בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשד״מ
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים1, ומדייק בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בד״ה אני לדודי נזר״ת2, דכאן נאמר הרועה בשושנים, שהוא ית׳ רועה ומפרנס כנסת ישראל בשושנים (כפירוש הפשוט בפסוק זה3, שדודי לי שהוא הקב״ה רועה את ישראל בשושנים), ולפעמים נקראת כנסת ישראל רעייתי פרנסתי4, כמארז״ל5 שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים6.
ומבאר בזה, דהנה ענין הפרנסה כולל ב׳ הענינים דמזון ולבוש, כדאיתא במסכת כתובות7 לענין חיוב פרנסה שעל הבעל לפרנס את אשתו, שזה כולל ב׳ הענינים דמזון ולבוש. וכמ״ש גבי יעקב8 (ולא הובא במאמר שם) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ועד״ז בעבודת ישראל שהם מפרנסין כביכול לאביהם שבשמים, שזה כולל ב׳ האופנים דמזון ולבוש. דענין המזון קאי על עבודת הקרבנות כמ״ש9 את קרבני לחמי לאישי, כמארז״ל10 שאמר לו הקב״ה למשה עד שאתה מפקדני על בני פקוד את בני עלי כו׳. וענין הלבוש שלמעלה הוא בחי׳ הצדקה כמ״ש11 לבושו צדקה. ויש לקשר את ענין הצדקה עם חודש אלול (אף שאינו מקשר זה בפירוש במאמר זה וגם לא במאמרים אחרים בהתחלה זו), ע״פ ב׳ ענינים. א׳, דבחודש אלול הרי אומרים סליחות כמובא בלקו״ת12 (דאף שאין זה מנהג חב״ד, מ״מ הובא מנהג זה בשולחן ערוך בשם הגאונים13), דהתחלת הסליחות היא לך הוי׳ הצדקה14, ענין הצדקה שלמעלה. ב׳, דהנה מבואר בספרי הקבלה15 שי״ב חדשי השנה הם כנגד י״ב צירופי שם הוי׳, דבכל חודש מאיר צירוף אחר של שם הוי׳ [והגם דאיתא בספר יצירה16 שד׳ אבנים בונות כ״ד בתים, היינו שד׳ אותיות בונות כ״ד צירופים, הנה נוסף לזה שלגבי כמה ענינים יש כ״ד צירופי שם הוי׳, שאני הכא כי שם הוי׳ יש בו שתי אותיות דומות (ה׳ ראשונה וה׳ אחרונה) ולפיכך אפשר שיהיו בו י״ב צירופים בלבד (וזה שיש כ״ד צירופים היינו משום שה׳ ראשונה וה׳ אחרונה הן ב׳ בחינות שונות)17], והצירוף שמאיר בחודש אלול הוא ה׳ ה׳ ו׳ י׳, סופי תיבות של הפסוק18 וצדקה תהי׳ לנו כי19, דמזה מובן הקשר דחודש אלול עם ענין הצדקה.
וביאור ענין הפרנסה שלמעלה שע״י עבודת ישראל בבחי׳ מזון ולבוש, דהנה כללות העבודה דתורה ומצוות היא להוסיף כח למעלה, וכמ״ש20 אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ופירש הרב המגיד21 שהאדם ע״י קיום המצוות שלו ממשיך חיות בהמצוות. ועד״ז הוא בתורה, דהקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו22, היינו שהאדם ע״י עבודתו פועל שיהי׳ חיבור אורייתא וקוב״ה, שמוסיף חיות בהתורה, שיהי׳ הקב״ה קורא ושונה בתורה. ואף שאמרו רז״ל23 ג׳ שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה, מובן, שפעולת האדם ע״י לימוד התורה שלו היא שיהי׳ ענין נוסף על זה (וכמבואר בכמה מקומות24). ויתירה מזו, הרי אמרו רז״ל25 שישראל מוסיפין כח בגבורה שלמעלה כמ״ש26 ועתה יגדל נא כח אדנ-י, היינו שישראל מוסיפים חיות לא רק בתורה ומצוות, אלא שמפרנסין את אביהם שבשמים כביכול. וכמאמר הזהר27 עה״פ28 ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאילו עשאוני. והענין יובן ע״פ מה שאמרו רז״ל29 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את עולמו, דמזה מובן, שכשם שחיבור הנשמה והגוף הוא ע״י מזון ולבוש, שהמזון פועל חיבור הנשמה והגוף בפשטות, וגם הלבוש מונע ענין קור וחום וכו׳30 היכולים לגרום לפירוד הנשמה מהגוף, הנה עד״ז כביכול למעלה, דע״י עבודת ישראל בב׳ הענינים דמזון ולבוש, דבכללות היינו תורה ומצוות (כדאיתא בתניא31 שהתורה נקראת מזון והמצוות הם לבוש), עי״ז מפרנסין לאביהן שבשמים, שיהי׳ חיבור הנשמה שהוא הקב״ה עם הגוף שהוא העולם.
וביאור הענין הוא, דהנה כתיב32 מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית, דבריאת העולם היא ע״י ההמשכה מבחי׳ החכמה, שמחכמה נמשך לספירת המלכות כמאמר33 אבא יסד ברתא, אשר בספירת המלכות עולם הדיבור שם הם כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם34. ומזה מובן, דכדי שיהי׳ הקשר בין אלקות לעולם, צריך שתהי׳ המשכת החכמה במלכות. ויתר על כן, ידוע הפירוש35 במ״ש כולם בחכמה עשית, שאפילו החכמה היא כעשי׳ גופנית לפניו ית׳. וכמבואר בשער היחוד והאמונה36 דבאמת הוא מובדל שלא בערך, ומה שאומרים כעשי׳ הוא כי אין לנו תוארים אחרים. ומזה מובן, שגם בשביל התהוות החכמה צריך להמשכה מיוחדת מלמעלה. וענין זה נמשך ע״י התענוג שלמעלה, כמו שהוא באדם התחתון, שכאשר מתענג בדבר הנה עי״ז נמשכים ממנו כחות חדשים בכל הכחות37. ועד״ז יובן למעלה, דדוקא ע״י ענין התענוג הנעשה ע״י עבודת נשמות ישראל, עי״ז נמשך כביכול עצמותו ית׳ בבחי׳ החכמה, ומזה נמשך אח״כ בבחי׳ המלכות, ועד שמזה נמשך בעולם הזה התחתון. וזהו מה שישראל נקראים רעייתי פרנסתי, שהם מפרנסין לאביהם שבשמים כו׳.
והנה כל זה הי׳ בשנים כתיקונם כשישראל עושים עבודתם בשלימות, וכמ״ש38 פתחי לי אחותי רעייתי, דכשישראל הם בבחי׳ אחותי אז הם רעייתי, אמנם לפעמים עומדים ישראל במצב כזה שעדיין אין עבודתם בשלימות. ובחדשי השנה ענין זה הוא בעיקר בחודש אלול שהוא חודש החשבון39, דכשעושים חשבון אמיתי אליבא דנפשי׳ באים למסקנה שעדיין צריך להשלים עבודתם, לא רק להשלים מלשון שלימות אלא גם השלמת החסרון כפשוטו. ואז הם צריכים להתעוררות ונתינת כח מלמעלה, הרועה בשושנים, היינו שישראל הם הרועים והקב״ה הוא הרועה אותם. וזהו ענין הרועה בשושנים, מה שושנה אית בה תליסר עלין כו׳40, דקאי על הארת י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול.
ולהבין ענין הארת י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול, מביא ע״ז בלקו״ת פרשתנו41 משל ממלך הנמצא בשדה, וכדלקמן. ויש לומר דמה שמביא ע״ז משל הוא כי ענין נעלה זה משתקף (שפּיגלט זיך אָפּ) גם במציאות העולם הזה הגשמי. ויתירה מזו, שזה משתקף גם במלכי אומות העולם, שהרי בפשטות קאי לא רק על מלך ממלכי בית דוד או אפילו ממלכי ישראל, אלא שקאי גם על מלך שמאומות העולם שבעולם הזה, שגם הוא יוצא לשדה. [ויש לומר, דאמיתית ענין זה הוא רק במלכי ישראל, ומה שענין זה נמצא גם במלכי אומות העולם, הוא כדי שיהי׳ ענין הבחירה חפשית, ובחרת בחיים42]. והמשל הוא משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו בשדה והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. והנה זה שאנשי העיר מקבלים את פניו בשדה, היינו לא רק במקום שדה, אלא שאז הם בבחי׳ אנשי שדה, דאנשי השדה הרי עובדים עבודתם בעבודת השדה, וכלשון רז״ל43 אדם חורש כו׳ זורע כו׳ קוצר כו׳. וכל מעשה האדם הרי צריך להיות באופן דמשאו ומתנו באמונה44, וכדי שיהי׳ משאו ומתנו באמונה צריך לעבוד את כל העבודות שבשדה באופן של שדה. ומזה מובן, שלבושי איש השדה ניכר בהם שהוא איש שדה. ועד״ז מובן ברוחניות הענינים, שבחודש אלול הארת י״ג מדות הרחמים היא גם למי שהוא בבחי׳ איש שדה ולבושיו הם לבושי איש שדה, דזה קאי על לבושי הנפש שהם מחשבה דיבור ומעשה45, היינו שלא רק הדיבור והמעשה שלו הם באופן דאיש שדה אלא גם לבוש המחשבה, כי מעשה ודיבור בלי מחשבה לא מקרי מעשה אדם אלא מעשה קוף בעלמא46, וכיון דקאי כאן במעשה אדם, בהכרח שגם מחשבתו מלובשת במעשיו ודיבוריו. והנה כשם שהוא במשל כך הוא בנמשל, דבמשל המלך מראה פנים יפות ושוחקות לכל אנשי השדה ומקבל בקשותיהם בסבר פנים יפות וכו׳, ועד״ז הוא בנמשל.
וממשיך בלקו״ת שם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ויש לומר, שבזה מוסבר איך ע״י הארת י״ג מדות הרחמים בחודש אלול, דאז ישראל הם רועים בשושנים, עי״ז עולים ישראל לדרגא הנ״ל, שהם מפרנסין לאביהם שבשמים47. כי ע״י שמתחילה היו אנשי השדה דוקא הנה אח״כ כשהולכים אחריו לעיר מלכותו [היינו לא לטרקלין ולקיתון (שהרי בחדרו המלך הוא בפני עצמו) אלא דוקא לעיר שכל אנשי השדה יכולים להיכנס שמה], הנה עי״ז הם מוסיפים בכבוד המלכות. כי אין מלך בלא עם48 מלשון עוממות דייקא49, ולכן דוקא על ידם הוא מוכתר להיות מלך, ועוד זאת דהרי ברוב עם הדרת מלך50, דע״י ריבוי העם מוסיפים כבוד במלכותו של המלך. וזהו ענין רעייתי פרנסתי, שאחרי הארת י״ג מדות הרחמים בחודש אלול עולים ישראל לדרגא זו, שהם מפרנסין לאביהם שבשמים כו׳.
והנה על עבודת ישראל בחודש אלול שע״י המשכת י״ג מדות הרחמים כתיב אני לדודי ודודי לי, היינו שישראל עומדים במצב של אני לדודי, שפונים אל הקב״ה, היינו באופן של שעתא חדא, בפני׳ אחת (מיט איין קער)51, שזה נמשך ע״י הארת י״ג מדות הרחמים שלמעלה מכל הכחות, ולפיכך העבודה היא באופן של שעה אחת (איין קער). אמנם עבודה זו דתשובה ופני׳ אחת כלפי הקב״ה אינה מספיקה, וזהו מה שאמרו רז״ל52 על הפסוק הרועה בשושנים אל תקרי שושנים אלא ששונים בהלכות, דקאי על עסק התורה והלכות שבתורה, דזהו53 גם מה שבתורה יש ג״כ י״ג מדות שהתורה נדרשת בהם54 כשם ששושנה יש בה תליסר עלין כו׳, משום שהתנועה דתשובה צריך להמשיך בכלים, שהוא ענין לימוד הלכות התורה. וזהו מה שענין לימוד התורה שבחודש אלול קשור ג״כ עם עבודת התשובה, וכנודע55 שימי חודש אלול הם היו מ׳ ימים אחרונים שבהם קיבל משה לוחות אחרונות (דבימים אלו מפורש שלא עסק משה בתפילה אלא דוקא בלימוד התורה56), דההפרש בין מ׳ יום ראשונים לאחרונים (כמו בין לוחות ראשונות לאחרונות57) הוא ההפרש בין עבודת הצדיקים לעבודת התשובה. ועוד, משום שכל הענינים שבעולם שרשם מהתורה58, כמאמר59 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, והרי התהוות זו היא בכל רגע ורגע, כפירוש הבעש״ט (הובא בשער היחוד והאמונה60) שהאותיות שבעשרה מאמרות שבתורה (הקשורות עם עשרת הדברות, כמ״ש61 עשרה עשרה הכף כו׳, וידוע דרשת רז״ל בזה62) הם המחיים ומהווים כל דבר שבעולם בכל רגע ורגע. ומטעם זה הנה המשכת י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול קשורה עם ההלכות שבתורה שיש בהם ג״כ י״ג מדות כו׳.
וזהו מה שבחודש אלול מצינו שצריך הוספה בב׳ הענינים דתורה ותפילה, וכמבואר באחרונים63 שגם תלמידי חכמים צריכים לעסוק יותר בתפילה בימים אלו, דהוא כנגד ב׳ הענינים שבחודש אלול. א׳ ענין הרועה בשושנים שקאי על הארת י״ג מדות הרחמים, דענין י״ג מדות הרחמים קשור עם התפילה ובקשת הרחמים כו׳. ב׳ ענין ששונים בהלכות, שלכן צריך להיות ענין התורה בימי אלול.
ויהי רצון שמדבר הוי׳ זו הלכה64 נבוא בקרוב ממש לדבר הוי׳ זה הקץ64, וכנפסק בהלכה ברמב״ם65 שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין, ע״י משה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון66, ונלך לבית המקדש השלישי דכתיב בי׳67 ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו, במהרה בימינו ממש, כשנלך לארץ הקודש ולירושלים עיר הקודש קרית מלך רב68, ולהר הבית, הר בית ה׳69, ולבית המקדש, מקדש אדנ-י כוננו ידיך70, במהרה בימינו ממש, ובשמחה ובטוב לבב.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) סה״מ תרנ״ז ע׳ רחצ ואילך. וראה גם (ובכל הבא לקמן) סה״מ תרנ״ה ע׳ רלג ואילך.
3) ראה פרש״י שה״ש שם, ב.
4) שהש״ר פ״א, ט.
5) יל״ש פקודי רמז תיח. זח״ג ז, ב.
6) וראה לקו״ת פ׳ ראה סד״ה אני לדודי הא׳ (לב, ד).
7) סח, א.
8) ויצא כח, כ.
9) פינחס כח, ב.
10) ספרי ופרש״י פינחס שם.
11) פיוט ״אתה הוא אלקינו״ בתפלות ימים נוראים.
12) עקב יד, א. וראה לקו״ש ח״ט ע׳ 311.
13) טושו״ע או״ח ר״ס תקפא. וראה ב״ח שם.
14) דניאל ט, ז.
15) שערי אורה לר״י גיקטליא סוף שער ה. פרדס שער (כא) פרטי השמות פי״ד-טו. ובכ״מ.
16) פ״ד מי״ב.
17) ראה גם הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ב״שיעורים בספר התניא״ ח״א ע׳ 547.
18) ואתחנן ו, כח.
19) משנת חסידים מס׳ אלול רפ״א. פרדס שם.
20) אחרי יח, ה.
21) או״ת פ׳ אחרי (לט, ג-ד. בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קי).
22) ראה תדא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
23) ע״ז ג, ב.
24) ראה ד״ה על שלשה דברים העולם עומד תשי״ד פ״ה (סה״מ ימי הספירה ס״ע פ-פא). וש״נ.
25) איכ״ר פ״א, לג. ובכ״מ. וראה אוה״ת נ״ך ע׳ תרעט ואילך. ועוד.
26) שלח יד, יז.
27) ח״ג קיג, א. ויק״ר פל״ה, ז.
28) קדושים יט, לז. ועוד.
29) ראה ברכות י, א. ויק״ר פ״ד, ח. מדרש תהלים מזמור קג.
30) ראה סה״מ תרנ״ז שם ע׳ רצט.
31) ספ״ה.
32) תהלים קד, כד.
33) זח״ג (רע״מ) רנו, ב. רנח, א. תקו״ז תס״ט (קה, ב). ועוד.
34) אבות פ״ה מ״א.
35) תניא פ״ב בהגהה. שעהיוה״א פ״ט.
36) שם.
37) ראה סידור (עם דא״ח) רמד, ב ואילך.
38) שה״ש ה, ב.
39) ראה רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קמב). וש״נ.
40) הקדמת הזהר בתחלתה.
41) לב, ריש ע״ב. וראה גם שם כח, ב.
42) נצבים ל, יט.
43) ברכות לה, ב.
44) ראה יומא פו, א. רמב״ם הל׳ דעות פ״ה הי״ג. ועוד.
45) תניא פ״ד.
46) ראה מנחות ז, א. ק, ב.
47) ראה לקו״ת שבהערה 6.
48) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א פ״ז (פא, ב). ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
49) ראה שעהיוה״א שם. ובכ״מ.
50) משלי יד, כח.
51) ראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ שמז. תרנ״ד ע׳ שכט. תרצ״ז ע׳ 266 (קונטרסים ח״ב שצו, ב). סה״מ קונטרסים ח״ג ע׳ קד. ועוד. וראה גם לקו״ת ר״ה סא, א. סג, ד.
52) שבת ל, ב. וש״נ. וראה זח״ב קעד, א. וראה לקו״ת פרשתנו לג, ד. ובכ״מ.
53) לקו״ת שם. ובכ״מ.
54) ברייתא דר׳ ישמעאל (תו״כ בתחלתו).
55) פדר״א פמ״ו. טואו״ח ר״ס תקפא. וראה פרש״י עקב ט, יח.
56) פדר״א שם.
57) ראה המשך תרס״ו ע׳ פג ואילך. ובכ״מ.
58) ראה ב״ר פ״א, ד.
59) זח״ב קסא, סע״א.
60) פ״א.
61) נשא ז, פו.
62) ראה זח״ג יא, ב. ובכ״מ.
63) מטה אפרים סתקפ״א סי״א בשם ברכ״י.
64) שבת קלח, ב.
65) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
66) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך.
67) הושע ו, ב.
68) תהלים מח, ג.
69) ישעי׳ ד, ב.
70) בשלח טו, יז ובפרש״י שם.
[סה"מ אב-אלול ע' רכח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ רי ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ד ע׳ 2473 ואילך.