בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
קדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו גו׳1, ומבואר בדרושי רבותינו נשיאנו על הכתוב2, דמשמע שיש תבואה וישראל הם ראשית התבואה, ולפי זה יפלא מה שאמר כל אוכליו יאשמו, דמשמע שהגם שישראל הם ראשית התבואה, תכלית השלימות, מ״מ אפשר שיהי׳ מציאות של אוכליו, ועוד זאת, שהאכילה היא באופן של יאשמו, והיינו במזיד, תכלית הירידה (וכידוע שהחטאת באה על השוגג והאשם בא על המזיד3).
והנה כדי להבין מעלת ישראל שהם ראשית תבואתה, צריך להקדים תחילה ביאור מעלת ענין התבואה. דענין התבואה למעלה הם המלאכים, כמבואר בזהר4 שהמלאכים נקראים חציר, וישראל הם ראשית תבואתה, היינו שהם למעלה מהמלאכים. וביאור הענין הוא5, דהנה זה שהמלאכים נקראים בשם צומח (חציר) הוא משום שכשם שענין הצמיחה הוא שאינו נשאר באותו מצב, אלא הוא גדל מקטנות לגדלות, כך גם המלאכים, שעבודתם היא בבחי׳ עלי׳ תמידית, וכמאמר6 כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר, כתורת הרב המגיד7 דקאי על שירת המלאכים, שיוצאים ונכנסים ע״י השירה, היינו שע״י שירת המלאכים הרי הם עולים ממדריגתם, וכמ״ש8 והחיות רצוא ושוב, שעבודתם היא בבחי׳ רצוא ועלי׳ (ועלי׳ זו היא ע״י השירה), ועד שגם ישראל בעבודתם מזכירים את שירת המלאכים, וזהו חלק שלם בתפילה9, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול כו׳ ברוך10 כבוד ה׳ ממקומו וכו׳. אמנם אעפ״כ נקראים המלאכים בשם עומדים, כמ״ש11 ונתתי לך מהלכים בין העומדים, ודוקא ישראל נקראים מהלכים, ולכן נקראים ראשית תבואתה. וטעם הדבר הוא, כי עליית המלאכים היא עלי׳ לפי ערך, עלי׳ בגבול, שהרי כל עבודתם ועלייתם היא בעולמות בי״ע, וכמאמר12 מי שם מלאך נוצר באצילות, משא״כ ישראל ע״י עבודתם נעשים בבחי׳ מהלכים, עד שעולים לעולם האצילות.
אמנם עדיין צריך להבין, דהנה ידוע דזה שנשמות ישראל נקראות בשם מהלכים הוא בגלל ירידת הנשמה למטה ועבודתה בעבודת הבירורים באופן דאתכפיא ואתהפכא וכו׳, וכמבואר באגה״ק13 שהתחתונים לבד המלובשים בגוף יש בכחם להעלות ולברר הניצוצות שנפלו למטה מטה, ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים (וכמארז״ל14 על הפסוק15 היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך גו׳). ולכאורה הרי מצינו עבודה זו דבירור הגוף ואתכפיא ואתהפכא גם במלאכים. דהרי גם במלאכים ישנו ענין הכפי׳, שכופה את עצמו, וכמובן16 ממאמר רז״ל17 במט״ט אפקוהו למט״ט ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, היינו שיש אצל מלאכים ענין של שכר ועונש, וכמ״ש18 גם במלאכיו ישים תהלה, דמזה מובן שיש אצלם ענין של כפי׳, וכן יסד הפייטן במוסף דימים נוראים ומלאכים יחפזון כו׳ לפקוד על צבא מרום בדין. ועד״ז יש אצלם ענין של בירור הגוף, שהרי גם המלאכים יש להם גוף, וכמ״ש19 עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, שגופות המלאכים הם משני היסודות הדקים דאש ורוח, ועז״נ עושה מלאכיו גו׳, עושה דוקא, דקאי על עשיית הגוף, וכמובן גם ממה שאמרו רז״ל20 שהושיט הקב״ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן, דשריפה אפשרית רק בגוף ולא בנשמה. ומכיון שיש להם גוף, הרי הם שייכים גם לעבודת בירור הגוף וכפיית הגוף ועד להפיכת הגוף, אתהפכא. וא״כ במה היא מעלת נשמות ישראל על המלאכים, שדוקא הנשמות נקראות מהלכים וראשית תבואתה, ומדוע באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים.
אך הענין הוא21, דיש ליישב זה בשני אופנים (מלמטה למעלה). דהנה ידוע שיש ב׳ בחינות מלאכים, הא׳ הנקראים יוצר משרתים, והם המלאכים המתחדשים בכל יום, והב׳ נקראים ואשר משרתיו, שהם משרתים מששת ימי בראשית22. ולפי זה יש לומר, דמעלת ישראל על המלאכים היא במלאכים אלה הנקראים יוצר משרתיו, מכיון שעבודתם היא יום אחד בלבד, משא״כ עבודתם של ישראל היא במשך שבעים שנה ושמונים שנה23 והיו ימיו מאה ועשרים שנה24. דכאשר העבודה היא יום אחד בלבד, הרי אין זה שלימות הענין דאתכפיא, כי ענין העבודה הוא בכל יום, כמאמר25 בכל יומא ויומא עביד עבידתי׳, שכל יום שייך למדה מסויימת, כגון חסד גבורה או תפארת, ונמצא שהמלאך שנברא רק ליום אחד הרי כל עבודתו היא בהקו השייך לאותו יום, ואין אצלו ענין של אתכפיא ושינוי המדות. משא״כ בישראל עיקר עבודתם הו״ע השינוי מעבודה לעבודה. וכמבואר במ״א26 בענין מ״ש27 עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שנאמר בניסיון העקידה, דלכאורה הרי לפני זה כבר עמד אברהם אבינו ע״ה בתשעה נסיונות, וא״כ למה אמר לו רק בניסיון העקידה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ומבואר טעם הדבר, כי העבודה בשאר הנסיונות היתה בקו אחד שהוא קו החסד והאהבה, ענינו של אברהם, ולכן רק כשעמד בניסיון העקידה השייך לקו הגבורה והיראה, ירא אלקים אתה, הרי דוקא אז נתגלתה מעלת אברהם, שעבד עבודתו בכל הקוים. ועד״ז יובן גם בעבודת כאו״א מישראל, דזה שעומד בכל שינויי הנסיונות במשך שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה23 והיו ימיו מאה ועשרים שנה, הרי בכל יום עבודתו היא באופן שונה מחבירו (וכנ״ל דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳), וא״כ מעלת עבודת ישראל היא גדולה יותר. ולפי ביאור זה הרי מעלת ישראל על המלאכים היא רק על המלאכים שהם בבחי׳ יוצר משרתים, הנוצרים בכל יום. משא״כ אשר משרתיו שהם מלאכים שישנם מששת ימי בראשית, כגון מיכאל וגבריאל וכו׳28, הרי הם למעלה מזה, שהרי עבודתם היא זמן רב יותר אפילו מעבודת ישראל, שעובדים עבודתם במשך כל שית אלפי שנין דהוי עלמא29, וכמבואר בכ״מ30 שזה שמלאכים אלה אומרים ג״פ קדוש הרי זה כנגד ג״פ אלפיים שנה שיש בשית אלפי שנין. דבאלפיים שנה הראשונות אמרו הקדוש הא׳ וכו׳ ועכשיו אומרים הקדוש הג׳ כו׳.
אמנם עוד יש לומר, דבאמת מעלת ישראל היא גם לגבי מלאכים אלה. כי אף שמלאכים אלה עוסקים בעבודתם כל שית אלפי שנין, ועבודתם היא ג״כ בבירור גופם וכו׳, מ״מ אין זה דומה לעבודת בירור הגוף דנשמות ישראל. כי גוף המלאכים הוא רוחני הרבה יותר מגוף בני אדם31, כי הוא מב׳ יסודות הדקים דאש ורוח, ובזה גופא מרוחניות היסודות, משא״כ הגוף דבני אדם הוא בהגשמיות דד׳ היסודות, לכן הבירור והעבודה דאתכפיא ואתהפכא שע״י נשמות ישראל שנתלבשו בגופים היא עבודה נעלית יותר. ובזה יובן מאמר רז״ל32 שהמלאכים טענו תנה הודך על השמים33 וענה להם משה כלום יצר הרע יש ביניכם כו׳, דטענת המלאכים היתה שגם אצלם יש גוף וכו׳, ולכן גם הם שייכים לעבודת הבירורים, וע״ז ענה להם משה דעיקר עבודת הבירורים היא בעולם הזה הגשמי דוקא. וכח זה דבירור הגשמיות הוא רק בידי הנשמות, כי34 המלאכים אינם יכולים להפוך גוף גשמי כ״כ, ואם היו נמשכים בגופות גשמיים היו יורדים ממדריגתם, כמו עוזא ועזאל שנשקעו למטה35 (או שהיו עולים למעלה מיד בלי בירור הגוף ואומרים שירה, כמארז״ל בזה36).
ועל פי כל הנ״ל יובן מה שאומרים שישראל הם ראשית תבואתה, שהם למעלה מהמלאכים, כי דוקא נשמות ישראל נקראים בשם מהלכים ע״י ירידתם למטה, ולכן באים העליונים שהם המלאכים לשמוע את החידושי תורה שמבררים הנשמות המלובשות בגופים.
והנה בפסוק זה (ראשית תבואתה) יש עוד פירוש, דתבואתה קאי על התורה37, שהתורה נקראת לחם כמ״ש38 לכו לחמו בלחמי, וגם חטה בגימטריא כ״ב שהם כ״ב אותיות התורה39. והנה התורה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה, וכתיב בה40 ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים גו׳ לפניו וגו׳, ואפילו כפי שהתורה היא בעולם כתיב בה41 הלוא כה דברי כאש נאום ה׳ מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלין טומאה42. אך אעפ״כ נקראים ישראל ראשית תבואתה, כי ישראל הם למעלה אפילו מתורה, וכדאיתא בתנא דבי אליהו43 ששני דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קדם כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו לכל דבר. וראי׳ לדבר ממצות התשובה, שע״י התשובה יש בכחם של ישראל להגיע למעלה מהתורה ולתקן הפגם שעשו במה שעברו על מצוות התורה. וכן מבואר במ״א44 שדוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה, שזהו משום שדוד הוא למעלה מתורה. ומצד זה הנה לא רק המלאכים שהם העליונים באים לשמוע חידושי תורה מהנשמות (כנ״ל), אלא גם הקב״ה בא עמהם כביכול45, ועוד זאת שאמרו רז״ל46 אתם אפילו מזידים, כי ישראל הם למעלה מהתורה. ובעבודת האדם הו״ע המסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת, שזהו הקשר דישראל וקוב״ה שלמעלה מהתורה. ולכן המשכת אוא״ס ב״ה בתורה היא ע״י ברכת התורה שאומר גם מי שלא ידע מאי קאמר47, כי ענין זה שייך לעצם הנפש שלמעלה מכל המדריגות, ולכן גם מי שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה, ויש בכחו להמשיך אוא״ס בתורה, מצד מעלת ישראל על התורה. והגם שישראל הוא ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה48, הרי זה כפי שנשמות ישראל כבר נמשכו למטה, שהמשכתם היא ע״י התורה. וכמו מצות התשובה עצמה שלמעלה מן התורה, שגם היא מצוה בתורה. וכמו״כ בנוגע לישראל, שבעצם הרי ישראל הם למעלה מהתורה. דמה שישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה זהו כפי שהם כבר בדרגא הנקראת בשם ישראל, שהוא בחי׳ ז״א דאצילות, ולכן שייך למספר ששים ריבוא, דהיינו ו׳ קצוות דז״א יו״ד פעמים יו״ד פעמים יו״ד וכו׳, משא״כ בחי׳ קודש דישראל (קודש ישראל) הוא מילה בגרמי׳ שלמעלה מבחי׳ ז״א.
וזהו קודש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה, שישראל הם במדריגה עליונה ביותר, שהם למעלה מהמלאכים הנוצרים בכל יום, ולמעלה גם מהמלאכים הנצחיים, ולמעלה אפילו מתורה, וטעם הדבר הוא מחמת ירידתם למטה לעסוק בעבודת הבירורים כנ״ל. ולכן אומרים כל אוכליו יאשמו, שכיון שהנשמה יורדת למטה לעסוק בעבודת הבירורים, אפשר שיהי׳ בה ענין של אוכליו ח״ו, ועד שהוא באופן של אשם ומזיד. והעצה היעוצה לזה הוא ענין של קרבן אשם, שיש בו חילוק לגבי שאר הקרבנות, והוא מה שמביא חומש, והיינו49 שמגלה בנפשו הבחינה החמישית דהיינו בחי׳ יחידה שלמעלה מכל הענינים. דהנפש בכלל נחלקת לד׳ חלקים, כמבואר באגה״ת50 שהם ד׳ אותיות דשם הוי׳, ולמעלה מזה הוא בחי׳ הרצון והכתר, ונרמז בקוצו של יו״ד, אמנם יש בחינה שאינו נרמז אפילו בקוצו של יו״ד, פנימיות הכתר, בחי׳ יחידה שבנפש, והוא בחי׳ החמישית לפרעה51 דבי׳ אתפריעו כל נהורין52, וע״י גילוי בחי׳ החמישית אז כל שאר ד׳ הידות53 הם כדבעי, שנתקן ענין אוכליו יאשמו.
וזהו מה שקוראים בתחילת ג׳ השבועות דבין המצרים בתחילת ספר ירמי׳ בכתוב זה דקדש ישראל להוי׳, כי ענין בין המצרים הוא שהי׳ ענין של אוכליו, וכמאמר54 מפני חטאינו גלינו מארצנו, וע״ז אומרים יאשמו, שהתיקון לזה הוא ע״י גילוי בחי׳ החמישית לפרעה, עבודת המסירות נפש ועבודת התשובה, שאז הבטיחה תורה שישראל עושין תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין55, ויהפכו56 ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים57, בקרוב ממש.
__________
1) ירמי׳ ב, ג (סיום הפטרת פ׳ פינחס).
2) ראה לקו״ת פרשתנו (פינחס) עט, סע״ב. אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳רג.
3) ראה כריתות ט, א. ובכ״מ.
4) ח״א יח, ב ואילך. ח״ב (פרשתנו) ריז, א. וראה לקו״ת ואוה״ת שבהערה 2. וראה גם לקו״ת האזינו עו, ד. שה״ש כה, א. אוה״ת בראשית לג, סע״ב ואילך. שם לה, א. סה״מ תרצ״ו ע׳ 69. שם ע׳ 121.
5) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳רו ואילך).
6) שבת נא, ב (במשנה).
7) הובאה בלקו״ת ברכה צח, א. וראה גם לקו״ת פרשתנו עז, ג.
8) יחזקאל א, יד.
9) בברכות ק״ש.
10) יחזקאל ג, יב.
11) זכרי׳ ג, ז.
12) ראה פרדס שער (טז) אבי״ע פ״ד.
13) סכ״ו (קמה, א).
14) ראה שהש״ר ופרש״י עה״פ שבהערה הבאה.
15) שה״ש ח, יג.
16) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו שם (ס״ע א׳רז. וראה גם אוה״ת נ״ך ס״ע תרס ואילך).
17) חגיגה טו, א. וראה גם לקו״ת בהר מג, ד. רד״ה כבוד מלכותך תשי״ב (סה״מ ראש השנה בתחלתו). ועוד.
18) איוב ד, יח.
19) תהלים קד, ד. רמב״ן בשער הגמול. הובא באוה״ת פרשתנו שם (ע׳ רו). לקו״ת ברכה שבהערה 7.
20) סנהדרין לח, ב.
21) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳רז).
22) ראה איכ״ר פ״ג, ח. טואו״ח סימן נט.
23) ע״פ ל׳ הכתוב – תהלים צ, י.
24) בראשית ו, ג.
25) זח״ג צד, ריש ע״ב.
26) ראה ד״ה זה היום תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שכא, ב). וראה גם לקו״ש ח״ב ע׳ 378.
27) וירא כב, יא.
28) ראה לקו״ת במדבר ד״ה וספרתם וביאורו (י, א ואילך). ועוד.
29) ראה ר״ה לא, א. וש״נ.
30) סה״מ תש״ג ע׳ 85. ובכ״מ.
31) אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳רח).
32) שבת פח, סע״ב ואילך.
33) תהלים ח, ב.
34) אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ א׳רט).
35) ראה מדרש – הובא בתורה שלמה עה״פ בראשית ו, ד אות מח. פדר״א פכ״ב. יל״ש בראשית רמז מד. זח״א לז, א. ריקאנטי בראשית עה״פ הנ״ל. וראה מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ תעא. אוה״ת עה״פ (כרך ג תקצה, א. וש״נ).
36) ראה מדרשי חז״ל עה״פ בראשית ה, כד: מדרש אגדה (הוצאת באָבער) עה״פ. ריקאנטי שם. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך חנוך ובהנסמן שם.
37) ראה אוה״ת פרשתנו שם ע׳ א׳ריב ואילך.
38) משלי ט, ה.
39) ראה אוה״ת שם (ע׳ א׳ריז). ובכ״מ.
40) משלי ח, ל.
41) ירמי׳ כט, כט.
42) ברכות כב, א.
43) ראה תדבא״ר פי״ד (ושם הובאה הראי׳ מהכתוב קדוש ישראל לה׳ ראשית תבואתה, וכ״ה באוה״ת שם (ע׳ א׳ריז)). וראה (כבפנים) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61. ועד״ז סה״מ תרנ״ט ע׳ יג. המשך תער״ב ח״ג ס״ע א׳רנא. ועוד. וראה ב״ר פ״א, ד.
44) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
45) ראה דב״ר פ״ב, יד.
46) ר״ה כה, א.
47) הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״ב. וש״נ.
48) מגלה עמוקות אופן קפו.
49) בהבא לקמן – ראה לקו״ת פרשתנו פ, ד ואילך. וראה גם ד״ה קדש ישראל תשמ״ה (לקמן ע׳ שכו ואילך). לקו״ש ח״ד ע׳ 1075.
50) פ״ד. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 426 ואילך.
51) ל׳ הכתוב – ויגש מז, כד. וראה לקו״ת שם פא, ריש ע״ב.
52) ראה זח״א רי, א.
53) ע״פ ל׳ הכתוב – ויגש שם.
54) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
55) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
56) ע״פ ירמי׳ לא, יב.
57) זכרי׳ ח, יט. הובא ברמב״ם סוף הל׳ תעניות.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' רפד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 506 ואילך.