בס״ד. ש״פ עקב, כ״ב מנחם-אב ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך גו׳¹, ואמרו רז״ל בברכות² וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים. וממשיך בגמרא שם³, דברכת הארץ היא על הארץ ועל המזון דפירושו ארץ דמפקא מזון. ולעיל מיני׳ איתא בגמרא², משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תיקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. ומדייק בזה בלקו״ת פרשתנו⁴, דמאחר שמשה תיקן ברכת הזן על המן, א״כ מדוע גם עתה החיוב לברך בנוסחא זו שבברכת הזן, אע״פ שאין המן יורד עכשיו כלל. והנה הובא לעיל דבגמרא שם ילפינן את כל הג׳ ברכות מהפסוק ואכלת ושבעת גו׳, ומזה מובן, דאף שמשה תיקן להם רק ברכת הזן, מ״מ נכללו בה גם שאר הברכות. ועפ״ז צריך להבין לאידך, דמאחר שאז (בזמן משה) הי׳ המן, א״כ למה צריך לברך גם על הארץ דמפקא מזון.

ומבאר בזה בלקו״ת שם, דב׳ מיני לחם (לחם מן השמים⁵ ולחם מן הארץ) בעבודת האדם, הוא ההפרש בין יחודא עילאה ליחודא תתאה. יחו״ע הו״ע לחם מן השמים, ויחו״ת הו״ע לחם מן הארץ. ועוד יש לומר, דב׳ הענינים דלחם מן השמים ולחם מן הארץ בעבודת האדם הו״ע עובדי ה׳ בנשמתם ועובדי ה׳ בגופם⁶. וכדאיתא בגמרא סנהדרין⁷ ובכמה מדרשי חז״ל⁸, ששמים וארץ הם גוף ונשמה. וזהו מה שגם על הלחם מן הארץ שאוכלים עכשיו מברכים ברכת הזן שנתקנה על המן שהי׳ לחם מן השמים, לפי שגם מי שעבודתו היא בבחי׳ יחו״ת, צריך שיאיר בו לפרקים הארה מבחי׳ יחו״ע, ויומשך ביחו״ת, כי יחו״ע דוקא הוא שנותן לו את הכח בעבודתו ביחו״ת. וכמבואר בזהר⁹ שצ״ל המשכת יחו״ע ביחו״ת. וכמו שהי׳ בארץ ישראל כפשוטה, דאף שצ״ל חרישה וזריעה, כמ״ש¹⁰ ואספת דגנך גו׳ ואמרו רז״ל¹¹ אדם חורש כו׳ וזורע כו׳ וקוצר כו׳, בחי׳ לחם מן הארץ, מ״מ הרי הצמיחה היא ע״י המטר מן השמים, כמ״ש (בפרשתנו¹²) למטר השמים תשתה מים. ועד״ז הוא לאידך, דגם כשהוא בבחי׳ יחו״ע נכלל בו יחו״ת, ומשום זה היו מברכים בימי משה ברכת הזן והזכירו בה גם ברכת הארץ (כנ״ל), וכמ״ש המגן אברהם¹³ דמדאורייתא די כשיברך על שלשתם בברכה אחת כו׳. וכמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע¹⁴, שאף מי שעבודתו היא בבחי׳ יחו״ת צריך להארה והמשכה גם מבחי׳ יחו״ע. ועד״ז הוא לאידך, שהעבודה דיחו״ע צריכה ג״כ להעבודה דיחו״ת. ויש לומר, שדרוש הנ״ל בלקו״ת פרשתנו, שבו מבואר ענין זה בקיצור, הוא היסוד להמבואר בקונטרס עץ החיים בארוכה.

והנה בלקו״ת שם¹⁵ מבאר הטעם שצריך שיזכיר ברית ותורה בברכת הארץ¹⁶, וגם מבאר¹⁷ ענין ברכה השלישית, בונה ירושלים, כמבואר שם בארוכה, אבל אינו מבאר ענין ברכה הרביעית, ברכת הטוב והמטיב. ויש לומר הביאור, דהנה אמרו רז״ל¹⁸ דברכת הטוב והמטיב נתקנה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה, שזהו ענין נעלה ביותר. שהרי ענין זה הי׳ דבר טוב לא רק בשעתו, אלא עוד זאת שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו׳¹⁹, דאחד הטעמים על זה הוא משום שאז ניתנו הרוגי ביתר לקבורה²⁰. דיו״ט זה הוא גדול ביותר, למעלה אפילו מחמשה עשר בניסן (פסח) וחמשה עשר בתשרי (סוכות), כמבואר בדרושי נחמו ודרושי ט״ו באב²¹. היינו שע״י הירידה (דוקא) באים לתכלית העלי׳ [וכמו כללות ענין הגלות, שהוא ירידה צורך עלי׳], וע״ד מ״ש בפרשתנו²² ויענך וירעיבך גו׳, ענין הגלות, דהמטרה היא למען הודיעך גו׳²², היינו בשביל העלי׳. והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל²³ שהזית מוציא שמנו ע״י כתישה דוקא. דאף שהכתישה היא דבר המצער וכו׳, מ״מ דוקא עי״ז הוא מוציא את השמן, ונעשה שמן למאור. אלא שזיתים טובים ששמנם אגור בתוכם²⁴, כמו הזיתים שבארץ ישראל שנאמר בהם²⁵ ארץ זית שמן, הרי אינם צריכים לכתישה חזקה כדי להוציא שמנם, ומיד כשלוחצים עליהם קצת, הרי הם מוציאים שמנם, ומ״מ גם זה הו״ע הכתישה, כי בערך זית כזה גם כתישה קצת נקראת בשם כתישה, ועי״ז נעשה שמן למאור, ועד ששמן זה נעשה שמן למאור במנורה שבבית המקדש, שאמרו רז״ל²⁶ שהיא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, היינו שיש בה ב׳ ענינים, א׳ השראת השכינה בישראל, וב׳ שזה נמשך לכל באי עולם.

וזהו ג״כ כללות הענין דחודש אב, שנקרא בשם חודש מנחם אב²⁷, דענינו נחמה הכי גדולה שלאחרי הירידה, וכמבואר במדרש²⁸ (הובא בדרושי חסידות) שהקב״ה אומר לישראל נחמו נחמו עמי²⁹, וישראל עונים שאינם רוצים נחמה ע״י אחרים אלא ע״י הקב״ה עצמו, ותאמר ציון עזבני ה׳³⁰, וע״ז בא מענה הקב״ה אנכי אנכי הוא מנחמכם³¹, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך³², בחי׳ אנכי אנכי ב׳ פעמים, שלמעלה מאנכי ה׳ אלקיך³³ פעם אחת שבמתן תורה, וע״ד מ״ש במדרש³⁴ נאמר בסיני אנכי ה׳ אלקיך, בכרמל יאמר כפול ה׳ הוא האלקים ה׳ הוא האלקים³⁵, שהוא למעלה מפעם אחת אנכי שנאמר בהר סיני, וע״י שאנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, ביטול החטא בכפליים³⁶, ולא ע״י הנביאים (נחמו נחמו) אלא ע״י הקב״ה בכבודו ובעצמו, כמ״ש³⁷ ואתם תלוקטו לאחד אחד גו׳, שהקב״ה נוטל את כאו״א מישראל בידו³⁸ ומוציאו מן הגלות, כמ״ש³⁹ חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, ומביאו אל ארץ הקודש, ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה⁴⁰, ארץ דמפקא מזון, מזון לגוף ולנשמה, במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (עקב) ח, י.
2) מח, ב.
3) מט, א.
4) יד, א.
5) ל׳ הכתוב – בשלח טז, ד.
6) ראה המשך תרס״ו ע׳ קנז ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 210 ואילך. וראה המשך תער״ב ח״א ע׳ תרח ואילך. ובכ״מ.
7) צא, ב.
8) ויק״ר פ״ד, ה. תנחומא ויקרא ו. ספרי עה״פ האזינו לב, ב (בסופו).
9) ח״א רז, סע״א (הובא בלקו״ת שם, סע״ג).
10) פרשתנו יא, ד.
11) ברכות לה, ב.
12) שם, יא.
13) או״ח סקצ״א סק״א (הובא בלקו״ת שם, ד).
14) פ״ז (ע׳ 31) ואילך.
15) פ״ג-ד (יד, ד ואילך).
16) ברכות מח, סע״ב.
17) שם פ״ה (טו, סע״ג ואילך).
18) ברכות שם, ב. ברייתא תענית לא, רע״א. ב״ב קכא, ב.
19) משנה תענית כו, ב. ברייתא שם ל, ב. ב״ב שם, א.
20) ברייתא שם לא, רע״א. ב״ב שם, ב.
21) ד״ה נחמו עת״ר פ״א. פ״י (סה״מ עת״ר ע׳ רכא. ס״ע רכט ואילך). וראה גם אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צו. ד״ה נחמו תשכ״ח (לעיל ס״ע פט-צ). תשל״ז (ע׳ צב ואילך). תשמ״ה (ע׳ קי ואילך). ד״ה ושננתם תשל״ח (לעיל ע׳ צז ואילך). ועוד.
22) ח, ג.
23) ראה שמו״ר פל״ו, א.
24) ראה ברכות לט, א.
25) פרשתנו שם, ח.
26) מנחות פו, ב.
27) ראה ס׳ גט פשוט אה״ע סקכ״ו סקל״ה. אנציקלופדי׳ תלמודית (כרך א) ערך אב. וש״נ. לקו״ש חכ״ג ע׳ 214 ואילך. וש״נ.
28) הובא באבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות (ע׳ שג). וראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 79 ואילך. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 739 הערה 40.
29) ישעי׳ מ, א.
30) שם מט, יד.
31) שם נא, יב.
32) שם מג, כה.
33) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
34) מדרש אגדה – הובא בפרש״י ס׳ שופטים ה, ג. לקו״ת שבת שובה סה, ב. וראה שם, רע״ג.
35) מלכים-א יח, לט.
36) ראה איכ״ר ספ״א. יל״ש ישעי׳ רמז תמה.
37) ישעי׳ כז, יב.
38) ראה פרש״י עה״פ נצבים ל, ג.
39) ישעי׳ נב, ג.
40) פרשתנו יא, יב.

[סה"מ דברים ח"א ע' ריז ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 322 ואילך.