בס״ד. ש״פ תשא, ט״ז אדר ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו׳ בפקוד אותם ולא יהי׳ גו׳ בפקוד אותם¹. ומזכיר כאן ג׳ פעמים ענין הפקידה. וצריך להבין, מה ענין כי תשא את ראש אצל לפקודיהם, דתשא את ראש ענינו הוא נשיאת והרמת הראש, משא״כ לפקודיהם הוא מלשון חסרון, ומהו הקשר ביניהם. וביותר אינו מובן, ע״פ המבואר בזהר² דמ״ש כל העובר על הפקודים³ פירוש מאן דעבר על פקודי אורייתא, שמזה מובן³ דלפקודיהם אינו ענין של חסרון בלבד אלא גם ענין של חטא, כפשטות הענין, דמ״ש כל העובר על הפקודים הוא בהמשך לג׳ הפעמים שנזכר ענין הפקידה בפסוק שלפני זה. וא״כ דרוש ביאור ביותר, מהו הקשר דענין נשיאת ראש לענין החסרון והחטא. גם צריך להבין, דהנה⁴ ענין דעבר על פקודי אורייתא כאן קאי על חטא העגל (דהרי פ׳ שקלים נאמרה אחר חטא העגל⁵), והרי אלה שעברו על חטא העגל היו רק שלשת אלפים איש⁶, וגם הם לא היו מבני ישראל אלא מהערב רב כמ״ש שחת עמך גו׳⁷, עמך דייקא שהוא הערב רב⁸. וזה מוסיף בהשאלה הנ״ל, מהו הקשר של ענין הנשיאת ראש דכל ישראל לחטא העגל של הערב רב. גם צריך להבין ענין כי תשא את ראש בני ישראל גו׳ בעבודה רוחנית. ובפרט שבגשמיות אינו שייך ענין מחצית השקל בזמן הזה, לא מיבעי מחצית השקל שממנו עשו את האדנים⁹ שאינו שייך כלל כי אם בזמן בנין המשכן בלבד, אלא אפילו מחצית השקל שממנו הקריבו את קרבנות הציבור⁹, הי׳ זה רק בזמן שבית המקדש הי׳ קיים. ומכיון שהתורה היא נצחית¹⁰, בהכרח לומר שיש בה הוראה נצחית לכל הזמנים. ועוד זאת, דמכיון שמצות מחצית השקל נמנית במנין המצוות להרמב״ם¹¹, שמנה רק המצוות הנוהגות לדורות¹², מוכח שהנצחיות שלה היא בתוקף ביותר. וצריך להבין הענין בזה.

ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מ״ש¹³ שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שהוא מאמר כנסת ישראל על הקב״ה, ששמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. דהנה ידוע¹⁴ דכל המשכה מלמעלה נמשכת ע״י עבודת האדם מלמטה שהיא דוגמתה, ובלשון הידוע¹⁵ באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. ויתירה מזו, שע״י האתערותא דלתתא נמשכת אח״כ גם בחי׳ האתערותא דלעילא שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם, וכמבואר במ״א¹⁶ דע״י האתערותא דלתתא והאתערותא דלעילא הנמשכת על ידה נעשה האדם בבחי׳ אתר שלים¹⁷ שבו נמשך בחי׳ האתערותא דלעילא שאין האתערותא דלתתא מגעת לשם. ומזה יובן גם בענין זה, דכדי שיהי׳ מלמעלה הענין דשמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, צ״ל עבודת האדם מלמטה באופן כזה. דהעבודה שבדוגמת שמאלו תחת לראשי היא העבודה במצוות לא תעשה, וענין וימינו תחבקני בעבודה הוא קיום מצוות עשה. כי העבודה במצוות ל״ת היא בקו השמאל והשלילה, ולכן נמשך על ידה ענין שמאלו תחת לראשי, והעבודה במצוות עשה היא בקו הימין והחיוב, ולכן על ידה נמשך ענין וימינו תחבקני.

והנה נוסף לזה שענין שמאל וימין בעבודת האדם הם מצוות ל״ת ומצוות עשה, יש עוד ענין בזה, שהם (כמבואר בתו״א פרשתנו¹⁸ ובהדרושים שלאחרי זה¹⁹) תפילה ותורה ומצוות. דעבודת התפילה היא בדוגמת ענין שמאלו תחת לראשי, כי עבודת התפילה היא בקו השמאל וההעלאה מלמטה למעלה, כמ״ש²⁰ והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דסולם זו תפילה²¹. דזהו גם מה שתפילות כנגד קרבנות תקנום²², דגם ענין הקרבנות הוא העלאה מלמטה למעלה. וכמבואר בספרי מוסר ובספרי קבלה²³, דמטעם זה ענין הקרבנות הוא בכל ד׳ הסוגים דדומם צומח חי מדבר, האדם המקריב כו׳ והבהמה כו׳ והנסכים כו׳ והמלח (כמ״ש²⁴ על כל קרבנך תקריב מלח), כדי להעלות את כל ד׳ סוגי דצח״מ שבעולם מלמטה למעלה. שזהו ג״כ מה שהקרבנות הביאו מבחוץ לבית המקדש, ומחוץ לירושלים, ומחוץ לארץ ישראל, שכל זה הוא כדי להעלות אותם מלמטה למעלה. וזהו גם מה ששלימות עבודת התפילה היא שההעלאה תהי׳ בתמידות כמאמר²⁵ ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, ע״ד מה שבעבודת הקרבנות כתיב²⁶ אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. דעבודה זו היא האתערותא דלתתא להמשכת ענין שמאלו תחת לראשי מלמעלה. וענין ימין בעבודת האדם בכללות קאי על כללות העבודה בתורה ומצוות, שהיא בבחי׳ המשכה מלמעלה למטה, דזהו ענין הימין. וגם ענין החיבוק (תחבקני) הוא בכללות העבודה דתורה ומצוות, כמבואר בתניא²⁷ שענין לימוד התורה כו׳ הוא כמו המחבק את המלך כו׳. ומטעם זה ההמשכה שע״י עבודה זו היא בבחי׳ וימינו תחבקני.

ובזה יובן גם סדר הכתוב, דבתחילה נאמר שמאלו תחת לראשי ואח״כ כתיב וימינו תחבקני, כי כן הוא בעבודת האדם, דענין עבודת התפילה הוא קודם ללימוד התורה. וכנודע²⁸ בענין תפילת אבא בנימין²⁹ שתהא תפילתי סמוכה למיטתי, שצ״ל ענין עבודת התפילה לפני לימוד התורה (סמוכה למיטתי). וענין התורה שלפני התפילה אינו אלא הכנה בלבד לעבודת התפילה. ודוקא לאחרי עבודת התפילה באה העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות, כמאמר³⁰ מבית הכנסת לבית המדרש כו׳. וע״ד הענין דברכו בתורה תחילה³¹, כמבואר במ״א³². ומכיון שהעבודה היא בסדר זה, לפיכך גם ההמשכה מלמעלה היא באופן דשמאלו תחת לראשי ואח״כ וימינו תחבקני.

אמנם עבודה זו שעל ידה נמשך הענין דשמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, בבחי׳ שמאל וימין, מצוות ל״ת ומצוות עשה ותפילה ותורה ומצוות, אינה אלא כדי שהאדם יהי׳ בריא, שגופו בריא וראשו בריא, היינו לא רק הגוף שבכללות הם ב׳ הקוין דימין ושמאל, אלא גם הראש שלמעלה מהם. דבכללות קאי ג״כ על התורה, וכנודע³³ שהתורה יש בה ב׳ ענינים, א׳ מה שהיא א׳ מרמ״ח מצוות עשה, א׳ מאברי הגוף, ב׳ מה שהיא בחי׳ הראש, שלמעלה מקו הימין וקו השמאל, היינו שהשלימות היא לא רק בזה מה שהתורה היא בבחי׳ קו הימין אלא בבחי׳ הראש. אך כדי להגבי׳ ולהרים את הראש למעלה מזה, הרי זה נעשה ע״י עבודת התשובה שהיא למעלה ממדידה והגבלה. וכמבואר בתניא³⁴ בטעם מה שע״י התשובה זדונות נעשין כזכיות³⁵, שהוא משום שהתשובה היא מעומקא דליבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו ית׳ וצמאה נפשו לה׳ כארץ עייפה וצי׳ כו׳ ועל תשובה מאהבה רבה זו אמרו שזדונות נעשו לו כזכיות הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. שמזה מובן, שעבודת התשובה היא למעלה ממדידה והגבלה. ולכן בכח התשובה להגבי׳ גם את הראש (שהוא למעלה מב׳ הקוין), למעלה מעלה.

וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו׳, דלפקודיהם הוא ענין החסרון, ועד לענין כל העובר על הפקודים, על פקודי אורייתא, כי החסרון והחטא אינו אלא בשביל עבודת התשובה כדי שעל ידה יהי׳ כי תשא את ראש, הגבהת הראש. דבנ״י מצד עצמם אינם שייכים לחטא כלל, כמאמר הזהר³⁶ ונפש כי תחטא תווהא, ומה³⁷ שישנם ענינים בלתי רצויים בדקות וגם ענינים בלתי רצויים בפשטות הכוונה בזה היא כדי שעל ידם יגיע האדם למצב של תשובה שהוא באופן דכי תשא את ראש, הגבהת הראש. ומזה יובן גם בכללות עבודת האדם, דגם בהיות האדם במצב ירוד ביותר, דנוסף לזה מה שכללות ענין ירידת הנשמה לגוף היא ירידה גדולה ביותר, הנה עוד זאת שעבר על פקודי אורייתא, מ״מ צריך לדעת שהכוונה בכל זה היא כדי שעי״ז יבוא לעבודת התשובה, ענין הגבהת הראש, כי תשא את ראש.

ומכל זה יובן ענין כי תשא את ראש גו׳ בעבודת האדם, שיש בזה ב׳ קצוות. א׳, דגם מי שמצבו הוא נעלה ביותר, היינו שעבודתו בב׳ הקוין דימין ושמאל היא כדבעי, עד שממשיך מלמעלה להיות שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, מ״מ צריך לדעת שאין זה מספיק, וצ״ל גם העבודה דתשא את ראש. ב׳, דגם מי שמצבו הוא ירוד ביותר, צריך לדעת שכל המצב הזה אינו אלא כדי שע״י עבודת התשובה יהי׳ אח״כ כי תשא את ראש.

ועפ״ז יש לבאר ג״כ מה שבענין כל העובר על הפקודים ישנם ב׳ פירושים הפכיים. פירוש א׳ כנ״ל, מאן דעבר על פקודי אורייתא. ופירוש ב׳³⁸ דקאי על כל דעבר בימא, ענין קריעת ים סוף. כי החסרון והחטא (עבר על פקודי אורייתא) אינו אלא בשביל עבודת התשובה, כדי שעל ידה יהי׳ תשא את ראש, שזהו ענין קריעת ים סוף (כל דעבר בימא) כמארז״ל³⁹ ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, שמזה מובן דקריעת ים סוף הוא למעלה לא רק ממרכבת זכרי׳⁴⁰ אלא גם ממרכבת יחזקאל, שהוא למעלה מכל מדידה והגבלה.

והנה ענין קריעת ים סוף הי׳ הגמר והסיום דיציאת מצרים⁴¹, ועד״ז יהי׳ לעתיד לבוא כמ״ש⁴² כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכמ״ש⁴³ והחרים ה׳ את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו׳ והכהו לשבעה נחלים. אמנם הבקיעה דלעתיד לבוא תהי׳ נעלית יותר מקריעת ים סוף (דאי לאו הכי מהו החידוש דלעתיד לבוא)⁴⁴, ואדרבה, אז יהיו נפלאות גם בערך הנפלאות דיציאת מצרים⁴⁵, וכמ״ש⁴⁶ תורה חדשה מאתי תצא, בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (תשא) ל, יב.
2) הובא באוה״ח שם, יג. וראה רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קפט). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג). ועוד.
3) ראה אוה״ח שם.
4) ראה רד״ה זה תרס״ה ופר״ת (שבהערה 2). ובכ״מ. ירושלמי שקלים פ״ב סה״ג. תנחומא פרשתנו י-יא. ועוד.
5) ראה פרש״י פרשתנו שם, טז.
6) ראה פרשתנו לב, כח.
7) שם, ז.
8) פרש״י שם.
9) ראה פרש״י שם ל, טו. שם, טז. מגילה כט, ב.
10) תניא רפי״ז.
11) מ״ע קעא.
12) ראה סהמ״צ שלו שרש ג.
13) שה״ש ב, ו.
14) ראה לקו״ת ויקרא ב, ב ואילך. ובכ״מ.
15) זח״א פח, א. ובכ״מ.
16) ראה לקו״ת שה״ש כב, ב ואילך. ועוד.
17) ראה זהר ח״א רטז, ב. ח״ג צ, ב.
18) פה, ג ואילך. ובכ״מ.
19) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תתנד. ובכ״מ.
20) ויצא כח, יב.
21) ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב.
22) ברכות כו, א-ב.
23) ל״ת להאריז״ל פ׳ בראשית דרוש לר״מ מנג׳ארה. ע״ח שער (נ) קיצור אבי״ע ספ״ב. טעמי המצוות להאריז״ל פ׳ ויקרא. של״ה חלק תושב״כ פ׳ ויקרא (שלח, א). נהר שלום בהקדמת הקרבנות. מדבר קדמות (להחיד״א) מע׳ ק׳ אות י״ז (מחסד לאברהם). אמת ליעקב מע׳ ק׳ אות ס׳.
24) ויקרא ב, יג.
25) ברכות כא, א. ובכ״מ.
26) צו ו, ב.
27) ספ״ד.
28) לקו״ת ברכה צו, ב ואילך. ובכ״מ.
29) ברכות ה, ב.
30) ברכות בסופה.
31) ראה נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב. ר״ן נדרים שם. ב״ח לטואו״ח סמ״ז.
32) לקו״ת פ׳ ראה כט, א. סה״מ ויקרא ע׳ יט. וש״נ.
33) ראה לקו״ת במדבר יג, א ואילך.
34) פ״ז (יב, א).
35) יומא פו, ב.
36) ח״ג יג, ריש ע״ב. טז, א.
37) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 395 ואילך. וש״נ. ובכ״מ.
38) ירושלמי שקלים פ״א סה״ג.
39) מכילתא ופרש״י בשלח טו, ב. זח״ב סד, ב. צד, א. ובכ״מ.
40) ראה לקו״ת שה״ש יא, ג. וש״נ.
41) ראה תו״א בשלח סב, ב.
42) מיכה ז, טו.
43) ישעי׳ יא, טו.
44) ראה לקו״ת צו יז, א. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ב (צד, א) ואילך. ובכ״מ.
45) ראה אוה״ת נ״ך עה״פ מיכה שם (ע׳ תפו ואילך). וש״נ.
46) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.

[סה"מ שמות ח"ב ע' רסד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קיא ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ג ע׳ 1458 ואילך.