן, הנה כשיהודי לומד תורה פועל שיהי׳ ענין מתן תורה בכל הפרטים כבפעם הראשונה, עד שמה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו׳53. ומבואר בכתבי האריז״ל בלקוטי הש״ס שלו54 דד׳ פרטים אלו (באימה ביראה ברתת ובזיע) הם כנגד ד׳ אותיות שם הוי׳, וכמו שבעת מתן תורה הי׳ גילוי ד׳ אותיות שם הוי׳, כמו״כ הוא בכל זמן שאחד מישראל לומד תורה, שנמשך גילוי ד׳ אותיות שם הוי׳. וד׳ אותיות דשם הוי׳ שייכות במיוחד לענין ההלכה, וכידוע55 בענין ד׳ אמות של הלכה56 שהם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי׳. ולומד באופן שוהוי׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום, שממשיך הוי׳ באלקים (שרש בחי׳ מקום), והוא ע״י שאף שלומד בהבנה והשגה (מדידה והגבלה, בחי׳ מקום, אלקים) מ״מ בהקדמה לזה מבטל את עצמו לסברת ושכל התורה, ולמעלה יותר, הנה מבטל את עצמו לנותן התורה, כנוסח הברכה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, שע״י ביטולו הנה ממשיך הוי׳ גם בבחי׳ מקום. וזה נותן כח גם בחיי האדם, במעשיך ובדרכיך, שכל מעשיך יהיו לשם שמים57 ובכל דרכיך דעהו58, עד שמהפך ההעלם והסתר שיהי׳ בכל לבבך בשני יצריך59, ופועל בהעולם שיהי׳ גם אויביו ישלים אתו60, שמהפך את העולם לאוהב וידיד. והיינו שלא רק שהעולם אינו מבלבל אותו, כי אם אדרבה, מסייע לו, ונעשה דירה לו ית׳ בתחתונים61, ומתוך שמחה וטוב לבב.

__________

1) לכללות המאמר – ראה ד״ה זה באוה״ת יתרו ע׳ תתצ ואילך. תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רעו ואילך). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ עט ואילך). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תמח ואילך). תרפ״ח (סה״מ תרפ״ח ע׳ קכז ואילך).
2) יתרו כ, א.
3) ד״ה זה דיום ב׳ דחה״ש (לעיל ע׳ שסז ואילך). וראה לקו״ת במדבר טו, ג.
4) נסמן לעיל ע׳ שסז הערות 11-12.
5) עירובין יג, ב.
6) חגיגה ג, ב. במדב״ר פי״ד, ד.
7) קהלת יב, יא.
8) ירושלמי סנהדרין פ״ד ה״ב. מדרש תהלים יב, ז.
9) ראה דרושים שבהערה 1.
10) אבות פ״א מ״א.
11) פדר״א פמ״א. שמו״ר פכ״ח, ו. תנחומא יתרו יא. פקודי ג. נצבים ג. זח״א צא, א. ובכ״מ.
12) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
13) ראה תו״א יתרו סז, ב.
14) יתרו שם, ב.
15) ראה ראב״ע יתרו שם, א (ד״ה שאלני ר״י הלוי). כוזרי מאמר א סכ״ה.
16) סידור (עם דא״ח) רפד, ב. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע תא ואילך. וש״נ. סה״מ תרל״ד ע׳ קסח. וש״נ. רד״ה אנכי הוי׳ אלקיך תשמ״ט (לקמן ע׳ תצה). וש״נ.
17) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תלא ואילך.
18) שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב.
19) משלי ח, ל.
20) איוב כח, כא.
21) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
22) ראה סה״מ עטר״ת וסה״מ תרפ״ח שבהערה 1. וראה גם המשך תער״ב ח״א ע׳ כ. ח״ב ע׳ תתפא. ח״ג ע׳ א׳רלא. ועוד.
23) פ״א מי״ב.
24) לפני פרקי אבות. וראה סד״ה משה קיבל תורה מסיני תשל״ח (סה״מ ימי הספירה ע׳ עב). שיחת ש״פ נשא תשמ״ז (התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 460-61).
25) חגיגה יז, א (במשנה).
26) שו״ע אדה״ז או״ח סתצ״ד סי״ט. וראה בארוכה לקו״ש חכ״ח ע׳ 24 ואילך.
27) קונטרס השולחן (להרא״ח נאה). הגהות אליעזר (הועתק בהוספות לשו״ע אדה״ז (הוצאת קה״ת) תשה, א). – ראה לקו״ש שם ע׳ 26 הערה 26.
28) ד, א. – הובא באוה״ת שבהערה 1.
29) ראה זח״ג רמה, א. טעהמ״צ להרח״ו פ׳ תצא. שער הגלגולים סוף הקדמה לו. אגה״ק סי״ג. לקו״ת שה״ש מח, ג.
30) ראה רמ״ז לזח״ב סח, ב. אוה״ת יתרו ס״ע תשצח-ט.
31) ח״א פס״א ואילך.
32) משפטים כב, כז ובפרש״י.
33) משפטים שם, ח.
34) סוטה לח, א. סנהדרין ס, א.
35) כס״מ הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז. פרדס שער (יט) שם בן ד׳. מו״נ שם. עיקרים מאמר ב׳ פכ״ח.
36) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. ע״ח (שער א) דרוש עיגולים ויושר בתחילתו. טושו״ע ר״ס ה. שעהיוה״א פ״ז (פב, א). וראה זח״ג רנז, סע״ב (ברע״מ).
37) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתלה ואילך. המשך תרס״ו ס״ע כט ואילך. ובכ״מ.
38) ברכות לו, ב. וש״נ.
39) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1.
40) ד״ה זה דיום ב׳ דחה״ש (לעיל ע׳ שסח ואילך).
41) ח״ב ע׳ תשדמ.
42) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
43) הל׳ ת״ת פ״ד ה״ג. ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 327. חי״ח ע׳ 154. ועוד.
44) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תלט ואילך.
45) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
46) תהלים פו, א.
47) שם קלא, ב.
48) שמואל-א יז, יד.
49) ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
50) ראה לקו״ת אמור לו, ג. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ סז. וש״נ.
51) ל׳ הכתוב – תהלים קיג, ט. ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 193 ואילך).
52) ראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (טו) הזווגים פ״א. פ״ה. שער (מז) סדר אבי״ע ספ״ב. ובכ״מ.
53) ברכות כב, א. מו״ק טו, א. וראה תו״א שבהערה 13.
54) למו״ק שם (ד״ה מה להלן). וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ רפד ובהערה 2 שם. ח״ט ע׳ מ-מא. חי״ח ע׳ קא-קב. ועוד.
55) אוה״ת בלק ע׳ תתקלה.
56) ראה ברכוח ח, א.
57) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
58) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
59) ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
60) משלי טז, ז.
61) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.


18) שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב.
19) משלי ח, ל.
20) איוב כח, כא.
21) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
22) ראה סה״מ עטר״ת וסה״מ תרפ״ח שבהערה 1. וראה גם המשך תער״ב ח״א ע׳ כ. ח״ב ע׳ תתפא. ח״ג ע׳ א׳רלא. ועוד.
23) פ״א מי״ב.
24) לפני פרקי אבות. וראה סד״ה משה קיבל תורה מסיני תשל״ח (סה״מ ימי הספירה ע׳ עב). שיחת ש״פ נשא תשמ״ז (התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 460-61).
25) חגיגה יז, א (במשנה).
26) שו״ע אדה״ז או״ח סתצ״ד סי״ט. וראה בארוכה לקו״ש חכ״ח ע׳ 24 ואילך.
27) קונטרס השולחן (להרא״ח נאה). הגהות אליעזר (הועתק בהוספות לשו״ע אדה״ז (הוצאת קה״ת) תשה, א). – ראה לקו״ש שם ע׳ 26 הערה 26.
28) ד, א. – הובא באוה״ת שבהערה 1.
29) ראה זח״ג רמה, א. טעהמ״צ להרח״ו פ׳ תצא. שער הגלגולים סוף הקדמה לו. אגה״ק סי״ג. לקו״ת שה״ש מח, ג.
30) ראה רמ״ז לזח״ב סח, ב. אוה״ת יתרו ס״ע תשצח-ט.
31) ח״א פס״א ואילך.
32) משפטים כב, כז ובפרש״י.
33) משפטים שם, ח.
34) סוטה לח, א. סנהדרין ס, א.
35) כס״מ הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז. פרדס שער (יט) שם בן ד׳. מו״נ שם. עיקרים מאמר ב׳ פכ״ח.
36) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. ע״ח (שער א) דרוש עיגולים ויושר בתחילתו. טושו״ע ר״ס ה. שעהיוה״א פ״ז (פב, א). וראה זח״ג רנז, סע״ב (ברע״מ).
37) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתלה ואילך. המשך תרס״ו ס״ע כט ואילך. ובכ״מ.
38) ברכות לו, ב. וש״נ.
39) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1.
40) ד״ה זה דיום ב׳ דחה״ש (לעיל ע׳ שסח ואילך).
41) ח״ב ע׳ תשדמ.
42) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
43) הל׳ ת״ת פ״ד ה״ג. ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 327. חי״ח ע׳ 154. ועוד.
44) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תלט ואילך.
45) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
46) תהלים פו, א.
47) שם קלא, ב.
48) שמואל-א יז, יד.
49) ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
50) ראה לקו״ת אמור לו, ג. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ סז. וש״נ.
51) ל׳ הכתוב – תהלים קיג, ט. ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 193 ואילך).
52) ראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (טו) הזווגים פ״א. פ״ה. שער (מז) סדר אבי״ע ספ״ב. ובכ״מ.
53) ברכות כב, א. מו״ק טו, א. וראה תו״א שבהערה 13.
54) למו״ק שם (ד״ה מה להלן). וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ רפד ובהערה 2 שם. ח״ט ע׳ מ-מא. חי״ח ע׳ קא-קב. ועוד.
55) אוה״ת בלק ע׳ תתקלה.
56) ראה ברכוח ח, א.
57) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
58) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
59) ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
60) משלי טז, ז.
61) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[סה"מ שבועות ע' שעג ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 267 ואילך.

סגירת תפריט