מט) והי׳ באכלכם מלחם הארץ – ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ב

בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ב

הנחה בלתי מוגה

והי׳ באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי׳ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה1. וצריך להבין, מה בא להשמיענו באמירת והי׳ באכלכם מלחם הארץ גו׳, דאי אפשר לומר שבא להשמיענו שחיוב חלה אינו במדבר ורק בביאת הארץ, שהרי זה אומר כבר לפני זה2, בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. וגם צריך להבין אומרו תרימו תרומה ב׳ פעמים. והגם שבספרי איתא על זה אחד תרומה גדולה ואחד תרומת חלה, אמנם לפי פשוטו של מקרא, הרי מצות תרומה גדולה אין מקומו בפרשה זו, רק מקומה יחד עם שאר המתנות כהונה בפרשה3, ורק מיתור דקרא לומדים מכאן תרומה גדולה, אבל בפשטות הענין הרי זה מורה על תרומת חלה, וצריך להבין מה שבתרומת חלה אומר תרימו תרומה ב׳ פעמים. וגם צריך להבין קושיית הרמ״ז בפרשת עקב4, שהקשה מהו אומרו והי׳ באכלכם מלחם הארץ, והרי חיוב מצות חלה היא קודם האכילה, ומהו אומרו והי׳ באכלכם.

ויובן זה בהקדים שבכללות יש ב׳ מיני לחם, לחם מן השמים5 ולחם מן הארץ, שב׳ ענינים אלו ישנם בכללות סדר ההשתלשלות, וכן בעבודת האדם שהוא עיקר כל הענינים, דאני נבראתי לשמש את קוני6. והנה ב׳ ענינים אלו הו״ע תהו ותיקון, כמאמר7 בונה ע״מ לסתור וסותר ע״מ לבנות, שבנין עולם התהו הי׳ ע״מ לסתור, וסתירתו הי׳ בשביל בנין עולם התיקון8. דלחם מן הארץ הו״ע עבודת הבירורים לברר את הניצוצות שנפלו מתהו בדברים הגשמיים, שמבררים אותם ומעלים אותם בשרשם בתהו, שזהו מעלה גדולה ביותר, שהרי קדימת התהו לתיקון אינו רק קדימה בענין קדימה ואיחור, סיבה ומסובב, כי אם שהוא גם קדימה במעלה ומדריגה, שהאורות דתהו הם נעלים מאורות דתיקון9, כמאמר10 שבתהו היו אורות מרובים וכלים מועטים ובתיקון היו אורות מועטים וכלים מרובים, הנה ע״י עבודת הבירורים הרי מעלים את הניצוצות לשרשם בתהו, שהם אורות נעלים ביותר, ועוד זאת, אשר אורות אלו ממשיכים בכלים רחבים דתיקון. שזהו ענין באכלכם מלחם הארץ, דענין האכילה הוא שהיא מחברת את הנפש והגוף11, לפי שהיא למעלה משניהם, דזהו באכלכם מלחם הארץ, שצריך לחבר את לחם מן הארץ שמצד תהו עם לחם מן השמים, שזהו ענין תרימו תרומה להוי׳, שצריך להיות הרמה והגבהה בבחי׳ לחם מן הארץ, וההגבהה היא בהוי׳, בחי׳ שם מ״ה דתיקון12. שזהו תכלית ענין העבודה, לחבר ולהמשיך את האורות מרובים דתהו בכלים רחבים דתיקון13.

וביאור הענין14, הנה בענין הבירורים ישנם ב׳ אופנים, בירור מלמעלה למטה ובירור מלמטה למעלה. שהבירור מלמעלמ״ט הוא הבירור שנעשה מצד הגילוי אור שמלמעלה, בחי׳ שם מ״ה המברר, שבירור זה נעשה עוד טרם שהגיע הזמן של עבודת האדם, והוא ענין הבירור שמצד שם מ״ה שממנו נעשה הבירור בכללות העולמות אבי״ע. וסדר הבירור הוא15, שבתחילה הובררו ניצוצות היותר טובים שנכללו באצילות, והפסולת מזה שלא הי׳ שייך שיהי׳ נכלל באצילות כפי רצונו ית׳ שעלה ברצונו איך שיהי׳ אופן עולם האצילות, הנה פסולת זה נפל למטה, והוא הקליפת נוגה דאצילות, ואח״כ הוברר עוד פעם בבריאה וכו׳. ומובן מזה ב׳ ענינים, א׳ שבבירור הראשון הנה הניצוצות שנבררו אז הם ניצוצות גדולים ביותר, ב׳ שגם הפסולת שנפל הוא פסולת דק ביותר, שלכן הנה הקליפה דאצילות היא קליפה דקה16, וכידוע שהקליפה דאצילות היא רק בבחי׳ ו׳ קצוות17, ובאדם הו״ע הששה מדות, שבמדות אפשר להיות הבירור בנקל, כמבואר בתניא18. והנה בירור השני שהוברר בבריאה, הנה ניצוצות אלו אינם [גבוהים] כ״כ כהניצוצות שבאצילות, וגם הפסולת היא פסולת גסה יותר, וכידוע שבקליפה דבריאה ישנם לא רק ו׳ קצוות אלא גם בחי׳ המוחין19, דבמוחין א״א להיות הבירור כמו במדות, שהקליפה דמוחין היא קליפה קשה יותר ואין מאיר שם אלקות, שלכן הבירור הוא קשה ביותר. וכידוע20 בענין קני קניזי וקדמוני21, שעכשיו אפשר להיות הבירור רק במדות, ארץ ז׳ עממין, ורק לעתיד יוכל להיות הבירור גם במוחין. והבירור שביצירה הנה פסולת זו היא גסה יותר, כידוע שהקליפה דיצירה יש בה לא מדות ומוחין אלא גם מקיפים דקליפה19, שבהם הבירור הוא קשה יותר כמבואר בלקו״ת דרושי יום הכיפורים22, ובעשי׳ הקליפה היא גסה יותר, שהוא בחי׳ עתיק דקליפה19 שהיא קליפה קשה ביותר, וכמבואר ענינה בדרוש תער השכירה להצ״צ23. שכל זה הו״ע הבירור מלמעלמ״ט, שנעשה הבירור מצד האור עצמו, שלא מצד עבודת האדם, שמצד בירור זה נברר סוגים מיוחדים של ד׳ עולמות, דבאצילות לא יגורך רע24, ובבריאה רובו טוב25, עד שבעשי׳ רובו רע והקליפות גוברים בו כדאיתא בתניא26 בשם העץ חיים27. ועל זה צריך להיות עבודת האדם בדרך בירור מלמטלמ״ע, שהסדר בזה הוא שתחילה צריך להוציא את הפסולת היותר גס, שהפסולת היותר גס שא״א לברר צריך לזורקו28, והו״ע תשליך במצולות ים כל חטאתם29, והטוב עולה בעשי׳, ואח״כ צריך להיות עוד בירור ועוד בירור עד באצילות שלא יגורך רע, ולמעלה יותר. והיינו שעבודת האדם בענין הבירורים מלמטלמ״ע מוסיפה אור גם באצילות, שהרי גם באצילות הוא עולם מוגבל, וע״י עבודת הבירורים של האדם שמעלה את הניצוצות לתהו כנ״ל, בחי׳ אורות מרובים, הרי זה פועל תוספת גם באצילות, ומכ״ש שע״י עבודתו מוסיף בבי״ע30.

והנה31 ב׳ ענינים אלו, בירור מלמעלמ״ט ובירור מלמטלמ״ע, ישנם שניהם גם בעבודת האדם, והו״ע עבודה שמצד הנשמה ועבודה שמצד הגוף, היינו עבודת הנשמה בהגוף ע״י התלבשות הנשמה בנה״ב. דעבודת הנשמה מצד עצמה הו״ע רוח האדם העולה למעלה32, שעבודתה היא בגילוי אור והבירור נעשה ממילא, והו״ע בירור מלמעלמ״ט, משא״כ העבודה שמצד הנה״ב, הרי רוח הבהמה יורדת למטה32, והיינו שהנשמה מתלבשת ע״י נה״ב בהגוף לבררו ולזככו באופן פנימי, באופן של התלבשות. שהתחלת ועיקר העבודה צריך להיות בבירור הגוף הגשמי, שזה פועל בירור בכללות ההשתלשלות, וכידוע משל הבנין שצריכים לחזקו מתחתיתו דוקא33, ובכדי לפעול בירור בהגוף שיהי׳ מבורר ומזוכך לגמרי, הוא ע״י ההתלבשות בנה״ב דוקא כו׳. וע״ד הידוע במעלת בירור שם ב״ן על הבירור דשם מ״ה, שהבירור והזיכוך לגמרי הוא ע״י שם ב״ן דוקא, וכידוע34 ההוכחה על זה מענין משה ואליהו ששניהם היו נשמות דמ״ה, אלא שמשה הי׳ מ״ה דמ״ה ואליהו הוא בחי׳ ב״ן דמ״ה, הנה אליהו פעל הזיכוך בגופו הגשמי עד שעלה בסערה השמימה35, משא״כ במשה כתיב36 ויקבור אותו בגי, לפי שאמיתית הבירור והזיכוך הוא ע״י ההתלבשות דשם ב״ן דוקא, דעם היות שכללות הבירורים הוא משם מ״ה דוקא, דשם מ״ה המברר, מ״מ בכדי שיהי׳ הבירור בפנימיות הוא ע״י ההתלבשות דב״ן דוקא, דכמו״כ הוא בעבודה, שבירור וזיכוך הגוף הוא ע״י התלבשות נה״א בנה״ב דוקא.

והנה ב׳ עבודות אלו בכללות הוא העבודה דתורה והעבודה דתפילה37. דתורה הוא גילוי מלמעלה, דברי תורה אין מקבלים טומאה38 לפי שאינם בהתלבשות, משא״כ תפילה הוא העבודה שמצד המטה כידוע. וכן בתורה עצמה הוא ההפרש בין תושב״כ לתושבע״פ39, דתושב״כ הוא למעלה מענין הבירורים כו׳, משא״כ תושבע״פ הו״ע במחשכים הושיבני40 זה תלמוד בבלי41. ובכללות הוא גם ההפרש בין גליא דתורה לפנימיות התורה42, דבגליא דתורה הו״ע העבודה בחומר ובלבנים43 כידוע44, משא״כ פנימיות התורה לית תמן לא קשיא ולא מחלוקת45. וב׳ ענינים אלו הו״ע לחם מן השמים ולחם מן הארץ, דלחם מן השמים הו״ע הגילוי מלמעלמ״ט, והו״ע המן בהיות בנ״י במדבר, משא״כ בבואם לארץ נושבת הופסק המן46 והותחל העבודה בבירור מלמטלמ״ע, לחם מן הארץ, תנא סידורא דפת נקט47 החורש והזורע כו׳48, שהו״ע עבודת הבירורים בדרך התלבשות מלמטלמ״ע.

והנה49 בסדר אופני עבודת הבירורים מלמטלמ״ע, הנה סידורא דפת נקט החורש והזורע והמעמר והקוצר הטוחן והלש וכו׳48, שכל פרטים אלו ישנם בעבודת האדם באופני הבירורים. חורש דקא מרפי ארעא50 והוא ההקדמה לכל המלאכות שלאחריו, ובעבודה ענין החרישה הוא הביטול כללי, שביטול זה קא מרפי ארעא והוא ההכשרה שיוכל להיות ענין העבודה51. והתחלת העבודה הוא הזורע, שזורע גרעין ונרקב בארץ, דבעבודה הו״ע הביטול דמרירות שבאה מהתבוננות בגדולת הוי׳52, שאין מספיק מרירות סתם כי אם מרירות מעניני אלקות, דהנה נת״ל שעיקר הבירור הוא מצד שם מ״ה, דלכן אינו מספיק מרירות סתם כי אם צריך להיות מרירות מהתבוננות באלקות, שמתבונן בגדולת הוי׳, הוי׳ הוא בחי׳ מ״ה, איך שהוא הי׳ הוה ויהי׳ כאחד53 ואין שום שינוי לפניו כו׳, שמזה יבוא למרירות גדולה בנפשו. אמנם בזה עצמו צריך להיזהר (דאַרף מען באַוואָרענען) שלא יהי׳ ישות ומציאות בביטול זה עצמו, הנה לזה הוא מלאכת הקוצר, שעוקר לגמרי ממקום גידולו, דבעבודה הוא הביטול דשמו״ע, שבזה הוא נעקר לגמרי מישותו ומציאותו כו׳. ואח״כ צריך להיות המעמר, כידוע54 בענין ואנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה55, שלאחרי הקצירה שישנם כמה שיבולים כו׳ צריך לאסוף אותם שיוכללו כולם יחד, דעבודה זו באה לאחרי הביטול דקצירה, וכידוע56 בפירוש אלומים דהוא מלשון אלם, שיש לו פה ושותק, שהו״ע הביטול דשמו״ע, הנה לאחרי זה צריך להיות ביטול נוסף, והו״ע ההתכללות דמאלמים אלומים. והנה כל זה הו״ע בירור ראשון, אך ידוע שבירור ראשון אינו מספיק וצריך להיות בירור שני57, והוא שינוי המהות שישתנה מהותו ויהי׳ מאכל אדם כו׳, שזהו ענין טוחן ולש, דטחינה הוא שינוי המהות, וכמבואר בשו״ע רבינו הזקן58 דטוחן הוא שינוי המהות, שהחותך דק דק הוא רק תולדה דטוחן אבל האב מלאכה דטוחן הוא שינוי המהות, והוא שמשתנה ונעשה מאכל אדם, שגמר מלאכה זו דשינוי המהות הוא ע״י הלישה במים, שאז הוא החיוב דחלה, דאימתי חייב בחלה משתקשקש האשה במים59, והו״ע האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא60, דגם אהבה כרשפי אש הרי עיקרה הו״ע האהבה שבכללות ענינה הוא מים, שעי״ז נעשה שינוי המהות שנעשה מאכל אדם, בחי׳ אדם העליון שעל הכסא61.

וזהו והי׳ באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי׳, שהכוונה הוא שהבירור דשם ב״ן, לחם הארץ, תרימו תרומה להוי׳, שירימו ויגביהו אותו להוי׳, שיהי׳ בזה הגילוי דשם מ״ה, בחי׳ לחם מן השמים. וכמבואר בקונטרס עץ החיים62 שגם אלו שמצד סיבות שונות כל עבודתם הוא רק ביחו״ת, הנה גם בהם צריך להיות המשכת יחו״ע, שעי״ז דוקא העבודה דיחו״ת הוא כדבעי. והענין יובן ע״פ משנ״ת בסידור דרושי ברכת המזון63 בביאור מארז״ל64 מה מזבח מכפר אף שולחנו של אדם מכפר, דמזה שאמרו רז״ל הלשון מה כו׳ [אף כו׳]65, משמע שהם שני ענינים, אלא שיש ביניהם דימיון, אבל הם שני ענינים מיוחדים. והענין מבואר שם ע״פ הידוע בענין ההפרש שבין אכילת מזבח לאכילת כהנים66, דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים67, דאכילת מזבח הו״ע הבירור דמלכות, שהקרבת הבהמה הו״ע זובח את יצרו68 כו׳, בירור הגוף ע״י ההתלבשות בנה״ב, שזה עולה לבחי׳ המלכות. אמנם אכילת אדם שעל הכסא הוא למעלה מענין אכילת מזבח, והו״ע אכילת בחי׳ ז״א, וכמבואר בדרוש כי69 הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים70. וזהו מה מזבח מכפר אף שולחנו של אדם מכפר, שהם ב׳ ענינים מיוחדים, דשולחנו של אדם הכוונה כאן לענין אכילת אדם העליון שעל הכסא, שהו״ע הביטול דיחו״ע. וזהו והי׳ באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי׳, שגם בהעבודה דיחו״ת יורגש הביטול דיחו״ע, דזהו ב״פ תרימו תרומה, ענין התפילה וענין התורה, כמבואר בדרושי71 תרכ״ט ותרכ״ז72.

__________

1) פרשתנו (שלח) טו, יט-כ. – לכללות מאמר זה – ראה ד״ה וידבר גו׳ פינחס העת״ר (המשך תער״ב ע׳ א׳סב ואילך). וראה גם ד״ה רבי אומר וד״ה עקביא בן מהללאל תש״ה (סה״מ תש״ה ס״ע 206 ואילך). ד״ה זה תשל״ג (לקמן ע׳ רעז ואילך).
2) פרשתנו שם, יח. וראה פרש״י עה״פ.
3) קרח יח, ח ואילך.
4) ערב, א. הובא באוה״ת פרשתנו ס״ע תקלז.
5) בשלח טז, ד.
6) משנה וברייתא סוף קידושין.
7) ע״פ ל׳ חז״ל – שבת לא, ב. וראה ב״ר פ״ט, ב. קה״ר פ״ג, יא. ועוד.
8) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תשכח. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ב ס״ע תקפב ואילך. אוה״ת פ׳ ראה ע׳ תרלו. המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ יג. סה״מ תרמ״ג ע׳ קה. ה׳ש״ת ע׳ סה. מלוקט ח״ה ע׳ קנו. ועוד.
9) ראה לקו״ת אמור לז, סע״ד. וש״נ.
10) ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. תו״א וישלח כד, סע״א. שם, ד. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך תהו, תיקון (ע׳ יג-ד). ובכ״מ.
11) תו״א תרומה פ, א. לקו״ת צו יג, ב-ג. סהמ״צ להצ״צ מד, א. ובכ״מ.
12) ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ב.
13) ראה סה״מ תרצ״ז ע׳ 206.
14) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ס״ע א׳סב ואילך). סה״מ תש״ה שם (ס״ע 208 ואילך).
15) ראה מבוא שערים שער (ו) הקליפות ח״ב פ״ד-ה. מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ רעג-ד. על מארז״ל ע׳ רכב-ג. תו״ח נח נא, א. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תצא ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ תלג. סה״מ תרס״ה ע׳ קו. ועוד.
16) ראה (נוסף על המקומות שבהערה הקודמת) לקו״ת תזריע כג, סע״ג-ד.
17) ע״ח שער (מח) הקליפות פ״ג. רמ״ז –
הובא בסה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ס״ע כא וע׳ נז.
18) ראה תניא ספ״ח (נזכר בהמשך תער״ב ח״ב שם ע׳ א׳סד וסה״מ תש״ה שם ע׳ 210).
19) ע״ח שם. מבוא שערים שם (פ״ד). מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ א׳תצא). המשך תער״ב ח״א וסה״מ תרס״ה שם.
20) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ג ואילך.
21) לך לך טו, יט (ובפרש״י). וראה ירושלמי שביעית פ״ו ה״א. קידושין פ״א ה״ח. ועוד.
22) ראה לקו״ת אחרי כט, ד.
23) מאמרי אדה״ז נביאים ע׳ מג ואילך (מגוכי״ק הצ״צ. וראה גם שם ע׳ מז ואילך). ועם הגהות וכו׳ – אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תשסז ואילך.
24) ל׳ הכתוב – תהלים ה, ה. ראה לקו״ת במדבר ג, סע״ג. וש״נ.
25) ראה ע״ח שער (מג) ציור עולמות בהקדמה. ע״ח שבהערה 17. לקו״ת שם, ריש ע״ד.
26) פ״ו (י, סע״ב ואילך). פכ״ד (ל, א).
27) שער (מב) דרושי אבי״ע ספ״ד. וראה גם מקומות שבהערה 25.
28) ראה לקו״ת ר״ה סא, ד. סה״מ תרע״ח ע׳ לה-ו.
29) מיכה ז, יט.
30) ראה סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ז. וש״נ.
31) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב ח״ב שם (ס״ע א׳סד ואילך). סה״מ תש״ה שם (ע׳ 215 ואילך).
32) ע״פ קהלת ג, כא. וראה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ יח ואילך. סה״מ ויקרא ע׳ לג ואילך. ועוד.
33) תו״א בראשית ד, א.
34) ראה גם תו״א ויחי מט, ג. ובכ״מ.
35) מלכים-ב ב, א. יא.
36) ברכה לד, ו.
37) ראה סה״מ תר״ן ע׳ שעה. המשך תרס״ו ע׳ שלד.
38) ברכות כב, א. רמב״ם סוף הל׳ ק״ש.
39) סידור (עם דא״ח) שער בהמ״ז קז, ג. תו״ח ויקהל תרכג, ב ואילך. אוה״ת בשלח ע׳ תקצ. המשך תרס״ו שם. שם ע׳ שפד.
40) איכה ג, ו.
41) סנהדרין כד, א. וראה שערי אורה שער החנוכה ד״ה בכ״ה בכסלו פנ״ד (כב, ב) ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 121 ואילך. ועוד.
42) מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ עז-ח. תקס״ח ח״א ע׳ מ. וראה זח״ב קפג, ב. תו״ח בשלח שה, ב. המשך תרס״ו ע׳ שפה ואילך. לקו״ש ח״ד ס״ע 1038-9. חט״ז ע׳ 169. ועוד.
43) ל׳ הכתוב – שמות א, יד.
44) זהר ח״א כז, א. ח״ג קנג, א. תו״א ר״פ שמות. ובכ״מ.
45) זח״ג קכד, ב (ברע״מ). הובא ונת׳ באגה״ק סכ״ו.
46) בשלח טז, לה. יהושע ה, יב.
47) שבת עד, ב.
48) משנה שם עג, סע״א (בשינוי הסדר).
49) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם ע׳ א׳סז. וראה גם לקו״ת בהר מ, ב.
50) ראה מו״ק ב, ב.
51) ראה גם לקו״ת מסעי צו, ד. האזינו עה, ד ואילך. שה״ש לח, ד. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמח. המשך מים רבים תרל״ו פקכ״ו (ע׳ קלג-ד). סה״מ תרס״ט ס״ע רד-ה. ועוד.
52) ראה גם תו״א שמות נד, א. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 166-7 (תש״י ע׳ 284-5). ועוד.
53) שעהיוה״א פ״ז (פב, א), מרע״מ פ׳ פינחס (רנז, סע״ב). פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.
54) ראה תו״א וישב כח, א. תו״ח שם סו [רז], ג ואילך. אוה״ת שם רעד, סע״א ואילך. ובכ״מ.
55) וישב לז, ז.
56) תו״א שם. תו״ח שם (סו [רז], ג). אוה״ת שם (רעד, ב). סה״מ תרכ״ז ע׳ פג-ד. וראה ב״ר פפ״ד, י (הובא באוה״ת וסה״מ שם).
57) ראה תו״א שם, ב. תו״ח שם סח [רט], ג ואילך. אוה״ת שם ערה, ב ואילך. סה״מ תרכ״ז שם (ע׳ פד).
58) או״ח סש״א ס״א.
59) ירושלמי שבת פ״ב סה״ו. וראה ב״ר רפי״ד. תנחומא נח א.
60) ראה זהר ח״ב נה, ב. ח״ג רסז, א.
61) ראה יחזקאל א, כו. תו״א יתרו עא, סע״א ואילך. שם עב, ד ואילך. ועוד.
62) פ״ז (ע׳ 31-2).
63) קיד, ג ואילך.
64) חגיגה כז, א. וש״נ.
65) בחגיגה (ועד״ז בסידור) שם: בזמן שבהמ״ק קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. אבל כ״ה (מה כו׳ אף כו׳) במאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קא. תקס״ח ח״א ע׳ רס. נביאים ריש ע׳ קכא. תו״ח וישלח מה [קפו], א. סה״מ עת״ר ריש ע׳ קיא. ועוד. המו״ל.
66) זבחים יג, ב.
67) פסחים נט, ב.
68) ראה סנהדרין מג, ב.
69) שמואל-א ט, יג.
70) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ס״ע קסב ואילך. וראה גם סהמ״צ להצ״צ מצות אכילת קדשי קדשים (צ, ב ואילך). סה״מ תרס״ג ח״א ס״ע נ ואילך. ח״ב ע׳ כה ואילך. ד״ה כי הוא יברך הזבח ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ סב ואילך). סה״מ בראשית ח״א ע׳ רה ואילך. וש״נ.
71) סה״מ תרכ״ז ע׳ שט ואילך (וראה שם ע׳ שטו ואילך). תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע רמב ואילך.
72) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ במדבר ח"א ע' רנ ואילך]

י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט