ד״ה נתת ליראיך – י״ג תמוז תשי״ב
ס״ע ח-ט – לע״ל יתגלה שכר המצוות דעתה, המשכת אור הסובב ועצמות.
ד״ה למען יחלצון ידידיך – י״ב תמוז תשי״ד
ע׳ כח – ע״י המילה מתגלה לע״ל שמעשה גדול, והי׳ לשון שמחה, הגילוי דלעתיד.
ע׳ כט – לעתיד יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, עליית הכלים.
ד״ה אר״א כל אדם לעמל נברא – י״ג תמוז תשי״ט
ע׳ עה – עוה״ב נק׳ שני הרעב, אין לי בהם חפץ. כל הקורת רוח דלע״ל הוא מהשעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה״ז.
ע׳ פב – הכוונה בתחילת הבריאה שתהי׳ ההנהגה בעולם ברוחו של משיח, בדרך מנוחה.
ד״ה ברוך שעשה ניסים – ט״ו תמוז תש״כ
ס״ע צא – הגילוי דמשיח למעלה גם מנס שלמעלה מהטבע.
ד״ה כל הנקרא בשמי – י״ג תמוז תשכ״ב
ע׳ צד – בגאולה העתידה אף יהודי לא ישאר בגלות. הגאולה בדיל אבהתכון צדיקייא.
ד״ה דעו כי ה׳ הוא אלקים – י״ב תמוז תשל״א
ס״ע קעא ואילך – מזמור שיר ליוה״ש, משבית מזיקין מן העולם, וגר זאב עם כבש, לא שיתבטלו אלא שלא יזיקו ויהיו משרתים להאדם, אתהפכא. לע״ל אתהפכא גם בגקה״ט.
ד״ה נתת ליראיך – י״ב-י״ג-ט״ו תמוז תשל״ו
ע׳ רא-ב – בגלות השיב אחור ימינו, בגאולה גאלתי את ימיני. ימין שייך לגורל, תעמוד לגורלך לקץ הימין. עתיק כולו ימין, ימין ה׳ רוממה גו׳, בזה״ג הוא בהעלם, וע״י העבודה בימין (גורל) שבנפש ובעבודת הנסיונות דעקבתא דמשיחא באים לקץ הימין.
ע׳ רג – יצי״מ ע״י זרועות דא״א, והגאולה ע״י תרוממנה קרנות צדיק, ימין דעתיק.
ד״ה גפן ממצרים תסיע – ש״פ חוקת תשל״ז
ע׳ רז-ח – תסיע הו״ע הירידה דגלות, שהגלות נוגע בעצם נפשו, שאין גילוי אלקות, ואף שלע״ל ונגלה גו׳ הרי כל רגע עתה נצחי ואי״ז שוה, לכן צ״ל לע״ע הקדמת נעשה לנשמע.
ד״ה יהי ה׳ אלקינו עמנו – מוצאי ש״פ קרח תשל״ח
ע׳ רכז – עיקר העבודה עתה בבירור המדות, לע״ל יהי׳ גילוי המוחין.
ע׳ רכט – לע״ל ועמדו זרים ורעו צאנכם, ע״י מעשינו ועבודתינו עתה.
ד״ה דעו כי ה׳ הוא אלקים – מוצאי ש״פ חו״ב תשל״ט
ע׳ רמא – גילוי שם הוי׳ לע״ל, הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה, ולא יכנף גו׳, ע״י מעשינו ועבודתינו בזה״ג באתכפיא ואתהפכא.
ד״ה גפן ממצרים תסיע – י״ב תמוז תש״מ
ע׳ רמז ואילך – כימי צאתך מאמ״צ, כל הימים מיצי״מ עד הגאולה הם ימי צאתך גו׳, וזהו תסיע. לע״ל יהיו נפלאות אפילו בערך הנפלאות דיצי״מ. ע״י לימוד התורה מעוני בזה״ג באים אל לימוד התורה באופן דעשירות, תורתו של משיח. ע״י העבודה דמס״נ והקדמת נעשה לנשמע באים לגילוי שם הוי׳ בגאולה, מוציא חמה מנרתיקה.
ד״ה ברוך הגומל – ש״פ בלק תש״מ
ע׳ רנה ואילך – ע״י העבודה בב׳ אופנים דעמו וצאן מרעיתו באים אל ב׳ אופני הגילויים דלע״ל, בחי׳ דוד ובחי׳ משיח (שבמשיח עצמו), ב׳ תקופות שבימוה״מ (ימוה״מ ותחה״מ, וכן ב׳ תקופות בימוה״מ עצמם), בחי׳ רב ומלך שבמשיח. גפן ממצרים תסיע, המסעות מיצי״מ עד הגאולה. ע״י העבודה בזמן הגלות באים לתגרש גוים ותטעה בגאולה.
ד״ה פדה בשלום – י״ב תמוז תשד״מ
ס״ע דש – משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, כי בבואו יהי׳ חידוש בבריאה, ולכן פועל ענין חדש בצדיקים.
ד״ה ברוך הגומל – י״ב תמוז תשמ״ה
ע׳ שי – משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, שבדרגת צדיקייא תיובתא מתעלה לדרגא נעלית יותר, תשובה בשלימות, המביאה לביאת משיח צדקנו.
ד״ה ברוך הגומל – ש״פ בלק תשמ״ה
ע׳ שכא ואילך – י״ב תמוז הוא אתחלתא דגאולה האמיתית והשלימה, כי אז היתה הוספה בהפצת המעיינות חוצה שעי״ז אתי מר דא מלכא משיחא. קיבוץ גלויות ע״י הקב״ה דוקא. אמן הללוי-ה קאי על הטוב האמיתי שבגאולה שאין אחרי׳ גלות. הגאולה באה ע״י ג׳ הקוין שעליהם העולם עומד, לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה, מיד הן נגאלין. יום השבת ובפרט רעוא דרעוין הוא בדוגמת הזמן דלע״ל, יום שכולו שבת.
ד״ה הודו לה׳ כי טוב – ש״פ חו״ב תשמ״ו
ס״ע שכח ואילך – ע״י הירידה בד׳ הגלויות באים לגילוי ד׳ אותיות הוי׳ לע״ל באופן דהודאה. ע״י תשובה ולימוד התורה באים מיד אל הגאולה. הזיכוך דחומר ולבנים כו׳ ע״י עבודת פרך בלימוד התורה (בחומר דא ק״ו כו׳). ביאת הגאולה בשעתא חדא וברגעא חדא קשורה עם שבת שלמעלה מהזמן, ובפרט בזמן סעודתו של יעקב, נחלה בלי מצרים.
ד״ה שאו ידיכם קודש – ש״פ בלק תשמ״ז
ע׳ שמ ואילך – גם דרגא הכי נעלית בשם הוי׳ המתגלה עתה הוא בבחי׳ הוי׳ דלתתא לגבי שם הוי׳ דלעילא שיתגלה לע״ל. הגילוי ע״י עבודתנו עתה דשאו ידיכם קודש, הגבהת התחתון ביותר.
ד״ה ארבעה צריכים להודות – אור לי״ב תמוז תשמ״ח
ע׳ שמג-ד – ע״י הד׳ גלויות יהי׳ גילוי ד׳ אותיות שם הוי׳ לע״ל.