מד) ויחי יעקב – ש״פ ויחי, ט״ז טבת ה׳תשמ״ז

בס״ד. ש״פ ויחי, ט״ז טבת ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה1, וידוע הדיוק בזה2, מהו ענין ויחי יעקב בארץ מצרים, דמשמע שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים, והרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר לפני זה3 וישב יעקב בארץ מגורי אביו, והיינו שהי׳ במצב של וישב (התיישבות ומנוחה) בארץ מגורי אביו, ובפרט ע״פ פירוש חז״ל4 שוישב היינו ישיבה בשלוה (שביקש יעקב לישב בשלוה, ונתקיים זה במשך כל השנים שישב שם עד שקפץ עליו רוגזו של יוסף, כמבואר במ״א5), וא״כ מדוע נאמר כאן דוקא ויחי יעקב (ולא לשון אחר), שמשמעו שדוקא במצרים חי יעקב. והנה לכאורה הי׳ אפשר לומר דמה שנאמר ויחי יעקב בארץ מצרים הכוונה בזה היא כמפורש בהמשך הפסוק שהוא שבע עשרה שנה, אבל (נוסף על המפורש בדברי רבינו הזקן6 הפירוש בזה, ששנותיו הכי טובות חי יעקב במצרים, הנה עוד זאת) אי אפשר לומר כן, מפני ב׳ טעמים. הא׳ הרי מבואר בכמה מקומות7 שמספר י״ז שבפסוק זה הוא בגימטריא טוב, שמזה מובן ששנותיו הכי טובות חי במצרים [וכמבואר בכמה מקומות8 שי״ז שנה אלו הם כנגד מ״ש בריש פ׳ וישב9 יוסף בן שבע עשרה שנה], והב׳ שמסיום הכתוב ויהי ימי יעקב שני חייו גו׳ משמע שחייו במצרים היו העיקר מכל שני חייו (אף שבפשטות קאי זה אלאחריו). גם ידוע הדיוק10, למה שינה הכתוב סדר מספר שנותיו של יעקב מסדר הלקוח במספר שני הצדיקים שמקדים מספר גדול למספר קטן, וכאן הקדים מספר קטן למספר גדול, שבע שנים וארבעים ומאת שנה.

אך נקודת הביאור בזה, דהנה ידוע11 שתכלית כוונת הבריאה היא מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, והיינו בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וכמבואר בתניא12, שהעולמות העליונים הנה להם ירידה מאור פניו ית׳, משא״כ בעולם התחתון הירידה היא צורך עלי׳. וזהו ענין הירידה למצרים, שהוא בשביל לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, דמצרים היינו (לא רק המיצרים וגבולים שלמעלה, אלא) המיצרים וגבולים דעולם הזה התחתון, עד להמיצרים וגבולים דעניני רשות, ולמטה מזה ארץ מצרים כפשוטו, שהיא ערות הארץ13. ותכלית הכוונה בהירידה למצרים היא לעשות לו ית׳ דירה גם בתחתון זה.

וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים, שעיקר חייו ושנותיו הכי טובות של יעקב חי במצרים דוקא. דאף שמצרים הוא מקום הכי ירוד, אבל מכיון שבמצרים קיים יעקב את תכלית הכוונה דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, הרי זה אמיתית החיים של יעקב. והיינו, מכיון שהאבות היו בטלים לאלקות בתכלית, וכמאמר14 האבות הן הן המרכבה, הרי מובן שעיקר החיים שלהם הוא לקיים הכוונה, ומכיון שתכלית הכוונה דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים הי׳ במצרים, לכן שם דוקא הי׳ עיקר חייו של יעקב.

והנה ידוע שעיקר עבודת האדם היא בירור הז׳ מדות, כמובן מהמבואר בתניא15, וכמבואר בארוכה בד״ה אל תצר לאדמו״ר האמצעי16 (ובדרושים שלפניו17), שזהו הטעם למה שכיבוש ארץ ישראל בזמן הזה הוא רק כיבוש ארץ שבעה אומות18, כי עיקר הבירור עכשיו הוא בהז׳ מדות, משא״כ ג׳ המוחין שיתבררו לעתיד לבוא, שלכן דוקא לעתיד לבוא ירחיב ה׳ את גבולך19, שיהי׳ כיבוש ארץ ג׳ האומות, קיני קניזי וקדמוני. ויש לומר בטעם הדבר, דכמו שבכללות סדר ההשתלשלות הרי עיקר הכוונה הוא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, היינו, שבזה דוקא הוא התאוה והתענוג שלמעלה, כמו״כ הוא גם בפרטי עבודת הבירורים, שעיקר התאוה והתענוג שלמעלה הוא (לא בהבירור דג׳ מוחין, אלא) בהבירור דז׳ מדות (שלמטה מהמוחין) דוקא.

ובזה יובן סדר מספר שנותיו של יעקב, שבע שנים ואח״כ וארבעים ומאת שנה, כי עיקר חיי יעקב הוא בעבודתו לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, ולכן עיקר עבודתו הוא בבירור ז׳ המדות דוקא, שבע שנים, ששרשם בז׳ תחתונות דעתיק (כמבואר בהדרושים20) שלמעלה מכל דבר, ועד שזה פועל עלי׳ גם בארבעים שנה שהם ד׳ המוחין כפי שהם כלולים כל אחד מעשר [שזהו בפרטיות יותר מג׳ מוחין], ואח״כ גם בומאת שנה שקאי על בחי׳ הכתר. אי נמי ארבעים ומאת שנה הם ב׳ פעמים שבעים, כמבואר בהדרושים21. וע״ד המבואר בארוכה בביאורי הזהר חיי שרה22 בענין ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים23, דמאה שנה קאי על בחי׳ הכתר, ועשרים שנה הם המוחין ושבע שנים הם המדות.

ויש לומר הטעם שגבי יעקב נשתנה הסדר מכמו שהוא בשרה, כי בשרה הי׳ רק תחילת העבודה, לכן הי׳ העבודה בזה בסדר דמלמעלה למטה, שמאה שנה נמשך בעשרים ועד שזה חדר גם בשבע שנים, בתחתונים. משא״כ יעקב שהי׳ בחור שבאבות24, והי׳ בארץ מצרים, תחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולכן דוקא אצלו נפעל בתכלית השלימות הענין הנ״ל דדירה בתחתונים, שעיקר עבודתו היתה בז׳ שנים, בירור המדות. ואדרבה, זה פעל אח״כ עילוי במוחין וכתר.

והנה מעשה אבות סימן לבנים25, ומזה מובן, דכשם שענין זה הי׳ ביעקב שהוא מהאבות, ועד שהוא בחור שבאבות, ובפרט ע״פ המבואר באגה״ק26 שנשמתו היתה כלולה מכל נשמות ישראל, הנה כן הוא גם בעבודת כל ישראל בכל הדורות, שצ״ל העבודה בכל הענינים הנ״ל. וזהו גם סיום ספר בראשית הנקרא ספר הישר להיותו ספר האבות שנקראו ישרים27 [ולפעמים איתא28 שהוא גם ספר השבטים שנקראים ישרים], שעיקר העבודה הוא להיות כמו האבות והשבטים שנקראו ישרים וכו׳, כי גם כל ישראל נקראו בשם ישרים כמ״ש29 אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, וכמבואר גם בזהר פרשתנו30, ועד שכאו״א מישראל אומר פסוק זה בסיום התפילה בכל יום31, הן בימות החול והן בשבת וביו״ט ובראש השנה וביום הכיפורים, ומזה מובן שעבודת האבות שנקראים ישרים ישנה גם בכל ישראל. וע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, ובפרט בארץ מצרים, באים בקרוב ממש לקיום היעוד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך בפשטות, כשיהי׳ ענין פנים בפנים32 בבית המקדש השלישי, דכשם שבא לראות כך בא ליראות ועד״ז להיפך33, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ריש פרשתנו (ויחי מז, כח).
2) ראה לקו״ש ח״י ע׳ 160. וש״נ.
3) וישב לז, ב.
4) פרש״י שם. ב״ר פפ״ד, ג.
5) ראה לקו״ש וישב שנה זו (ח״ל ע׳ 176 ואילך) ובהערות 8; 35. וש״נ.
6) ״היום יום״ יח טבת.
7) ל״ת להאריז״ל ריש פרשתנו. ועוד.
8) ראה בעה״ט ריש פרשתנו. ועוד.
9) שם, ג.
10) ראה אוה״ח עה״פ. הובא באוה״ת ריש פרשתנו (שנב, א). רד״ה זה תרכ״ח (סה״מ תרכ״ח ע׳ נ). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ נב). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד ע׳ רטז). תרנ״ב (סה״מ תרנ״ב ע׳ יג).
11) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
12) שם.
13) ל׳ הכתוב – מקץ מב, ט. יב. וראה קה״ר פ״א, ד.
14) ב״ר פמ״ז, ו. ועוד. וראה תניא פכ״ג. רפל״ד. ועוד.
15) ראה גם ד״ה וארא אל אברהם גו׳ תשמ״ה (סה״מ שמות ח"א ע׳ ריח). וש״נ.
16) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
17) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תת ואילך. ע׳ א׳מט ואילך. ועוד.
18) ראה פרש״י ר״פ בראשית.
19) פ׳ ראה יב, כ. פ׳ שופטים יט, ח.
20) ראה אוה״ת שם שנג, א. ועוד. סד״ה זה תרכ״ח, תר״ל, תרמ״ד, תרנ״ב (שבהערה 10).
21) אוה״ת שם שנג, ב. סד״ה זה תרנ״ב. ועוד.
22) לאדהאמ״צ – יב, ג ואילך. (הוספות) קלא, סע״ב. להצ״צ – ח״א ע׳ עח ואילך. ועוד.
23) ר״פ חיי שרה (כג, א).
24) ב״ר רפע״ו. זח״א קיט, ב. קמז, ב. שער הפסוקים להאריז״ל כז, כה.
25) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
26) ס״ז (קיא, סע״ב).
27) ע״ז כה, א. ובכ״מ.
28) ראה תו״ח חיי שרה פד, ד.
29) תהלים קמ, יד.
30) ח״א רכו, ב.
31) ראה גם לקו״ש חכ״ה ע׳ 375. וש״נ.
32) ראה לקו״ת ר״פ ראה.
33) ראה חגיגה ב, א ובתוס׳ שם.

[סה"מ בראשית ח"ב ע' רמז ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ ס ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 249 ואילך.

סגירת תפריט