בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשמ״ח

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם גו׳¹, ומבאר בזה בלקו״ת ריש פרשתנו², דהנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה, ומרומז במילת היום דקאי על ראש השנה³, זה היום תחלת מעשיך⁴. ומבאר בזה, דזהו ענין אתם נצבים היום, שבראש השנה נצבים ועומדים כל נשמות ישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, באופן דנצבים כולכם, בתכלית ההתאחדות, כולם לאחדים כאחד, מכיון שמתעלים למעלה בשרשם ומקורם הכי עליון ששם כולם הם חד ממש.

ולהבין בעומק יותר ענין אתם נצבים היום גו׳, הנה במ״ש לפני ה׳ אלקיכם, יש לפרש הכוונה בזה, שלא רק שלפני היינו לפנימיות, דנצבים כולכם הוא בפנימיות דה׳ אלקיכם, ע״ד המבואר במ״א⁵ במ״ש⁶ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפנימיותם, אלא יתירה מזו, דלפני ה׳ אלקיכם היינו למעלה מבחי׳ ה׳ אלקיכם. וכמובן ממ״ש בהגהה בלקו״ת שם² דאיתא ברבות⁷ במלאכים נאמר⁸ שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום, ועיין מ״ש מענין שרפים עומדים ממעל לו בביאור על פסוק⁹ ונקדשתי בתוך בני ישראל¹⁰, ועד״ז יובן ענין אתם נצבים היום לפני ה׳, עכ״ל ההגהה. ומזה מובן, דכשם שעמידת השרפים ממעל לו, למעלה מאדם העליון שעל הכסא [וכמבואר במ״א¹¹ הביאור בזה (אם זהו ע״י העבודה דמחשבה או ע״י עבודת וקרא זה אל זה ואמר גו׳¹²)], עד״ז מובן גם בענין אתם נצבים היום לפני ה׳, דלפני ה׳ היינו למעלה משם הוי׳.

וכן מובן גם מהמשך הענינים בהמאמר¹³, שמבאר שם דענין עבודת ראש השנה (אתם נצבים היום) היא הכתרת הקב״ה למלך, שתמליכוני עליכם¹⁴. דמזה גופא שיש בכחם של ישראל להכתיר את הקב״ה למלך ולהמליכו, מובן שהם עצמם למעלה מבחינה זו. דהגם שגם לפני זה יש למעלה בחי׳ רצון למלוכה, מ״מ רצון זה הוא בבחי׳ רצון המוחלט בעצמותו¹⁵ שאינו בגדר גילוי כלל, כי אם בחי׳ רצון המוחלט הי׳ בגדר גילוי, לא הי׳ חידוש ותוקף (שטורעם) כל כך בראש השנה, ומזה גופא שיש תוקף (שטורעם) בראש השנה מוכח שהמשכת הרצון הוא דבר חדש, ומזה מובן שהרצון המוחלט אינו בגדר גילוי. ויש להוסיף בזה, דרצון מוחלט זה שלמעלה הוא באופן שאינו בבחי׳ גילוי גם בעצמו¹⁵, ע״ד המבואר בענין רדל״א שהוא רישא דלא ידע ולא אתיידע¹⁶, שאינו בבחי׳ ידיעה וגילוי גם לעצמו, שגם הוא עצמו לא ידע מה שיש בו¹⁷. ומזה מובן, דכיון שישראל פועלים גילוי רצון זה, א״כ שרשם הוא בבחי׳ רצון המוחלט.

ועוד יש לומר, שישראל הם למעלה גם מבחי׳ הרצון המוחלט עצמו, דהרי בחי׳ הרצון המוחלט מצד עצמו אינו בגדר גילוי כנ״ל, ומזה שישראל פועלים בו גילוי, דהיינו שעושים בו שינוי כביכול, מוכח מזה ששרשם הוא למעלה מבחי׳ הרצון המוחלט, דהרצון אינו העצם, ושרשם הוא בעצמותו ומהותו ית׳ שבו מוחלט הרצון.

ועוד יש לומר, ששרשם של ישראל הוא למעלה גם מבחינה זו. דהנה הלשון עצמות ומהות הרי גם הוא תואר¹⁸. דתוכנו של תואר זה הוא שלילת כל הענינים (הגילויים) שלמטה ממנו, ומזה גופא מובן שיש לו איזו שייכות לכל הדרגות ששוללים אותם, וע״ד המבואר בתניא¹⁹ שהאומר על חכמה עמוקה שאי אפשר למששה בידים כל השומע יצחק לו, ושרשם של ישראל הוא לפני הוי׳ אלקיכם, דפירוש לפני כאן היינו למעלה מכל הדרגות דהוי׳, גם למעלה מהגדר והתואר דדרגות ומעלה ומטה ולפני ואחרי וכו׳.

ומכל זה יובן גם באופן עבודתם של ישראל (שהם נצבים לפני ה׳ אלקיכם), שהעבודה היא באופן דכולכם לאחדים כאחד כנ״ל, דכיון שעי״ז מגיעים לפני הוי׳ אלקיכם שלמעלה מכל הדרגות, הרי עד״ז הוא גם בהאחדות שהיא נקודה שלמעלה מכל החילוקי דרגות ולמעלה גם מכל גדר דרגא כו׳, דמראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך נעשית נקודה אחת שלמעלה מכל גדרי התחלקות. ומזה נמשך אח״כ בכל הפרטים כפי שהם במקומם, שהאחדות נמשכת בכל ישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) מד, א.
3) ראה פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
4) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
5) תו״א משפטים עה, ג. תו״ח משפטים תט, רע״א. ועוד.
6) ר״פ משפטים (כא, א).
7) שמו״ר פט״ו, ו.
8) ישעי׳ ו, ב.
9) אמור כב, לב.
10) לקו״ת אמור לב, ב.
11) לקו״ת שם. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ. וראה גם סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ ו. ח״ב ע׳ שב (וש״נ). סה״מ ויקרא ע׳ רפד (וש״נ).
12) ישעי׳ ו, ג.
13) סעיף ג (מד, ב).
14) ר״ה טז, א. לד, ב.
15) ראה המשך ר״ה תרס״ה, תש״א ותש״ג בתחלתם.
16) ע״ח שער (יג) א״א פ״ב.
17) פי׳ הספרא דצניעותא להאריז״ל בפ״ק (קיט, א), נעתק בלקו״ת יוהכ״פ בסופו (עא, ריש ע״ד). ועוד.
18) ראה גם סה״ש תשנ״ב ח״א ע׳ 126 ובהערה 55.
19) שעהיוה״א פ״ט (פו, ב).

[סה"מ דברים ח"ב ע' רמח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קפז ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ד ע׳ 363 ואילך.