בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ו
הנחה בלתי מוגה
ויהס כלב את העם וגו׳ ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה1. וידוע הקושיא בזה2, דמשום מה הוא אומר ויהס כלב את העם אל משה, ומה מוסיף בזה, דלכאורה הול״ל ויהס כלב את העם ויאמר עלה נעלה. וגם צריך להבין3 מה דמסיים כי יכול נוכל לה, דלכאורה מה זה מוסיף על מה שאמר קודם לזה וירשנו אותה, הרי זה מובן מאליו שאם יש הוירשנו אותה זהו כי יכול נוכל לה, וממילא מה מוסיף בתיבות כי יכול נוכל לה, מאחר שכבר אמר וירשנו אותה. גם צריך להבין2 מה דאיתא בגמרא4 על עלה נעלה, שאפילו אם יאמר עשו סולמות ועלו לשמים, דצריך להבין מהו השייכות של שני ענינים אלו, כיבוש ארץ ישראל וענין דעלה נעלה אפילו לשמים, ולמה מביא דוגמא כזו שהיא נמנע (ע״פ תורה5).
ויובן כל זה ע״פ המבואר בגמרא4 שטענת המרגלים היתה כי חזק הוא ממנו6 כביכול, ואין בעה״ב יכול להוציא את כליו משם. והענין בזה הוא כמבואר בקבלה וביותר בחסידות7, דכליו זהו שברי הכלים דתהו שנפלו למטה ע״י השבירה, דסיבת השבירה היתה משום דבעולם התהו היו האורות מרובים, משא״כ בעולם התיקון האורות מועטין8. וידוע דהפירוש באורות מרובין אין זה שהם מרובים בכמות יותר מאורות דתיקון אבל הם באותו הסוג כמו אורות דתיקון, אלא הפירוש בזה הוא כמדובר בהמאמר הקודם9 בארוכה, שאורות דתהו הם לגמרי באופן אחר מאורות דתיקון, והיינו שאורות דתהו הם אורות תקיפין10. וכמבואר בהמאמר ההפרש בין אורות דתיקון לאורות דתהו ע״ד החילוק באורות דתיקון גופא, כמו האור שנברא ביום ראשון שבו הי׳ אדם הראשון מסתכל וצופה מסוף העולם עד סופו11, דסוף העולם עד סופו קאי על עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא12, וכיון שראה שאין מתקיים בו, גנזו13, ונשאר אח״כ אור החמה, אור הלבנה, אור האבוקה ואור הנר14, שאורות אלו אינם בערך לגמרי לאור שנברא ביום ראשון, דזהו באורות דתיקון. וכך עד״ז יובן במכל שכן ההפרש בין אורות דתהו לאורות דתיקון, דאורות דתהו הם לגמרי באין ערוך לאורות דתיקון, דאורות דתהו הם אורות תקיפין. ולכן הכלים בעולם התהו הם כלים מועטין8, שהפירוש בזה הוא, שהכלי אינו מודד ומגביל, וכל שכן שאינו מעלים ומסתיר על האור15. והנה מצד השייכות של הכלים דתהו להאורות דתהו, כי כל אור יש לו שייכות עם כלים16, ובפרט אשר הם הכלים של האורות מרובים, וממילא יש להכלים שייכות עם האור, לכן הנה מצד זה שהאורות היו מרובים, שפירושו תקיפין, פעלו שבירה בהכלים שנפלו למטה, עד לעולם שאין למטה ממנו. ומצד זה שלהכלים הי׳ שייכות עם האורות, לכן כשהכלים נפלו למטה, נפלו עמם גם ניצוצי אורות מהאורות תקיפין דעולם התהו. וע״ז הוא אומר אין בעה״ב – היינו זה שהוא עכשיו בעה״ב, ההנהגה של עולם התיקון – יכול להוציא את כליו, כי הם – הכלים שבתוכם ניצוצי אורות דתהו – מעולם התהו, שהם למעלה מעולם התיקון. כי השבירה הי׳ בכדי שהאדם יברר ויזכך אותם, וכביכול אינו יכול להוציא את כליו כי הם למעלה ממנו.
וזהו הענין דאקדימא טעניתא17. דהיצר הרע טוען שהוא מלך זקן18, ובא הילד מסכן וחכם18 ורוצה למלוך על העיר, וטוען היצה״ר דאקדימא טעניתא והוא צריך למלוך ולא הילד ומסכן. והפירוש באקדימא טעניתא אינו קדימה בזמן לבד, אלא שההקדמה בזמן הוא מצד קדימה בתקיפות ובחשיבות, שמזה בא הקדימה בזמן. דהנה זה מה שנה״ב אקדימא טעניתא הוא לפי ששרשו מתהו, וכידוע בענין עשו הוא הבכור19. וקדימת התהו לתיקון אינה רק קדימה בזמן, דהשתלשלות, אלא זה קדימה בחשיבות ותקיפות, כנ״ל. וכן הוא גם בנה״ב, דמה שאקדימא טעניתי׳ הרי זה קדימה דקדושה20. וכן הוא ג״כ בעבודה, במוחין ומדות, שגם בזה ישנו התהו ותיקון. דהנה אמרו רז״ל21 לעולם יהי׳ אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שהמדות מצד עצמם הם קשה כארז, וצריך לבררם ולתקנם ע״י המוחין. דבישראל צריך להיות המוח שליט על הלב22, וזהו ענין לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שע״י ההתבוננות שבמוחין23, פועלים בהמדות שמצד עצמם הם קשה כארז לבררם ולזככם. אמנם, איך אפשר לבררם ע״י המוחין, הרי המדות שרשם למעלה מהמוחין, ואיך אפשר שהמוחין יבררום, שהרי המדות שרשם מהרצון שהוא למעלה מהמוחין24, ולכן השכל אינו יכול להפוך המדות, דאין המוח שליט על הלב להפכו שהאכזר יהי׳ חסדן וכן מחסדן לאכזר, אלא יכול להחלישם ולהחליפן מטומאה לקדושה, אבל לא להפכם ולשנות טבע מדותיו25, וזהו כי שרשם למעלה מהמוחין וצריך על זה עבודה מיוחדת (אַ ספּעציעלע עבודה), עבודה שלמעלה מטעם ודעת26, אבל מצד השכל עצמו א״א להפוך את טבע המדות, כי טבע המדות נעלה יותר מהשכל. ולכן, בכדי שהמוחין יפעלו בירור בהמדות הוא ע״י קדימת ענין השתיקה27. וע״ד המבואר28 בענין ספירת העומר, שקודם ספה״ע צריך להיות הקרבת העומר. דהנה ענין ספה״ע הוא בירור המדות ע״י המוחין, ובכדי שיוכלו לפעול ענין זה, הוצרכו תחילה להקריב את קרבן העומר שהי׳ משעורים29, שזהו מאכל בהמה30 שהוא מעולם התהו, ואת זה הקריבו לקרבן ועי״ז פעלו שהמדות יהיו בחלישות, ואח״כ יכולים לפעול בירור ואתהפכא בהמדות, שזהו עיקר העבודה, דלהיות שמדות הם בעיקרם רצון שלמעלה מהשכל, לכן א״א להפכם כשהם בתוקף גדול, ואדרבה הם פועלים נטי׳ בהמוחין, ובכדי שיוכלו לפעול בהם בירור ואתהפכא, צריך להיות מקודם הביטול כללי שזהו חלישות המדות, וזהו ענין הקרבת העומר שהי׳ לפני ספה״ע. וכן הוא גם בעבודת האדם, שבתחילה המדות הם בתוקף גדול, וא״א כלל לבררם ע״י המוחין, וכידוע31 בענין עיבור יניקה מוחין, שבתחילה המדות הם בבחי׳ עיבור, היינו שכמו שהעובר הוא ראשו בין ברכיו32, כך גם בעבודה ברכיו הם המדות והם מכסים על ראשו שהוא המוחין, היינו שהמוחין הם בהעלם והמדות הם העיקר מה שבגילוי. ואח״כ הוא מדרגת יניקה, שהוא גילוי השכל, אלא הוא מדרגת שכל השייך למדות, שענינו הוא לגדל המדות, בחי׳ מוח שליט על הלב. ואח״כ בא מדריגה העליונה שהוא מדריגת מוחין, בחי׳ עצם המוחין, שזהו תכלית השלימות, שהמדות יהיו כמו השכל. אבל קודם לכל זה צריך להיות הביטול כללי של המדות, שיהיו בחלישות כללית, שזהו ענין השתיקה, ורק אח״כ יכול להיות יניקה ומוחין.
וזהו33 ג״כ ענין ויהס כלב את העם, שהשתיק את העם, הוא בחי׳ מדות, שקודם כל פעל בהם הביטול כללי, כדי שיוכל להפכם אח״כ. וזה הי׳ המענה על טענתם אין בעה״ב יכול להוציא את כליו, שמצד מעלת טבע המדות והתוקף שבהם (בחי׳ כליו), אין בעה״ב – בחי׳ מוח שליט על הלב – יכול להוציא את כליו ולבררם. ועל זה הי׳ ענין ויהס כלב, בחי׳ השתיקה וביטול כללי, שעי״ז הי׳ אפשר להיות אח״כ הבירור פרטי. וכידוע34 שיש ביטול כללי ובירור וביטול הפרטי, והביטול כללי הוא הכנה להבירור פרטי, והביטול כללי הוא השתיקה. דבעבודת האדם זהו שבתחילה יש ההודאה כללית שזהו במודה אני, ואח״כ בהודו לה׳ עד לשמו״ע ששם הוא כעבדא קמי מרי׳35, שכל זה הוא הביטול כללי, ואח״כ יש הביטול פרטי בעניניו ועסקיו משך כל היום. וכן הוא גם בלימוד התורה (ביושבי אוהל), שקודם הבירור פרטי צריך להיות הביטול כללי, והוא הכוונה בתחילת הלימוד, כמ״ש בתניא36.
וזהו ויהס כלב, שפעל בהם ענין השתיקה כדי שיוכל אח״כ להפכם. וזהו אל משה, שפעל בעם, מדות, ביטול כללי, שזהו ממשה, שלקח את הביטול ממשה ופעל את זה בעם. ואח״כ הי׳ יכול להיות וירשנו אותה, דענין ירושה הוא בפרטיות, זה חודר בכל פרט (דאָס נעמט דורך יעדער פרט), בכל הענינים שיש בזה, וזהו הבירור פרטי. ובכדי שיהי׳ ענין הירושה, שזהו ענין אתהפכא במדות, זהו דוקא כאשר קודם לזה יש הביטול כללי, אז אח״כ יכול להיות ענין הירושה, בירור פרטי. ולכן אמר כלב וירשנו אותה, ומדוע – כי יכול נוכל לה, דיכול נוכל לה הוא הביטול כללי, ואח״כ אפשר להיות הביטול פרטי דוירשנו אותה. וזהו ג״כ מה שאמר כלב עלה נעלה אפילו בשמים, כי רצה להדגיש הביטול כללי שלמעלה לגמרי משכל. וזהו ג״כ מה שויהס כלב, כי כלב בגימטריא אליהו37, ובגימטריא ב״ן38, ועל אליהו איתא שהי׳ ב״ן דמ״ה39, ולכן הוא הממוצע להמשיך ממ״ה לב״ן, מפני שהוא ב״ן דמ״ה, דכלול משניהם. וכן הוא גם בכלב, ולכן הוא פעל והמשיך את הביטול ממשה אל העם, שזהו ענין המדות. וזהו ג״כ מה שכתוב על אליהו דהשיב לב אבות על בנים40, שהמוח יהי׳ שליט על הלב עד שיפעול אתהפכא במדות41, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (שלח) יג, ל. – מאמר זה הוא המשך למאמרים שלפניו (ד״ה חביבין ישראל דיום ב׳ דחה״ש וד״ה וידבר גו׳ לאמר דש״פ נשא – סה״מ שבועות ע׳ ריז ואילך. שם ע׳ רכו ואילך). לכללות המאמר – ראה ד״ה ויהס כלב עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקיד ואילך). וראה גם ד״ה זה אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קיז ואילך). ד״ה להבין ענין טענת המרגלים תשט״ו (לעיל ע׳ רח ואילך).
2) המשך תער״ב וסה״מ אעת״ר שם.
3) המשך תער״ב שם.
4) סוטה לה, א.
5) ראה גיטין פד, א. רמב״ם הל׳ אישות פ״ו ה״ז. טושו״ע אה״ע סקמ״ג סי״ב.
6) פרשתנו שם, לא.
7) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ רד. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (במדבר ח״ג) ע׳ א׳קכה. ע׳ א׳קסד ואילך.ע׳ א׳קפה. סהמ״צ להצ״צ קפה, ב. אוה״ת וישב ערב, ב. לתהלים (יהל אור) ע׳ שדמ ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ ער ואילך. ד״ה להבין ענין טענת המרגלים שבהערה 1. ועוד.
8) ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. תו״א נח ט, ג. וישלח כד, ד. לקו״ת שה״ש ט, ג. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך תהו, תיקון (ע׳ יג ואילך). ובכ״מ. וראה בארוכה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תעו ואילך. וש״נ.
9) ד״ה חביבין ישראל שבהערה 1 (סה״מ שבועות שם ע׳ רכא ואילך). וראה גם אוה״ת נח (כרך ו) תתרסח, ב. פינחס ע׳ א׳ריג. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ צו. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ ס (וש״נ). המשך יונתי תר״ם ע׳ מח. סה״מ תרנ״ג ע׳ קפו. תרנ״ז ע׳ קכ. המשך תער״ב שם ע׳ תקכ. סה״מ תש״ב ע׳ 112. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רכז. ועוד.
10) ראה ע״ח, תו״ח (וש״נ), ספר הליקוטים ומאמרי אדהאמ״צ שם. ועוד.
11) חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ״ח ה״ה. ב״ר פי״א, ב. פי״ב, ו. ועוד.
12) מקומות שבהערה 9.
13) חגיגה שם. ירושלמי שם ה״ו. ב״ר שם.
14) ע״פ ל׳ חז״ל – פסחים ז, סע״ב. וראה אוה״ת חיי שרה קכז, ב.
15) ראה סהמ״צ להצ״צ קנט, סע״ב ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ג) קכז, ב. וש״נ. בשלח ע׳ תרפה. ובכ״מ.
16) ראה תו״ח ר״פ וארא (סח, ב). סה״מ תרכ״ח ע׳ סח. תרכ״ט שם ע׳ מב. תש״ד ע׳ 246. ועוד.
17) ראה זח״א קעט, סע״א ואילך. בכ״ז – ראה סה״מ עת״ר ע׳ סג ואילך. תרפ״ג ע׳ רנו (תש״ט ע׳ 228) ואילך. ובכ״מ. וראה גם סה״מ ויקרא ע׳ סג.
18) קהלת ד, יג. קה״ר עה״פ. מדרש תהלים (באָבער) ט, ה. זהר שם.
19) תולדות כה, כה.
20) אולי אמר: הרי זה טענה דקדושה.
21) תענית כ, א. – בכ״ז ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ ו ואילך. אמרי בינה שער הק״ש פמ״ז (מח, ב). תו״ח בשלח שסב, ב. ועוד.
22) ראה זח״ג רכד, סע״א. הובא בתניא פי״ב (יז, רע״א). ובכ״מ.
23) אולי אמר: התבוננות בענין ״לעולם״.
24) ראה אמרי בינה ותו״ח שם. וראה גם זח״ג רצב, א. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ס״ע שלא-ב. ובכ״מ.
25) ראה גם תניא פל״ז (מט, א).
26) ראה לקו״ד ח״א נו, א-ב. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ תנו ואילך.
27) המשך תער״ב שם ע׳ תקכג. סה״מ אעת״ר שם ע׳ קכג.
28) ראה לקו״ת אמור לו, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב בתחלתו (ע׳ שטו ואילך). שם ע׳ תנח ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות הקרבת וספירת העומר (כה, ב ואילך). ועוד.
29) סוטה יד, סע״א (במשנה). רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פי״ב ה״ב. הל׳ תמידין ומוספין פ״ז הי״א.
30) סוטה שם. פסחים ג, סע״ב. וראה דרושים שבהערה 28.
31) ראה המשך תער״ב שם ע׳ תקטז-יז. ובארוכה – תו״ח בא קסא, ב ואילך. ובכ״מ.
32) נדה ל, ב.
33) בהבא לקמן – ראה סד״ה ויהס כלב עדר״ת (המשך תער״ב שם ע׳ תקכג-ד). וראה גם סד״ה הנ״ל אעת״ר (סה״מ אעת״ר שם ע׳ קכג-ד).
34) ראה גם לקו״ד ח״ד תשכד, ב ואילך.
35) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
36) פמ״א (נח, ב).
37) שער הפסוקים תהלים יח. המשך תער״ב שם.
38) שער הפסוקים חיי שרה כד, לא. המשך תער״ב שם.
39) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתקנו. על מארז״ל ע׳ ריט. ובכ״מ.
40) מלאכי ג, כד.
41) ראה גם אוה״ת דרושים לפסח (כרך ג) ע׳ תשלז-ח. דברים ע׳ כד. נ״ך ע׳ ע. ריש ע׳ תקמב. ע׳ תקמג ואילך. לתהלים (יהל אור) ע׳ תקסא. סה״מ תרכ״ט שם ע׳ שטז. המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳רעט. ועוד.
[סה"מ במדבר ח"א ע' רנו ואילך]
״המאמר מיוסד על מאמר של הרבי (מהורש״ב) נ״ע״ (שיחות קודש תשכ״ו ע׳ 486).
מאמר שלישי מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.
חלק ממאמר זה הוגה (בשילוב שיחות התוועדות שבת זו) ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בלקו״ש ח״ח ע׳ 82 ואילך.