בס״ד. ש״פ ויקרא, פ׳ זכור, ח׳ אדר-שני ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים1, וידוע הדיוק בזה2, מהו אומרו בדרך בצאתכם ממצרים, דמאי נפקא מינה שזה הי׳ בדרך בצאתכם ממצרים. ובפרט שמסיים לא תשכח, ואמרו רז״ל3 זכור בפה ולא תשכח בלב, ומה נוגע בה פרט זה שהי׳ בדרך בצאתכם ממצרים. וגם בגוף הדברים אינו מובן, דלכאורה דרך ויציאת מצרים הם ב׳ הפכים. דדרך הו״ע של טלטול והיפך הקביעות, ענין של חסרון לכאורה. ויציאה ממצרים הוא עילוי גדול, שיוצא מבחי׳ מצרים, ובפרט לפי המבואר בנגלה דתורה וברזי תורה, ובתורת החסידות בהרחב הביאור מעלת יציאת מצרים, וכמבואר בתניא4 שבכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, לפי שענין יציאת מצרים בעבודת האדם הוא ענין נעלה ביותר, ולכן5 תיקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דוקא. וא״כ מהו אומרו בדרך בצאתכם ממצרים, שהם ב׳ הפכים6.
ולהבין כל זה, צריך להקדים תחילה מהו בחי׳ דרך. דהנה הדרך ענינה לחבר ב׳ נקודות, היינו שיש ב׳ מקומות של ישוב (ולאו דוקא ענין של ישוב, אלא כל מקום קבוע שאינו עראי), והדרך מחברת אותם. וענין הדרך האמיתית הוא (כמבואר בביאורי הזהר פ׳ וישלח7 עה״פ8 כי ישרים דרכי הוי׳ גו׳) שהיא מחברת את הפינה הכי נדחת עם עיר המלוכה ועם היכל המלך. ועוד זאת, שאינה נקראת בשם דרך אלא דוקא כשיכולים לעבור בה ממקום למקום בהליכה וחזרה, היינו שאפשר להגיע על ידה מהפינה הכי נדחת אל היכל המלך ואל חדר המלך, וכן לאידך גיסא, שאפשר להגיע מהיכל המלך אל הפינה הכי נדחת. וזהו ענין כללות עבודת האדם, כמ״ש9 ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, היינו שיש בה ב׳ אופנים כלליים10, המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה. משפט היא התורה11, שענינה המשכה מלמעלה, כמ״ש12 כי מן השמים דיברתי עמכם, וצדקה היא התפילה שענינה העלאה מלמטה, וכמבואר בכמה מקומות13 שהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה14, ועם כל זה נאמר לעשות גו׳, לפי שהמעשה הוא העיקר15.
והנה העבודה הנ״ל היא באופן דתמידים כסדרם, שעובד עבודתו בדרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט. וזהו מ״ש בדרך בצאתכם ממצרים, לפי שעבודה זו (תמידים כסדרם) היא בצאתו ממצרים ערות הארץ16. וכמארז״ל17 לא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך, כגון אתרוג שאינו ערלה וכיו״ב (כמובא בתניא18). אמנם יש עוד בחי׳ דרך, שדרך זו היא מערות הארץ, מדבר העמים19, אשר לא ישב אדם שם20, המדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים21 (שכל זה נתהוה כדי שתהי׳ בחירה חפשית). ומשם הולכים אל הארץ נושבת22, שהיא מקום מושב לאדם העליון, עד לירושלים, עד למקום אשר יבחר ה׳23, המקום אשר אזכיר את שמי24, עד לקודש הקדשים, ועד לארון ומה שבתוכו. דשם הוא הגילוי דבחי׳ פנימיות דפנימיות, כמ״ש25 ולא יכנף עוד מוריך, בלי שום לבוש, וכמארז״ל26 האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה, לפי שהוא בבחי׳ גילוי בלי שום לבוש, ישראל ומלכא בלחודוהי27.
וזהו אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים דייקא. דהנה עם הארץ שנמצא רבב על בגדו אין זה ענין של חסרון, משא״כ תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה28, היינו שרבב זה נוגע לכל מציאותו, ולכן עונשו ג״כ שמתבטלת מציאותו (שנעשה אויס מציאות). ואין זה בדרך עונש סגולי, אלא שהעונש מסובב מן הרבב (כסיבה ומסובב). ועד״ז יובן בעניננו, דבהיותם במצרים ערות הארץ שם לא שייך שתהי׳ מלחמת עמלק, ודוקא בצאתם ממצרים נוגע ענין עמלק. ועוד יש לומר לאידך גיסא, דבהיותם במצרים הרי היו בבחי׳ אמונה לבדה2, כמ״ש29 ויאמן העם, וישראל מאמינים בני מאמינים30, וכיון שלא היו שייכים לבחי׳ י״ה ולבחי׳ ו״ה31 אלא היו רק מאמינים, הרי אין לעמלק שליטה עליהם. וכמשל הידוע32 שיותר קל להכניס העקב במים רותחים מלהכניס בהם את הראש, לפי שבראש ישנו לבוש השכל המכסה ומעלים על ענין המסירות נפש. ועד״ז כאן, דבהיותם במצרים היו בבחי׳ אמונה בלבד, דדוקא אז יש בהם מסירות נפש, וכמבואר בתניא33 שאפילו קל שבקלים, היינו מי שאינו שייך לבחי׳ י״ה ולבחי׳ ו״ה, ולתורה ומצוות בכלל, מ״מ הוא מוסר נפשו על קדושת ה׳, שהאמונה היא למעלה מן הדעת כו׳. משא״כ בצאתם ממצרים, שאז כבר התחילו לעלות בבחי׳ הגילויים, הנה לפני הגיעם אל ארץ טובה ורחבה, אפשר שתהי׳ מלחמת עמלק בהם.
וזהו אשר עשה לך עמלק גו׳, היינו שמלחמת עמלק אינה נגד מצוה פרטית, אלא נגד כללות העבודה, ההליכה בדרך ה׳. דאף שגם מצוה פרטית נוגעת לכללות עבודתו, וכדאיתא בתניא34 שכל מצוה היא כמו חבל דק כו׳, מ״מ הרי ענין זה אינו בגלוי (וצריך ללמוד ביאורו בספר התניא). משא״כ מלחמת עמלק היא נגד ההליכה בדרך ה׳ בכלל. וזהו גם מה שנאמר35 ואתה עייף ויגע, שהרי אמרו רז״ל36 יגעת ומצאת תאמין, שעבודת ה׳ צ״ל מתוך יגיעה, ולכן אתה עייף ויגע. ואז בא עמלק וכו׳.
והנה בהמשך לסיפור מלחמת עמלק כתיב וישמע יתרו גו׳37, ואמרו רז״ל מה38 שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ומזה מובן דיתרו ועמלק יש להם שייכות. והענין הוא, דמלחמת עמלק היא, להלחם נגד המונע מהליכה בדרך ה׳, העבודה דתמידים כסדרם. וענינו של יתרו הוא דע״י שאמר עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלקים39 עי״ז הי׳ מתן תורה (כדאיתא בזהר40), לפי שזהו יתרון האור מתוך החושך. וזהו שאמרו רז״ל41 עה״פ42 טוב שכן קרוב מאח רחוק, טוב שכן קרוב הוא יתרו שהי׳ רחוק לישראל ונתקרב מעשו אחיו של יעקב כו׳, ובעשו מה הוא אומר, זכור את אשר עשה לך עמלק. אמנם מזה גופא שאמרו טוב שכן קרוב מאח רחוק, מובן, שגם האח הרחוק (שהוא עמלק) הוא טוב, אלא שהשכן (יתרו) הוא טוב ממנו. והביאור בזה מובן ע״פ המבואר לעיל.
וזהו כללות ענין הקריאה דפ׳ זכור, דכשקוראים פרשה זו ומספרים ומסבירים את מעשה עמלק, הנה אז לומדים ממנה הוראה בעבודת כאו״א מישראל. דהנה מ״ש בצאתכם ממצרים קאי על כאו״א מישראל, וכמ״ש43 אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, היינו שענין היציאה ממצרים פעל המשכת בחי׳ אנכי מי שאנכי דלא אתפס בשום שם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל44, שיומשך ע״י הוי׳ להיות אלקיך כחך וחיותך של כאו״א מישראל, וכמבואר בלקו״ת פ׳ ראה45 איך יש בחי׳ הוי׳ בכאו״א מישראל (וזהו ענין מלחמת עמלק46).
וממשיך בהכתוב35 ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. וביאור הענין יובן ממה שאמרו רז״ל47 עה״פ48 מאסף לכל המחנות, דכל מי שהי׳ מאבד דבר הי׳ מחנה דן מאספו ומחזירו לו. והענין בעבודת האדם, דהנה יש מי שמאבד הניצוצות השייכים אליו, היינו שאינו מבררם, וע״ז אמרו49 איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, שמאבד את הניצוצות השייכים אליו, והוא ע״י שמאבד בחי׳ מ״ה שנתנו לו, בחי׳ חלק אלוקה ממעל ממש50 שבו, ולכן אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות51. וזהו ענין מחנה דן המאסף לכל המחנות, שמעלה ומברר גם ניצוצות אלו שנאבדו. וזהו גם ענין המלחמה נגד עמלק, לברר גם את הנחשלים אחריך, לפי שאין שום דבר אבוד (ס׳איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן)52.
והנה כשם שיש בחי׳ מאסף לכל המחנות במקום, שהוא מחנה דן שהי׳ נוסע אחרון, עד״ז יש בחי׳ מאסף לכל המחנות בזמן, והוא דורנו, דרא דעקבתא דמשיחא, אחרית הימים, דאז צריכים לברר את כל הניצוצות שנשארו. ואע״פ שכבר בזמן יציאת מצרים נתברר ר״ב ניצוצות ונרמזו בתיבת רב (היינו שהם הרבה ניצוצות), וגם אח״כ נתבררו הניצוצות שבבחי׳ ראש, ותנאים ואמוראים ביררו בחי׳ זרועות וירכין כדאיתא בזהר (שנאמר במענה לשון53 על קברי צדיקים, עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו), אבל מ״מ הרי יש עוד איזה ניצוצות שלא נתבררו, וראי׳ לדבר שהרי עדיין לא בא בן דוד, ועבודה זו מוטלת על דורנו, ואז אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה54, שהוא המאסף לכל המחנות.
ויש לומר בדרך אפשר שלפי זה יש לבאר מה שפירשו רבותינו נשיאינו55 עה״פ56 והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, שבעיקר הי׳ עניו בפני דרא דעקבתא דמשיחא. דלכאורה הרי משה מדתו מדת האמת57, משה אמת ותורתו אמת58, ואיך יכול להיות עניו בפני דרא דעקבתא דמשיחא. והגם שמבארים59 שזהו לפי שחשב שאילו היו הכחות שניתנו לו אצל אחר הי׳ ג״כ במדריגה זו ויתירה מזו, מ״מ הרי זו רק אילו היו נותנים, ואיך הי׳ משה עניו בפועל, הרי משה אמת. אך ע״פ הנ״ל יובן, לפי שראה המסירות נפש של דרא דעקבתא דמשיחא, וגם לפי שאין המצוה נקראת אלא על שם גומרה, שזהו פסק דין בתורת משה עצמו, תורת אמת.
ומכל הנ״ל מובן גודל הזכות והנתינת כח והאחריות שיש לכאו״א מישראל בדורנו, שהרי אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה. דע״י העבודה דמחה תמחה את זכר עמלק, באים למחה אמחה60 ע״י הקב״ה, ומדור דור61, ותרגם יונתן דרא דמשיחא. והקב״ה מוכרח לתת (מוז געבן) כח לכאו״א מישראל, שכולם עובדים עבודתם יחד, ובפרט בשנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו׳62, והרי מבואר בגמרא סוטה63 שמשא של ג׳ אנשים יכול אחד להגביהו אם עוזרים לו, ובפרט שבאים מענין דמחצית השקל, שהרמז במחצית השקל הוא שכאו״א מישראל הוא מחצית, ודוקא שנים יחד מביאים שקל שלם. ועי״ז באים לקיום היעוד דקהל גדול ישובו הנה64, והי׳ בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב65, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל66, בקרוב ממש.
__________
1) תצא כה, יז.
2) ראה תו״א תצוה פה, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ שפא. סהמ״צ להצ״צ מצות זכירת עמלק צה, ב. רד״ה זה עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רפט). ובכ״מ. וראה גם זח״ג קצד, ב – הובא בסהמ״צ להצ״צ שם (צד, סע״א).
3) ספרי עה״פ. מגילה יח, א.
4) פמ״ז – ע״פ פסחים קטז, ב (במשנה). וראה גם מקומות שבהערה 2.
5) תניא שם (בסוף הפרק).
6) חסר קצת. המו״ל.
7) לאדהאמ״צ יט, ב ואילך. להצ״צ ח״ב ע׳ תשד ואילך. שם ע׳ תשט ואילך. וראה גם סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכא ואילך. וש״נ. ד״ה זה תשמ״ג (לקמן ע׳ רלב ואילך).
8) הושע יד, י.
9) וירא יח, יט.
10) ראה תו״א בשלח סג, א ואילך. לקו״ת שה״ש מד, ג. ובכ״מ.
11) ראה לקו״ת דברים א, ב. וש״נ.
12) יתרו כ, יט.
13) זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תמ״ה (פג, א).
14) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב.
15) אבות פ״א מי״ז.
16) ל׳ הכתוב – מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה״ר פ״א, ד בסופו.
17) שבת כח, ב. קח, א. מכות יא, א.
18) רפל״ז.
19) יחזקאל כ, לה. וראה לקו״ת צא, ב. ועוד.
20) ירמי׳ ב, ו.
21) עקב ה, טו. וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 372 ואילך.
22) בשלח טז, לה.
23) פ׳ ראה יב, ה. יא. כו. ועוד.
24) יתרו כ, כא.
25) ישעי׳ ל, כ. וראה תניא פל״ו (מו, א).
26) כתובות מח, א. וראה גם אוה״ת בהר (כרך ב) ע׳ תריד ואילך. ובכ״מ.
27) ראה זח״ג לב, א.
28) שבת קיד, א.
29) שמות ד, לא.
30) שבת צז, א.
31) ראה תו״א שבהערה 2 (פה, א), ושאר המקומות שנסמנו שם.
32) סה״מ תרמ״ח ס״ע קפז ואילך. תרפ״ד ע׳ רצב (תש״ט ס״ע 119). תרפ״ה ע׳ רס. סה״מ אידיש ע׳ 6.
33) פי״ח.
34) אגה״ת ספ״ה.
35) תצא שם, יח.
36) מגילה ו, ב.
37) ר״פ יתרו (יח, א). וראה גם סה״מ עטר״ת שבהערה 2.
38) זבחים קטז, א. מכילתא ופרש״י עה״פ.
39) יתרו שם, יא.
40) ח״ב סז, ב. סח, א. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 74. וש״נ.
41) שמו״ר פכ״ז, א. הובא בסה״מ עטר״ת שם.
42) משלי כז, י.
43) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
44) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. וראה לקו״ת פינחס פ, ב. פ׳ ראה לא, ד. ובכ״מ.
45) יח, א ואילך.
46) ראה לקו״ת שם, סע״ג. וש״נ.
47) ירושלמי עירובין פ״ה ה״א. פרש״י עה״פ.
48) בהעלותך י, כה.
49) חגיגה ד, רע״א. ובכ״מ. ראה לקו״ת שם, א (בהקיצור). וראה גם לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סימן כב (ח, א). או״ת להה״מ קג, א (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תכג). ד״ה ויקחו אליך פרה אדומה וד״ה אני לדודי שנה זו (לקמן ח״ב ע׳ צו. סה״מ אב-אלול ע׳ רכ). ובכ״מ.
50) ראה תניא רפ״ב.
51) סוטה ג, א.
52) ״היום יום״ יד אייר, פסח שני. סה״ש תש״א ע׳ 115.
53) ע׳ יח (בהוצאת קה״ת, תש״י ואילך). וראה זח״ב רנח, א.
54) פרש״י עקב ח, א. תנחומא שם. ובכ״מ.
55) ראה תו״א שמות נב, ב. תו״ח שמות סד, ב. סה״מ עטר״ת ע׳ תסד. תרפ״ה ע׳ קיב. תרפ״ט ס״ע 215-6 (קונטרסים ח״א נג, ב). תרצ״ז ס״ע 298-9 (תש״י ע׳ 237). תרח״ץ ע׳ קע. סד״ה והאיש משה תרח״ץ (קה״ת, תשנ״ג). סה״מ תש״ב ע׳ 13.
56) בהעלותך יב, ג.
57) ראה סנהדרין קיא, א.
58) תנחומא קרח יא. ב״ב עד, א. ובכ״מ.
59) ד״ה זה תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ ריט). סה״מ תש״י ע׳ 236. לקו״ש חי״ג ע׳ 30. ד״ה זה תשח״י (לעיל ע׳ רב). וש״נ.
60) בשלח יז, יח.
61) שם, טז.
62) ל׳ הכתוב – נצבים לא, יב.
63) לד, א.
64) ירמי׳ לא, ח.
65) תצא שם, יט.
66) ראה רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רכו ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 174 ואילך.