בס״ד. ש״פ בלק, י״ד תמוז ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳¹, ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה ויום ההולדת [במאמרו בשבת שלאחרי הגאולה]², דצריך להבין מהו ענין וברכו את הוי׳, והלא כל ברכה וגילוי הוא משם הוי׳, וכמ״ש בברכת כהנים [שהיא עיקר כללות ענין הברכות³, ועוד זאת, שיש בה גם ממעלת הברכה שהברכה נמשכת בוודאות וגם ממעלת התפילה שעושים רצון חדש למעלה⁴, היינו שנמשך על ידה ענין חדש שאינו אפילו בעשר ספירות דאצילות] יברכך הוי׳⁵ יאר הוי׳⁶ ישא הוי׳⁷. וביותר יש להבין, שהרי גם בהמשך כתוב זה גופא כתיב⁸ יברכך הוי׳ מציון, הרי שהברכה היא משם הוי׳, וא״כ מהו ענין וברכו את הוי׳. גם צריך להבין השייכות בין ב׳ ענינים אלו, שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳, יברכך הוי׳ מציון גו׳.

ומבאר בהמאמר², דמ״ש וברכו את הוי׳ קאי על שם הוי׳ דלתתא ומ״ש יברכך הוי׳ קאי על שם הוי׳ דלעילא. ויש לומר הביאור בזה, דהנה איתא בזהר⁹ (הובא בלקו״ת¹⁰) שבכל מקום שנמצא שם הוי׳ ב׳ פעמים בפסוק אחד הפירוש הוא דהשם הראשון הוא הוי׳ דלתתא והשם השני הוא הוי׳ דלעילא, דמזה מובן גם בכתוב דידן, שב׳ שמות הוי׳ כאן (ברכו את הוי׳, יברכך הוי׳) הם הוי׳ דלתתא והוי׳ דלעילא. ואף שבכתוב דידן ב׳ שמות הוי׳ הם בב׳ פסוקים נפרדים, הרי גם בלקו״ת¹¹ הובא ענין זה לגבי ב׳ שמות הוי׳ שבב׳ פסוקים נפרדים הבאים בהמשך אחד.

אמנם לפי זה צריך להבין, דהרי ממ״ש בתחילה וברכו את הוי׳, שהמתברך הוא הוי׳ דלתתא, הרי מזה גופא מובן שהברכה היא מהוי׳ דלעילא (וכנ״ל שכל הברכות הם משם הוי׳), וא״כ מהו שמוסיף בכתוב עוד ענין, יברכך הוי׳, היינו עוד ברכה מהוי׳ דלעילא. אך הענין הוא, דבחי׳ הוי׳ דלעילא הב׳ (יברכך הוי׳) הוא למעלה מהוי׳ דלעילא הא׳ (שממנו נמשכת הברכה בהוי׳ דלתתא, וברכו את הוי׳), עד ששם הוי׳ דלעילא הראשון הוא כשם הוי׳ דלתתא לגבי שם הוי׳ דלעילא השני. וביאור הענין הוא, דהנה ב׳ שמות הוי׳ ישנם בכל הדרגות, היינו שבכל דרגא בשם הוי׳ יש שם הוי׳ שלמעלה ממנו, ששם הוי׳ הקודם נקרא הוי׳ דלתתא לגבי׳. וזהו יברכך הוי׳ מציון, שגם לאחרי הברכה משם הוי׳ דלעילא לשם הוי׳ דלתתא, וברכו את הוי׳, עולים אח״כ לדרגא נעלית יותר, שם הוי׳ דלעילא עליון יותר, דעלי׳ איתמר יברכך הוי׳. ובזה יש לבאר גם מה שמבואר בכמה מקומות שהחידוש דלעתיד לבוא הוא שאז יהי׳ גילוי שם הוי׳, דלכאורה הרי גם לפני זה כבר הי׳ גילוי שם הוי׳, כאשר ברכת כהנים היתה באמירת שם הוי׳ ככתבו (לכמה דיעות¹²), בבית שני ולפני זה בבית ראשון ולפני זה במשכן שעשה משה (וענין זה ישנו ברוחניות גם עתה, שהרי משכן זה הוא נצחי¹³ ונמצא גם עתה). אך ע״פ הנ״ל יובן, כי שם הוי׳ המתגלה בזמן הזה הנה גם בדרגא הכי נעלית שבו הרי הוא בבחי׳ שם הוי׳ דלתתא לגבי שם הוי׳ דלעילא שיתגלה לעתיד לבוא.

והנה מכל הנ״ל מובן שיש דרגות בשם הוי׳ שאינם בערך זה לזה, דאף ששם הוי׳ הוא בלי גבול ואין סוף, הנה מ״מ בזה גופא יש דרגות אין סוף. ויש לומר דוגמא לדבר בעבודת האדם, דהנה¹⁴ אמיתית ענין ההליכה בעבודת האדם היא הליכה מדרגא לדרגא שבאין ערוך זה לזה. מ״מ לגבי מדריגה נעלית יותר הרי זו עלי׳ שבערך, כי גם בבחי׳ אין ערוך ישנם כמה אופנים. עד״ז הוא גם בענין הזמן, דהנה יום השבת הוא שלימות הכל¹⁵, היינו שלימות נעלית שלא בערך, ואעפ״כ הנה לאחרי כל שבת וששת ימי המעשה שלאחריו באים לעוד שבת, שהוא בבחי׳ שבת לא רק לגבי ששת ימי החול שלפניו אלא גם לגבי השבת שלפניו. וע״ד המבואר¹⁶ בענין שבת בשבתו¹⁷, שבתו של שבת, שבת לגבי שבת. וכן הוא גם בענין המקום [שזוהי גם דוגמא גשמית לדבר ממקום גשמי], דבפשטות הרי מקום גשמי אין לו גבול, וא״כ קו גשמי יש בו בלי גבול נקודות, והשטח שמתקבץ מבלי גבול קוים נמצא שיש בו אין סוף אין סופיים, אין סוף קוים שיש בהם אין סוף נקודות. ויתירה מזו, שדבר שיש בו (לא רק אורך או רוחב אלא) גם גובה או עומק הרי הוא מקובץ מאין סוף שטחים שבהם אין סוף קוים שבהם אין סוף נקודות¹⁸. וכשם שהוא בגשמיות, עאכו״כ שכן הוא גם למעלה ברוחניות, שיש כמה דרגות בשם הוי׳ שהוא בבחי׳ אין ערוך, שהוא למעלה מכל שאר השמות, כולל שם אדנ-י (אף ששם הוי׳ נקרא בשם אדנ-י), הרי יש בו דרגות, הוי׳ דלתתא והוי׳ דלעילא, ועד שיש הוי׳ דלעילא שלמעלה יותר, שלגבי׳ הוי׳ הקודם הוא הוי׳ דלתתא. וזהו ענין יברכך הוי׳, ששלימות הברכה היא מהוי׳ דלעילא, כי כמה נעלה שיהי׳ שם הוי׳ שלפני זה (וברכו את הוי׳), הרי יש הוי׳ למעלה ממנו דעלי׳ איתמר יברכך הוי׳, דשלימות ענין זה יהי׳ לעתיד לבוא.

והנה ע״פ המבואר בתניא¹⁹ דכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, מובן, שגם הגילוי דשם הוי׳ דלעילא דלעתיד לבוא תלוי בעבודת האדם בזמן הזה, וזהו מ״ש שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳ יברכך הוי׳ גו׳, שגילוי זה נמשך ע״י העבודה דשאו ידיכם קודש. דהנה העבודה דשאו ידיכם קודש היא העלאת התחתון שאין למטה ממנו. דאף שבכתוב נאמר שאו ידיכם (ולא רגליכם), הרי ע״פ המבואר בהמאמר שם מובן שידיכם כאן כולל הרגלים. דהנה מבואר שם²⁰ דידיכם הם המדות, וצ״ל שאו ידיכם דהיינו בירור והעלאת המדות. פירוש, שאינו מספיק שיתעלה מעל המדות וישכח על מדותיו, כי אז לא נתבררו המדות, ואפשר שאח״כ כשיהי׳ גילוי המדות יהי׳ באופן בלתי רצוי. וכמבואר בתניא²¹, שגם בבינוני באמת אפשר שיהי׳ ניעור כו׳, ובפרט שנשתמש בו הרבה באכילה ושתי׳ וכו׳²². ולכן צ״ל שאו ידיכם, העלאת המדות. ונמצא, שלפי הפירוש בהמאמר דקאי על המדות, יש לומר שזה כולל גם הרגלים, כי גם הרגלים הם בכלל המדות²³, ולפי זה ענין שאו ידיכם קאי על העלאת התחתון שאין למטה ממנו, כולל הרגלים. דע״י הירידה והבירור למטה מטה מגיעים למעלה מעלה, וכמבואר בדרושי ראש השנה²⁴ בענין ושקל בפלס הרים²⁵ שע״י הירידה למטה יותר ובירור התחתון ביותר עולים למעלה יותר.

ובזה יובן הקשר דשאו ידיכם קודש גו׳ למ״ש לאחרי זה יברכך הוי׳ מציון גו׳, שע״י העלאת התחתון ובאופן שמבררים אותו ממשיכים ברכה בשם הוי׳ דלתתא משם הוי׳ דלעילא, ועי״ז יברכך הוי׳, הוי׳ דלעילא שלמעלה יותר שלא בערך. וזהו גם מה שהברכה היא מציון דקאי על פנימיות הנשמה, יחידה שבנפש²⁶, שזה נמשך ע״י העבודה בדרגא הכי נמוכה שבנפש, עד לדרגא הכי נמוכה שבגוף.

וע״י העבודה של כאו״א מישראל [ובפרט שהבא לטהר מסייעין אותו²⁷] בהעלאת התחתון ובירורו, נעשה כללות ענין הבירור, יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים²⁸, עד שהמשכילים יבינו²⁸, שכאו״א מישראל הוא בבחי׳ משכיל, עד שיש בו גם יבינו, ענין ההבנה והשגה, ספירת הבינה, אם הבנים שמחה²⁹, ועי״ז באים להמשך הכתוב בדניאל שם, גילוי קץ הימין³⁰, שאז יהי׳ גילוי שם הוי׳ בעולם, דשם הוי׳ הוא ברכה ורחמים וכולו טוב³¹, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב.

__________

1) תהלים קלד, ב.
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריז (קונטרסים ח״א קפח, א) ואילך.
3) ראה לקו״ת ס״פ קרח. ד״ה כה תברכו תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שיא ואילך). לקו״ש ח״י ע׳ 28 ואילך. וש״נ. ובכ״מ.
4) ראה ד״ה כה תברכו שם. ד״ה וידבר גו׳ כה תברכו דש״פ נשא (סה״מ במדבר ח״א ע׳ קלח ואילך). לקו״ש שם. ובכ״מ.
5) נשא ו, כה.
6) שם, כו.
7) שם, כז.
8) תהלים שם, ג.
9) ח״ג קלח, ב.
10) חוקת נז, ג. ועוד.
11) חוקת שם.
12) ראה קידושין עא, א ובחדא״ג שם (ד״ה שם בן י״ב).
13) ראה סוטה ט, ב.
14) ראה בכ״ז ד״ה צאינה וראינה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קו ואילך). ד״ה זה היום תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ י ואילך). ועוד.
15) ראה אוה״ת בראשית מב, ב ואילך. ובכ״מ.
16) ראה לקו״ת ברכה צז, ג-ד. ובכ״מ.
17) ל׳ הכתוב – ישעי׳ סו, כג.
18) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ג ס״ע שפד-ה. ח״ו ע׳ ער. וראה ד״ה אלה מסעי תשמ״ו (סה״מ במדבר ח״ב ס״ע תסח-ט). וש״נ.
19) רפל״ז.
20) סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רכא (קונטרסים שם קצ, ב) ואילך.
21) פי״ב.
22) שם פי״ג.
23) ראה לקו״ת שה״ש טו, ג. ובכ״מ.
24) לקו״ת נצבים מה, א.
25) ישעי׳ מ, יב.
26) ראה לקו״ת ר״פ דברים. ובכ״מ.
27) שבת קד, א. ועוד.
28) דניאל יב, י.
29) תהלים קיג, ט. וראה זח״א ריט, א. ועוד.
30) דניאל שם, יז.
31) ראה סד״ה שאו ידיכם קודש תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז שם ריש ע׳ רכב (קונטרסים שם קצ, סע״ב)). וראה שיחת ט״ו תמוז שנה זו (התוועדויות תשמ״ז ח״ד ס״ע 45 ואילך).

[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' שלט ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קעה ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ד ע׳ 13 ואילך.