נט) ראה אנכי – ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ב

בס״ד. ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה1, וצריך להבין, מדוע נאמר כאן דוקא לשון אנכי, שלא כבכל ציוויי התורה שנאמר בהם שם הוי׳ או שם אלקים (ובפרט בספר דברים). וביותר אינו מובן, שהרי ממשיך אח״כ ברכה וקללה, שזה מורה על התחלקות השייכת דוקא בסדר השתלשלות, שיש בו התחלקות ועד להפכים כמו ברכה וקללה, משא״כ בחי׳ אנכי הוא למעלה מהשתלשלות, דלכן במתן תורה כתיב2 אנכי הוי׳ אלקיך, שאז הי׳ גילוי שלמעלה מהשתלשלות, וא״כ למה נאמר כאן אנכי. ומה גם שממשיך3 את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה׳ אלקיכם גו׳, דענין המצוות שייך דוקא בעולם הזה שהוא בסדר ההשתלשלות, וא״כ למה נאמר כאן התואר אנכי. גם ידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו״ת4 ובדרושים שלאחרי זה5), דהנה אמרו רז״ל6 כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, וצריך להבין מה שייך ענין הנצחיות כאן. וגם מהו שנאמר לפניכם, והוה לי׳ לומר לכם. ויש לפרש הכוונה בשני דיוקים אלה בהמשך להנ״ל, דבשלמא אם המדובר הי׳ בענין שלמעלה מסדר ההשתלשלות, שייך בזה ענין הנצחיות שלמעלה מהזמן, וענין לפניכם לפנימיותכם. וכמו בתורה דכתיב בה7 אשר תשים לפניהם, לפנימיותם8, כי התורה שרשה למעלה מעלה. אבל כיון שהמדובר כאן הוא בענין המצוות, א״כ מהו שנאמר לפניכם. וכן מהו שנאמר היום דהיינו ענין הנצחיות, והרי המדובר הוא בברכה וקללה שבאים בגדרי התחלקות וגדרי הזמן. גם ידוע הדיוק9 במ״ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, דבשלמא ברכה ניחא, אבל איך אפשר להיות שאנכי נותן לפניכם קללה, והרי מפי עליון לא תצא הרעות10.

אך הענין הוא, כמבואר בהדרושים11, דהנה במתן תורה כתיב (כנ״ל) אנכי הוי׳ אלקיך, היינו שאז נמשך בחי׳ אנכי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, דלא אתרמיז בשום אות ובשום קוץ12, להיות הוי׳ אלקיך, כחך וחיותך13 של כאו״א מישראל, היינו שנמשך ענין אנכי שלמעלה בבחי׳ אנכי ופנימיות של כאו״א מישראל. והיינו, שעיקר ההמשכה דמתן תורה היתה מבחי׳ אנכי, ואח״כ נמשך זה בבחי׳ הוי׳, שהם ד׳ אותיות המורות על ד׳ הדרגות בהמשכה, וכנגדם יש ד׳ בחינות בנפש. וזהו ענין אנכי נותן לפניכם, שבחי׳ אנכי נמשך לפניכם לפנימיותכם, וכמ״ש14 פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, המשכת אנכי ופנימיות שלמעלה בבחי׳ אנכי ופנימיות שבנשמות.

אמנם זהו כפי שהמשכת בחי׳ אנכי היא מצד נתינת התורה בעשרת הדברות, שזהו הקשר דבחי׳ אנכי שבתורה עם בחי׳ אנכי שבישראל. אך בפרשתנו מחדש ענין נוסף, שהגילוי דבחי׳ אנכי שייך גם לסדר ההשתלשלות ומעשה המצוות, ועוד זאת, ששייך גם לזה מה שאנכי נותן לפניכם גו׳ וקללה. והענין הוא15, דהנה איתא במשנה16 יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וטעם הדבר הוא, כי דוקא ע״י מעשה המצוות בעולם הזה הגשמי ממשיכים בחי׳ גילוי העצמות דוקא. דנעוץ סופן בתחילתן17, ודוקא במעשה וסוף מעשה נמשך העצם. ומטעם זה ענין בחי׳ אנכי שייך למעשה המצוות דוקא, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות גו׳. ועד״ז בענין הקללה, דהנה אמרו רז״ל18 על מש״נ19 בבריאת יום הששי והנה טוב מאד, טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות, וזה יפלא ביותר. ומבואר בזה, שזהו משום שתכלית בריאת הרע הוא בשביל שיהופך הרע לטוב, וכמ״ש20 בכל לבבך בשני יצריך21. וכידוע שגם ענין הרע נברא בכוונה מאיתו ית׳, כידוע22 שחטא עץ הדעת שרשו הוא במיעוט הירח ששרשו הוא בבחי׳ שבירת הכלים דתוהו מה שבורא עולמות ומחריבן23, שזה הי׳ בכוונה מתחילה סותר ע״מ לבנות24, דתכלית כוונת הרע הוא כדי להפכו לטוב. וזהו ענין נתינת הקללה מלמעלה, היינו נתינת הרע בשביל להפכו לטוב. ולכן נאמר בזה ענין אנכי דוקא, כי דוקא ע״י הפיכת הרע נמשך בחי׳ אנכי מי שאנכי25, דע״י התשובה והיפוך הזדונות לזכיות26 מתגלה בחי׳ המקיפים דתוהו, עד לבחי׳ אנכי. דענין הברכה הוא המשכה בפנימיות, כידוע27 בענין ברכת תפילין, משא״כ ע״י הפיכת הקללה ממשיכים מבחי׳ המקיפים, ע״ד ההמשכה28 שע״י מצוות ל״ת29.

__________

1) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
2) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
3) יא, כז.
4) ריש פרשתנו (יח, א ואילך).
5) אוה״ת פרשתנו (ע׳ תרלה ואילך).
6) ראה פרש״י עה״פ. פרש״י סוטה מו ב (ד״ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח״ס סה״ד) ערך היום – הובא באוה״ת שם ע׳ תרסו. וראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 147 הערה 64.
7) ר״פ משפטים (כא, א).
8) ראה תו״א משפטים עה, ג.
9) ראה אוה״ת שם ס״ע תרנח.
10) איכה ג, לח.
11) שבהערות 4-5.
12) ראה זח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ.
13) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ. וראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ס״ה.
14) ואתחנן ה, ד.
15) ראה בכ״ז אוה״ת שם ע׳ תרמב ואילך. שם ע׳ תרנח ואילך.
16) אבות פ״ד מי״ז.
17) ספר יצירה פ״א מ״ז.
18) ראה ב״ר פ״ט, י.
19) בראשית א, לא.
20) ואתחנן ו, ה.
21) ברכות נד, א. ספרי ופרש״י עה״פ.
22) ראה ד״ה על כן יאמרו המושלים תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א קצב, א ואילך).
23) ב״ר פ״ג, ז. וש״נ.
24) ע״פ ל׳ חז״ל – שבת לא, ב. וראה ב״ר פ״ט, ב. קה״ר פ״ג, יא. ועוד.
25) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. ל״ת להאריז״ל תולדות כז, יט. לקו״ת פינחס פ, ב. שם פרשתנו יח, ד. לא, ד. נצבים מה, ב. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). וראה ראב״ע תולדות כז, ט.
26) יומא פו, ב.
27) ראה תו״א שמות נב, ב. ובכ״מ.
28) תו״א שם, ד. לקו״ת פקודי ו, ד. ובכ״מ.
29) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ דברים ח"א ע' רצא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 225 ואילך.

סגירת תפריט