בס״ד. ש״פ עקב, כ׳ מנחם-אב ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים1, וידוע הדרוש ע״ז בלקו״ת פרשתנו (די חסידישע פרשה) בסופה2, שמתחיל בשאלה [כדרך רוב הדרושים], דצריך להבין מ״ש למטר השמים, דהוה לי׳ לומר ממטר השמים. גם צריך להבין דלכאורה מהו השבח בכלל במה שאומרים שארץ ישראל היא ארץ הרים ובקעות. ואף שבפשטות השבח בזה הוא ביחס לארץ מצרים שיצאו ממנה ישראל, וכמ״ש3 לא כארץ מצרים היא וגו׳, שארץ מצרים אין בה הרים ובקעות (וכמו שרואים במוחש), מ״מ הרי יש עוד ארצות אחרות בשאר גבולי ארץ ישראל שיש בהם ג״כ הרים ובקעות, וכמפורש בפ׳ מסעי4 בביאור גבולות הארץ, שיש גבולות שהם ליד הרים שבחוץ לארץ (וכנראה במוחש), וא״כ מהו תוכן המעלה שבזה.
אך הענין הוא, דהנה נוסף למה שפסוק זה קאי בפשטות בארץ ישראל הגשמית, הרי ידוע מ״ש5 ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה׳, ומבואר ע״ז בתורה אור בתחלתו6 שיש ג׳ בחינות ארץ, כנסת ישראל ותורה שבע״פ ומצוות. ונוסף7 לזה מבואר בכ״מ8 (ובמיוחד בשיחות כ״ק מו״ח אדמו״ר9) שעיקר תואר ארץ קאי על בני ישראל, וכמ״ש10 כי תהיו אתם ארץ חפץ, שכאו״א מישראל הוא ארץ חפץ שיש בו אוצרות של אבנים טובות ומעיין של מים חיים10, ולכן אומרים אל תבט אל מראהו11 לפי שכל אחד הוא ארץ חפץ, אלא שיש מי שהאוצרות וכו׳ הם בגילוי אצלו, ויש מי שצריך לעבודה בשביל לגלות אוצרות אלו וכו׳. ומכל זה מובן, דכשם שישנו ענין הרים ובקעות בארץ ישראל בפשטות, עד״ז ישנו ענין זה בישראל12, היינו בעבודת כאו״א מישראל, ואדרבה, עיקר הענין הוא בישראל, ומזה משתלשל אח״כ בארץ הגשמית, ארץ ישראל כפשוטה.
וביאור הענין הוא (כמבואר בלקו״ת שם13 ובדרושי הנשיאים שלאחרי זה12), דפסוק זה ענינו הוראה בעבודת האדם, וכמו כל התורה כולה דכתיב בה14 ויצוונו ה׳ לעשות את כל החוקים גו׳ ליראה את ה׳ גו׳. דהנה ממ״ש הרים ובקעות לשון רבים משמע שיש ב׳ הרים וב׳ בקעות. דענין ההר הוא בחי׳ חותם בולט, וענין הבקעה הוא בחי׳ חותם שוקע, וכמו שבחותם בפשטות הנה חותם בולט יש כנגדו חותם שוקע וכן להיפך, הרי מובן שיש ב׳ הרים וב׳ בקעות. והענין הוא, דענין ההר קאי על עבודת האדם באהבת ה׳, שאהבה הוא ענין הרצוא והעלי׳ למעלה, חותם בולט, שמזה נעשה ענין חותם שוקע למעלה, היינו בחי׳ הביטול (שבזה גופא יש ב׳ אופנים, אם הביטול הוא תוצאה של האהבה או שענין הביטול הוא פרט בהאהבה עצמה). וענין הבקעה קאי על יראת ה׳, שזה נעשה ע״י בחי׳ חותם בולט מלמעלה, גילוי האהבה והחסד מלמעלה, שזה גורם ליראה וביטול למטה, חותם שוקע, בקעה. וכמבואר באגה״ק15 שע״י גילוי החסד למעלה הנה כל הקרוב קרוב יותר הרי הוא בטל יותר.
וזהו מה שממשיך למטר השמים תשתה מים, דע״י שהעבודה היא בשלימות בב׳ ענינים אלו דהרים ובקעות, אהבה ויראה, עי״ז למטר השמים תשתה מים16, ולא נאמר ממטר השמים, כי ישראל ע״י עבודתם הם המשפיעים למטר השמים, שנמשכים כל הגילויים למעלה בבחי׳ מטר השמים, היינו שהשמים יקבלו מהארץ, דיש לומר שזהו ע״ד המבואר17 בענין תחיית המתים שאז הנשמה תהי׳ ניזונית מן הגוף. ובפרט בההמשכות שלמעלה השייכים להארץ, שבודאי זה נמשך ע״י עבודת ישראל למטה. ועי״ז נמשך בפשטות בארץ ישראל כפשוטה, שהיא ארץ הרים ובקעות, ולמטר השמים תשתה מים.
והנה ענין זה דלמטר השמים תשתה מים יהי׳ גם לעתיד לבוא. ואף שלא יהי׳ אז עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד (כמ״ש הרמב״ם18), ובפרט בני ישראל19 שיהיו חכמים גדולים כו׳20, ועד שיהי׳ אז לימוד התורה באופן של ראי׳21 (ע״ד מ״ש בתחילת הפרשה דשבת הבאה22 ראה אנכי נותן גו׳), מ״מ יהי׳ ענין של שדה וכרם, שהרי כתיב לע״ל ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם23, דמזה שיהיו אכרים ועובדי האדמה מוכח שיהיו צריכים למטר השמים. ובזה תהי׳ המעלה הנ״ל דמטר השמים. ועוד זאת, דענין זה (דועמדו זרים גו׳) ישנו גם עכשיו, דאף שעכשיו הוא הסדר דשש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך24, בכל זאת הרי אמרו רז״ל בגמרא25 דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים. אלא שבשלימות יהי׳ ענין זה לע״ל שאז לא יעסקו ישראל בעבודת האדמה, לא רק בשנת השמיטה אלא גם בשנת הקהל ושאר השנים, כי תהי׳ מלאכתם נעשית ע״י אחרים, אבל (כנ״ל) הרי יחד עם זה יהי׳ ענין עבודת השדה וכרם, שהם יקבלו המטר מן השמים. וזה גופא יהי׳ למטר השמים, שהשמים יקבלו מהארץ. ויהי רצון שיהי׳ כל זה בהרחבה ובשמחה ובטוב לבב ומתוך הרחבה (וכמ״ש26 כי ירחיב גו׳), ומתוך עונג אמיתי, ובפרט שעומדים ביום השבת דכתיב בי׳27 וקראת לשבת עונג, ובו גופא בזמן דרעוא דרעוין28, תכלית העונג, וכל זה יהי׳ בקרוב ממש ובעגלא דידן ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (עקב) יא, יא.
2) יז, ג ואילך. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תרכו ואילך. וראה גם רד״ה זה תש״ל (לעיל ע׳ קפד). ד״ה קטנתי דש״פ וישלח תשכ״ג (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ קצה ואילך).
3) פרשתנו שם, י.
4) לד, א ואילך.
5) ירמי׳ כב, כט.
6) א, ג.
7) ראה גם ד״ה קטנתי שבהערה 2.
8) קה״ר עה״פ א, ד. אוה״ת נ״ך עה״פ שבהערה 10 (ע׳ תקכח-ט). וש״נ. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סמ״ד (פא, א).
9) סה״ש תרצ״ו ע׳ 41. שם ע׳ 123. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ קפ. קפח. רפה. ח״ד ע׳ קיט. ח״ה ע׳ שמח. ״היום יום״ יז אייר.
10) מלאכי ג, יב (הובא בלקו״ת פרשתנו יז, רע״ג).
11) ל׳ הכתוב – שמואל-א טז, ז.
12) ראה מקומות שבהערה 2.
13) יז, ד.
14) ואתחנן ו, כד. וראה תניא ספכ״ג.
15) ס״ב (ד״ה קטנתי). הובא בלקו״ת פרשתנו שם יז, סע״ד ואילך. וראה גם ד״ה קטנתי שבהערה 2.
16) ראה לקו״ת שם יז, ב. אוה״ת שם ע׳ תרל.
17) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״א (ע׳ קח) ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קה ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תקכח. סה״ש תורת שלום ס״ע 127 ואילך. ועוד.
18) סוף הל׳ מלכים.
19) ראה גם לקו״ש חכ״ז ע׳ 246-7.
20) רמב״ם שם.
21) ראה לקו״ת צו יז, ב. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רסד. שם ע׳ ער. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ ר-רא. תרצ״ט ע׳ 207. ועוד.
22) ר״פ ראה (יא, כו).
23) ישעי׳ סא, ה.
24) בהר כה, ג.
25) ברכות לה, ב.
26) פ׳ ראה יב, כ.
27) ישעי׳ נה, יג.
28) ראה זהר ח״ב פח, סע״ב. ח״ג קכט, א. המשך תרס״ו ע׳ תקמג ואילך. תער״ב ח״ב ע׳ א׳קכז ואילך. ועוד.
[סה"מ דברים ח"א ע' רלא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קצד ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ד ע׳ 215 ואילך.