ד״ה ויהי בשלח – ש״פ בשלח תשכ״א
ס״ע ה ואילך – גילוי הבל״ג שבגאולה ע״י העבודה למעלה ממדוה״ג בזה״ג.
ד״ה תפול עליהם אימתה ופחד – ש״פ אחו״ק תשל״א
ע׳ לב ואילך – לע״ל כמו שנכתב באצילות ולמעלה מזה יהי׳ נקרא בבי״ע. ע״י גילוי יש האמיתי בגופות ישראל תפול עליהם אימתה ופחד.
ד״ה ובני ישראל הלכו ביבשה – ש״פ בשלח תשל״ג
ע׳ לח ואילך – ב׳ הקוין לע״ל יהיו בהתאחדות בבחי׳ ימין, ולכן יהיו נשמות בגופים, ויבטל הרע שבחיות טורפות והנחש, ויתגלה כוונת היצה״ר לשם שמים.
ד״ה א״ר אושעיא כו׳ צדקת פרזונו – ש״פ בשלח תשמ״ג
ע׳ סא ואילך – ע״י הירידה בגלות באים לפרזונו, גילוי שלמעלה ממדוה״ג.
ד״ה ויהי בשלח – ש״פ בשלח תשמ״ז
ע׳ עא ואילך – ע״י הירידה בגלות באים לשלימות השלום דלע״ל, שיהי׳ ע״י דעה את ה׳ ושלימות קיום התומ״צ, כולל ז׳ מצוות בני נח.
ד״ה מזבח אדמה תעשה לי – ש״פ יתרו תשמ״א
ע׳ קי-קיא – לנשמות דדור הפלגה יהי׳ חלק לעוה״ב (היינו לע״ל) ע״י שעבוד מצרים. העבודה דמזבח אדמה ומזבח אבנים בעקבתא דמשיחא.
ד״ה ויראו את אלקי ישראל – ש״פ משפטים תשי״ט
ע׳ קסא – לנשמות דדור הפלגה יהי׳ חלק לעוה״ב ע״י שעבוד מצרים.
ד״ה ועבדתם את הוי׳ אלקיכם – ש״פ משפטים תשל״ו
ע׳ קעו – היחוד דראש חודש שלמעלה מגדר מקום, וע״י ביטול בנ״י בדוגמת הלבנה ממשיכים מבחינה שלמעלה מגלות וגאולה, גאולה שאין אחרי׳ גלות.
ד״ה וידבר גו׳ ויקחו לי תרומה – ש״פ תרומה תשמ״א
ע׳ ריב – ירידת הנשמה בגוף ובחו״ל ובגלות ובפרט בעקבתא דמשיחא, לצורך העלי׳ דאסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין.
ד״ה ואתה תצוה – ש״פ תצוה תשמ״א
ע׳ רכז ואילך – גילוי עצם הנשמה כשיהודי שבור (כתית) מהעדר גילוי אלקות בגלות גם במצב של הרחבה.
ד״ה ועתה אם נא מצאתי גו׳ – ש״פ תשא תשמ״א
ע׳ רסב – שלימות החיבור דאלקות והבשר הגשמי לע״ל.