בס״ד, ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם גו׳¹, ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו״ת ובדרושים שלאחרי זה²), דמ״ש אתם נצבים היום קאי על ראש השנה (וכדאיתא בזהר³ דכל מקום שנאמר היום סתם קאי על ראש השנה), שביום זה אתם נצבים כולכם לפני ה׳ אלקיכם, היינו שאז כל ישראל עומדים לאחדים כאחד, דאף שיש ביניהם חילוקי דרגות, כמ״ש לאחרי זה⁴ ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך, שמנה כאן הכתוב עשר מדריגות⁵, מ״מ בראש השנה כולם עומדים ונצבים בהתאחדות גמורה. ומוסיף בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ ברשימותיו על פסוק זה⁶ (ונראה שהענין מיוסד על דרוש רבינו הזקן), דמ״ש נצבים הוא לשון נפעל, היינו שיש מפעיל המעמיד אותם. דזהו⁷ ההפרש בין מ״ש אתם נצבים למ״ש⁸ גבי המלאכים שרפים עומדים גו׳⁹, דענין עומדים פירושו רק שהם עומדים ולא נאמר איך עומדים, משא״כ נצבים פירושו לשון נפעל, שיש מפעיל ומציב המציב ומעמיד אותם. ומפעיל זה הוא ה׳ אלקיכם, כמ״ש לאחרי זה לפני ה׳ אלקיכם, דמזה מובן שהוא המפעיל ומציב אותם שיהיו נצבים ועומדים באופן של אחדות, לאחדים כאחד.

וממשיך בזה בלקו״ת שם (בסוף סעיף א׳ של הדרוש), ״וזהו דרך כלל״. ואח״כ ממשיך ומבאר¹⁰ ״אך דרך פרט איך הוא כו׳״, דיש לומר, דקאי (לא רק על עצם הענין דנצבים כולכם, אלא) גם על ענין זה מה שנצבים הוא לשון נפעלים, הנה ע״ז ביאר הכתוב אח״כ¹¹ לעברך בברית גו׳, היינו ההעברה בברית מלמעלה (לשון מפעיל). דענין הברית הוא (כמבואר בהמשך הדרוש שם¹⁰) שכדי למנוע שינוי ההתקשרות וההתאחדות בין העוברים בברית, הנה לזה שניהם עוברים בין הבתרים של גוף אחד שחותכים אותו לב׳ חצאים, שכשם שהגוף הזה הוא גוף אחד כך גם העוברים בין הבתרים יהיו מאוחדים באחדות גמורה מבלי שינוי ובאופן נצחי ותמידי. ועד״ז יובן בעניננו, דענין הברית כאן הוא כדי לפעול שהאחדות דישראל תהי׳ באופן נצחי ותמידי שלא יפסק לעולם. וכדי להמשיך ענין זה, ענין הנצחיות שלמעלה מהתחלקות, בראשיכם שבטיכם כו׳, בבחי׳ ההתחלקות, לזה צריך נתינת כח מיוחדת מבחינה שלמעלה מענין הנצחיות סתם, שזהו ענין לעברך בברית גו׳. וענין זה נפעל ע״י הקריאה בתורה דפרשת אתם נצבים בשבת שלפני ראש השנה¹², דאסתכל באורייתא וברא עלמא¹³, שזה מפעיל ונותן כח על הברית שבראש השנה.

אמנם זה צריך להיות ג״כ ע״י עבודת האדם, והו״ע זכרון הברית, וכמו שממשיך¹⁴ וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. ובפרטיות הנה¹⁵ בנוגע לראש השנה אמרו רז״ל¹⁶ אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר. וכיון שענין אתם נצבים היום קאי על ראש השנה, מובן שגם בברית זו דאתם נצבים היום גו׳ ישנם ג״כ ג׳ ענינים אלו. והענין הוא, הנה כדי שיהי׳ הברית בשלימות ובאופן נצחי הרי בשביל זה צ״ל ענין הביטול בתכלית. וזהו ענין אמרו לפני מלכיות, ענין הביטול, דמה שישראל מכתירים את הקב״ה למלך עליהם הרי זה ענין של ביטול העם אל המלך, וענין זה ישנו גם בהעברה בברית, כי כדי להיות כולכם לאחדים כאחד, צ״ל בשביל זה ביטול הציור הפרטי של כל אחד מהם. וזהו ענין נצבים לשון מפעיל בענין זה, כי הכח לפעול למעלה ענין ההכתרה בא מלמעלה, וכלשון רז״ל אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות כו׳, שענין זה הוא בקשה מלמעלה, שבקשה ענינה הוא נתינת כח.

וביאור ענין זכרונות, הנה תוכן ענין הברית הוא (כנ״ל), כדי שגם זמן רב אחרי כריתת הברית לא יפסוק האחד מעל חבירו, כי כל אחד מכורתי הברית זוכר את הברית. וזהו ענין הזכרונות, שכדי שיהי׳ ענין הברית בשלימות צריך לענין הזכרון, שיזכרו את הברית, כלשון הברכה דזכרונות זוכר הברית. וכמ״ש בהמשך הפרשה¹⁴ כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם וליצחק וליעקב, שענין הכריתת ברית קשור עם זכרון הברית עם האבות.

ובמה בשופר. דהנה תכלית הכוונה היא להמשיך את הברית במעשה בפועל גם בעבודות פרטיות. כי ענין אתם נצבים גו׳ ישנו בעבודת כל אחד ואחד מישראל, כמובא בתחילת הדרוש שם², שיש עשר מדריגות בנפש האדם דהיינו ג׳ שכלים וז׳ מדות¹⁷, שעשר מדריגות אלו הם ענין של שינויים, שא׳ שונה מהב׳. ובזה הוא ענין הברית לאחד אותם, שלא יתפרדו, והקשר הזה ביניהם יהי׳ נצחי ואמיץ בלי שהשינויים ישפיעו עליהם. וכשם שהוא בנפש האדם, כן הוא דרך כלל בכללות עם ישראל הנחלק לעשר מדריגות הנ״ל, דאף שלכאורה עשר מדריגות הללו הם שונים זו מזו, מ״מ צריך לפעול שיהיו נצבים ועומדים לאחדים כאחד ממש. וזהו ענין השופר, כמארז״ל¹⁸ דשופר הוא ע״ש שפרו מעשיכם, היינו דאף שמעשיכם שלפני זה הם כבר טובים, מ״מ צ״ל בהם שיפור ותשובה, לאתבא צדיקייא בתיובתא¹⁹, שגם במעשה בפועל שהוא בשלימות (צדיקייא) יהי׳ ניכר ענין התשובה, שזהו תוכן ענין הברית. ובפרט ששופר ענינו המשכת התענוג²⁰, דענין התענוג שרשו הוא בעצם הנפש, ענין התשובה ומקור ענין הברית. ומעין התענוג שבעצם הנפש נמשך במעשיכם, גם במעשים פרטיים ובכל התענוגים פרטיים, כמובא בכמה מקומות²¹, שכח התענוג נמשך בכל כח בנפש ובכל מקום בגוף האדם, ועד שנמשך גם לעקב שברגל, כנודע סיפור רז״ל²² בתורה מלשון הוראה²³ בעבודת האדם דאני נבראתי לשמש את קוני²⁴, שגם במי שגופו עבר כבר את גיל הצמיחה, והיינו דנוסף לזה שבאדם זה עצמו מדובר בחלק זה שבגוף הרחוק ביותר מענין הצמיחה (עקב שברגל)²⁵, הנה עוד זאת שגופו עבר כבר את גיל הצמיחה, הנה ע״י ענין התענוג נפעל בו גידול העצם בפשטות, כמ״ש²⁶ שמועה טובה תדשן עצם. וענין זה נפעל ע״י השופר, וכמבואר בלקו״ת (בדרושי ראש השנה²⁰) שמטעם זה אין תוקעין בראש השנה שחל להיות בשבת, כי התענוג שבשופר נפעל ע״י השבת, והרי ידוע²⁷ שענין וקראת לשבת עונג²⁸ הוא גם בדברים גשמיים, עד לאכילה ושתי׳ ואפילו שינה. ומטעם זה²⁹ ענין תקיעת שופר הוא בקול פשוט וכו׳, כי ההמשכה דקול השופר היא למעלה מקול חיצוני המתלבש באותיות הדיבור, אלא היא בחי׳ קלא פנימאה דלא אשתמע³⁰, שזהו הקול היוצא מפנימיות הלב. וזהו גם³¹ מה שתוקעין בקרן של בהמה דוקא, ובשופר של יעל פשוט דוקא, בחי׳ הרים הגבוהים ליעלים³², כמבואר בהמשך הדרוש שם³³ שכל ענינים אלו מורים על בחינה שלמעלה ממדידה והגבלה ולמעלה מטעם ודעת, שזהו כללות ענין הברית.

וזהו ענין אתם נצבים היום כולכם גו׳, שכבר בשבת שלפני ראש השנה קורין ענין זה בתורה, כי מכיון שבראש השנה נמשך ענין זה במעשה בעולם, הנה לפני זה צ״ל הקריאה בתורה בפרשה זו, וכמאמר אסתכל באורייתא וברא עלמא³⁴, שכדי שיומשך הענין בעולם צריך הוא להיות קודם לזה בתורה. וזהו תוכן ענין נצבים מלשון מפעיל, כי ע״י הקריאה בתורה הנה ה׳ אלקיכם מפעיל ענין זה דנצבים ועומדים כולכם לאחדים כאחד. ועוד זאת, שענין זה הוא באופן דניצב מלך³⁵, כפירוש אדמו״ר הצ״צ בזה³⁶ שהניצב עומד בתוקף של מלך, דטעם הדבר הוא משום שהוא בביטול אל המלך והרי עבד מלך מלך³⁷. וכמבואר בלקו״ת³⁸ דזהו ענין אין מלך בלא עם³⁹, דהגם שפירוש עם הוא מלשון עוממות⁴⁰, מ״מ בענין זה פירושו עם מלשון עמו ובערכו, שהם אנשים כמותו, וכמובא בכמה מקומות⁴¹ שגם אם יהי׳ האדם עם ריבוא רבבות נבראים שאינם ממין המדבר, אינו יכול להיות מלך עליהם, וצריך שיהיו דוקא אנשים כמותו. וזהו ענין נצבים מלשון ניצב מלך, שקורים בתורה בשבת שלפני ראש השנה. וע״י הקריאה בתורה הנה מכיון שאורייתא וקוב״ה כולא חד⁴², הרי זה מפעיל וממשיך ענין זה בישראל. ועד שעי״ז נעשה בישראל שיהי׳ ישראל ואורייתא וקוב״ה כולא חד⁴³ בתכלית האחדות ובאופן של ברית, כולכם לאחדים כאחד.

והנה ענין זה מבואר בדרושי חסידות, היינו בפנימיות התורה, אבל באופן של יתפרנסון מיני׳⁴⁴, שנמשך ומתלבש בשכל האדם, ועד שנעשה כמו מזון, שנעשה דם ובשר כבשרו⁴⁵. ויהי רצון, שמזה יומשך גם בדם ובשר של הגוף בפשטות, ובפרט בשבת זו שלפני ראש השנה שמיני׳ מתברכין כולהו יומין⁴⁶, כולל היום דראש השנה, היינו שתהי׳ הברכה בישראל בגוף ובנפש בפשטות, פירושו שיתברכו בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, ברוחניות ובגשמיות, ובגשמיות וברוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד, ובשמחה ובטוב לבב.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) לקו״ת ריש פרשתנו (מד, א). סידור (עם דא״ח) רלא, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקכה. מקומות שבהערה 6. ועוד.
3) ראה זהר ח״ב לב, ב וברמ״ז שם. ח״ג רלא, א. וראה גם פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). אוה״ת נ״ך ע׳ תרנא.
4) שם, ט-י.
5) זח״ב פב, א.
6) אוה״ת ריש פרשתנו (ע׳ א׳קפט). (כרך ו) ע׳ ב׳שצז ואילך.
7) אוה״ת שם.
8) ישעי׳ ו, ב.
9) ראה שמו״ר פט״ו, ו. לקו״ת נצבים שם.
10) לקו״ת שם (מד, ב). סידור ומאמרי אדה״ז שם.
11) פרשתנו שם, יא.
12) לקו״ת שם מד, א. וראה תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. ועוד.
13) זח״ב קסא, א-ב.
14) פרשתנו שם, יב.
15) ראה בכ״ז מקומות שבהערה 2.
16) ר״ה טז, א. לד, ב.
17) ראה תניא רפ״ג.
18) פסיקתא דר״כ פ׳ כג (בחודש השביעי). ויק״ר פכ״ט, ו. מדרש תהלים סוף סימן פא. וראה לקו״ת ר״ה נא, ג. אוה״ת דרושים לר״ה ע׳ א׳שנ ואילך. (כרך ה) ע׳ ב׳קי.
19) ראה לקו״ת שמע״צ צב, ב. ובכ״מ.
20) ראה לקו״ת ר״ה נז, א ואילך. ובכ״מ.
21) ראה לקו״ת שם, ב. ובכ״מ.
22) גיטין נו, ב.
23) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
24) משנה וברייתא סוף קידושין.
25) ראה נזיר נא, א ובתוס׳ (ד״ה רקב הבא מן העקב) ופי׳ הרא״ש שם. וראה גם אדר״נ ספל״א.
26) משלי טו, ל.
27) ראה שו״ע אדה״ז ר״ס רמב. ר״ס רפא. וש״נ.
28) ישעי׳ נח, יג.
29) ראה בכ״ז מקומות שבהערה 10.
30) ראה זח״א נ, ב. ובכ״מ.
31) ראה לקו״ת ר״ה נו, ד ואילך. ובכ״מ.
32) תהלים קד, יח.
33) לקו״ת פרשתנו שם מה, א.
34) ראה ב״ר בתחילתו. ובכ״מ.
35) מלכים-א כב, מח.
36) אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳רא ואילך. ובכ״מ.
37) ספרי ופרש״י דברים א, ז. ובכ״מ.
38) שם מד, ב. וראה גם סה״מ תש״א ע׳ 2.
39) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א רפ״ז. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
40) ראה שעהיוה״א שם. ובכ״מ.
41) סה״מ תש״ג ע׳ 10. ובכ״מ.
42) זח״ב ס, א. ועוד.
43) ראה זח״ג עג, א.
44) תקו״ז סוף תיקון ו. וראה כס״מ שם. הקדמת המקדש מלך.
45) ראה תניא פ״ה (ט, סע״ב).
46) ראה זח״ב סג, ב. פח, א.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רלז ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ רסה ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ה ע׳ 3010 ואילך.