בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית גו׳¹, וידוע הדיוק בזה² מהו כפל הלשון דבר ואמרת, ומבואר בפירוש רבינו בחיי³, דדבר אל בני ישראל הוא הכלל ואמרת אליהם הוא פרטי המצוה. ומבואר בזה בהדרושים⁴, דטעם הדבר שהכלל נאמר בלשון דיבור והפרט בלשון אמירה הוא כי דיבור הוא לשון קשה⁵, כמו דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות⁶, ואמירה היא לשון רכה⁵ כמו ויאמר אל נא אחי תרעו⁷, ולכן הכלל שהוא למעלה מגילויים והתלבשות בפרטים הוא בלשון קשה (היינו למעלה מהתלבשות), והפרט הוא בלשון אמירה שהיא לשון רכה (בבחי׳ התלבשות וגילוי). דפרטי המצוה הם במחשבה דיבור ומעשה⁸, מחשבה היינו כוונת המצוה ודיבור ברכת המצוה ומעשה הוא גוף מעשה המצוה, אמנם הכלל שבמצוה הוא מה שמצוה היא לשון צוותא וחיבור⁹, אשר קדשנו במצוותיו וצונו, שזהו ענין קבלת עול מלכות שמים וההתקשרות עם עצמות אוא״ס ב״ה, שזהו ע״י הביטול בתכלית, וכמבואר בלקו״ת¹⁰ שגם אילו נצטוינו לחטוב עצים היינו מקיימים המצוה וכו׳. וזהו מה שכלל המצוה נאמר בלשון קשה שזהו ענין קבלת עול בלא טעם, משא״כ פרטי המצוה הם באופן ששייך אל האדם המקבל, ולכן הוא בלשון רכה. ובספירות הרי ענין דבר מורה על שורש המצוות בבחי׳ הכתר והרצון, שמצד הרצון קיום המצוה הוא באופן של כלל, דאם חסר פרט אחד בלבד אין כאן קיום הרצון כלל¹¹, משא״כ ענין ואמרת ופרטי המצוות שרשם בבחי׳ החכמה, שבחכמה ובינה וכו׳ שייך לעשות רק מקצת וכו׳.

אמנם עדיין צריך להבין למה נאמר ענין זה במיוחד במצות ציצית דוקא, שהרי ב׳ ענינים אלו (הכלל והפרט, שהם הקבלת עול ופרטי קיום המצוה) ישנם בכל המצוות, וכמו במצות תפילין שנוסף לקיומה במעשה הרי ישנו ענין שיעבוד הלב והמוח¹², ענין הקבלת עול, והוקשה כל התורה כולה לתפילין¹³, ועד״ז כל המצוות שרשם בחכמה ובכתר, וא״כ למה נאמר ענין זה במיוחד גבי מצות ציצית. אך הענין הוא, כי במצות ציצית עצמה מודגש ענין זה בגלוי, שבתחילה ישנו הענין כפי שהוא בבחי׳ כלל ורצון, ואח״כ נמשך בפרטים וחכמה וכו׳.

וביאור הענין הוא, דהנה במצות ציצית ישנו הטלית והציצית. דענין הטלית הוא פריסו דמלכא (כדאיתא בזהר¹⁴) היינו שהוא לבוש המלך, היינו שהוא בבחי׳ לבוש ומקיף, דכמו שטלית כפשוטו הוא לבוש המקיף את כל הגוף, או רובו ככולו, היינו שכל הפרטים מכוסים ומוקפים בו בשוה, כך גם ענין הטלית הוא שהוא למעלה מפרטים וכו׳, שזהו ענין הרצון. וענין הציצית הוא דבר שיש בו תפיסה ופרטים, וכמ״ש¹⁵ ויקחני בציצית ראשי. דזהו גם מה שציצית הוא מלשון ראי׳¹⁶ כמו מציץ מן החרכים¹⁷, דענין הראי׳ הוא שרואה את כל פרטי הדבר ובאופן שהענין חודר בפנימיות הרואה, שלכן ראי׳ היא תכלית ההתאמתות, כידוע שדבר שרואים בעיניים אי אפשר להכחישו (שזוהי מעלת ראי׳ על שמיעה, וכמאמר¹⁸ אינה דומה שמיעה לראי׳). ובכחות הנפש (ובספירות) הו״ע החכמה¹⁹. ותוכן מצות ציצית הוא להמשיך המקיף שבטלית אל הפנימי, דזהו מה שהציצית צ״ל ממין הכנף דוקא²⁰, היינו שבחי׳ המקיף שבטלית יומשך בפנימיות. ועד״ז בעבודת האדם, היינו להמשיך בחי׳ הקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת בפנימיות. וזהו גם כללות ענין הקדמת נעשה לנשמע²¹ (כמשנת״ל בדרושי שבועות²²), דנעשה קאי על מעשה המצוות ונשמע קאי על לימוד התורה, דבכללות הרי ענין קיום המצוות הוא בדרך קבלת עול ומקיף, משא״כ לימוד התורה הו״ע פנימי, שהתורה היא ביאור על המצוות, וכמ״ש²³ ותורתך בתוך מעי. וענין הקדמת נעשה לנשמע הוא כנ״ל, המשכת הקבלת עול שהנעשה יומשך בבחי׳ נשמע ולימוד התורה, ענין הפנימיות.

וזהו גם ענין מחלוקת קרח שבאה לאחרי פרשת ציצית, דטענת קרח היתה אשר טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית וכן בית שמלא ספרים פטור ממזוזה²⁴, כי קרח סבר שמספיק ענין המקיף (טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים), ואין צורך להמשיך המקיף בפנימיות בציצית ומזוזה. וכן היתה מחלקותו על אהרן²⁵, דענינו של אהרן הוא ההמשכה בפנימיות, כמ״ש²⁶ זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, היינו ענין הזקן והשערות המורה על המשכה בפנימיות, דשערות הם כמו ציצית, משא״כ קרח הי׳ מהלויים שהעבירו תער על כל בשרם²⁷, היינו שלא הי׳ אצלם ענין השערות והפנימיות.

וזהו גם מה שנאמר בסיום פרשת ציצית²⁸ אני הוי׳ אלקיכם גו׳ אני הוי׳ אלקיכם, ב״פ אני הוי׳ אלקיכם²⁹, שזהו כנגד ב׳ הענינים הנ״ל שבמצות ציצית, ענין המקיף, דבר, וההמשכה בפנימיות, ואמרת. וזהו גם מ״ש³⁰ וזכרתם את כל מצוות הוי׳ גו׳ ועשיתם את כל מצוותי, כמבואר בכמה מקומות³¹ דמצוותי הוא בחי׳ מצוות שלי שלמעלה ממצוות הוי׳ הקשורים עם בחי׳ שם הוי׳, שזהו ענין הקבלת עול שלמעלה, ונמשך אח״כ במצוות הוי׳.

ובזה יובן מ״ש דבר אל בני ישראל גו׳, כי ענין זה (דבר) שייך דוקא לבני ישראל, כי ישראל מושרשים בבחי׳ עצמותו ומהותו ית׳, שזה שייך לבחי׳ מצוותי, מצוות שלי, וכנודע שישראל קדמו לכל דבר אפילו לתורה³², ולכן יש בכוחם דוקא להמשיך מעלה זו למטה בגוף הגשמי בעשר כחות הנפש, ועד שעושים מצות ציצית מהצמר הגשמי כו׳, דישראל וקוב״ה כולא חד³³, עד שעושים לו ית׳ דירה בתחתונים³⁴.

__________

1) פרשתנו (שלח) טו, לח.
2) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקמד-ה.
3) עה״פ. הובא באוה״ת שם.
4) אוה״ת שם.
5) ספרי, יל״ש ופרש״י עה״פ בהעלותך יב, א.
6) מקץ מב, ל.
7) וירא יט, ז.
8) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתקלז.
9) לקו״ת בחוקותי מה, ג. ובכ״מ.
10) פרשתנו מ, א. צויין באוה״ת פרשתנו שם (ע׳ תקמה).
11) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב שיא, ב ואילך. שנ, ב. סה״מ אידיש ע׳ 42. שם ע׳ 172. סה״מ ויקרא ע׳ ג. לקו״ש ח״ל ע׳ 151. ועוד.
12) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א). וראה ב״ח לטואו״ח שם. תניא פמ״א (נו, ב).
13) קידושין לה, ב.
14) ראה זח״ב צז, ב. תקו״ז ת״ו (כב, סע״א). תכ״א (רנה, ב). תו״א שמות נג, ד. לקו״ת פרשתנו מז, ב. ועוד.
15) יחזקאל ח, ג.
16) אוה״ת פרשתנו ע׳ תקנד ואילך.
17) שה״ש ב, ט.
18) ראה מכילתא יתרו יט, ט.
19) בכ״ז – ראה תו״א משפטים עד, סע״ד ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פל״ג (ע׳
לד-ה) ופנ״ז (ע׳ סה-ו). לקו״ש ח״ו ע׳ 121. וש״נ.
20) ראה מנחות לח, א. בכ״ז – ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקסז ואילך. שם ע׳ תקעב. לקו״ת קרח נב, ב ואילך.
21) משפטים כד, מז. שבת פח, א.
22) ד״ה בשעה שהקדימו דליל ערב חה״ש (סה״מ שבועות ע׳ שג ואילך).
23) תהלים מ, ט.
24) ירושלמי סנהדרין פ״י ה״א. במדב״ר פי״ח, ג. תנחומא קרח ב. ועוד.
25) במדב״ר פי״ח, ב. ראה לקו״ת פרשתנו מה, ג. אוה״ת שם ע׳ תקעה. לקו״ת ר״פ קרח (נב, א ואילך).
26) תהלים קלג, ב. ראה אוה״ת פרשתנו ס״ע תקעב ואילך. שם ע׳ תקעה. לקו״ת קרח שם.
27) בהעלותך ח, ז.
28) פרשתנו טו, מא.
29) ראה לקו״ת פרשתנו מז, ד ואילך. מח, ב ואילך.
30) פרשתנו שם, לט-מ.
31) לקו״ת במדבר ט, ג. ובכ״מ.
32) ב״ר פ״א, ד. תדבא״ר פי״ד.
33) ראה זח״ג עג, א.
34) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[סה"מ במדבר ח"א ע' עדר ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 199 ואילך.