בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ה אלול ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך¹. ומבאר בזה רבינו הזקן בלקו״ת ריש פרשתנו, דהנה פרשה זו קורין לעולם לפני ראש השנה², וזהו ענין אתם נצבים היום דקאי על היום דראש השנה (כדאיתא בזה³) שביום זה אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳. והנה בתחילה כתיב אתם גו׳ (כולכם) כאחד, ואח״כ פרט הכתוב כמה דרגות, מראשיכם שבטיכם עד שואב מימיך, שהם עשר דרגות (כמפורש בזהר⁴). ומבאר בזה בלקו״ת שם, כי אף שיש בישראל עשר דרגות ע״פ תורה, מ״מ כולם מתאספים יחד ומתכללים יחד, לפי שיש בכל אחד יתרון מעלה בחבירו, כמו שבאדם יש מעלה ברגל לגבי הראש, ובמילא הראש מקבל מהרגל. ולמעלה מזה הוא מה שכל אחד יכול להיות לא רק משפיע לחבירו אלא בבחי׳ ראש לחבירו, ולמעלה מזה הוא מה שנאמר כולכם, לאחדים כאחד, שהתאחדותם היא באופן כזה אשר⁵ לא ימצא האדם ראש וסוף⁶. וענין זה קשור עם מ״ש אתם נצבים גו׳ לפני ה׳ אלקיכם, כי כפי שהנשמות הם במקורם ושרשם לפני ה׳, הרי הם לאחדים כאחד. וע״ד המבואר בתניא פרק לב, שהנשמות כפי שהם בשרשן ומקורן למעלה הנה מי יודע גדולתן ומעלתן בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה. וזהו ענין אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם גו׳ למען⁷ הקים אותך היום לו לעם והוא יהי׳ לך לאלקים, דע״י שישראל מתעלים בבחי׳ לפני ה׳ אלקיכם, דזהו ענין התשובה, ששם כל ישראל הם לאחדים כאחד, עי״ז נפעל הענין דלהיות לו לעם והוא יהי׳ לך לאלקים.

וממשיך בלקו״ת שם פרק א׳ (או סעיף א׳), וזהו דרך כלל, ובריש פרק ב׳ כותב, אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד ומהו ענין התשובה ולמה דוקא בראש השנה, ביאר הכתוב אח״כ⁸ לעברך בברית גו׳. דהנה ענין הברית הוא שכורתי הברית עוברים בין הבתרים כדי שעי״ז יהיו למציאות אחת. וזהו ענין הכריתת ברית עם הקב״ה, שנעשים מציאות אחת עם הקב״ה ע״י הברית, ועי״ז מתאחדים גם ישראל עצמם כולם לאחדים כאחד. היינו דאף שיש בהם עשר מדריגות כנ״ל, מ״מ
ע״י הברית נעשים כולם בבחי׳ לאחדים כאחד, עד אשר לא ימצא בהם ראש וסוף.

והנה טעם הדבר שצ״ל ענין הכריתת ברית ושבועה להקב״ה מרומז בלשון הכתוב למען הקים אותך היום לו לעם, דאף שעם היינו מלשון עוממות⁹ (היינו לשון גחלים עוממות¹⁰ שהם נפרדים כו׳¹¹), מ״מ עיקר הכוונה כאן היא מה שהם בבחי׳ עם מלשון עמו. דדוקא כאשר העם הוא בערך המלך אז יכול להיות מלך עליהם, דאין מלך בלא עם¹² מלשון עמו ובערכו. וזהו השייכות והקשר לראש השנה, דהנה ראש השנה הוא זכרון ליום ראשון¹³, שהכוונה בזה (כמבואר במאמר זה) היא ליום בריאת האדם, שביום זה פעל האדם המשכת אלקות בכל הבריאה כולה, שאמר¹⁴ לנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי׳ עושינו¹⁵. וזהו גם ענין עבודת ראש השנה שבכל שנה ושנה, זכרון ליום ראשון, דאז ישראל פועלים ענין המשכת המלוכה שלמעלה, כמאמר¹⁶ שתמליכוני עליכם. ומכיון שאז ישראל צריכים להמליך את הקב״ה, לפיכך צריך שיהי׳ ענין השבועה ונתינת כח מיוחדת שיהיו במצב של עמו ובערכו. וזהו כללות ענין העבודה דראש השנה, עבודת התשובה לעלות למקור ושורש הנשמות, ומשם להמליך את הקב״ה למלך על העולם כולו. דזהו ענין התשובה השייכת לפנימיות הלב.

ויש לומר, דפנימיות הפירוש במ״ש בלקו״ת ״אך דרך פרט כו׳״ הוא, דהעבודה צ״ל גם בפרטיות, בתורה ומצוות, שגם בהם יהי׳ הענין דכולכם, ענין הכריתת ברית הנ״ל. ויובן זה ע״פ מה שאמרו רז״ל¹⁷ תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ומבואר במ״א¹⁸ הפירוש בזה, שאינו מספיק ענין ההעלאה דתשובה אלא צריך שהתשובה תומשך אח״כ במעשה המצוות, שיהיו מעשים טובים, דהתשובה פועלת שהמעשים יהיו טובים ומאירים. דע״י התשובה האדם ממשיך מלמעלה משרשא ומקורא דכולא שיומשך למטה מטה ביותר, ואח״כ מעלה ומברר את כל הניצוצות בבחי׳ העלאה, לקשרם בשרשם ומקורם. דזהו ענין התשובה גם בצדיקים כמארז״ל¹⁹ שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא, היינו השבת והעלאת הניצוצות שנפלו למטה.

והנה ע״ד ב׳ הענינים הנ״ל דתשובה ומעשים טובים מצינו גם בעיקר ענין ראש השנה, שהוא ענין השופר. דענין השופר עצמו הוא בחי׳ קלא פנימאה דלא אשתמע, קול פנימיות הלב²⁰ הממשיך בחי׳ פנימיות התענוג שלמעלה, בחי׳ התשובה. אבל אח״כ נמשך זה גם בענין שפרו מעשיכם²¹, מעשה המצוות כפשוטו, מעשים טובים. וזהו²² ג״כ מה שפסוקי שופרות כוללים את המזמור²³ הללוי-ה הללו א-ל בקדשו גו׳, שמזמור זה יש בו עשר הילולים כנגד עשר ספירות, כמבואר בארוכה בפרדס²⁴, דכנגד עשר ספירות אלו הם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם²⁵, שהם בבחי׳ עשר והתחלקות, כי הכוונה היא שענין תמליכוני עליכם, המשכת התענוג שלמעלה, יומשך אח״כ גם בעשר ספירות, ובעשרה מאמרות.

וע״י עבודה זו דתשובה ושופר באים לענין תקע בשופר גדול לחירותינו²⁶, היינו שבתחילה נפעל ענין הגאולה פרטית בכל אחד מישראל בפרט בעבודת התשובה שלו (כדאיתא באגה״ק²⁷), דגאולת כ״א היא בכל אחת מהתפילות, ומכל הגאולות הפרטיות של כל אחד ואחד מתאסף אח״כ להיות בחי׳ גאולה כללית, משום שנצבים כולכם לאחדים כאחד. והיינו, שיהי׳ ענין תקע בשופר גדול לחירותינו כפשוטו באופן דאחישנה²⁸ ומיד, שנלך לארץ הקודש, ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה²⁹, ולירושלים עיר הקודש, קרית מלך רב³⁰, שעתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל³¹. דענין זה ברוחניות הוא גילוי בחי׳ המלכות, שתמליכוני עליכם, שישראל מעלים הכל בבחי׳ המלכות ואח״כ ממשיכים מבחי׳ המלכות לעולם הזה. ובפשטות, שלכל אחד ואחד מישראל תהי׳ שנה טובה ומתוקה. וכדאיתא במנהגים³² שנהגו ישראל (ומנהג ישראל תורה הוא³³), שבחודש אלול נוהגין לכתוב באגרת שנה טובה, דענין האגרת הוא ענין של עראי (כמבואר בחסידות³⁴ ההפרש בין אגרת לספר) ואעפ״כ גם בענין של עראי כבר כותבים שתהי׳ שנה טובה. ולכן יהי רצון שכל אחד ואחד מישראל וכל ישראל יכתבו ויחתמו לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה בספרן של צדיקים³⁵, ושיהי׳ באופן של מיד הן נגאלין³⁶, עוד בחודש אלול, ובעגלא דידן.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).
2) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. ועוד.
3) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א. אוה״ת נ״ך ע׳ תרנא.
4) ח״ב פב, א.
5) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ג, יא.
6) ראה גם לקו״ש חכ״ג ע׳ 57 ואילך.
7) פרשתנו שם, יב.
8) שם, יא.
9) שעהיוה״א פ״ז.
10) פסחים כז, סע״א.
11) ראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע שט-י. וש״נ. סה״מ תר״ס ע׳ ה-ו. ובכ״מ.
12) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א רפ״ז. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
13) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
14) זהר ח״א רכא, ב. ח״ג קז, ב. וראה פדר״א פי״א.
15) תהלים צה, ו.
16) ר״ה טז, א. לד, ב.
17) ברכות יז, א.
18) ראה תו״א מג״א צ, ב ואילך. וראה לקו״ת מטות פב, א. שה״ש יז, ג. שמע״צ פח, א. ועוד. לקו״ש ח״ד ס״ע 1052 ואילך.
19) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
20) ראה לקו״ת פרשתנו מד, ב. ובכ״מ.
21) פסיקתא דר״כ פ׳ כג (בחודש השביעי). ויק״ר פכ״ט, ו. מדרש תהלים סוף סימן פא. וראה לקו״ת ר״ה נא, ג. אוה״ת דרושים לר״ה ע׳ א׳שנ ואילך. (כרך ה) ע׳ ב׳קי.
22) ראה לקו״ת פרשתנו מד, ד.
23) תהלים מזמור קנ.
24) שער (ב) טעם האצילות רפ״ג ורפ״ה. וראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ תקפח ואילך.
25) אבות פ״ה מ״א.
26) נוסח תפילת העמידה דחול ומוסף דר״ה (ברכת שופרות).
27) סימן ד.
28) ישעי׳ ס, כב. סנהדרין צח, א.
29) עקב יא, יב.
30) תהלים מח, ג.
31) ראה ספרי דברים בתחלתו. פס״ר פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקג. לקו״ת מסעי פט, ב.
32) מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
33) ראה ירושלמי פסחים פ״ד ה״א. תוד״ה נפסל – מנחות כ, ב. ובכ״מ.
34) תו״א מג״א (הוספות) קיט, א. קכד, א.
35) ראה ר״ה טז, ב.
36) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ דברים ח"ב ע' רלג ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ רכב ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ד ע׳ 2591 ואילך.