בס״ד. ש״פ תשא, י״ז אדר-ראשון ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך גו׳ למען אמצא חן בעיניך גו׳ ויאמר פני ילכו והניחותי לך ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יוודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך גו׳ ונפלינו אני ועמך גו׳¹, וממשיך בכתוב בתחילת השיעור דיום הרביעי (שחל בשנה זו בפורים קטן), ויאמר ה׳ אל משה גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה כי מצאת חן בעיני גו׳². וידוע הדיוק בזה בדרושי נשיאי חב״ד, ובפרט בד״ה זה דש״פ תשא תרע״ח³ (לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע), דצריך להבין מהו ענין החן שנאמר כאן בכתוב כמה פעמים, והלא כתיב⁴ שקר החן גו׳, וכמארז״ל⁵ שקר החן זה חנו של נח דכתיב בי׳⁶ ונח מצא חן גו׳, שזהו ענין של חסרון בו. וגם אמרו⁷ שקר החן זה דורו של משה, דגם בחי׳ החן דמשה הו״ע של חסרון, שקר החן. והוא מפני שהחן הוא בחי׳ אתערותא דלעילא מצד עצמו⁸, ויש יתרון לההמשכה שע״י אתערותא דלתתא דוקא. ויש לומר, דזהו מה שאמרו רז״ל במסכת פסחים⁹, הני כ״ו הודו כנגד מי, כנגד כ״ו דורות שברא הקב״ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. היינו שההמשכה שלפני מתן תורה (בדורו של נח, ועד״ז בדורו של משה, כי מה שאמרו שקר החן זה דורו של משה, זהו עד מתן תורה, כמבואר בהמאמר¹⁰) היא בבחי׳ חסדו של הקב״ה, אתערותא דלעילא מצד עצמו. ולפי זה צריך להבין מה שנאמר כאן כמה פעמים ענין החן דוקא. גם צריך להבין¹¹ מה שאמר משה אם אין פניך הולכים, דלכאורה אינו מובן, דהלא כבר נאמר פני ילכו והניחותי לך, ומהו שאומר עוד אם אין פניך גו׳.

אך הענין הוא, דהנה ברוב הדרושים¹² מבואר שיש ג׳ בחינות, בחי׳ אתערותא דלעילא שלפני האתערותא דלתתא, בחי׳ אתערותא דלתתא, ובחי׳ אתערותא דלעילא שע״י האתערותא דלתתא. אמנם האתערותא דלעילא שע״י האתערותא דלתתא יכול להיות באופן של מדה כנגד מדה¹³, בחי׳ שכר. אך יש בחי׳ אתערותא דלעילא שלמעלה מזו¹⁴, והיא נמשכת בבחי׳ מתנה מלמעלה. אלא דכמו שגבי מתנה אמרו רז״ל¹⁵ אי לאו דעביד לי׳ נייחא לנפשי׳ לא הוה יהיב לי׳ מתנתא, עד״ז בחי׳ אתערותא דלעילא זו נמשכת לאחרי שלימות האתערותא דלתתא, וכמאמר¹⁶ קוב״ה לא שריא אלא באתר שלים. וזהו¹⁷ ענין מציאת החן המדובר בפסוקים אלה, היינו האתערותא דלעילא הנמשך בבחי׳ מתנה מלמעלה (ע״י החן), אבל יש בו גם מעלת העבודה שלמטה, לפי שנמשך דוקא ע״י דעביד לי׳ נייחא לנפשי׳. וזהו פני ילכו והניחותי לך, לשון חן. אמנם בזה גופא יש ב׳ בחינות, בחי׳ הפנים שבה צ״ל שלילת מציאות כל העם אשר על פני האדמה, כי אף שגם גילוי בחינה זו הוא לישראל דוקא, מ״מ יש צורך לשלול את מציאות שאר העמים. ולמעלה מזה הוא גילוי בחי׳ פנימיות דפנימיות, שבבחינה זו אין צריך גם לשלול מציאות שאר העמים. וזו¹⁸ היתה בקשת משה בפעם הב׳ אם אין פניך הולכים גו׳, שיהי׳ גילוי בחי׳ הפנימיות דפנימיות, ששם אין שום נתינת מקום למציאות אחרת, כי שם ישראל ומלכא בלחודוהי¹⁹. וזהו מ״ש ונפלינו אני ועמך גו׳, היינו ונפלינו ממש מכל העם, לפי שבחינה זו היא מופלאת לגמרי כו׳²⁰. וזהו מ״ש גבי תורה²¹ לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא גו׳ ולא מעבר לים היא גו׳ כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, דמזה גופא שצריך לשלול ולומר לא נפלאת היא, ואפילו לא רחוקה היא, ואפילו לא מעבר לים היא, מובן, שע״פ מושכל ראשון יש מקום לומר שנפלאת היא, שהרי זוהי חכמתו ורצונו של הקב״ה, ונפלאת היינו שהיא בבחי׳ מופלא לגמרי. וע״ז מחדש שלא נפלאת היא וגו׳, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ועד״ז בעניננו, דמשה רבינו ביקש שיהי׳ המשכת בחי׳ הפלא, שמצד בחינה זו ישראל ומלכא בלחודוהי. היינו, דהגם שנמצאים בזמן הגלות, ובין העכו״ם, מ״מ ונפלינו אני ועמך מכל העם גו׳, ע״י גילוי האתערותא דלעילא שלמעלה, עד לבחי׳ הפנימיות דפנימיות, עד לעצמותו ומהותו ית׳.

והנה הגם שנתבאר לעיל שיש כמה דרגות בחן, מ״מ יש לומר שהדרגא הכי תחתונה שבחן קשורה עם הדרגא הכי עליונה שבזה. וע״ד המבואר במ״א²² שכל הדרגות שביראה קשורות זו בזו, היינו דאף שיש יראת הרוממות, ירא בושת, בחי׳ קוצו של יו״ד, ויש יראת העונש, הדרגא הכי תחתונה שביראה, מ״מ כיון שכולן נקראות בשם יראה, הרי הן קשורות זו בזו. דכאשר איש מישראל עובד את ה׳ ע״י יראת העונש, הרי זה קשור לדרגא הכי נעלית ביראה, ירא בושת. ועד״ז הוא בכללות ענין התורה, שהתורה היא שעשועים לפניו²³, חכמתו ורצונו של הקב״ה, ומשם ירדה למטה, וכאן למטה ע״י לימוד ההלכות שבתורה, בלי שום טעם והסברה, רק הלכות פסוקות, מתקשרים עם הבחינה הכי נעלית שבתורה. ועד שענין זה נמשך גם במעשה שבא ע״י לימוד התורה, כמאמר²⁴ גדול לימוד שמביא לידי מעשה, ועד למעשה שאין בו שום כוונה וכו׳, וכמאמר²⁵ אילו נצטוה לחטוב עצים כו׳. ועד״ז יש לומר בענין החן, דגם בדרגא הכי תחתונה שבענין החן, נמשכת הבחינה הכי נעלית שבו.

וביאור הענין בעבודת האדם, יובן בהקדם מ״ש בהמאמר שם¹⁰ דמה שאמרו שקר החן זה דורו של משה יש לומר שזהו עד מתן תורה. ולכאורה זהו דבר פלא לומר דדורו של משה לא קאי על ארבעים שנותיו האחרונות שבהם לימד תורה וכו׳. אך הענין הוא, דיש בחי׳ ״עד מתן תורה״ גם אחרי מתן תורה. דהנה אף שהאדם בעבודתו יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות ובתכלית השלימות, מ״מ אפשר שיהי׳ חסר בו החידוש דמתן תורה, כי אצלו העליונים הם בפני עצמם והתחתונים בפני עצמם. היינו שאין ניכר במעשה המצוות שלו החיות של הנפש האלקית וכו׳²⁶. [משא״כ במתן תורה נפעל חיבור העליונים והתחתונים²⁷. ובשלימות יהי׳ ענין זה לעתיד לבוא, דכתיב²⁸ ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו, היינו חיבור האלקות (העליונים) והבשר הגשמי (תחתונים). וכבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה²⁹, וגם לפני זה בקריעת ים סוף שאמרו רז״ל³⁰ שכאו״א מראה באצבעו ואומר זה. דלכאורה צריך ביאור למה נקטו חז״ל לשון זה, מראה באצבעו דוקא. אך הענין הוא, כי אז הי׳ הגילוי באופן שגם הבשר הגשמי, האצבע הגשמי, הרגיש גילוי זה. ולכן אמרו³¹ ראתה שפחה על הים, שפחה סתם היא שפחה כנענית (ולא אמה עברי׳), מה שלא ראה יחזקאל גדול שבנביאים]. וזהו גם מה שמברכים בכל יום ברכת התורה, ברוך אתה ה׳ נותן התורה, הגם שכבר ניתנה לנו התורה לפני זמן רב, וגם הוא עצמו כבר בירך ברכת התורה, מ״מ ישנו ענין של מתן תורה בכל יום, כשאדם ניעור משנתו ונעשה ברי׳ חדשה³² [ויש בזה ב׳ דעות³³, אם ברכה זו היא דבר המתיר או דבר המוסיף], וכן צריך לנהוג כל ימי חייו עד רגעו האחרון עלי אדמות. ומזה מובן, שלפני בחי׳ מתן תורה שבכל יום, הרי כל אדם הוא במצב של ״עד מתן תורה״, שע״ז אמרו שקר החן כו׳. ומ״מ הרי נתבאר לעיל שגם בדרגא הכי תחתונה שבענין החן נמשכת הדרגא הכי עליונה, עד לבחינה הכי נעלית, שעלי׳ כתוב בפסוק הראשון שבשיעור הלימוד דפורים קטן בשנה זו, גם את הדבר הזה אשר דיברת אעשה כי מצאת חן בעיני גו׳. ומזה מובן, שיש בזה הוראה מיוחדת בקשר לפורים קטן בשנה זו, ובפרט כשקוראים פרשה זו ברבים ובפרסום.

ויש לקשר את הנ״ל עם המבואר בד״ה וקבל היהודים דפורים קטן תרפ״ז³⁴ בענין דמפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו׳ להשבית אויב ומתנקם³⁵, דלכאורה דבר זה דורש ביאור, שהרי עוללים ויונקים הם קטנים הפטורים מן המצוות (וכדאיתא גם בזהר פרשתנו³⁶ (ונתבאר בהערות אאמו״ר³⁷)), ואיך אפשר לומר שדוקא על ידם יסדת עוז. אך הענין יובן ע״פ המבואר לעיל, שאפילו בדרגא הכי תחתונה שבבחי׳ החן יש בה הדרגא הכי עליונה שבחן. ועד״ז יובן בעניננו, דתינוק ישראל, הרי כבר משעה שנולד הוא ישראל, ויש בו מציאת חן, ובדרגא הכי נעלית, עד שישראל ומלכא בלחודוהי, שישראל הם חד עם העצמות.

ובזה יובן ענין ההוראה בעבודת האדם, שצריך להתעסק גם עם העוללים והיונקים, וכהוראת כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, ועי״ז באים לקיום היעוד הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו³⁸, כמבואר בזהר בתחלתו³⁹, שהנצנים נראו בארץ הם תינוקות של בית רבן, דע״י תינוקות של בית רבן עת הזמיר הגיע, זמיר מלשון⁴⁰ זמיר עריצים⁴¹, להשבית אויב ומתנקם, ועי״ז קול התור נשמע בארצנו, בגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (תשא) לג, יג ואילך.
2) שם, יז.
3) סה״מ תרע״ח ע׳ ריא ואילך. וראה ד״ה זה תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 51 ואילך). ד״ה וקבל היהודים תשל״ח פ״ז (סה״מ פורים ע׳ רנו).
4) משלי לא, ל.
5) יל״ש עה״פ (רמז תתקסד).
6) ס״פ בראשית (ו, ה).
7) סנהדרין כ, א.
8) ראה ג״כ אוה״ת פרשתנו ע׳ ב׳לח. ואתחנן ע׳ נג. לתהלים (יהל אור) ע׳ תלה.
9) קיח, א.
10) סה״מ תרע״ח שם ס״ע ריב.
11) רמב״ן עה״פ פרשתנו שם, א. סה״מ תרע״ח שם. אוה״ת פרשתנו ע׳ ב׳כו.
12) תו״א תצוה פב, א. לקו״ת תזריע כ, א. שה״ש כב, ב. ובכ״מ.
13) ל׳ חז״ל – סנהדרין צ, סע״א. שבת קה, סע״ב. נדרים לב, א. וראה סוטה ח, ב. ועוד.
14) ראה לקו״ת שה״ש שם כד, א. לקו״ש חי״ב ע׳ 72. וראה המשך תרס״ו ע׳ קלא.
15) ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב״מ טז, א. ב״ב קנו, א. וראה לקו״ש חי״ג ע׳ 117. וש״נ. סה״מ דברים ח״א ס״ע נח. וש״נ.
16) ראה זהר ח״א רטז, ב. ח״ג צ, ב. וראה לקו״ת שה״ש כד, א ואילך. ובכ״מ.
17) סה״מ תרע״ח ותש״ה שם. וראה ג״כ מקומות שנסמנו בהערה 8.
18) ראה סה״מ תרע״ח שם ע׳ רכ ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ ב׳לו ואילך.
19) ראה זהר ח״ג לב, א. ח״א רח, ב.
20) סה״מ תרע״ח שם ע׳ רכג. אוה״ת שם ע׳ ב׳לח.
21) נצבים ל, יא ואילך. וראה סה״מ תרע״ח ואוה״ת שם. לקו״ת נצבים מה, ד. מו, א. סה״מ תש״ג ע׳ 29.
22) תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד. לקו״ת פ׳ ראה לא, א. ביאוה״ז לאדהאמ״צ אמור פא, א-ב. להצ״צ ח״א ע׳ תכג. קונטרס העבודה פ״ג (ע׳ 18).
23) ע״פ משלי ח, ל. ראה קו״א ד״ה דוד זמירות (קס, א ואילך).
24) קידושין מ, ב.
25) לקו״ת שלח מ, א.
26) חסר קצת. המו״ל.
27) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא יט.
28) ישעי׳ מ, ה.
29) תניא פל״ו (מו, א).
30) שמו״ר פכ״ג, יד.
31) מכילתא ופרש״י בשלח טו, ב. זח״ב סד, ב. צד, א. ובכ״מ.
32) יל״ש תהלים רמז תשב. שו״ע אדה״ז או״ח (מהדו״ק) ס״ד ס״א. ס״ו ס״א.
33) ראה אנצקלופדי׳ תלמודית ערך ברכת התורה (כרך ד ע׳ תרטו ואילך). וש״נ.
34) סה״מ תרפ״ז ע׳ קי (תשי״א ע׳ 180) ואילך.
35) תהלים ח, ג.
36) ח״ב קצ, א.
37) לקוטי לוי״צ לזח״ב ע׳ קלו ואילך.
38) שה״ש ב, יב.
39) ח״א א, ב.
40) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ תפז (על פסוק זה). ובכ״מ.
41) ישעי׳ כה, ה.

[סה"מ שמות ח"ב ע' רס ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 158 ואילך.