בס״ד. ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר1 שלום שלום לרחוק ולקרוב2. ונתבאר ענין זה בלקו״ת בהדרושים לפרשת מטות3. וצריך להבין מהי המעלה והשבח בזה שאומרים על תורה שהיא עושה שלום, דבמקום שצריכים לעשות שם שלום הרי מובן שמצד עצמו אין בו ענין השלום, שזהו היפך הקדושה, דבקדושה הכל הוא בשלום ובאחדות, משא״כ במקום שאין שלום הרי זה ענין הפירוד4, ובפרט שהענין דהעדר השלום הוא לא רק למטה אלא גם למעלה, וא״כ מהו גודל העילוי בזה שאומרים שתורה עושה שלום. וגם צריך להבין שהרי בתורה ישנן כל המעלות המנויות בפרק קנין תורה5, שכל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ומוסיף ולא עוד וכו׳, וא״כ קשה מהו גודל המעלה בזה שאומרים שהיא עושה שלום, והרי יש בתורה מעלות גדולות מזה.
אך הענין יובן ע״פ המבואר בהמאמר דש״פ נשא מלפני מאה שנה, משנת תרכ״ט6, עה״פ7 ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר וגו׳ קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה, ומביא מ״ש ע״ז במדרש8 שמה שהי׳ משקלה ק״ל הוא בקשר לענין מספר המ״ם9, שזהו ענין התורה שניתנה למ׳ יום, שזהו בתורה שבכתב וגם בתורה שבע״פ, שכיוונו חכמים במשנה שיתחיל במ״ם, מאימתי קורין את שמע וכו׳10, ומסיים במ״ם, ה׳11 יברך את עמו בשלום12. והגם שזה שאומרים שתורה הוא ענין המ״ם, המכוון בזה הוא על תורה שבכתב, ועוד למעלה מזה תורה שבחקיקה13, מ״מ אומר כאן שגם תורה שבע״פ מכוון כנגד אות מ״ם. וענין המ״ם הו״ע הנעלה שבספירות, שהו״ע כתר חכמה בינה דעת כמו שכל אחד כלול מיו״ד שזהו במספר מ׳. וממשיך שם בהמאמר, ע״פ המבואר במאמר הקודם14 שזהו ג״כ ענין התרומה, שתרומה אותיות תורה מ׳15. שבתרומה ישנם ג׳ אופנים16, אחד מארבעים הוא מדה יפה, ואחד מחמישים הוא מדה בינונית, ואחד משישים הוא מדה גרועה, שענין התרומה א׳ מארבעים זהו ענין התורה, שזהו ענין תרומה אותיות תורה מ׳. וענין התרומה אחד מחמישים הו״ע מ״ש בזהר15 ותיקוני זהר17 דתרומה הוא תרי ממאה, שזהו ענין המסירות נפש דקריאת שמע, שישנם מ״ט אותיות בפסוק שמע וברוך שם ובצירוף ענין התרומה הרי זה חמישים, ומכיון שיש ענין זה בערבית ושחרית, וכדאיתא במשנה מאימתי קורין את שמע בערבין ומאימתי18 קורין את שמע בשחרית, הרי זה ב׳ פעמים מ״ט, ובצירוף ענין המסירות נפש שבכל קריאת שמע הרי זה תרי ממאה.
אך לכאורה אינו מובן, דלפי זה הרי ענין התורה שהוא א׳ מארבעים הוא למעלה ממסירות נפש, שהרי ענין המסירות נפש הוא רק א׳ מחמישים, מדה בינונית, ולכאורה איך שייך שיהי׳ ענין יותר נעלה ממסירות נפש. ובהמאמר19 אומר ביאור ע״ז. ועוד יש לומר, שהענין בתורה שלמעלה ממסירות נפש זהו ע״ד המבואר בענין התשובה, דהנה ירידת הנשמה למטה היא ירידה צורך עלי׳, היינו שהכוונה בהירידה הוא שיהי׳ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה20 שהו״ע התשובה, שמזה מובן שענין התשובה זהו תכלית ירידת הנשמה למטה, וא״כ הרי תשובה נעלית יותר מתורה, ומ״מ אומרים דידיעת ענין התשובה, וגם הידיעה איך ומתי לעשות תשובה, הנה ידיעה זו באה רק בתורה, ומכיון שהידיעה בענין התשובה היא ע״י התורה, הרי מזה מובן שיש מעלה בתורה על ענין התשובה21. ועד״ז הוא גם בענין מסירות נפש, דהגם שמסירות נפש היא למעלה מתורה, שלכן לא נאמר בתורה טעם על מסירות נפש22, דאין הכוונה שבתורה לא נאמר כלל ענין המסירות נפש שהרי כמבואר לעיל קריאת שמע הו״ע המסירות נפש, רק הפירוש הוא שטעם על מסירות נפש לא נמצא בתורה, דאין זה כמו בענין האהבה שהיא שורש לרמ״ח מצוות עשה23 ונותנת חיות בהמצוות, שזה כולל גם מצות היראה שהיא שורש לשס״ה ל״ת23, דבאהבה נאמר טעם בתורה כמ״ש24 לאהבה את הוי׳ אלקיך כי הוא חייך, משא״כ במסירות נפש שע״ז לא נאמר טעם בתורה לפי שהוא למעלה מענין התורה, אבל מ״מ ענין המסירות נפש והגדרים שבזה – שהרי במסירות נפש יש ג״כ גדרים מתי למסור נפשו25 – הרי זה כתוב בתורה, שמזה מובן שיש מעלה בתורה גם על מסירות נפש, וזהו ג״כ מה שהתורה היא מדה יפה אחד מארבעים שזהו למעלה מענין המסירות נפש שהוא אחד מחמישים. וענין זה הוא לא רק בתורה שבכתב אלא גם בתורה שבע״פ שמתחיל במ״ם פתוח, מאימתי קורין, ומסיים במ״ם סתום, ה׳ יברך את עמו בשלום26, וענין מ״ם פתוח ומ״ם סתום הו״ע מאמר פתוח ומאמר סתום כדאיתא במסכת שבת27, ורש״י מפרש שהמכוון הוא על גליא שבתורה וסתום שבתורה, שמאמר פתוח זהו מה שניתן לידרש ומאמר סתום זהו מה שלא ניתן לידרש כמו מעשה מרכבה, שהו״ע דע את אלקי אביך עד לועבדהו בלבב שלם28 בעבודה בפועל.
וזהו ענין תורה לשמה29, דהרי ישנו לימוד התורה שלא לשמה כמאמר רז״ל30 דמעיקרא עביד אינש אדעתי׳ דנפשי׳ עביד, שכך הוא הסדר, וכמ״ש31 לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה, דבדרגא דעולם, הסדר הוא שמתחילה הלימוד הוא שלא לשמה, ומ״מ גם אז הרי זה תורה, וכמ״ש32 הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה כך דברי תורה אין מקבלים טומאה33, דאפילו כשלומד כשהוא במצב בלתי טהור, וזהו לפי שהתורה לא בשמים היא34, וניתנה למטה, בעולם הזה הגשמי, עד שיכולה להתלבש גם במצב בלתי טהור. וענין זה נתחדש במתן תורה, דקודם מתן תורה הרי לא היתה התורה בבחי׳ מתנה, כי אם בבחי׳ יגיעה, דזהו מה שאמרו רז״ל35 אברהם זקן ויושב בישיבה, וגם היתה בבחי׳ ירושה, וכמ״ש36 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, שזהו תורה כמו שהיא בבחי׳ ירושה. דאע״פ שאין זה בחי׳ ירושה שבתורה כמו לאחר מתן תורה, שע״ז נאמר37 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שענין זה דירושה שבתורה נמשך במתן תורה, מ״מ גם לפני מתן תורה הי׳ הענין דירושה שבתורה, אבל בעיקר מה שנתחדש במתן תורה הו״ע בחי׳ מתנה שבתורה, שזהו ענין מה שבמתן תורה נמשך ענין חמדה גנוזה38, שזה נעלה לגמרי משאר הבחינות שבתורה, וזהו ג״כ הלשון מתן תורה, מלשון מתנה, וע״ד מ״ש ויתנה במתנה39, וכמו״כ בקשת המלאכים היתה ג״כ בלשון תנה הודך40, לשון מתנה, וכל הנותן בעין יפה נותן41, דעין יפה הו״ע התענוג, בחי׳ חמדה (גנוזה) שבתורה. וזהו ענין מה שתורה היא מדה יפה אחד מארבעים, שזהו הבחינה שניתנה במתנה. והנה בפרטיות יותר הנה כל הג׳ סוגים דתרומה, גם הסוגים דא׳ מחמישים ואחד משישים, ישנם בתורה, שזהו ענין התורה שבבחי׳ ירושה וענין התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך42, בחי׳ יגיעה. והחידוש שבתורה לשמה הו״ע התורה שבבחי׳ מתנה, שזהו ענין מדה יפה שבתורה. וזהו מ״ש ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, דשבט יששכר הו״ע התורה, יודעי בינה לעתים43, ולכן נשיא השבט הוא נתנאל, נתן א-ל44, שהוא בחי׳ המתנה שבתורה.
וזהו מה שאמרו רז״ל שמעלת העוסק בתורה לשמה היא מה שמשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, דקודם מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה45, דענין הגזירה הוא כמו שפירש הנשיא כ״ק מו״ח אדמו״ר46 מלשון פירוד (אָפּגעשניטן), שהעליונים והתחתונים היו נפרדים (אָפּגעשניטן). וגזירה זו היתה גם בבחי׳ העליונים ותחתונים כמו שהוא למעלה. וע״י שישנה הגזירה בעליונים ותחתונים שלמעלה, עי״ז נמשך אח״כ שיהי׳ הענין דמשם יפרד47 בעולם הבריאה, עד שלמטה בעולם הזה הגשמי נעשה פירוד כפשוטו, היפך השלום ממש, ובשעת מתן תורה הי׳ ביטול הגזירה, דעליונים ירדו למטה ותחתונים יעלו למעלה, שזהו ענין שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה. וע״ז אומר שע״י העסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא שלמעלה עד שגם למטה יהי׳ חיבור עליונים ותחתונים, ולכן במאמר זה אינו מונה המעלות שמפרט בפרק קנין תורה, שהרי כל המעלות שבפרק קנין תורה זהו רק מה שזוכה לעצמו, משא״כ כאן מדבר ענין אחר ונעלה מזה לגמרי, הענין שנתחדש ע״י מתן תורה, והוא שע״י התורה ממשיכים ועושים לו ית׳ דירה למטה בתחתונים48, שזהו ענין שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, החיבור דעליונים ותחתונים, שנעשה דירה לו ית׳ בתחתונים, וכהפתגם הידוע49 שבדירה דר עצם האדם, דכל זה הוא מדריגת מתנה שבתורה שזהו הענין דארבעים. וענין זה נמשך גם במ״ם פתוחה, היינו שלא רק מ״ם סתומה, פנימיות התורה, הוא ענין ארבעים, אלא גם מ״ם פתוחה, גליא שבתורה, הוא ג״כ ענין מ״ם סתומה, וכמבואר בתניא50 בקיצור ובלקו״ת51 באריכות שמ״ש על התורה שהיא חמדה גנוזה המכוון בזה הוא לא רק על פנימיות התורה אלא גם על גליא דתורה, וזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל52 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שמה שאומרים תלמודו בידו המכוון הוא על נגלה דתורה (ועי״ז53 מגיעים לפנימיות התורה)54.
והנה לעיל בהמאמר55 מבואר בענין מ״ש56 נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו, ואמרו רז״ל57 דימינו זהו תורה וכמ״ש58 מימינו אש דת למו, וזרוע עוזו אלו תפילין שהו״ע השמאל, ואין הפירוש בזה שמאל כפשוטו גבורה ממש, כי אם הכוונה כאן היא על בחינה זו כמו שהיא בעתיק דלית שמאלא בהאי עתיקא59, וענין הגבורה דבחי׳ עתיק הו״ע תגבורת ההשפעה60, ולכן אמרו רז״ל61 אנכי וגו׳ מפי הגבורה שמענום, שזה מורה על תוקף ההשפעה ע״ד גבורות גשמים62 כשההשפעה יש בה גם המעלה דגבורה, דיש מעלה בחסד ומעלה בגבורה, וכשההמשכה היא מעתיק אז ישנן ב׳ מעלות, וזהו ענין לאכללא שמאלא בימינא63, להפך בחי׳ שמאל לבחי׳ ימין שזהו ג״כ ענין השלום.
וזהו ענין העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, דפמליא של מעלה ופמליא של מטה קאי על הנפש האלקית ונפש הבהמית כמבואר בלקו״ת64, וכשעושה שלום ביניהם זהו ענין השלום בין עליון ותחתון, ועי״ז נעשה ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום12, ששלום הוא הכלי המחזיק ברכה, שהוא הכלי לכל הברכות שמלמעלה, עד ביאת המשיח ששמו מתחיל ג״כ במ״ם65, ונעשה לםרבה המשרה66, שבתיבת למרבה יש מ״ם סתומה הגם שהיא באמצע התיבה, שלעתיד לבוא יהי׳ לא יכנף עוד מוריך67, שלכן יהי׳ אז הגילוי ממ״ם סתומה54, יפוצו מעיינותיך חוצה68, שזה יהי׳ בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) ישעי׳ נז, יט.
2) סנהדרין צט, ב (ושם: שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי (ישעי׳ כז, ה)).
3) פה, ד ואילך.
4) ראה לקו״ת שם (פו, א).
5) אבות פ״ו מ״א.
6) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ רכד ואילך. וראה בכ״ז גם רד״ה ביום השני הקריב תשל״ה (סה״מ במדבר ח״א ע׳ ק).
7) פרשתנו (נשא) ז, יח-יט.
8) במדב״ר פי״ג, טו-טז.
9) בבמדב״ר שם: שלשים ומאה משקלה צא וחשוב כ״ד ספרים של תורה שבכתב ושמונים מן משנה שמתחלת במ״ם כו׳ (כדלקמן בפנים) . . הרי ק״ד . . ונתנה לכ״ו דורות . . הרי ק״ל. המו״ל.
10) ברכות פ״א מ״א.
11) תהלים כט, יא.
12) עוקצים פ״ג מי״ב.
13) ראה לקו״ת ר״פ בחוקותי. ר״פ חוקת. ובכ״מ.
14) ד״ה בשעה שהקדימו (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רב ואילך).
15) זח״ג קעט, א.
16) תרומות פ״ד מ״ג.
17) תיקון יז (לא, א ואילך). וראה גם אוה״ת תרומה ס״ע א׳שמה ואילך. שם ע׳ א׳שפד. סה״מ תש״ט ע׳ 151.
18) ברכות שם מ״ב.
19) סד״ה בשעה שהקדימו הנ״ל (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ריא).
20) קהלת יב, ז. ראה לקו״ת ר״פ האזינו.
21) ראה המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳תח. לקו״ש ח״א ע׳ 75. ח״ד ע׳ 1345. שם ע׳ 1350. חי״ח ע׳ 121. ועוד.
22) תו״א מג״א צט, ב. לקו״ת ויקרא ד, ג. נצבים מו, ג. וראה סה״מ תש״ט ע׳ 121 ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם. וש״נ.
23) תניא רפ״ד.
24) נצבים ל, כ. ראה תו״א ולקו״ת שם.
25) ראה פסחים כה, סע״א-ב. וש״נ. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ה ה״א ואילך.
26) ראה בכ״ז גם ד״ה במד״ר כו׳ התחלת הש״ס תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ס״ע ש-שא). ד״ה א״ר שמעון בן חלפתא תרל״ג (סה״מ תרל״ג ע׳ נח). ריש וסוף ד״ה א״ר יהושע בן לוי תרל״ה (קונטרס דרושי חתונה תרל״ה (קה״ת, תשע״ג) ע׳ יז. שם ע׳ כ). ד״ה מאימתי קורין תרמ״ב (קה״ת, תשכ״ה).
27) קד, א.
28) דברי הימים-א כח, ט.
29) פסחים סח, ב.
30) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה תורה צוה תשכ״ג (סה״מ דברים ח״ב ע׳ רצט ואילך), ובהנסמן שם.
31) שם נ, ב. וש״נ. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״ג ה״ה.
32) ירמי׳ כג, כט.
33) ברכות כב, א.
34) נצבים ל, יב. ראה ב״מ נט, ב. תמורה טז, רע״א. ירושלמי מו״ק פ״ג ה״א.
35) יומא כח, ב.
36) וירא יח, יט.
37) ברכה לג, ד.
38) שבת פח, ב.
39) ראה ברכות ה, סע״א. ב״ר פ״ו, ה.
40) תהלים ח, ב. שבת שם.
41) ב״ב נג, א. וש״נ.
42) אבות פ״ב מי״ב.
43) דברי הימים-א יב, לג.
44) אוה״ת פרשתנו ע׳ רפ-רפא. ד״ה ביום השני הקריב תשל״ה הנ״ל הערה 6 (סה״מ במדבר שם ע׳ קג), וש״נ.
45) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
46) הובא גם בשיחת ש״פ במדבר תשי״ז (שיחות קודש תשי״ז (ברוקלין, תש״ע) ריש ע׳ 380). וראה גם לקו״ש ח״ח ע׳ 49. שם ע׳ 105. ועוד.
47) בראשית ב, י. ראה לקו״ת שה״ש לט, ב. ובכ״מ.
48) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
49) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
50) ראה קו״א ד״ה דוד זמירות (קס, א ואילך).
51) במדבר יח, א-ב.
52) פסחים נ, א. קה״ר פ״ט, ח. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 570 הערה 19. שם ע׳ 580 הערה 8.
53) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
54) חסר קצת. המו״ל.
55) ד״ה ביום השני הקריב תרכ״ט שבהערה 6 (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רכה ואילך).
56) ישעי׳ סב, ח.
57) ברכות ו, א.
58) ברכה לג, ב.
59) זח״ג קכט, א. וראה גם שם רפט, א.
60) ראה המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקצא. ח״ג ע׳ א׳רצא. ובכ״מ.
61) מכות כד, רע״א. הוריות ח, סע״א.
62) ל׳ חז״ל – ריש תענית. ראה לקו״ת ס״פ ואתחנן (יג, ג). שמע״צ צב, ד. ובכ״מ.
63) ראה זח״ג קעו, א. לקו״ת שבהערה הבאה.
64) שבהערה 3 (מטות פו, ד).
65) ראה סנהדרין צח, סע״ב. וראה סה״ש תשנ״ב ח״ב ע׳ 341 ובהערה 96. שם ע׳ 376 הערה 148. ובכ״מ.
66) ישעי׳ ט, ו.
67) שם ל, כ.
68) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
[סה"מ שבועות ע' רעז ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.