ד״ה ויקח קרח – ש״פ קרח תשכ״ז
ע׳ כה – כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים – לע״ל.
ע׳ כו – התאחדות למעלה ולמטה לעתיד לבוא (שהם וישפה).
ד״ה והנה פרח מטה אהרן גו׳ – ש״פ קרח תשל״ד
ע׳ לט – לע״ל יהיו הלויים בדרגת כהנים.
ד״ה והנה פרח מטה אהרן גו׳ – ש״פ קרח תשמ״א
ע׳ מו – ע״י השלימות דתורה עבודה וגמ״ח בזמן הזה באים לתכלית שלימותם לע״ל.
ד״ה והנה פרח מטה אהרן גו׳ – ש״פ קרח תשמ״ה
ע׳ נד – ב׳ פירושים בוהשבתי חי׳ רעה גו׳. הפיכת הנחש לטוב לע״ל.
ד״ה ויקח קרח – ש״פ קרח תשמ״ח
ע׳ נו – לע״ל יהיו הלויים בדרגת כהנים. הגילויים דלע״ל ישנם כבר עכשיו.
ע׳ נח – שלימות קיום מצות ציצית בגילוי התכלית לע״ל. לע״ל שער לוי אחד.
ד״ה אז ישיר ישראל – ש״פ חוקת תשמ״ג
ע׳ צו-ז – בזמן הגלות עבודת המדות, לע״ל עבודת המוחין.
ד״ה זאת חוקת התורה – ש״פ חוקת תשמ״ח
ע׳ קו – שלימות הטהרה וביטול ענין המיתה לע״ל.
ד״ה כרע שכב כארי – י״ב תמוז תשט״ז
ע׳ קיח ואילך – ענין החולי ושינה בזמן הגלות, עד למי יקימנו בגאולה.
ד״ה מי מנה עפר יעקב – י״ב תמוז תשח״י
ע׳ קכח – עלה הפורץ (מלך המשיח) לפניהם, כאשר והי׳ זרעך כעפר הארץ.
ע׳ קכט – גילוי מעלת הנשמה לע״ל.
ד״ה והי׳ שארית יעקב – ש״פ בלק תשח״י
ע׳ קמ, קמו-ז – המשכת העצמות לע״ל ע״י עבודת הבירורים בזמן הגלות.
ד״ה לא הביט און ביעקב – י״ב תמוז תשכ״א
ע׳ קעה ואילך – אופן עבודת הבירורים לע״ל.
ד״ה מה טובו אהליך יעקב – י״ב תמוז תשכ״ג
ע׳ קעח, קפה – דרך כוכב מיעקב, גם לע״ל יהי׳ דרגת יעקב.
ד״ה מי מנה עפר עיקב – י״ב תמוז תשכ״ה
ע׳ קצד – בירור שני לע״ל.
ד״ה מי מנה עפר יעקב – י״ב תמוז תשכ״ו
ע׳ רו-ז – ענין הבירורים לע״ל, עלי׳ מדרגא לדרגא.
ד״ה אראנו ולא עתה – י״ב תמוז תש״ל
ע׳ רכא ואילך – ענין אראנו גו׳ דקאי על מעלתו של משיח, לימוד התורה בבחי׳ ראי׳.
ע׳ רכח – ההכנה להנ״ל בזמן הגלות.
ד״ה צו את בני ישראל – ש״פ פינחס תשי״א
ע׳ רסט ואילך – שלימות ענין הקרבנות לע״ל.
ד״ה וידבר גו׳ לאלה תחלק הארץ – מוצאי ש״פ פינחס תשל״ח
ע׳ שיב ואילך – חלוקת הארץ לע״ל ע״י גורל, גם לשבט לוי.
ד״ה קדש ישראל להוי׳ – ש״פ פינחס תשמ״א
ע׳ שיח ואילך – גילוי בחי׳ היחידה (ענינו דמשיח) לע״ל ע״י עבודת התשובה.
ד״ה קדש ישראל להוי׳ – ש״פ פינחס תשמ״ז
ע׳ של – ב׳ הפירושים בעוה״ב: עולם הנשמות או עולם התחי׳.
ד״ה אלה מסעי – ש״פ מטו״מ תשל״ב
ע׳ תיח – הוספת ג׳ ערי מקלט בגאולה הנצחית, תכלית המסעות.
ד״ה ויסעו ממרה ויבואו אלימה – ש״פ מטו״מ תשל״ד
ע׳ תכח – הפיכת תשעת הימים ובין המיצרים לששון ושמחה לע״ל.
ד״ה אלה מסעי (ב) – ש״פ מטו״מ תשל״ו
ע׳ תמב ואילך – המסעות במדבר כהכנה לעתידה א״י שתתפשט על כל העולם.
ד״ה אלה מסעי – מוצאי ש״פ מטו״מ תשל״ט
ע׳ תמט – והריחו ביראת הוי׳, דמורח ודאין, שלימות היראה במלך המשיח.
ד״ה אלה מסעי – ש״פ מסעי תשמ״ו
ע׳ תסט – ירדן יריחו, שנוטל מזה ונותן לזה, מורח ודאין, לעתיד לבוא.