בס״ד. ש״פ פינחס, כ״א תמוז ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו1, הנה פסוק זה הוא סיום ההפטרה דשבת זו, וגם התחלת הדרוש האחרון בלקו״ת פרשתנו, שבו מסיים את הדרושים דהחסידישע פרשה של שבוע זה. ומדייק בזה בלקו״ת2, דראשית תבואתה בה״א כתיב, משמע דישראל הם ראשית תבואת ה׳, וצריך להבין מה זה התבואה הנצמח אשר ישראל מכונים בשם ראשית לה.
ומבואר בזה3, דתבואת ה׳ הוא התחדשות העולם שנעשה ע״י ספירת המלכות. דתבואה הוא העולם שנברא מאין ליש, וה׳ הוא בחי׳ ה׳ אחרונה דשם הוי׳, שקאי על ספירת המלכות שמתפשטת לאורך רוחב ועומק4. ולכן תבואת ה׳ הוא העולם שמתחדש ע״י ספירת המלכות, וכמארז״ל5 בה׳ נברא העולם הזה. ויש להוסיף בזה, דמה שתבואת ה׳ קאי על התחדשות העולם שנעשה ע״י ספירת המלכות, ועד״ז מה שאמרו רז״ל בה׳ נברא העוה״ז, הכוונה בזה הוא (לא רק לעוה״ז, אלא) גם לכללות סדר ההשתלשלות, שגם כללות סדר ההשתלשלות נתהוה רק מה׳, ספירת המלכות. ואף שבמארז״ל הנ״ל הרי אמרו ביו״ד נברא העולם הבא ובה׳ נברא העוה״ז, שמזה משמע שרק עוה״ז נברא בה׳ (ולא כללות סדר ההשתלשלות), בכל זאת יש לומר שהכוונה בלשון עולם הזה שבמארז״ל הנ״ל הוא גם לכללות סדר ההשתלשלות. ויש לומר הביאור בזה, דהנה לפירוש הרמב״ם6 שעוה״ב קאי על עולם הנשמות, ומה שנקרא בשם עוה״ב הוא לא מפני שאינו מצוי עתה, אלא הרי הוא מצוי ועומד, ולא קראוהו עוה״ב אלא מפני שאותן החיים באים לו לאדם אחר חיי העוה״ז7, דהיינו לאחרי העבודה דעוה״ז, הרי עפ״ז מוכרח לפרש עוה״ז על עוה״ז הגשמי והחומרי. אבל להפירוש דעוה״ב קאי על עולם התחי׳8, ונקרא עוה״ב כפשוטו לפי שאינו מצוי עכשיו ויתחדש לעתיד לבוא, הרי לפירוש זה יש לומר שבעוה״ז נכלל גם כללות סדר ההשתלשלות9.
ומה שישראל הם ראשית תבואתה מבאר בהמאמר10, דכאשר יש עלי׳ בהעולם (תבואתה), אזי גם מקור כנסת ישראל מתעלה בעלי׳ זו. והענין הוא, דהנה הנשמות מצד עצמן הרי הם מובדלים מכל סדר ההשתלשלות, וכמאמר11 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, דההמלכה על כל סדר ההשתלשלות היתה, כביכול (או גם בלי כביכול), בנשמות ישראל (ועמך כולם צדיקים12). ומכיון שבהם היתה ההמלכה (האם להוות את כל סדר ההשתלשלות או לא), הרי מובן13, שהם בעצמם הם למעלה מכל סדר ההשתלשלות, ועד שהם מובדלים ממנו לגמרי. ובכל זאת הרי הנשמות נמשכו אח״כ בסדר ההשתלשלות, והיינו, דלאחרי ההמלכה שהוחלט להוות את כל סדר ההשתלשלות, הרי אז גם הנשמות נמשכו בסדר ההשתלשלות (תבואתה), ועד שהנשמות ירדו למטה בעוה״ז ששם אינו נרגש האמת לאמיתו, ועד שלפעמים גם האמת (בכלל) אינו נרגש שם, והכוונה בירידה זו היא צורך עלי׳14, בכדי שהנשמות יתעלו עוד יותר מכפי שהם בשרשם15, דע״י שהנשמות מבררות את העולם, אשר ברא אלקים לעשות לתקן16, שמגלים את האמת בעולם, ועד שמגלים בעולם גם את האמת לאמיתו, עי״ז מתעלות גם הנשמות, שגם בהם מתגלה הבחינה דאמת לאמיתו.
וביאור הענין הוא, דהנה הגילוי דאמת לאמיתו הרי זה בא ע״י פסק דין הלכה, דהלכה הוא בחי׳ אמת לאמיתו17. וכידוע17 החילוק בין השקלא וטריא דתורה להלכה שבתורה, דאף שגם השקו״ט שבתורה היא אמת, דאלו ואלו דברי אלקים חיים18, בכל זאת ההלכה שבתורה היא במדרגה נעלית יותר, שהוא בחי׳ אמת לאמיתו. והנה פסק דין והלכה יתכן דוקא בנשמות כפי שהן נמצאות למטה מלובשים בגוף גשמי, וכידוע בענין קא מפלגי במתיבתא דרקיעא כו׳ מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני19, דזה שרבה בר נחמני הי׳ יכול להכריע ולפסוק בזה דקא מפלגי במתיבתא דרקיעא כו׳ הוא מפני שנשמתו היתה למטה מלובשת בגוף גשמי20, ובפרט כפי שהוא בקידוש החודש שהוא תלוי בבית דין של מטה דוקא21. ונמצא, דדוקא בעולם כזה שאין נרגש בו גם הבחינה דאמת, הנה בו דוקא מתגלה הבחינה דאמת לאמיתו ע״י פסק דין והלכה כנ״ל. ויש לומר הביאור בזה, דע״ד המבואר במ״א22 דעולמות העליונים הם ירידה מאור פניו ית׳, והעלי׳ נעשית דוקא בעוה״ז23, שהיש הנברא (שהוא גשמי וחומרי) נעשה כולא חד עם יש האמיתי24, כמו״כ הוא גם בענין זה, דדוקא בעולם כזה שאין נרגש בו גם הבחינה דאמת, בו דוקא מתגלה הבחינה דאמת לאמיתו. ומכיון שהגילוי דאמת לאמיתו הוא דוקא למטה, לכן ע״י ירידת הנשמה בגוף, שמבררת את העולם, ומגלה בה הבחינה דאמת לאמיתו ע״י פסק דין והלכה, הנה עי״ז גם הנשמות עצמם מתעלים, שגם בהם מתגלה הבחינה דאמת לאמיתו.
וממשיך אח״כ בכתוב כל אוכליו יאשמו. והענין הוא, דהנה נוסף לכללות ענין ירידת הנשמה בגוף, שגם זה הו״ע של גלות כמבואר בתניא25, ישנה ירידה גדולה יותר, הירידה לגלות כפשוטו, והכוונה בזה, דכשם שע״י ירידת הנשמה בכלל הרי הנשמה מתעלית למדרגה נעלית יותר כנ״ל בארוכה, כמו״כ הוא גם בירידה הגדולה ביותר דגלות כפשוטו, שהנשמה מתעלית למעלה עליונה עוד גדולה יותר. וזהו כל אוכליו יאשמו, דהנה מצד זה שישנה ירידה בתר ירידה, יכול להיות כל אוכליו, שאוכל בחי׳ ישראל שבו26, היינו שאוכל ח״ו את כל חלקי הטוב שבו, אבל הכוונה בירידה זו היא לעלי׳ גדולה ביותר, דזהו ענין יאשמו, דבמועל בקדשים כתיב27 ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו, דענין יאשמו הוא מה שחמישיתו יוסף עליו. וזהו עלי׳ גדולה ביותר, שנמשך בחי׳ והחמישית28 לפרעה29 וכו׳.
וזהו30 קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו. דקדש ישראל להוי׳, פירושו, דהנשמות מצד עצמן הם בבחי׳ קדש מלה בגרמי׳31, היינו שהם מובדלים מכל סדר ההשתלשלות (שזהו הפירוש בגרמי׳ – בפני עצמו), וגם כשנמשכו אח״כ בהשתלשלות (תבואתה), הרי הם בבחי׳ ראשית תבואתה, וכמארז״ל32 בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, ואח״כ ירדו למטה כו׳, ועד שמצד ירידה זו יכול להיות כל אוכליו כו׳, והכוונה בכל ירידות אלו הוא שיהי׳ יאשמו, שע״י כל ירידות אלו מתגלה בחי׳ והחמישית לפרעה כו׳.
והגילוי דכל זה יהי׳ לעתיד לבוא, כמש״נ33 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר. ומזה שנאמר כל בשר הרי מובן שהכוונה היא לא רק לישראל, אלא שזה כולל גם אומות העולם34, ויתירה מזו, שבכל בשר נכללים גם החי וצומח והדומם, שבכולם יתגלה כי פי הוי׳ דיבר. ומעין זה כבר הי׳ במתן תורה35, דבשעת מ״ת צפור לא צווח, עוף לא פרח כו׳36. ותכלית השלימות תהי׳ לע״ל, שבכל הנבראים והנוצרים והנעשים יתגלה כי פי הוי׳ דיבר. ועד שזה יתגלה גם בחללו של עולם, וכמארז״ל37 עה״פ38 אין עוד, אפילו בחללו של עולם. וכל זה הותחל ע״י רבותינו נשיאינו, וכידוע הסיפור אודות אדמו״ר הזקן39 (ואודות אדמו״ר הצ״צ40), שעוד בהיותם בעוה״ז אמרו שאינם רואים את הקורה, והם רואים את הכח הפועל בנפעל41. והיינו, דמה שהשני רואה קורה (אַז דאָס וואָס אַ צווייטער זעט דעם באַלקן) הרי הם רואים את הדבר הוי׳. ומכיון שסיפור זה עבר מנשיא לנשיא ועד שהגיע אלינו, הרי מובן שגם אצל אנשים כערכנו צריך להיות שמץ מנהו42, וסוף כל סוף זה יורגש גם בחב״ד שבנפשו, ועד שזה יחדור בכל כחות נפשו, ועד שיחדור גם בעקב שברגל43, וכל זה יהי׳ בגלוי בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) ירמי׳ ב, ג.
2) עט, סע״ב. וראה גם שם עח, ב. מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קז. אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳רג. הנסמן לקמן הערה 30. ד״ה זה תשמ״ה (לעיל ע׳ שכו ואילך). וש״נ.
3) לקו״ת שם עט, ג. פ, ד.
4) אגה״ק ס״ה (קד, ב).
5) מנחות כט, ב.
6) הל׳ תשובה פ״ח ה״ב.
7) שם ה״ח.
8) רמב״ן בשער הגמול (הועתק ב״פירוש״ לרמב״ם שם). וראה לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ עו ואילך, ובהערה 23 שם.
9) ראה גם אוה״ת נ״ך ע׳ תלג. וראה גם לקו״ת בשלח א, א-ב. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכט, ב ואילך. ועוד.
10) לקו״ת פרשתנו שם פ, ד.
11) רות רבה רפ״ב.
12) ישעי׳ ס, כא.
13) ראה סה״מ תרצ״ט ע׳ 48. סה״מ בראשית ח״א ע׳ קמ.
14) לקו״ת פרשתנו שם. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 16 ואילך, ובהנסמן שם הערה 45.
15) ראה לקו״ת האזינו עב, רע״א. סה״מ שם.
16) בראשית ב, ג. ב״ר פי״א, ו ובפרש״י שם. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 14. וש״נ.
17) ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שכז ואילך. אוה״ת יתרו ע׳ תתצד ואילך. נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקפא ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רצא ואילך. המשך תרס״ו ס״ע תלא ואילך.
18) עירובין יג, ב. וש״נ.
19) ב״מ פו, א.
20) ראה לקו״ש חי״ב ע׳ 68. קונטרס משיחת ש״פ משפטים תשמ״ז ס״ד. ד״ה פדה בשלום דש״פ ויצא תשמ״ו (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ תפה). שיחת ש״פ וישלח תשמ״ו (שיחות קודש ח״א ע׳ 823-4. התוועדויות ח״א ס״ע 682-3). שיחת זאת חנוכה תשמ״ו (שיחות קודש ח״ב ס״ע 222 ואילך. התוועדויות ח״ב ע׳ 200-1).
21) ראה ר״ה כה, א. ירושלמי ר״ה פ״א ה״ג. כתובות פ״א ה״ב. שמו״ר פט״ו, ב. דב״ר פ״ב, יד.
22) תניא פל״ו. סה״מ תרנ״ח ע׳ לב ואילך. ועוד.
23) סה״מ תרנ״ח שם. וראה גם ד״ה כה אמר ה׳ דש״פ קרח שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ שא). קונטרס משיחות ש״פ קרח ס״ב ובהערות שם.
24) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג. ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצט). וראה קונטרס שבהערה הקודמת הערה *28.
25) ספכ״ד. פל״א (מ, סע״א ואילך). פל״ז (מח, סע״א). אגה״ק סכ״ה (מא, א).
26) לקו״ת פרשתנו שם. אוה״ת פרשתנו שם ריש ע׳ א׳ריב.
27) ויקרא ה, טז.
28) ע״פ ויגש מז, כד.
29) לקו״ת פרשתנו פא, ריש ע״ב. וראה לקו״ת שה״ש ו, סע״ד. כד, ריש ע״ד. מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ צב. לעיל ח״א ע׳ סו. ועוד.
30) ראה לקו״ת פרשתנו שם פ, ד. וראה סד״ה קדש ישראל להוי׳ תרס״ח (המשך תרס״ו ע׳ תקיח-ט). עזר״ת (סה״מ עזר״ת ס״ע קכח-ט). תשמ״ה (לעיל ע׳ שכח).
31) זח״ג צד, ב.
32) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פיסקא ג׳ וה׳. לק״ט שם. רש״י ורמב״ן שם. וראה ב״ר שם. ויק״ר פל״ו, ד. וראה גם אוה״ת שמות ע׳ עט.
33) ישעי׳ מ, ה. וראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) פכ״ה (מד, ב) ואילך. ד״ה ולקחתם לכם שבהערה 24. לקו״ש ח״ט ע׳ 63. חט״ו ע׳ 44. ועוד.
34) וראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 179 ואילך.
35) ראה תניא פל״ו (מו, א).
36) שמו״ר ספכ״ט.
37) דב״ר פ״ב, כז. הובא בד״ה ולקחתם לכם הנ״ל (סה״מ תרס״א ע׳ קצח). וראה לקו״ש חכ״ט ע׳ 26 ואילך.
38) ואתחנן ד, לט. וראה שעהיוה״א פ״ו (פ, ב).
39) בית רבי ח״א פכ״ב (מו, א) הערה א.
40) סה״ש תש״ב ע׳ 103. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 182 הערה 43. וש״נ.
41) ראה גם שער האמונה (לאדהאמ״צ) ספכ״ז. ובכ״מ.
42) ראה תניא פמ״ד (סג, א).
43) ראה מכתב כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ ב״התמים״ ח״ו ע׳ נב [רצג, ב] ואילך. אגרות-קודש שלו ח״ג ע׳ תקסח ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 253 ואילך. לקו״ש חכ״ה ע׳ 387. ועוד.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' של ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קעט ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ד ע׳ 94 ואילך.