ד״ה עם זו יצרתי לי – ש״פ ויקרא תשי״ב
ע׳ ד-ה – גילוי אלקות לע״ל באופן דב״פ זה, ז״א וע״ק, צמצום וגילוי במוחש.
ד״ה אדם כי יקריב – ש״פ ויקרא תשמ״ב
ע׳ כז – שלימות עבודת הקרבנות (ותומ״צ בכלל) לע״ל.
ד״ה ואכלתם אכול ושבוע – ש״פ צו תשל״ח
ע׳ מב – הגילויים דלע״ל בבחי׳ פלא כתוצאה מעבודת הבירורים בזמן הגלות.
ע׳ מו-מז – העילוי דפורים שהוא בבחי׳ גילוי האור דלע״ל, שלכן לא יבטל.
ד״ה ואכלתם אכול ושבוע – ש״פ צו תשמ״ז
ע׳ נה ואילך – בירור שני בסעודה דלע״ל.
ד״ה לויתן זה יצרת – ש״פ שמיני תשי״ב
ע׳ נט ואילך – ענין הקניגיא דלע״ל, גילוי עלמא דאתכסיא.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשכ״ט
ע׳ קב – גילוי בחי׳ אראנו נפלאות דלע״ל ישנו גם עכשיו בהעלם.
ע׳ קב-ג – הסיום (במאמר וס׳ הרמב״ם) בפסוק אז אהפוך גו׳.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשל״ב
ס״ע קו ואילך – לימוד התורה לע״ל באופן של ראי׳.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשל״ד
ע׳ קיג-ד – הזכרת יצי״מ לע״ל מצד המעלה שבאתכפיא הנותן כח לאתהפכא דלע״ל.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשל״ה
ע׳ קטז ואילך – נפלאות הגאולה, ההבדל בין ימוה״מ ועוה״ב.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשל״ז
ע׳ קכז-ח – עבודה באופן דשמיני, למעלה ממדוה״ג, ממשיכה הגילוי דלע״ל.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשל״ט
ס״ע קל-קלא – ע״י עבודת הבירורים באים לשלימות דשמיני ועשירי לע״ל.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשמ״ב
ס״ע קמ-קמא – הקשר דמשה למשיח.
ע׳ קמא ואילך – שלימות הגילוי דשמיני ועשירי יהי׳ לע״ל, ע״י בירור המדות.
ע׳ קמג – ע״י לימוד הלכות משיח (ובפרט בחסידות) ממהרים ביאתו.
ד״ה ויהי ביום השמיני – ש״פ שמיני תשמ״ג
ס״ע קמו ואילך – עבודת המוחין כהכנה לגאולה.
ד״ה ויהי ביום השמיני – מוצאי ש״פ צו תשמ״ז
ע׳ קנד-ה – עילוי הגילוי דלע״ל על הגילוי דיצי״מ.
ע׳ קנה – כבר עומדים הכן לקבל פני משיח; משיח נשמה בגוף וגם נשא מאד.
ע׳ קנז – תחיית המתים (גם) לפני הגאולה.
ע׳ קנח – ביאת הגאולה בזריזות, יחד עם המעלה דלא בחפזון תצאו.
ד״ה לויתן זה יצרת – ש״פ שמיני תשמ״ז
ע׳ קס ואילך – ענין הקניגיא דלע״ל; לויתן ושור הבר בעבודת האדם.
ד״ה קדושים תהיו – ש״פ קדושים תשכ״ז
ע׳ ריא – לע״ל יהי׳ הכל בפנימיות, והכל נמשך למטה.
ע׳ ריג – גילוי אלקות לע״ל בתמידות, בקיעת הים העליון בארץ התחתונה.
ד״ה קדושים תהיו – ש״פ קדושים תשמ״א
ע׳ רכא – גילוי שם הוי׳ לע״ל ע״י העבודה דשומעין חרפתן ואינם משיבין.
ד״ה והתקדישתם – ש״פ אחו״ק תשמ״ה
ס״ע רכה-ו – לע״ל אוה״ע טפלים ובנ״י עיקר.
ד״ה ולאחותו הבתולה – ש״פ אמור תשכ״ד
ע׳ רכז ואילך – הקב״ה יורד למקום הטומאה לגאול את בנ״י מהגלות.
ד״ה וידבר גו׳ כי תבואו אל הארץ – ש״פ בהו״ב תש״מ
ע׳ רנב – שלימות השלום לע״ל, כאשר תתבטל לגמרי מציאות המנגד.
ד״ה כי תבואו אל הארץ – ש״פ בהר תשמ״ו
ע׳ רנד ואילך – העבודה באופן דשש שנים תזרע גו׳ כהכנה לגאולה.
ד״ה והתהלכתי בתוככם – ש״פ בחוקותי תשי״א
ע׳ רנז ואילך – מעלת היעוד והתהלכתי בתוככם לע״ל דוקא; ההבדל בין זה״ז לזמן דלע״ל.
ד״ה ונתתי שלום בארץ – ש״פ בחוקותי תש״ל
ע׳ רפט-צ – ביטול המחיצה בעולם ע״י ביטול המחיצה בין נגלה ופנימיות התורה.
ד״ה והתהלכתי בתוככם – ש״פ בחוקותי תשל״ג
ע׳ רצט – השכר לע״ל בענינים גשמיים ולנשמות בגופים מצד מעלת הגשמיות.
ד״ה אם בחוקותי תלכו – ש״פ בהו״ב תשל״ז
ע׳ שט-י – המשכת העצמות ביעודים הגשמיים לע״ל.
ד״ה אם בחוקותי תלכו – ש״פ בחוקותי תשמ״א
ע׳ שכב ואילך – הכנה לב׳ אופני הילוך לע״ל ע״י תורה ותפילה.
ע׳ שכה – ב׳ ענינים במשיח: מלך ורב, ועד״ז ברשב״י.
ד״ה אם בחוקותי תלכו – ש״פ בחוקותי תשד״מ
ע׳ שלא ואילך – היעודים דלע״ל ע״י העבודה בתומ״צ במחדו״מ וביגיעה.