בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
והי׳ באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי׳, ראשית עריסותיכם וגו׳1, וידוע הדיוק בזה, מה שאומר מלחם הארץ, דמכיון שזה בא בהמשך למה שנאמר לפני זה2 בבואכם אל הארץ, הוי לי׳ למימר באכלכם מלחמה, וממילא הי׳ מובן דקאי על לחם הארץ. גם צריך להבין קושית הרמ״ז בפ׳ עקב3 מה שאומר והי׳ באכלכם וגו׳ תרימו תרומה, ולכאורה הסדר הוא הפוך, דבתחילה צ״ל תרימו תרומה, ואח״כ באכלכם גו׳. עוד צריך להבין4 מה שאומר ביחזקאל5 בנוגע לחלה, להניח ברכה אל ביתך, ולכאורה מהו השייכות דענין זה לחלה דוקא. ועוד מהו דיוק הלשון ביתך, דבד״כ הלא הלשון הוא ברוך אתה, ויתן לך האלקים וכדומה, ומהו הלשון ביתך.
ויובן זה בהקדם ענין מצות חלה6, דהנה מבואר במדרש7 ובירושלמי8 שאדם הראשון הי׳ חלתו של עולם, וזהו ענין מצות חלה, לתקן הקלקול שהי׳ באדם הראשון ע״י חטא עץ הדעת, וכיון שהקלקול הי׳ ע״י חוה, לכן ניתנה מצוה זו לנשים, כדי שגם התיקון ע״ז יהי׳ על ידם, שחלה היא אחד מהג׳ מצוות שנתנו לנשים, שהר״ת שלהם הוא חנ״ה9 (או הח״ן9) שהוא חלה, נדה, הדלקת הנר, דלפי שקלקלה באדם הראשון שהי׳ דמו של עולם8, וכדכתיב10 כי הדם הוא הנפש11, לפיכך ניתן לה מצות נדה, ולפי שקלקלה את אדם הראשון שהי׳ חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה, ולפי שכבתה נרו של עולם שהוא אדם הראשון8, לכך ניתן לה נר שבת. והתיקון שע״י מצוות אלו הוא בעילוי יותר מכמו שהי׳ קודם, ביתר שאת וביתר עז, וכמבואר במעלת הבעל תשובה לגבי הצדיק. והנה זה שאדם הראשון נקרא חלתו של עולם, הוא כמבואר במדרש12 דבתחילה הי׳ ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו׳, ולאחרי זה הי׳ וייצר הוי׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה13, ע״י שלקח העפר והמים ועירבן יחד, שהו״ע הגיבול, ובדוגמא לזה ניתנה גם מצות חלה, דמקשקשת עיסתה במים מגבהת חלתה, כמבואר במשנה14. והנה ע״י הקלקול באדם הראשון נעשה קלקול בכל העולם, שהרי כל הנשמות היו כלולים באדם הראשון15, וכמ״ש באיוב16 איפה היית ביסדי ארץ, שאמר לו הקב״ה לאיוב, היכן היתה איפה שלך באדם הראשון, בראשו כו׳ באיזה אבר17, הרי שכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון, ולכן התיקון ע״ז הוא ג״כ תיקון בכל העולם. וזהו אחד הביאורים מה שאומר במצות חלה להניח ברכה אל ביתך, שהוא ענין בחכמה יבנה בית18, שהוא כללות העולם, דע״י מצות חלה, שמתקן מה שהי׳ בתחילה הקלקול בחלתו של עולם, הרי הוא פועל שיהי׳ להניח ברכה אל ביתך, שממשיך ברכה בהעולם. וזהו מ״ש כאן תרימו תרומה, שע״י מצות חלה פועל הרמה בעולם, ובעילוי יותר ממה שהי׳ קודם, שזהו מעלת הבעלי תשובה לגבי הצדיקים וכמו שנת״ל.
והנה בעבודת האדם יש ג׳ קוים, סור מרע, עשה טוב ובקש שלום19, שהם ג׳ הקוים שעליהם העולם עומד20, והעולם קיים21, שזהו עבודת הצדיק שהוא הולך ישר22. וכן הוא גם בבעל תשובה, דגם אצלו ישנם ג׳ ענינים אלו בתשובה, וכמבואר בלקו״ת פ׳ בלק (ד״ה מה טובו23). וזהו גם מה שבכדי לתקן הקלקול הנ״ל הוא ע״י העבודה בג׳ קוים אלו, כי דם נדה הוא מצות ל״ת, שהו״ע סור מרע כפשוטו, ומצות חלה הוא מצות עשה שהו״ע ועשה טוב, והדלקת הנר הו״ע בקש שלום, שהו״ע התורה, קו האמצעי, וכמ״ש הרמב״ם24 מהספרי25, שכל התורה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם, וזהו ענין הדלקת הנר שהו״ע ותורה אור26, שעל ידה מדליקים את הנר להאיר את העולם.
והנה כשם שהקלקול הי׳ ע״י מעשה התחתונים, כמו״כ התיקון צ״ל ג״כ ע״י עבודת התחתונים. והגם שאלמלא הקב״ה עוזרו לא יכול לו27, מ״מ הנה בכללות הו״ע עבודת התחתונים, דעי״ז הרי הוא פועל הגבהה בהעולם. וההגבהה צריכה להיות מתחתיתו דוקא28, אלא שבזה גופא ישנם שני ענינים שהו״ע לחם מן השמים29 ולחם מן הארץ, שלחם מן השמים הו״ע המן, המשכה מלמעלה למטה, וגם בזה יש עבודת המטה שהו״ע הברכה, דמשה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד המן, ורק לאח״ז תיקנו להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ30, הרי שגם על המן הי׳ ענין הברכה [שמברך את הקב״ה שהוא זן את העולם כולו בטובו, ולחם לבב אנוש יסעד31, אלא שזהו ע״י הלחם מן השמים], וברכה הרי ענינה עבודת המטה, וכן הוא גם בפשטות שהי׳ בזה עבודת האדם בלקיטת המן, שזה הי׳ בכאו״א, והחילוקים שאומר בגמרא יומא32 בין צדיקים בינונים וכו׳, הוא רק לגבי הנאמר בפסוק33 שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים גו׳, אבל הלקיטה הי׳ בכאו״א, אך עכ״ז עיקר ענינה הוא לחם מן השמים. והנה כל זה הוא ההקדמה עד בואם אל ארץ נושבת34, שאז התחיל הזמן של קצירה וזמירה, חורש וזורע, תנא סידורא דפת קא נקיט35, שהו״ע לחם מן הארץ, ובזה צ״ל הזהירות (באַוואָרעניש) של ושבתה הארץ שבת להוי׳, שש שנים תזרע וגו׳36. שלכאורה אין זה מובן37, שהרי הסדר הוא הפוך, דתחילה צ״ל שש שנים תזרע וגו׳ ואח״כ ובשנה השביעית שבת להוי׳. והענין הוא, שבכדי שיהי׳ השש שנים גו׳ באופן כזה, שלאח״ז יהי׳ ובשנה השביעית גו׳, הוא דוקא ע״י שבתחילה הי׳ שבת להוי׳, דהיינו שנכנס ע״מ לקיים מצוות התלויות בארץ, ועד״ז הוא גם בענין הרמת חלה, שישנו ענין הרמת החלה שקודם האכילה. אמנם כל זה הוא עבודת הנפש האלקית בעצמה, שהוא ע״ד הענין דלא תאכלו על הדם38, שאסור לאכול קודם התפילה39, כי התפילה צ״ל קודם האכילה, וזהו גם ענין הרמת החלה שקודם האכילה. אך לאח״ז ישנו ענין הרמת החלה שלאחרי האכילה, דהיינו שבתחילה נעשה הדבר מאכל (ע״י האכילה) דם ובשר כבשרו40, וכמבואר41 שע״י האכילה נתהפך המאכל ונעשה ממנו חי, ולמעלה יותר שנעשה ממנו מדבר, ולאח״ז הו״ע הרמת החלה, שהוא ע״ד ברכת המזון שלאחרי האכילה, שהוא לא רק ברכה והודאה, כי אם גם שעי״ז מעלה את עצמו עם המאכל שאכל וכו׳ בתכלית העליות. וזהו באכלכם מלחם הארץ תרימו וגו׳, שע״י ענין זה שבהרמת חלה הרי הוא מגבי׳ את הארץ.
והנה נתינת החלה הוא לכהן דוקא, דכהני שלוחי דרחמנא נינהו42, שיש ענין אכילת המזבח ויש ענין אכילת כהנים, דהצד השוה שבשניהם, דשניהם מכפרים43, שהרי אכילת המזבח מכפרת, דזהו הטעם דאדם הראשון ממקום כפרתו נברא44, וכן הוא גם באכילת הכהנים שמכפרת, כמבואר ביבמות45, שבזה שניהם שוים. אמנם יש חילוק ביניהם, שאכילת מזבח הוא ע״י ארי׳ דאכיל קורבנין46, שהוא אכילת המלאכים, ולמעלה יותר בחיות שבמרכבה, פני ארי׳ אל הימין47, משא״כ אכילת הכהן, שהוא אכילת אדם התחתון, הרי זה אכילת אדם העליון שעל הכסא, שלמעלה יותר מאכילת המזבח, כי זהו למעלה מהכסא וזהו למטה מהכסא. והנה בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים מזבח מכפר על האדם עכשיו שולחנו מכפר עליו48, הרי שעכשיו ע״י אכילת חלה, ישנם ב׳ הענינים דאכילת אדם ואכילת מזבח.
וזהו בבואכם אל הארץ גו׳ ראשית עריסותיכם חלה גו׳, שע״י מצות חלה מתקנים את מה שקלקלו בחלתו של עולם, שהו״ע התשובה. ולכן אומר כאן בבואכם, ופירש״י מיד משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה, ולא הי׳ צריך לחכות עד לאחר ירושה וישיבה, דענין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא49. ועי״ז פועלים שיהי׳ להניח ברכה אל ביתך, דקאי על העולם, דבחכמה יבנה בית, בית דכללות, דע״י מצות חלה ממשיכים ברכה בהעולם, דזהו ענין בראשית ברא אלקים50, דאות הראשון של בראשית הוא אות ב, שהוא ר״ת של בית וברכה51, וזהו להניח ברכה אל ביתך, להמשיך ברכה בהעולם. אבל זהו לא רק כמו שהי׳ ענין הברכה בהעולם מצד הבריאה כנ״ל, שהרי הכוונה של הירידה שע״י החטא, הוא צורך העלי׳ שלאח״ז, וא״כ אין לומר שהעלי׳ שלאח״ז יהי׳ שיחזור להיות כמו שהי׳ בתחילה, דא״כ מהו הריוח בכל זה, אלא ודאי צריך לומר שהעלי׳ שלאח״ז הוא למעלה יותר ממקום שבו הי׳ הירידה. וזהו אלה תולדות השמים והארץ גו׳52, תולדות מלא53, דעולם על מילואו נברא54, ואח״כ נאמר55 אלה תולדות פרץ גו׳ תולדות מלא53. אבל א״א לומר שאז יהי׳ רק כמו שהי׳ בתחילת הבריאה, כי אם למעלה מזה53, שזהו ענין להניח ברכה אל ביתך, יותר ממה שהי׳ בהעולם מתחילה. והנה התורה נצחית היא, כמבואר בתניא56, דע״י קיום מצות חלה כפשוטה, וגם בפנימיות הענין דראשית עריסותיכם חלה, דהיינו דנותן להוי׳ הראשית מכל דבר, וגם בזמן – דמיד שקם משנתו הרי הוא נותן זה להוי׳57, שזהו ענין תפילתי סמוכה למטתי58, ועי״ז באים להניח ברכה אל ביתך, בתחילה בהבית ששייך אליו, שהו״ע גאולה הפרטית, ואח״כ לגאולה הכללית בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יהי׳ ריבוי טוב בגשמיות וברוחניות, וכמבואר ברמב״ם59 דכל המעדנים מצויין כעפר, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, ועד למה שמסיים שם, כי מלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים60.
__________
1) פרשתנו (שלח) טו, יט-כ.
2) שם, יח.
3) ערב, א. הובא באוה״ת פרשתנו ס״ע תקלז.
4) ראה רד״ה ראשית עריסותיכם תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ שט ואילך. ע׳ שטו ואילך). ד״ה הנ״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע רמב ואילך). ד״ה והי׳ באכלכם תר״ן (סה״מ תר״ן ע׳ שסח ואילך). וראה אוה״ת פרשתנו עד תקלז. ד״ה ראשית עריסותיכם תשכ״ח (לעיל ע׳ רסא ואילך).
5) מד, ל. וראה שבת לב, ב.
6) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקלה-ו. וראה גם מקומות שנסמנו בהערה 4. ד״ה ראשית עריסותיכם תשט״ז (לעיל ע׳ רטז ואילך).
7) ב״ר פי״ז, ח.
8) שבת פ״ב סוף ה״ו.
9) הגהות מיימוניות דשייכי לספר זרעים בסופה (נדפס ברמב״ם סוף הל׳ זרעים). מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה ג׳ מצוות (יז, ד) בשם הגהות מיימוני.
10) פ׳ ראה יב, כג.
11) ראה גם קה״ע לירושלמי שם. חדא״ג מהרש״א לשבת לב, רע״א.
12) ב״ר רפי״ד.
13) בראשית ב, ו-ז ובפרש״י.
14) חלה רפ״ג. וראה ירושלמי שבת פ״ב סה״ו. ב״ר רפי״ד. תנחומא נח א.
15) שער הגלגולים פ״ו. ובכ״מ. וראה שמו״ר פ״מ, ג.
16) לח, ד.
17) תנחומא תשא יב.
18) משלי כד, ג.
19) תהלים לד, טו.
20) אבות פ״א מ״ב. פדר״א פט״ז. זח״א קמו, ב.
21) אבות שם מי״ח. ירושלמי תענית פ״ה ה״ב. תנחומא שופטים טז.
22) ע״פ ל׳ הכתוב – מיכה ב, ז.
23) עג, ב ואילך. הובא באוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקלו.
24) סוף הל׳ חנוכה.
25) עה״פ נשא ו, כג. וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 349 ואילך.
26) משלי ו, כג.
27) סוכה נב, ב. וראה תניא פי״ג (יח, א).
28) ראה תו״א בראשית ד, א. לקו״ת נצבים
מה, א.
29) בשלח טז, ד.
30) ברכות מח, ב. – ראה אוה״ת שם ע׳ תקלח, ע״פ סידור (עם דא״ח) שער בהמ״ז קו, ד ואילך.
31) תהלים קד, טו.
32) עה, א.
33) בהעלותך יא, ח.
34) בשלח טז, לה.
35) ל׳ הגמרא – שבת עד, ב.
36) בהר כה, ב-ד.
37) ראה לקו״ת בהר לט, ג ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קפה. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרצט. סהמ״צ להצ״צ קסז, א ואילך. אוה״ת בהר (כרך ג) ע׳ תתעז ואילך. סה״מ תרס״ב ע׳ רצו. סה״מ ויקרא ע׳ רמד. ע׳ רנד.
38) קדושים יט, כו.
39) ברכות י, ב. וראה לקו״ת פינחס עט, ד.
40) תניא פ״ה (ט, סע״ב).
41) ראה לקו״ת בהעלותך לא, ג. ובכ״מ.
42) קידושין כג, ב.
43) זבחים יג, ב. וש״נ. וראה לקו״ת צו ז, ד. סהמ״צ להצ״צ צ, ב.
44) ירושלמי נזיר פ״ז ה״ב. – ראה אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקלח.
45) מ, א.
46) ראה זח״ג לב, סע״ב. לקו״ת במדבר יא, א. סה״מ תרצ״ו ע׳ 126.
47) יחזקאל א, י. וראה מקומות שבהערה הקודמת.
48) חגיגה כז, א. וש״נ. וראה אוה״ת פרשתנו שם ריש ע׳ תקלח.
49) זח״א קכט, סע״א ואילך.
50) בראשית א, א.
51) ראה אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקלז.
52) בראשית ב, ד.
53) ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
54) ב״ר שם.
55) רות ד, יח.
56) ריש פרק יז.
57) ראה סה״מ קונטרסים ח״א קכח, א. קסה, א. ועוד – נסמן לעיל ע׳ רסא הערה 16.
58) ברכות ה, ב. וראה לקו״ת ברכה צו, ב.
59) סוף הל׳ מלכים.
60) ישעי׳ יא, ט.
[סה"מ במדבר ח"א ע' רעז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 431 ואילך.